שו"ת מהרש"ם חלק א קצ״גTeshuvot Maharsham Volume I 193
א׳המאוה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד הכהן נ"י מו"ץ דק' חוסט, בארץ הגר.
1
ב׳מכתבו הגיעני ומה ששאל בדבר מעות ארץ הקדושה שנודרים לקופות עבור נשמת ר' מאיר בעל הנס ובאיזו מקומות נוהגים שמחלקים איזו חלק לעניי העיר או לצרכים אחרים והביא, משו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ק"ב ומאמר מרדכי סי' ט"ו ורמ"ץ סי' ע' וספר מגיני ארץ בשם כמה גדולים שהרעישו על זה:
2
ג׳ואולם הגאון האמרכ"ל אבד"ק לבוב ז"ל הגיד לו ששמע בשם ח"א דשמא נתייסד מתחלה על פי דין וגם השואל בתשו' מ"מ העיר מהא דכל הנודר על דעת המנהג נודר והגהמ"ח הביא דברי מהרי"ק שרש קנ"ט (מ"ש שם שרש קס"א נמשך אחר דברי ב"י סי' רנ"ט ולפנינו הוא בשרש קנ"ט) דבכל ספק מוקמינן אדינא וא"א לבטל הדין על ידי שלא נתברר אם נעשה ע"פ ותיקון:
3
ד׳והנה בד"ז יעוין מ"ש בחיבורי לחו"מ קת"ע לסי' רל"א אות כ"ד מכמ"ק ובפרט בשם שו"ת אבן השהם דתלינן מסתמא שנעשה המנהג כדין אבל י"ל דהיינו בלא נעשה כנגד הדין ולכאורה יש להביא ראיה מתשו' הרי"ף ורמב"ן ורשב"א וריטב"א שהובאו בב"י חו"מ סוף סימן ק"ט דאף דמדין הש"ס נכסים הנמכרים טעונים הכרזה מכל מקום אם המנהג פשוט בעיר שלא להכריז תולין שכן הסכימו עליו הראשונים כראוי ומעמידין המנהג בחזקתו דסתמא דמלתא לא בטעות נהגו ע"ש הרי דגם נגד הדין תלינן במנהג פשוט שנעשה מסתמא ע"פ ותיקון:
4
ה׳ואולם הנה מצאתי בנימוק"י ב"ב פמ"ש בסוגיא דהאחין שירד א' לאומנות שכתב וז"ל אמר המחבר גבי הא דקיי"ל מנהג מבטל הלכה כתבו שהנכון שכל מנהג שהוא בתנאי בני העיר מבטל הלכה גמורה בכל תנאי שבממון שהוא קיים אבל מנהג שהוא סתם אינו מבטל דין גמור אלא בדבר שהוא רופף ואין דינו מחוור יפה הריטב"א ז"ל עכ"ל. ומשמע היפוך הנ"ל ועמג"א סוף סימן תר"צ אבל גם לשי' הרי"ף וש"פ הנ"ל היינו במנהג פשוט בעיר ונתפרסם לכל אנשי העיר בזה י"ל דמהני המנהג דהוי גם כן כתנאי בממון דכל הנודר על דעת המנהג הוא נודר וכהתנה מתחלה דמי וכדקיי"ל כה"ג באו"ח סי' רע"ט ס"ד בהג"ה ובחו"מ רסי' ס"ז לענין שמטה בזה"ז ובאה"ע סי' ע"ו בחמ"ח סקי"א וב"ש סקי"ב וביו"ד סי' קס"ט סי"ח בהג"ה מה שאין כן בנ"ד מאן יימר שהכל יודעים ממנהג זה וגם אם יכריזו לפרסם בעיר מכל מקום כבר כתבו האחרונים דבכה"ג יש לחוש שמא אנשים ממק"א אורחים וכדומה נודרים לקופת א"י והם אין יודעים מהמנהג אך מ"ש קצת אחרונים דגם בלא"ה ל"מ הכרזה בזה דאיכא דלא שמע הנה אף שמצינו כן ביבמות ל"ו א' הנה במהרי"ט ח"א סי' ס"ו מבואר דבלא אפשר אין לחוש לכך וע"ש סוף סימן ק"ג במ"ש דדוקא בחליצה דהוי השתא וההכרזה לאחר כמה שנים חיישינן וכו' ויש להעיר על דבריו מהא דקידושין פ"א א' וללקי ולכרוז א"ל איכא דשמע בהא וכו' ואכ"מ וע' בב"מ אה"ע סי' קמ"ב ס"ו דדוקא בדרבנן גזרינן ולא באיסור תורה אבל אין מכ"ז דמיון לכאן דהכא החשש משום אורחים העוברים ושבים וכדומה ועוד נלע"ד דבלא"ה אין לסמוך על ההכרזה דגם אם יועיל ההכרזה לשעה מכל מקום הרי דורות הבאים אולי לא ידעו בזה וינדרו בסתם וגם אין לסמוך להקל על ידי שיעשו בכל פעם הכרזות וראי' מש"ס דעירובין ס"ד א' לענין ביטול רשות דפריך אם כן בטלת תורת עירוב דמערבי יאמרו עירוב מועיל במקום נכרי ואי דמכריזין אכרזתא לדרדקי ופירש"י וכי הכרזה זו מועיל לדורות הבאים שיראו אותן מטלטלין ולא שמעו בהכרזה ע"ש ואכתי הול"ל שיכריזו בכל פעם ובע"כ דיש לחוש לשכחה, ואין להביא ראיה מהגמ"ר שבב"י יו"ד סי' רנ"ט דבנעשה בתלתא הוי פרסום וליכא חשדא דהתם אינו אלא לשעתו מה שאין כן בנ"ד דהוי קבוע לדורות ובכה"ג ל"מ הכרזה לסמוך עליה וכדמוכח בש"ס דעירובין הנ"ל והוא ראיה נכונה ולכן אין המנהג נכון וראוי לבטלו בכל האפשר ותיתי לי כי במקומות שהייתי לא הנחתי לנגוע גם באפס קצהו מהמעות הנ"ל וגם לאורחים מעניי אה"ק לא נתתי מזה בשום פעם. ואח"ז ראיתי בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ע' ובשד"ח מערכת א"י סוף סימן ח' שפסקו גם כן דאין להשגיח על המנהג ויקחו הכל לעניי א"י אלא שאם יכריזו שלא ישלחו הכל לא"י מעתה והלאה בצירוף הסכמת הגבאים יכולים לשנות ע"ש וכבר נתבאר דאין לסמוך בזה על הכרזה:
5
ו׳והנלע"ד כתבתי.
6