שו"ת מהרש"ם חלק א רכ״בTeshuvot Maharsham Volume I 222
א׳להרב וכו' מו"ה שלום גאבעל נ"י אבד"ק ברעזוב.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בעסק שידוכין ויצא פסק בצירוף עוד רבנים שר' חיים ליזר אבי הכלה מחויב לסלק הנדן מצדו והחתן יעשה לו מלבושים מהמעות ומותר הנדן יושלש לטובת שניהם והחתן מחויב ליתן לרח"ל כתב בטוח בלשונם על מעות שבבאנק בסטריא שיהיה נכתב גם על הכלה או אביה רח"ל הנ"ל כפי שיאמר אדוויקאט ועתה נודע שא"א לעשות בטוחות יען כי החתן עוד לא בא בשני מלאות לפי נימוסיהם וטען רח"ל שאין עליו חיוב לסלק הנדן כיון שהחתן א"י לקיים כפי הראוי ומתיירא אולי יפזר החתן המעות ויברח לאמעריקא וכדומה וכמו שרצה כבר לעשות שידוך אחר בלא ידיעת רח"ל ולכן יבקש להמתין עד שימלאו שנות החתן ויוכל להבטיח המעות אז יסלק הנדן והחתן טוען שנכתב בפסק שמחויב ליתן כתב בטוח והוא נותן מה שבידו ליתן ולא יוכל לפעול אשר דודו יגאלנו ויתן עבורו טראטע וכדומה עכת"ד ורו"מ הביא מדברי כנה"ג שבבאה"ט א"ע וחיבורי סימן קפ"ד דאם נראה שהבעל רוצה לאכול הממון וילך למרחוק הכתובה נגבית מחיים וכן בחו"מ סימן ע"ג וסי' קי"א לענין עיקול:
2
ג׳הנה לא אדע מה ראיה דהתם דוקא בדאיכא הוכחה לזה אבל בנ"ד מאן יימר שברצונו לעשות כן ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ואף שרצה לעשות שידוך אחר עביד אינש דגזים ולא עביד ואולי רק להפחיד את הכלה להתפשר עמו רצה לעשות ולא עשה אך דבאמת כיון דהחתן א"א לו לעשות הכתב בטוח אף שרוצה לחתום כתב כיון דאינו מועיל בנימוסיהם לא מקרי כתב כלל וכמבואר בתשו' הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סימן רמ"א ס"ג מחודש ג' בראובן שתפס קרקעו של ש' ולא היה יכול להוציאו מידו עד שא"ל ראובן שיעשה לו שטר מחילה על הקרקע ויתן לו ק' דינרים וחתם לו שטר שמוחל הקרקע והשיב הרשב"א דאם הכתב אינו מועיל מדינא צריך להחזיר לו מעותיו דאומדן דעתא הוא שלא נתן אלא ע"מ שיהא הקרקע שלו במחילה זו וכיון שאין המחילה מועיל הו"ל כלא עשה שטר וצריך להחזיר מעותיו ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהיה מחויב ליתן כתב בטוח וזה הכתב שיעשה איננו בטוח ואף שהוא אנוס בדבר מכל מקום ידוע דברי הירושלמי ור"ן וש"ך סימן כ"א דאונס רחמנא פטריה אמרינן ולא אמרינן אונס חייביה לזה דאונסא כמאן דלא עביד וה"נ אין חיוב על רח"ל ליתן מעותיו שיעשה לו החתן בגדים ממעותיו ולא יוכל להבטיח המעות ואפילו בנתחייב להלוות בשטר וקנין ונודע לו שאינו בטוח יוכל לחזור בו כמ"ש בסוף סימן ל"ט וע"ש בש"ך מ"ש ע"ד המבי"ט וע"ע בתשו' רדב"ז ח"א סימן נ' ותשו' פ"י ח"ב סימן צ"ב באמצע התשו' ומכ"ש כאן שנכתב כן בפסק בפירוש שיתן לו כתב בטוח:
3
ד׳ומ"מ הדבר פשוט דעל כל פנים כיון שאין רח"ל מסלק לעשות בגדים אין חיוב על החתן לעגן א"ע ולהמתין עד מלאת שניו נגד דת תוה"ק אחרי שהוא איננו העובר ואונס רחמנא פטרי' וכן אין חיוב על הכלה להמתין וכיון שמסתמא הגבילו זמן לנישואין או כסתם בתולה יב"ח כמ"ש מהרי"ט ח"א סימן קל"א דבלא כתבו זמן בהתנאים שיעורו יב"ח אם כן כשיעבור המועד אין חיוב עוד להתעגן וכן אם יחליט רח"ל שלא יסלק הרי בטח יעבור מועד הנישואין ורשות ביד כל א' להתיר הקשר ולכן אינני רואה נ"מ להשיב מי הוא התובע:
4
ה׳ובכ"ז בעיקר דין השידוכין מי נקרא התובע אם הצד שרוצה לבטל הקשר או צד המקיים כבר הבאתי בחיבורי משפט שלום סימן ר"ז סט"ז מחלוקת המחברים בזה ובתשו' ד"ח ח"ב חו"מ סימן כ"ה הסכים גם כן דצד המבטל מקרי תובע אך בדבר ברור שאין צריך רק גילוי מלתא סגי גם שלא בפניו ע"ש וע"ע בחמ"ח א"ע סי' ק' סקכ"ז וב"ש סקכ"ד ודו"ק. ואח"ז כתבו לי בשם ספר אור הישר דף נ"ו ע"ב שהסכים הנו"ב ובתשו' זכרון יוסף חח"מ בתשו' הגאון ר"ש אבד"ק אמשטרדם שפסקו גם כן דצד המבטל הוא התובע ולעומת זה העיד לפני ח"א שראה בפנקס בעיר אה"ו פסק בכת"י מבעל תוי"ק ובעל כנסי"ח שפסקו הלכה למעשה דהמבטל הקשר הוא הנתבע ומחויב צד המקיים לבא לבית דין שבעיר המבטל ועמ"ש בשו"ת שבסוף חיבורי דע"ת סי' ח"י בהגהות לספרי מש"ש סימן ר"ז שהשבתי להרב דק' זבלאטוב שהבאתי ראי' מהרשב"א והר"ן בכתובות סו"פ מי שהיה נשוי בדין מכר לשנים ופירש לאחד בשטרו בכ"ה ניסן ולהשני בניסן סתם דהבא בכח תקנת חכמים נגד הדין מקרי תובע ועליו הראיה אם כן אם באים לדון רק מכח תקנת הקדמונים בשידוכין נקרא הוא התובע לכ"ע ואם בא לתבוע קנס בודאי הוא התובע והבאתי עוד ראיות לזה:
5
ו׳והנלע"ד כתבתי.
6