שו"ת מהרש"ם חלק א ב׳Teshuvot Maharsham Volume I 2

א׳להרב המאוה"ג חריף ובקי וכו' מוה' שמואל רוטנבערג מו"ץ דק' ראווני במדינת רוסיא.

ב׳מכתבו הגיעני ובדבר המקוה שכל הכשרתו ע"י מר'בים פתוחים כשפ"ה ומחובר להנהר וכת"ר תמה ע"ד הש"ך סקי"א שפסק כדעת מהרי"ק דבמקום שלא היה הנהר מהלך בתחלתו אפי' ברבו הזוחלין פסול והרי זה סותר להא דסעיף י' מעין שהמשיכו לבריכת מים וכו' ובש"ך סקכ"ט דגם בזוחלין כשר וכבר קדמו בד"ח על הל' מקוואות סק"י והניח בצ"ע אך דמ"מ בעיקר הדין יש לקיים דעת הש"ך ע"פ המבואר בפרישה בד"ה יש לה כל דין מעיין מטבילה בנהרות ותי' דשא"ה בנהרות שמי המעיין עצמו מעורב במי גשמים ואינו בעין גרע טפי ובב"מ ס"ב ביאר דר"ל דשאני מעיין שעומד בפ"ע ולא בטל כלל במים אחרים לכן כשהמשיך מימיו ע"ג הבריכה כיון דמחובר למעיין דינו כמעיין לטהר גם בזוחלין אבל בנהר המעיין עצמו מעורב בנוטפין לכן במקום שנתרחב נתבטל ממנו דין מעיין אבל לשי' הר"ש גם דין בריכה הוא רק לענין לטהר בכ"ש ולא בזוחלין כמ"ש הב"מ שם בקונטרס א' בתלתי ובד"ח סק"ח וסק"י וע"ש סק"ח וסקי"ג מ"ש בעוקר דינו של מהרי"ק וש"ך הנ"ל אבל במיקר ראיית הש"ך מהרא"ש ומרדכי מדהקשו פשיטא וכו' כבר דחה בנח"א שבספר האשכול הל' מקואות סי' נ"ח וכ' שנעלם מהש"ך דברי הר"ן בשבועות ע"ש מ"ש בזה אבל בכ"ז הדבר תלוי במחלוקת ראשונים כי ברמב"ן ורשב"א נדרים נחלקו בזה ודעת רמב"ן כמהרי"ק והרשב"א תמה עליו וגם בא"ו בשו"ת שבסופו סי' תשע"ג וסי' תש"פ יש ב' דיעות בזה כמ"ש בשו"ת ב"ש ח"ב סי' פ"ב אך לפמ"ש הריטב"א בנדרים שם בשם הר"פ דגם המחמירים לא אסרו אלא מדרבנן משום מ"ע א"כ י"ל דבדרבנן יש לסמוך ע"ד המקילים אבל היינו ברבו הזוחלין על הנוטפין אבל בעת ריבוי גשמים יש לחוש לריבוי נוטפין לשי' כמ"פ והוי חשש דאורייתא וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן קצ"ב קצ"ג פלפול ארוך בכ"ז ועכ"פ בודאי אין להקל אלא בשעה"ד:

ג׳ועתה נבא לדין מקוה החדשה שעושים כעת שהיא בנויה מלבנים וגפסיס (צימענד) הכותלים וקרקעיתה והמדרגות וסמוך לקרקעיתה יש נקב בכותל שלצד הנהר ומשם מונחים מרזבים עד הנהר והמרזבים הם מן ד' נסרים דבוקים במסמרות ברזל חדשים ומחשש נומא המתהוה בנסרים שהכשיר הח"ס סי' ר"א גם בנעשה מאליו ובכדי שלא ירקבו המרזבים ניפו אותם בפנים בטסי ברזל בדפנותיהם וקרקעיתם ודבוקים במסמרות אבל הכיסוי הוא רק מעץ והנסיון העיד שאחר הציפוי נשארו מקומות שלא נדבקו הטסים היטב ויכולים המים למצוא מקום לכנוס לשם אלא דאיכא הוכחה וגי"ד דלא ניחא להו בזה ובפרט דהעיקר לדינא דאין נקבים כאלו פוסלים כיון שלא עשאום בכונה לצורך לקבל והמרזבים ההם מתחילים מחוץ לכותלי המקוה ובתוך עובי הכותל מונח סילון עגול חללו כשפ"ה ונסתם ע"י מגופת עץ וכשפותחין המגופה נכנסים מים מהנהר למקוה בערך חצי אמה בגובה גם כשהנהר ממוצע בגידולו ויש בהחצי אמה כמה שיעורי מקואות מפני גודל השטח וכשסותמין המגופה שופכין להמקוה מים שאובין עד שתתמלא וכשפותחין אח"כ המגופה יצאו המים העליונים ותעמוד בשוה לגובה מי הנהר ועי"ז נקל לנקותה בכל עת ולהכניס מים אחרים מהנהר וכשהמגופה אדוקה היטב דרכה לחסור במעל"ע בערך חצי צאהל או מעט יותר ע"י נקבים קטנים שנראה שמתמצים המים מבחוץ לפנים דרך הנקבים ועיקר ההיתר עפ"ד הרשב"א שבשו"ע סנ"א דאם אין הזחילה ניכר להדיא כשר והביא משו"ת שם ארי' סימן ע' ושי"ט סימן ל"ט ותשו' מע"צ סי' ל"ט:

