שו"ת מהרש"ם חלק א רי״בTeshuvot Maharsham Volume I 212
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה שמעיה שטיינבערג נ"י אבד"ק פרעמושלאן
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שעמדו על הכירה ג' קדרות של בשר ורוטב וגם קדרת חלב שבשלו בה תפוחי אדמה והאשה נטלה כף חלב ושפכה אל א' מהקדרות ולא נודע באיזהו מהן ובתוך א' מהקדרות ליכא ס' ובכולן יש ס' ורו"מ הביא שנמצא שאלה כזו בשו"ת בי"צ יו"ד ח"א סימן ח"י ועיינתי שם:
2
ג׳והנה מה שחקר אם דין הקדרות כדין יבש ביבש אף שהתבשיל בתוכו לח בלח והעיר מסי' קל"ד ס"ב כבר קדמו במש"ז יו"ד סימן פ"א סק"ב ושפ"ד סימן ק"א סק"ב וע' בחמ"ר הלכות תערובות סימן ה' והדבר פשוט דנחשב כדין תערובות יבש ביבש ואף דאיכא רוטב ובשר בכל קדרה מכל מקום מיחשב מב"מ דלגבי כל א' אמרינן סלק אף דהוי כתרתי דסתרי דלגבי הבשר נימא סלק הרוטב ולגבי הרוטב נימא סלק הבשר מכל מקום גם בכה"ג אמרינן סלק כדמוכח מהתוס' חולין ק' ע"ב ד"ה הוי מב"מ ודבר אחר וכו' אומר רשב"ם דכמו שצריך שיהיה ברוטב כדי לבטל החתיכה דאיסור כן נמי צריך שיהיה ס' בחתיכה של היתר לבטל מן הרוטב וכו' ע"ש ומבואר שם דאמרינן סלק גם בכה"ג וכ"ה בר"ן סופכ"ה בסוגיא דטפת חלב וכו' בשם ר"ש ור"ת ע"ש:
3
ד׳ואף דהש"ך סימן צ"ח פסק דשא"מ אסור ובתשו' ח"ס סי' פ"ז פסק כהש"ך אבל בחידושיו לע"ז ס"ו הסיר תלונת רש"ל על הרשב"א דכיון שיש טעם היתר בצירוף האיסור בכה"ג לא מצינו שאסרה תורה נוכ"ע כלל ע"ש אם כן לפ"ז גם שא"מ מותר וכן מצאתי בפר"ת סק"ט שדחה גם כן דברי הש"ך ופסק דגם שא"מ מותר וכבר הביא בבי"צ בעצמו דברי המנ"י כלל פ"ה אות מ"ה שפסק דלא כהש"ך ול"ש בחי' דינים סכ"ח וסל"ב פסק להקל בה"מ על כל פנים ולא ידע מדברי הפר"ת ולפמ"ש בשפ"ד סימן ק"ט סק"ט דגם להש"ך דשא"מ אסור הוא רק מדרבנן ועל כל פנים בנתבטל ביבש גם אם יבשלם אחר כך לא יאסר שא"מ אלא מדרבנן אם כן בדרבנן בודאי יש לסמוך ע"ד הט"ז ופר"ת ומנ"י להקל:
4
ה׳ומ"ש מדברי נו"ב מה"ק סימן ל"ב דגבי מליחה ל"א רואין דשמא לא נגע במינו כלל מלבד מה דלא קיימא לן כהנו ב כמ"ש בתשו' ב"ש חיו"ד סימן קל"ה אף גם בנ"ד אין נ"מ בזה דתערובות הכלים כולם לא נגעו זב"ז ואפילו הכי מהני ביטול אפילו א' בעליי' וא' בבית כנודע. ומ"ש בבי"צ דהחלב הנבלע בבשר הוא א"מ הוא תמוה דנגד החלב הרי איכא ס' בכל ג' קדרות ואף דבאותה קדרה לבד ליכא ס' ואמרינן חנ"נ הרי הבשר שנ"נ הוא מב"מ וד"ז מבואר בשפ"ד סימן צ"ד סק"ה דבכה"ג א"צ ס' אלא נגד החלב לבד אבל הבשר שנ"נ הוא מב"מ:
5
ו׳ומ"ש בבי"צ דיש לחוש שמא יתערבו רק ב' קדרות יחד ולא יהיה ס' נגד החלב ודמי לשמא יבשלם ויתן טעם הוא תמוה דאם כן בכל יבש ביבש בשא"מ דבעינן שיהיה ס' גם בדאיכא ס' יאסר דשמא יבשל רק קצת חתיכות היבשות יחד ולא יהיה ס' נגד האיסור ושמא יבשל שנים שנים חתיכות יחד ולא יהיה גם רוב ובע"כ דאין לגזור רק שמא יבשל יחד כל התערובות גם יש לצדד לפמ"ש החוו"ד סי' ק"ט סק"ה דגם במבשא"מ אם אוכל מהתערובות אחד אחד ליכא איסור תורה דיש לתלות בכל א' אלא איסור דרבנן ואין לגזור מהך טעמא כלל כמ"ש הש"ך סימן ק"ט דבדרבנן אין לגזור ואף שהמנ"י חולק מכל מקום בה"מ יש להקל כמ"ש בשפ"ד שם וגם בש"ך דיני ס"ס אות כ"ב מוכח דאין להקל אלא במקום הפסד ובנ"ד דכבר נתבאר דלא גזרו אלא שמא יבשל יחד גם בלא הפסד יש לצרף טעם זה:
6
ז׳והנה בתשו' פ"י מ"א חלק או"ח סימן מ' בדין עצים שנתבשל בי"ש ונתערב ברוב עצים אחר צידד שם דאף שטעם הי"ש מבשא"מ מכל מקום מהני ביטול ברוב יבש ביבש ואח"ז צירף דאיכא ס' נגד טעם הי"ש וע' בשע"ת סוף סימן תמ"ז שהעתיק דבריו להלכה ובסד"ט סימן קפ"ח סוף סק"ד השיג עליו והביא מהש"ך סימן ס"ט סקנ"ז דדוקא בדאיכא ס' נגד טעם הבלוע לכ"ע שרי ולא עלה על הדעת לחוש שמא יבשל רק מעט מן העניס ובסימן ס"ט סי"ד שם לא חששו שמא יבשל רק ב' חתיכות יחד ומבואר דלא כדעת בי"צ. ובפרט בנ"ד שיש עוד קדרת חלב שבשלו בה תפ"א פשי' דיש להקל וע"ד שאלתו בנתבשלו ג' ביצים בקדרה והוציאום אחת אחת בכף בעודן רותחין והניחום בקערה ואחר כך נמצא דם באחת מהן ולא נודע איזו מהן הוציאו תחלה ובתשו' טטו"ד מה"ק סימן ק"ב מחמיר בזה ומאז כתבתי בגליון דודאי אם הוציא ביצה האסורה תחלה יש להקל דגם לשיטת הט"ז סוף סי' צ"ב דבהוציא כף עם תבשיל דינו ככלי ראשון מכל מקום הרי קליפת הביצה דינה ככלי כמ"ש הש"ך סימן ס"ו סקי"ג ולפמ"ש בחוו"ד סימן צ"ב סק"כ דדבר מועט ל"ה רוטב ובסימן צ"א סק"ז דחוץ לקדרה ל"ה רוטב וע' ביא"פ סוף סימן ע"ו שכתב גם כן דדבר מועט ל"ה רוטב אם כן אין בליעה יוצא מכלי לכלי ולא נבלע בכף כלל וע' בחמ"ד הל' מליחה סימן מ"א דגם בנשאר לחלוחית דינו כריקן ושם הל' בב"ח סוף סימן כ"ח העתיק מאו"ה כלל ל"ו ד"ג דבעירה תבשיל בשר על ידי כף חלב ב"י אף דהתבשיל והכף אסורים מכל מקום הקערה מותרת אפילו בתבשיל חריף דאין כאן עירוי מכ"ר ובכ"ש אין בישול לענין איסור אפילו בדבר חריף עכ"ל ומזה מבואר דגם בהוציא כף עם תבשיל דינו ככ"ש ע"ש ואם כן הכא בדם ביצים שכל איסורן מספק פשיטא דיש להקל אך דבנ"ד שיש ספק איזהו הוציאו תחלה יש לומר דכל דפריש מרובא פריש ומסתמא הוציאו תחלה המותרת ואם סננו המים מהקדרה יש לומר דאין הביצים אוסרים זה את זה בלא רוטב אבל בלא סננו יש לומר דנאסרו בתערובות חד בחד אבל כבר כתבתי בתשו' שדברי הש"ך נכונים כיון שהטעם נפלט דרך המים לא נבלע בביצה האחרת אלא כפי ערך ואיכא רוב גם בביצים שוים (ועמש"ל סימן קל"ט). ואף דקשה להקל נגד האחרונים מכל מקום בכה"ג יש לומר דהוי ס"ס שמא אין הביצה אסורה כלל ושמא הוציא האסורה תחלה ואף דכל דפריש מרובא פריש מכל מקום כבר העליתי בדע"ת סימן נ"ג סקכ"ב דגם ספק שהוא מיעוט מצטרף לפלגא להיות בכלל ס"ס ועוד דהא בכל ביצה יש ספק שמא הוא דספנא מארעא אלא דהוי ספק דלא שכיח כמ"ש התפל"מ ופת"ש וכ"ה באו"ה כלל מ"ב דין ד' ואם כן איכא ב' מיעוטי ומצטרפין לפלגא כמ"ש הר"ן ועמ"ח בדע"ת סימן ט"ו סק"ט ובפרט בצירוף דעת הש"ך דבחד בחד כשר לכן יש להקל בזה וכן יש להתיר הקדרה בשיהוי מעל"ע ותולין שלא נשארה ביצה האסורה באחרונה בהיותה יחידית וכבר כתב הש"ך דהכא בצירוף דעת י"א דדם ביצה דרבנן אין זה בכלל נולד ספק בדאורייתא ונתגלגל לדרבנן וה"נ בזה. אבל מ"ש הפלתי דאחר בישול לכ"ע דרבנן יעוין ביד אפרים סוף סימן צ"ב שפקפק הרבה בזה וכ"ה בהגהות נוע"מ שעל הפמ"ג מהגאון בעל שו"מ ע"ש ותבין:
7
ח׳וגם בגוף דין המבואר בסימן ק"ו ס"ב דחתיכה שי"ב חלב שנתבשלה בקדרה שי"ב ס' ונתמעט מהתבשיל דאוסר דחוזר ופולט המעיין בתשו' הרשב"א ח"א סימן תקט"ו ימצא דלשיטת רש"י ורמב"ן וש"פ אין איסור דבתר תחלתו אזלינן וכל מה שפולט כבר יצא בתחלה כשהיה שם ס' והרשב"א כתב דטעמם משום דס"ל טכ"ע דרבנן והוא חולק וכפי הנראה טעמו משום דהוא לשיטתו אזיל דטכ"ע מה"ת וע"ע בתשו' המיוחסות להרמב"ן סימן קנ"א באמצע התשו' בזה ואף שאין לצרף דיעה זו שלא הובא בש"ע להקל מכל מקום סניף מיהו איכא. גם יש לומר כיון דבסימן פ"ו ס"ה וס"ו קיימא לן דמיא דביצה דביעי בעלמא ואינו אוסר אלא דבביצה שי"ב אפרוח או דם אוסר משום דשדי תיכלא בכולא כמ"ש הרא"ש וש"ך שם סקי"ז וע' ברדב"ז ח"ב סימן תקצ"ט בזה אם כן דוקא בנמצא הדם בקשר שבחלמון אבל במק"א רק הדם אסור ובהגהת או"ה כלל מ"ב מבואר דאחר בישול א"א לידע מקום הדם ושם כתב דהוי סד"ר ולהקל ואף דלא קיי"ל כן מכל מקום יש לצרף ספק זה להתיר הביצה האחרת והקדרה גם בחד בחד ולכן מכל הלין טעמי נ"ל להקל בנ"ד:
8
ט׳והנלע"ד כתבתי.
9