ד׳הנה בדבר הזחילה כבר הארכתי בכמה תשובות והבאתי מדברי האשכול סי' ס' וברכ"י סי' ר"א ס"ב אות ד' ובפרט מדברי הראב"ד בפי' לעדיות פ"ה מ"ב בסופה וז"ל ומודים שהוא גודר כלומר עושה גדר של כלים בפני המים ואע"פ שהמים יורדים בין כלי לכלי אין בכך כלום שאלו מקוה הנקוה במקומות הרבה אם נשארו בו מ"ס מטבולים בו וכו' עכ"ל הרי דנקט שהמים יורדין בין כלי לכלי ואפ"ה כשר ושם לעיל מפורש דמיירי במי גשמים היורדים מן ההר ואפ"ה לא מיפסלו משום זוחלין ומזה מוכח להדיא כדעת תשו' מעיל צדקה סי' ל"ט שהביא גם רו"מ דדוקא בנפרץ הכותל והמים נמשכין כזחילת כל מי נהר וכדומה מקרי זחילה ובתשו' תשב"ץ ח"א סימן י"ז כתב וז"ל ומ"ש שהמקוה נשחתו כותליו ומים הנקוים יורדים בו דרך סדקיו ותמיד אתם צריכין להוסיף בו מים ע"י המשכה כשר הדבר ושפיר דמי וכו' ומשום זחילתו אינו נפסל וכו' כבר כתב הרשב"א שלא נאמר זה אלא בנקב רחב דכיון שזחילתו ניכרת דנין אותו כזוחל ממש וצריך סתימה אבל מקוה שנסדק או ניקב מעט עד שלא יכיל המים ונוטף מעט מעט והולך וחסר אין זה נקרא זוחל דהא אמרי' פ' חומר בקודש דארעא חלתולי מחלחל ומטפטפת בכל שעה ונבלעין המים מעט מעט במקומן ואפ"ה כשר ועוד הביא הרב ז"ל ראי' מדתנן מקוה שנמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ודוקא חסר הא נמצא בו מ"ס אע"פ שחסר ממדתו הראשונה טהורות ואם מקוה שמימיו יוצאין דרך סדקיו היה נפסל מפני שהוא זוחל הי' לנו לחוש שמא נשבר למטה ונעשה זוחל שהרי סד"א הוא אלא ודאי לא פסלו זוחלין אלא בזוחל ממש שזחילתו נראית לפי שכל המים שבמקוה נדונין בזוחלין אבל מפני טפטוף מעט שאין ניכר לעין לא מקרי זוחל ודברי טעם הם וראוי לסמוך עליהם הלכה למעשה עכ"ל הרי מפורש דבנ"ד אין שום חשש בזה:

ה׳והנה עוד כתב רו"מ כי בסתימת המגופה של עץ לבד אין די לעכב המים שלא יצאו לאשר עץ בעץ אינו מתהדק יפה ולכן ירצו לחפות המגופה בחתיכת גאממע חדשה וחקר אם אין בזה חשש סותם בדבר המקב"ט לשי' הר"ש שהובא בסי' ר"א ס"נ וצידד דבגד צריך שיהי' ארוג כמ"ש הרמב"ם פ"א מכלים הי"א והביא בשם הסד"ט להגאון מראדזין פכ"ז מכלים ליישב הא דבפכ"ב מכלים ה"ג כתב רמב"ם דכל הקליעות מטמאות בבגדים בשיעור ג' אצבעות דהחילוק בין בגד לשק הוא רק בארוג כ"ש דאז בבגד בעי' ארוג ממש ולא בשק אבל בדאיכא שיעור בגד גם בבגדים מטמא אבל עכ"פ בעינן שיהיה טווי וקלוע והביא מרש"י שבת (ס"ד ע"א) ד"ה יכול וכו' דהתם טווי הוא וזהו אריגתו והגאממע אינו טווי וארוג אלא נעשה ע"י מריחת הגאממע הלחה ע"י האש עכתו"ד. הנה מ"ש בשם הסד"ט אינו ת"י ולא נמצא פה"ק אבל אני מצאתי ד"ז בפי' הראב"ד פ"ג דעדיות מ"ד באמצע דבריו לחד פי' שם ביאר דהא דמוסף שק על הבגד שאע"פ שאינו אריג טמא היינו בקליעה כ"ש משא"כ בדאיכא שיעורא ע"ש (ובגוף דין אריג כ"ש יעוין ברש"י ביצה (דף כג ע"ב) ד"ה אמצעית דס"ל דגם בכלי עץ גזרו משום אריג והתוס' חלקו עליו וע"ע ברע"ב רפכ"ז מכלים מ"א ומש"א שם) ואולם הנה מצאתי ברש"י זבחים (צ"ה ע"א) בהא דהעבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש וז"ל והרכין שאינו אריג דלאו ללבישה חזו ולא לתקן בהן חלוק אלא לישב עליו וצריך שלשה על שלשה יעו"ש ומבואר דבאינו אריג בעי' ג"ט על ג"ט אך י"ל דמשום שא"ר לשום לבישה משא"כ בהגאמע שעושין מהם תיקון לבגדים וע' בתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' ק"ה ושיבת ציון סי' ל"ט בדין הנייר והעלה שם השי"צ דהנייר הנעשה מבלאי בגדים מקבל טומאה דלענין טומאה א"צ שיהי' שוע טווי ונוז דגם הלבדים הם כבגדים ואף דפנים חדשות באו לכאן הרי לא בשביל שהי' אריג בתחלה מקבל טומאה אלא מפני שנעשה עתה מעשי לבדים והעלה דיש ב' מיני ניירות יעו"ש היטב וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד לא גרע מלבדים שהרי גם הנייר אינו טווי כלל ועוד שהרי מבואר בשבת (נ"ז ע"ב) ת"ר ג' דברים נאמרו באיסטמא וכו' ואין מטמאה בנגעים ופירש"י שעשוי' כמין לבד ואינה טווייה ובנגעים כתיב בגד ובעי' שוע וטווי כמו בכלאים ובתוס' ד"ה ואין וכו' הקשו מאי אריא בנגעים אפי' במת ושרץ לא מטמא דבעי' טווי ואריג ותי' דמטמא במת ושרץ בק"ו מפכין קטנים כיון דשייך בה מדרס ובמהרש"א שם פי' דהא דבעינן בטו"מ ושרץ טווי ואריג היינו בדבר שאינו ראוי למדרס הזב ע"ש וע' בתוס' שם (פ"ד ע"א) ד"ה מפץ ובמהרמ"ל שם דמוכח דהוי טומאה דאורייתא ע"ש היטב ותבין וא"כ בנ"ד שעושין מנעלים וכדומה מן הגאמע וראוי למדרס א"כ א"צ שיהי' טווי ואריג ומקבל טומאה. אך דלפמש"ל מדברי רש"י זבחים דכשאינו אריג בעינן שיעור ג"ט ומבואר שם דהרכין היינו שקורין בלע"ז פלטרא וברש"י שבת הנ"ל בד"ה אין בה וכו' שעשוי' כמין לבד שקורין פולטרא ואינה טווי' עכ"ל הרי שהלבדים הם הם מין הרכין הנזכר במשנה א"כ מדינא אין בו שיעור גע"ג אצבעות לקב"ט אלא שיעור גע"ג טפחים א"כ בנ"ד שא"צ להמלאכה של הסתימה שיעור כזה שוב ליכא חשש קב"ט והן אמת שהרמב"ם ור"ש ורע"ב בפכ"ח דכלים שם פי' הרכים בע"א אבל מ"מ מנ"ל שנחלקו על רש"י בעיקר הדין ומוכח מש"ס דזבחים שם דגם אם הי' בו מתחלה שיעור גדול ונקרע ממנו בעי' שישאר בו ג"ט עג"ט דדוקא בעודנו מחובר אמרי' אגב אביהן שאני ע"ש ותבין ואף שכתבתי לעיל די"ל דוקא התם שאינו ראוי לשום לבישה ולא לתקן בו שום בגד משא"כ בנ"ד מ"מ הרי הבאתי מהתוס' שבת הנ"ל גבי איסטמא שכתבו דכל טעמא דמטמא במת ושרץ כשאינו טווי ואריג משום דשייך בה מדרס והרי התם חזי ללבישה ואפ"ה תליא במדרס והרי קיי"ל בפכ"ד דכלים דלמדרס בעינן ג"ט על ג"ט ואף דלעניים סגי בג"א ועתוס' שבת (מ"ז ע"א) ד"ה בגדי ותוס' זבחים (צ"ה ע"א) ד"ה מעיל ובר"ש פכ"ח דכלים ותוס' עירובין (כ"ט ע"ב) מ"מ הרי מבואר בירושלמי סופ"ג דגיטין דגמירי דציבור לא מיעני ודינם כעשירים ואין בשיעור ג"א שיעור קב"ט:

ו׳אך לפמ"ש בא"ז הל' כלאים סי' ד"ש דבאיסטמא מטמא בשרץ משום דהוי תכשיט י"ל דמטמא גם בג"א ועכ"פ בנ"ד שאינו בגד י"ל דבעי' ג"ט וכמ"ש אך לפמ"ש במש"א פכ"ד דכלים מי"ב דלא תליא בעשירות ועוני אלא אם הוא מצניע חתיכה של ג"א או משליכו י"ל דבנ"ד שהם לוקחים תתיכה זו לתשמיש דינם כעשירים ואולם הנה עוד יש לדון בזה דכיון דקובעו ומחברו לפשוטי כלי עץ מתבטל לגבי גוף הכלי וגדולה מזו דעת הר"מ בפיה"מ פי"א דכלים מ"ד גבי קלוסטרא של עץ ומצופה במתכות דטהור ובפי' הרא"ש תמה עליו מש"ס סוף חגיגה וע' בכ"מ פ"ד דכלים ה"ד בשם ר"י קורקס באורך בזה וע' בר"ש רפכ"ב דכלים ותוי"ט שם דס"ל דבשני מינים אינו כן וע"ע בתוי"ט שלהי חגיגה ובפי' חרדים שעל הירושלמי רפ"ח דברכות ה"ג ומל"מ פ"ד ופ"ו ופ"י דכלים וע' בשע"ת לאו"ח סימן תר"ע שרמז למ"ש בפי' ז"א על הפסיקתא בזה ובנ"ד שאיננו ציפוי לכל הכלי עץ רק כרוך סביב ראשו במקום כניסתו לנקב לכ"ע נראה דע"י חיבורו בדבק להעץ מתבטל לגבי העץ ונפקע טומאתו כיון שנעשה בו שינוי מעשה וכדקיי"ל גבי בית שסככו בזרעים דמהני שינוי מעשה לבטל טומאתו ועתוס' ב"ב (י"ט ע"ב) ד"ה ותיפוק ותוס' סוכה (י"ג ע"ב) ד"ה אם וכו' ועוד שהרי מבואר בפי"ג דכלים מ"ו דמתכות המשמש את העץ טהור וכ"פ הרמב"ם פ"ד מכלים הל' ה' אך לפמ"ש הכ"מ סופ"ד מכלים ה"ח דדוקא בנעשה לנוי לבד מקרי משמש העץ יש לפקפק בזה וע' תשו' פרשת מרדכי חיו"ד סי' י"ז אות ב' אכן עוד יש לדון בנ"ד דכיון שהוא מין היוצא מן העץ דינו ככלי עץ וע' רמב"ם פ"א מכלים הי"ג:

ז׳ועוד דלפמ"ש לעיל דאפי' אם יש סדק ומעט מים יוצאין ממנו אינו בכלל זוחלין א"כ הרי גם אם הי' סותם בהמגופה של עץ לבד הי' כשר וא"כ אין הגאמע בכלל מעמיד כלל גם אם הי' דבר המקב"ט וכמ"ש כה"ג בש"ך ס"ק ק"מ אבל מ"מ נ"ל שיעשו את הגאמע רק כרוך בעיגול סביב ראש המגופה אבל בראשו היינו שולי המגופה ישאר רק עץ דאם יכרוך בהגאמע מסביב וגם את שולי המגופה מחתיכה א' הרי יהי' ככלי ראוי לקיבול ואף שעשוי למלאות דל"ש קיבול לשי' כמ"פ יש לחוש לשי' המחמירים וע' במל"מ פ"ב מכלים ה"ג ובתשו' נו"ב מה"ק יו"ד סי' צ"ו מ"ש בזה:

ח׳ומ"ש רו"מ שבדעתו לחבר המגופה בצירי ברזל לעץ ארוך שיוצא למעלה מן מי המקוה וכשיגיע העץ מלמעלה לכותל המקוה יהי' נודע שהמגופה סתמה הנקב היטב ואין חשש ממה שהברזל יסייע שהרי מבואר בח"ס סי' רי"ח דאפי' כל הברזא של נחשת אין חשש שאינו מקב"ט כלל. לא כן ידידי שהרי מבואר בט"ז יו"ד סי' שע"א סק"ג וסק"י שהצירי ברזל יש להם דין כלי מתכות והח"ס מיירי רק במגופה עצמה וגם בזה מבואר בתשו' ר"מ שיק סי' ר"ד בשם גי"ט סי' ט' שפסק דלא כהח"ס והוא הביא ראי' לדבריו ע"ש. אך כפי שכתב רו"מ שיהיו קבועים בקרקע ע"י קורה של עץ ויעשם מתחלה ע"מ כן לשמש עם הקרקע כבר העלו הט"ז ונה"ך שם דבכה"ג אינו מקב"ט וכ"ה בסי' ר"א סמ"ח ודג"מ שם אך דבתשו' ד"ח ח"א סי' מ"ה העלה דל"מ אלא חיבור לקרקע ממש ולא לכותל המחובר לקרקע וע' תשו' פ"י ח"ב חו"מ סוסי' צ"ח דמסופק בזה לענין ממון אבל בשי"ט לסי' ר"א תשובה ו' העלה בחיבר להשליבות המחוברים לקרקע הוי כמחובר לקרקע ועתוס' פ"ב דעדיות חיברו למריש או לקורה וע"ש ריש פ"ג וכ"ה בתשו' גי"ט ור"מ שיק הנ"ל וע"ע בשו"ת ב"ש ח"ב סי' פ"ד באמצע התשו' בזה ומצאתי בתשו' רשב"א ח"ג סי' רכ"ח מפורש ג"כ להקל ומצאתי בריש פי"ב דכלים מ"ג אונקלי שבכותלים טהורה שמילא את הכותל צינורות של ברזל לתלות בהן כלים טהורה דתשמישן עם הקרקע עכ"ל ומפורש להקל וכ"נ מדברי הר"מ בפיהמ"ש פ"כ דכלים מ"ד ע"ש ותבין וכ"ה להדיא בש"ס דשבת (דף פא ע"א) גבי חפי פותחת דבחיברן לדלת הוי כמחובר לקרקע וא"ל דהכא שהצירי ברזל לא יהיו קבועים וקיימים אלא יהיו נעים ונדים בסיבוב לכאן ולכאן ובכה"ג לא מקרי קביעות וחיבור דז"א שהרי מדברי הט"ז ונה"ך סי' שע"א הנ"ל מוכח דגם בכה"ג יש להקל ומ"מ נראה דאין להקל אלא באופן שיעשום מחדש אדעתא דהכי ויחבר מקודם הצירי ברזל לקרקע ואח"כ יחבר להם המגופה וע"ע בשו"ת פרשת מרדכי סימן י"ז באורך בענין זה וע' תשו' ר"מ שיק שם בשם גי"ט שהחיבור לא ע"י שרוי"ף דזה לא מקרי חיבור וע' בנח"א במפתח שבסו"ס האשכול למס' כלים מ"ש בענין השרויפין ושלשלאות לצדד להקל דלא כגי"ט וע' תשו' כתב סופר סי' צ"ז בזה ומה שחקר שם סי' צ"ח אם קביעות במסמרים הוי חיבור והביא מרמב"ם וכ"מ פכ"ו מכלים תמהני שלא הביא מתוספתא שהובא בר"ש פ"ז דכלים מ"ב ופי"ד מ"ג ופי' הר"מ ורע"ב שם מ"ב ובר"ש פ"כ מ"ה ותוי"ט שם ובפרק למ"ד מ"ב וראב"ד פכ"ה מטו"מ ה"ד ור"ש פ"ו דאהלות מ"ז בשם תוספתא וכ"ה בתוספתא פ"ב דעדיות וכ"ה בריש פ"ג שם וכן מצאתי בירושלמי פ" דשבת ה"א תקועים (במסמרות ק"ע שם) חיבור וכו' וע' ח"ס סי' קצ"ח אות י"ב מ"ש בזה ולכן פשוט להקל:

ט׳והנה עוד כתב רו"מ שהמדרגות נעשו ע"י בנין מלבנים ולפסים ולמען לחזק שפתיהם שלא ישברו ע"י דריסת רגלים העמידו נסרים רוחב הנסרים כגובה המדרגות ועשה שרייפליך ותקעם לתוך הנסרים ובהם תחובים חוטי ברזל ונכנסים לתוך בנין הלבנים ועי"ז מחוזקים עמידת הנסרים לחזק המדרגות ויש לחוש אולי עשה נקב מקודם לצורך תחיבת השרייפליך ואף שעשוי ע"מ למלאות יש לחוש לדעת המחמירים וא"כ אסור להאשה לעמוד על המדרגות שהרי תעמוד גם על עובי הנסר עכ"ד. ולענ"ד אין חשש בזה כיון שעיקר הרגל עומד על המדרגה הבנוי' מלבנים ואם גם קצת מהרגל עומד על עובי הנסר הרי הוא רק כמסייע שא"ב ממש וא"ל דכיון דמבלעדי הנסר ישתברו המדרגות והכל הולך אחר המעמיד דז"א דכבר כתב הנו"ב מ"ת סי' קל"ז דאם גורם רק מניעת פסול העתיד לבא לכ"ע לא מקרי מהיה בדבר המקב"ט וע' תשו' ח"ס סי' ר"ד ובתשו' ב"ש ח"ב סי' ס"ד, בהשמטות הביא מתשו' הלק"ט ח"א סי' ע"ו שפסק כן והוא הביא ראי' מפ"ג דכלים מ"ה ורע"ב ופי' הגר"א שם ואני מוסיף ראי' מד' הר"ש פי"ב דכלים מ"ד בסופה במ"ש ומטהרי רבנן כיון שעשוי רק לחיזוק ע"ש ואף די"ל דשא"ה דתליא אי מקרי מהיה בדבר המקב"ט אבל, הכא תליא רק במעמיד אבל ז"א דבתשו' הלק"ט שם מבואר הדין לענין כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל המבואר בסימן ק"כ ס"ו דאם גם בלא החשוקים יכול לעמוד אלא שאינו מתקיים זמן רב לכ"ע לא מקרי מעמיד והן אמת שיש לי ראי' להיפוך מהתוס' יומא (ע"ב א') ד"ה שמעמידין ציפויין שכתבו וז"ל נ"ל דאפי' ציפוי זהב שעליהן בטל לגבי דידהו דבכל דוכתא העץ בטל לגבי המתכות לענין טבילה ולכל מילי דאמר הלך אחר המעמיד וכו' ובעצי שטים אינו כן שהרי שלחן וכו' ויליף התם מקרא עכ"ל והרי התם העץ היה עומד גם בלא הציפוי ואפ"ה מיחשב הזהב למעמיד אי לאו קרא דקמ"ל דהציפוי בטל לגבי העץ וא"כ י"ל דה"נ בזה אך דלפמ"ש רו"מ לא ישתברו, כל המדרגות הבנויים בגפסים מבלעדי הנסרים רק שפתותיהם לבד א"כ איננו בגדר מעמיד כלל וכיון שהמדרגות כשרים שוב כיון דהאשה רוב הרגל עומדת על הבנין אף שמיעוטה עומדת על עובי הנסר אינו מזיק כלום ובפרט די"ל דכיון שהנסרים עומדים על צדן ורחבן לגובה המדרגה א"כ גם הנקב שנעשה בו לא נעשה לקבלה שא"א לקבל בו מים כלל כיון שהנסר עומד על צדו כמ"ש כה"ג פ"ד דמקואות מ"ב זקפה לידוח וכו' אינה פוסלת את המקוה ובפרט דבנ"ד ספק אם נעשה כלל הנקב קודם תחיבת השרויף ולשי' כמ"פ נקב העשוי למלאות אינו פוסל כלל ולשי' הנו"ב יו"ד סי' נ"ו מקב"ט רק מדרבנן א"כ הוי סד"ר ולקולא ובכ"ז מה דאפשר לתקן יש לתקן לטוח טיט ולבנה ע"ג מקום עובי הנסר או באופן אחר ויש לדון עפמ"ש בשו"ת ב"ש ח"ב סימן מ"ט בשם הג' רש"ק דא"י לאסור דשא"ש ובמק"א תמהתי שלא הביאו מהמל"מ פכ"ד מכלים ה"ז דדוקא בגנב וגזלן אימעוט ממשכבו אבל בלא גזלן לא קפדי אבל במש"א פכ"ב מכלים מ"ד דחה דבריו ובפרט בנ"ד שנעשה למקוה כ"ע קפדי ומ"ש המל"מ להסתפק בשאר כלים אי דמי למשכב יעוין בר"ש פכ"ב דכלים מ"ט בסופה ופכ"ו מ"ח בשם תוס' אבל מ"מ צ"ע להקל כיון שעשה מעשה (וע"ע בר"ש סופ"ב דעוקצים בשם תוס' טבלא שיש לה לבזבז והטה על צדה אינה מכשרת הזרעים וע"ע פי"ח דכלים מ"ג בפי' הר"מ ורע"ב שם ודו"ק]:

י׳והנה עוד חזר השואל וכתב שהמים באים מהנהר דרך סילונות מרובעות של עץ ומצופים בפנים בטסי ברזל ומחוברים ביתדות ברזל ובקצוות הטסים שמניחים טס ע"ג טס נוקב מקודם הנקבים ע"י יתד גדול של ברזל ואח"כ מכה לתוכן מסמרות קטנות מחפים ע"פ כל הנקב וע"פ רוב הכה המסמרים רק בצדדי הסילין ולא בשוליו ומ"מ א"י בבירור אולי לפעמים גם בשוליו ולפעמים בעת תקיעת היתדות כשהיתד אינו נכנס בשוה להנסר או ע"י הכאת המקבת נופל היתד מהנסר ונשאר נקב במקומו ונסתפק כת"ר אם הנקב נחשב שנעשה לקבלה מפני שנעשה בכונה לקבל היתד והביא בשם הסד"ט להגאון מראדזין דגם להרמב"ם דס"ל דב"ק העשוי למלאות ל"ש קיבול היינו רק אם כבר מלאוהו אבל קודם שמלאוהו גם להרמב"ם שמי' קיבול כדמוכח מרש"י (סנהדרין סח) ובזה תי' סתירת ד' רמב"ם וא"כ בנ"ד כשנשאר נקב ריק דינו כצינור שחטט בו גומא דכל המים העוברים ע"ג דינם כשאובין כמ"ש בסי' ר"א סל"ו אך די"ל כיון דעשוי למלאות דינו כנקב הנעשה בלא כונה לקבלה וגם ע"י חיבור המים לנהר יש לצדד כמ"ש בשו"ת צ"צ החדש סי' קס"ג בכמה צדדי היתר עכתו"ד רו"מ:

י״אהנה הספרים הנ"ל אינם ת"י ונחזי אנן והנה כבר הביא השבו"י ח"א סי' ל"ג דברי הרמב"ם פ"ב דכלים ה"ג ופ"ג ה"א שכתב בפשיטות דב"ק העשוי למלאות אינו מקב"ט והביא סתירה ממ"ש בעצמו פ"ה מסוכה ה"ב דסיככה בחיצים נקבות פסולה והביא מהתוס' סוכה (י"ב ע"ב) ד"ה מהו דתימא וכו' במ"ש בדעת רש"י דנראה דיש חילוק בין אם עשוי להיות מילואו בתוכו עולמית או לא ובאמת שהתוס' שם חשבוהו לדוחק והשב"י הביא סתירה מתוס' שבת (נ"ב ע"ב) ד"ה היא של אלמוג שכתבו בפשי' דב"ק העשוי למלאות ל"ש קיבול וגם בהגהות רי"ב העיר בזה וע"ע בשיו"ק על הירושלמי פ"ו דשבת ה"ג בסופה ואני מצאתי בתוס' שבת (י"ז ע"א) ד"ה ועל שאר אדם וכו' שהקשו בהא דמרדע שטמאוהו ז' דהא פשוטי כ"ע אינו מקב"ט ואי מיירי שהדרבן בתוכו הרי מטמא בכ"ש כל מה שתחתיו דחרב הרי הוא כחלל וכו' ואור"ת דחשוב בית קיבול מקום שנותנים הדרבן במרדעת ול"ה ב"ק העשוי למלאות שאין קובעין אותו שם אלא פעמים מניחין ופעמים מסירין וכו' ואור"י דאיכא לאוקמי בכה"ג שא"א להוציא הדרבן אא"כ ישבר בית קיבולו ולכך לא חשיב תו בית קיבול עכ"ל הרי דלשי' ר"ת כל שקובע אותו שם לעולם בטל קיבולו ולשי' ר"י עכ"פ כל שא"א להוציאו משם אא"כ ישבר קיבולו בטל קיבולו ואפשר דגם הוא מודה לר"ת דבנעשה לקבוע לעולם ל"ש קיבול. ובאמת שבחי' הרשב"א שם הביא בשם י"מ דב"ק העשוי למלאות ב"ק הוא ויש לתמוה שבדף נ"ב כתב בפשי' כדברי תוס' שם וגם בר"ש ורא"ש פט"ז דאהלות מ"א מבואר כדברי התוס' ועכ"פ נראה שזהו העיקר בישוב ד' רמב"ם ובתשו' נו"ב מה"ק יו"ד סי' צ"ו העלה דב"ק העשוי לקבל אינו אלא מדרבנן ובזה תי' סתירת ד' רמב"ם אבל בתשובת הרמב"ן סי' רט"ו ותשובת רשב"א ח"א סי' קצ"ה מפורש דמדאורייתא מקב"ט ותמה שם ע"ד רמב"ם ועכ"פ לשי' תוס' הנ"ל מיושבים ד' רמב"ם בפשי' וגם מה שהקשו התוס' בסוכה והר"ש בפכ"ו דכלים מהא דתפלין מקרי ב"ק לק"מ דשאני התם שלפעמים מוציאין הפרשיות מהתפלין לבדקן ולא נעשה דרך קביעות לעולם:

י״בוראיתי במלה"ר אות ק' שחידש מסברא דבשעה שהוא ממולא אינו מקב"ט ודוקא קודם המילוי טמא אף שעשוי למלאות ובזה תי' קושי' התוס' ע"ש ולענ"ד הדבר ברור ומוכרח כן ממשנה ערוכה בפ"ד דמקואות מ"ג החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכ"ש ירד לתוכו עפר ונכבש כשר ובפי' הר"מ וז"ל ר"ל שאם היה בצנור ב"ק אשר הוא פסול וכו' ואם נתמלא בעפר והדק קצתם בקצתם עד שנתקשה ושב כחרסית הנה הוא כשר לפי שכבר סר הב"ק אשר היה בו אשר שמו כלי וזהו כונת אמרו ונכבש וכו' עכ"ל וברע"ב שם מבואר דמיירי בחקקו ולבסוף קבעו הרי מבואר דאם נתמלא דרך קבע לעולם בטל קיבולו וכשר וכ"ה בש"ע סל"ו שם וא"כ בע"כ הא דב"ק העשוי למלאות טמא היינו קודם שנתמלא או שנתמלא שלא בדרך קביעות לעולם שלא נתבטל קיבולו ממנו (שוב העירני השואל דלפמ"ש הפרישה דגם בלא"ה אין הצינור כלי גמור לכן מהני סתימת עפר אף שלא נחשב לסתימה במק"א א"כ אין ראי' משם) אבל דרך קביעות לעולם בודאי בטל קיבולו ולכן בכה"ג דנ"ד שתוקעין המסמרות דרך קביעות לעולם וממלא כל הנקב וכמעט מהנמנע להוציאו משם כלל בזמן שהוא סתום אין בו חשש בית קיבול וע' תשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' רי"ב בדין כלי מתכות שי"ב בית קיבול דאם התיך לתוכו עופרת או בדיל עד שנתבטל קיבולו דכשר וכן בכלי עץ ע"ש (שוב העירני השואל שמדברי ר"ת שבתוס' שבת י"ז הנ"ל מוכח דגם קודם שנתמלא אם עשאו ע"ד למלאות בו לעולם טהור שהרי התם אין הדרבן בתוך המרדע וע"ז סובב קו' התוס' ותי' ר"ת וזהו דלא כדעת הג' מראדזין ומלה"ר הנ"ל):

י״גומה שהביא רו"מ מד' הב"ח שמסופק בצינור אם רק המים העוברים ע"ג הגומא עצמה יש להם דין שאובין ולא צדדי הגומא שהם רק נידונים כשפת הכלי או דגם הצדדין הם בכלל בית קיבול והניח בצ"ע הנה בס' גי"ט ותשו' מהרי"א שם העלו דדוקא המים שעוברים ע"ג הגומא חשיבי שאובין אבל אם המים עוברין ע"ג הגומא וגם על צדדי הגומא מכאן ומכאן דינם כשאובין ומים כשרים שמעורבין ונמשכו למקוה והביא שם ממשנה דפ"ו מ"י אביק שבמרחץ ורמב"ם פ"ו הי"א וכת"ק דמן הצד כשר ע"ש אבל באמת צ"ע דשא"ה שהאביק הוא כלי בפ"ע לכן אין המים שבאמבטי נעשין שאובין אבל הכא בצינור הרי כל הצינור נעשה ב"ק ע"י שי"ב נקב וכ"נ להדיא מלשון הטוש"ע סל"ו דאפי' אין הגומא מחזיק אלא כ"ש נעשה כולה על ידה כלי וכו' וכ"ה להדיא בש"ג פ"ד דב"ב דא"א לומר דרק המים העוברים ע"ג הנקב מקרי שאובין דכל הצינור נעשה כלי ע"ש שביאר הדבר מפורש באר היטב והן אמת שמדברי הש"ך סקע"ז שהקשה דנהי שהם שאובין הרי באים למקוה בהמשכה וכו' ולכאורה אינו מובן דהא הוי כולה בהמשכה ובע"כ דס"ל דרק המים שע"ג הנקב הוו שאובין אבל באמת בנה"כ שנדפס בסופו חזר בו באמת מה"ט וביאר להדיא דכל הצינור מקרי כלי ודלא כדמשמע מלשון הרא"ש ע"ש וכ"ה בב"מ ליו"ד שם ומצאתי במ"נ בסופו שהביא מרמב"ם פ"ב דכלים ה"ב דמה שבצדדי הקיבול וא"צ להקיבול כלל מקב"ט רק מדרבנן וא"כ ה"נ בזה י"ל דמה שבצדדי הגומא מקב"ט רק מדרבנן ולפ"ז י"ל דתליא במ"ש הש"ך סקע"ו בשם ב"ח והגהת דרישה אם דוקא דבר המקב"ט מדאורייתא פוסל אבל פשוטי כ"ע דמקב"ט רק מדרבנן אינו פוסל (שוב העירני השואל דהש"ך מיירי לענין הוייתו ע"י טהרה אבל לענין המשכה לטהר שאובין לא תליא בקב"ט רק אם נקרא כלי כמ"ש בסמ"ו) ואני מצאתי בפיה"מ להר"מ רפ"ד דמקואות דמפרש דפשוטי כ"ע פוסל במקוה וכ"ה שם בפ"ה משנה ה' וע"ש בתוי"ט מ"ש בדעת הרא"ש ולפמ"ש הרמב"ן בב"ב ס"ו דדין המשכה בכולה תליא אם שאובין פוסלין מה"ת ל"מ המשכה ואם רק מדרבנן מהני המשכה א"כ לפ"ז בנ"ד כיון דמן הצד ל"ה כלי אלא מדרבנן שוב מהני המשכה גם בכולה ובזה צדקו דברי הש"ך סקע"ז הנ"ל אבל תירוצו לא א"ש ואכמ"ל. ובגוף דין פשוטי כ"ע מצאתי בירושלמי פ"ב דחגיגה הל' ה' בסופה ריב"א בשם ר"ל ואסף איש מה ת"ל טהור הגע עצמך אפי' את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור מה אנן קיימין אם במגריפה של מתכות והלא פשוטי כלי מתכות טמאין אם במגריפה של עץ לא כעומד מחמת דבר טמא הוא אמר ר"ה תיפתר באוספו בנסר וכו' ופי' הפ"מ דבתחלה סבר שהם כלי קיבול ולזה משני דמיירי בנסר רחב שא"ב בית קיבול אבל י"ל דהתם דהחשש שיחזור ויטמא את האוסף אין חשש בפשוטי כלי עץ ועוד דהתם דריש לקרא ומה"ת ודאי דטהור וע' תשו' אמרי אש סוף סי' פ"ו שהביא ג"כ ראי' דגם דבר המקב"ט רק מדרבנן פוסל במקוה ולא מקרי הוייתו בטהרה ע"ש אך דמ"מ י"ל דכשר בהמשכה אפילו בכולה כיון דהמים העוברים מצדי הנקב אינם פוסלים אלא מדרבנן כיון דמה"ת אינו כלי וכמש"ל ומים העוברים ע"ג הנקב עצמו הם רק מיעוט שאובין ובפרט בנ"ד דע"י החיבור לנהר עכ"פ ליכא רק חשש שאובין דרבנן לשי' הרמב"ן כשר:

י״דאולם בנ"ד שהדבר ספק אלא שרו"מ חושש דאפשר כיון שעשה נקבים וספק אם מילא אותם הוי כסד"ר ואתחזיק איסורא ומ"ש דהוא אומר בבירור שמילאן ומלתא דלא רמיא בדרבנן דעת הפ"ת שבפמ"ג סי' צ"ד להקל יעוין בדע"ת סי' ח"י סקי"ד שהוכחתי דגם בדרבנן אסור וע"ע בתשו' ח"ס יו"ד סוסי' קפ"ז במ"ש להסביר דעת הק"ס דלפי דבריו שם י"ל דבנ"ד מודה דאסור מה"ת ואף שי"ל בזה מ"מ העיקר דגם בדרבנן אסור אבל לענ"ד לפמ"ש החוו"ד בדיני ס"ס סק"כ דבתרי דרבנן גם ביש לו חז"א מותר כדמוכח מהרמב"ם וראב"ד פ"י דמקואות וכ"ה בתשו' רע"א סי' ס' באמצע התשו' דבתרי דרבנן הוי כאין לו עיקר מה"ת וגם באתחזיק איסורא מותר ע"ש היטב א"כ ה"נ בנ"ד אבל בשעה"מ פ"י דמקואות כלל א' העלה דהרמב"ם שם יחיד בדבר וכל הפוסקים ס"ל דבדאתחזיק איסורא סד"ר להחמיר א"כ גם בתרי דרבנן ס"ל להחמיר אך דבנ"ד הרי מסופק אם עשה כלל נקבים בשולי הסילון וא"כ הוי כעין ס"ס שמא לא עשה ושמא מילאם ביתדות ובפרט בצירוף דאיכא המשכה וגם החיבור לנהר (וכבר הביא רו"מ מתשו' מבי"ט ח"ג סי' ע"א דא"צ להיות מחובר בשעת טבילה אבל עיינתי שם וראיתי דמיירי בבאין מן המעיין שבהר א"כ אין ראי' לנ"ד אבל גם בזה יש כמה צדדי קולא כנודע) וכבר העליתי בדע"ת סי' מ"ו סקכ"ח דבדאיכא טרחא א"צ לברורי והוי בכלל לא אפשר לתקן:

ט״וויש לדון עוד דכיון שהקהל שכרו אותו למלא הנקבים גם אם שכח ולא מילא הו"ל כנעשה שלא ע"מ לקבל כיון דכשממלאן בטל קיבולן וכמש"ל והאומן שינה בשליחותו ולא מילאן וע' בתשו' ב"ש ח"ב סי' ס"ו באורך וימצא סניף דחזי לאצטרופי. ומכל הלין טעמי הנני מסכים עם רו"מ שא"צ להוציא הסילונות ואין חשש כלל לטבול בהמקוה וגם הרי דעת ר"ח ורשב"ם דהלכה כר"א דחיבור לקרקע מהני אפי' בחקקו ולבסוף קבעו ואף דקיי"ל כחכמים גם בדרבנן ועיין בט"ז באו"ח סי' קנ"ט סק"ח מ"מ בנ"ד הוי תרי דרבנן ובפרט שהרי עי"ז יהי' חשש לעז על הטבילות שטבלו בה עד עתה וכמ"ש כה"ג בתשו' מהרמ"ל וש"ך סי' קצ"ח סקמ"ה ולכן יש להקל והנלע"ד כתבתי: