שו"ת מהרש"ם חלק א כ״גTeshuvot Maharsham Volume I 23
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה מנשה חיים צוקער נ"י רב ומו"ץ דק' טארטשין ברוסיא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שזה כעשרים שנה שנעשה לה שבר פארפאלל ומרגשת רק זיבת דבר לח ולפעמים זב ממנה מראות לבנות ותוכן טיפות אדומות ומאז הי"ל וסת קבוע מחדש לחדש וע"י שנשתרבב המקור למטה נעשה לה פצעים באותו מקום והדאקטורים כולם אמרו שהדם בא מן הפצעים ועשו לה טבעת להחזיק המקור למעלה ובאותו זמן בדקה ונמצאת טהורה ועתה א"י לילך בהטבעת וע"י שנתרבו הפצעים היא רואה לפעמים דם בבדיקה גם כשהמקור במקומה ועתה אין ווסתה קבוע כי היא רואה לפעמים אחת לשני חדשים ולפעמים פחות או יותר כי היא קרובה לזמן סילוק דמיה עכת"ד השאלה:
2
ג׳הנה בגוף דין שבר פארפאלל כבר האריכו ראשונים ואחרונים וגם בספר האשכול הל' נדה סי' מ' וכל סמיכת המקילים ע"ד הר"ש שהביא הרא"ש וכפי שפי' הכרו"פ ומע"צ וכמה מחברים ועיין תשו' ח"ס סי' קמ"ה וסי' קע"א שהסכים להקל רק במרגשת זיבת דבר לח וע' בשו"ת תורת נתנאל סי' א' באורך שהעלה דאם מרגשת שעת וסתה יש להקל בינתים וע"ש סי' ב' וסי' ג' עוד בזה וע' בשו"ת עט"ח סימן ח"י שהחמיר בזה ובנ"ד שגם כשהמקור במקומו מוצאת דם בבדיקה לכ"ע אין להקל אלא דבנ"ד שהעידו הרופאים והאשה אומרת ברי שיודעת שיש לה פצעים בהמקור מבחוץ ומשם יוצא הדם הרי בדאיכא פצע וחבורה לכ"ע דינו כמכה וקיי"ל דהאשה נאמנת לומר מכה יש לי במקור והרי דעת הרשב"א דגם בספק אם המכה מוציאה דם מוקמי' להאשה בחזקת טהרה ובספק אם הדם מן המקור או מהצדדים פסק רמ"א להקל גם באין לה וסת קבוע יש להקל משום ס"ס ומה שתמה הש"ך דהוי ס"ס מש"א נראה לפמ"ש הפ"י בקידושין (ע"ג) להוכיח מדברי רשב"א וריטב"א דמדאורייתא גם ס"ס מש"א מהני מדין רובא כיון דעכ"פ איכא תרי צדדים להיתר ע"ש וצ"ל דהא דמדרבנן ל"מ היינו משום דהוי כמיעוט המצוי דחיישי' לה מדרבנן וכיון דאיכא נמי חזה"ת לא חיישי' להמיעוט:
3
ד׳ובזה י"ל קו' הח"צ סי' מ"ו מהא דנדה (נ"ח) שאמר ר"ע לתלמידיו מה הדבר קשה בעיניכם וכו' דם ולא כתם ומבואר דאפי' ביכולה המכה להתגלע אין להקל אלא בכתם דרבנן ולפמ"ש י"ל דכיון דכל הטעם משום דס"ס מש"א מהני מדאורייתא מדין רוב והרי ר"ע חייש למיעוטא מה"ת ולדידי' מדאורייתא ל"מ ס"ס מש"א ולכן אין להקל מספק ויש לדון בזה לפמ"ש התוס' בע"ז (ל"ו) דברו"ח גם ר"מ ל"ח למיעוט אבל היינו ברוב גמור משא"כ בנ"ד דאיכא מיעוט מצוי להיפוך ואי נימא דכונת הרשב"א ורמ"א הוא רק שלא תהי' בכלל רמ"ת אבל מ"מ צריכה ז"נ י"ל עוד לפמ"ש התב"ש סי' ט"ו בהא דבאדם מתירין דיעבד תוך למ"ד יום ולא בבהמה משום דדוקא בהפסד ממון חיישי' למיעוט המצוי גם דיעבד וע"ש בדג"מ א"כ ה"נ בנ"ד לענין רמ"ת מקילין מה"ט:
4
ה׳ובהיותי בזה עלה בלבי ליישב מה שהקשה הג' ר"צ אבד"ק ה"ש והובא בסד"ט סי' קפ"ז סק"ט בהא דאי' בנדה (ס"ו ע"א) ואם יש לה מכה באו"מ תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה וכו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא דברי רבי רשב"ג אומר דם מכה וכו' טמא וכו' מאי בינייהו מק"מ טמא א"ב וכו' ותמה היכא רמיזא בדברי רבי דמק"מ טהור הרי הוא מיירי רק לענין שתהא טהורה לבעלה אבל הדם י"ל דטמא גם הקשה בתשו' שעא"פ סי' ע"ו בהא דתני ברישא אם י"ל מכה תולה במכתה משמע דבסתמא תולין אף שא"י אם מכתה מוציאה דם ואח"ז תני נאמנת לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא משמע דבעינן שתדע שמוציאה דם וגם ליישב דברי הב"י סימן קפ"ז במ"ש הטור דנאמנת לומר מכה יש לי וכו' ג"ז בברייתא פלוגתא דרבי ורשב"ג ופסקו כרבי ותמהו הב"ח ומהרמ"ל הא בש"ס לא פליגי אלא לענין טומאת הדם אבל לבעלה לא פליגי:
5
ו׳ונראה דנודע מ"ש הש"ש שמעתא ד' פ"א דגבי טומאה דאורייתא דבעי' שתרגיש יציאת הדם מבשרה א"כ בלא נודע אם הדם ממקור או מעליי' הו"ל כנולד ספק בקביעות דכמע"מ דמי אלא דכיון דמצוי יותר שיזוב הדם ממקור בכה"ג הו"ל כרובא דליתא קמן וגם בקבוע דחידוש הוא אזלי' בתר מצוי ע"ש באורך. ומעתה גבי רמ"ת דאינו מצוי שתראה דם וכמ"ש הב"י סי' קפ"ז ובר"ן פרק ב' דשבועות ובב"י רסי' קפ"ט דמסולקת דמים שלא בשו"ו ובמהרש"א וב"ש א"ע סי' ס"ח מבואר דשלא בשו"ו אין דם נדה מצוי א"כ שוב הוי כמע"מ ושפיר יש להקל גם מספק דהוי כס"ס ואולם כבר נודע מ"ש הה"מ פ"ב משבת דהיכא דליכא נ"מ בשעה שפירש מהקבוע לענין איסורא הוי כנולד הספק לאחר שפירש א"כ אם מק"מ טמא דגם כשפירש הדם מהמקור גם קודם שיצא מבין השינים עכ"פ יש נ"מ לידע אם הדם הוא מהמקור והוא טמא מגזה"כ גם בביה"ס כמ"ש תוס' נדה (ט"ז ע"א) ד"ה במק"מ וכו' ע"ש הוי כנולד הספק בקביעות אבל אם מק"מ טהור ואין נ"מ אלא לענין היתר לבעלה דכל שלא יצא הדם מבין השינים לפרוזדור ליכא איסור נדה א"כ הוי כנולד הספק לאחר שפירש ואיכא רובא וע' נדה (ע"א) ורמב"ם סופ"ד ממשכב דיש נ"מ אם מק"מ טמא לענין אם מתה האשה דמטמא הדם משום כתם וכן י"ל דביצא בשפופרת וכדומה דאף דאין האשה טמאה מ"מ הדם טמא וא"כ א"ש דכיון דאמר רבי דנאמנת לומר וכו' שממנה יוצא הדם ומוכח דבעינן שתדע שהמכה מוציאה דם והיינו משום דמספק אין להקל כיון דאיכא רובא דדמים מן המקור והוי סד"א ולהחמיר א"כ מוכח דס"ל מק"מ טהור דלמ"ד מק"מ טמא הרי הוי קבוע וכמע"מ והוי ס"ס שמא מהצדדים ושמא מן המכה:
6
ז׳ולפמ"ש רש"י דדוקא הא דנאמנת כו' הוא מדברי רבי אבל רישא רשב"ג הוא ולדידי' מק"מ טמא לכן גם בספק תולין במכה דליכא רובא דהא נולד ספק בקביעות וגם מצוי ליכא כמש"ל ולכן שפיר צדקו דברי הב"י שכתב ע"ד הטור דנאמנת וכו' שממנה הדם יוצא דמוכח דבעינן שתדע שהדם יוצא מהמכה דזה תלוי בפלוגתא דרבי ורשב"ג וא"ש ודו"ק היטב:
7
ח׳אך בנ"ד שיודעת בודאי שמכתה מוציא דם פשיטא דיש להקל אלא דלפמ"ש הנו"ב מ"ק סוסי' מ"ז דלשי' הש"ך גם ביודעת שהמכה מוציא דם אפ"ה אין להקל אלא לענין רמ"ת אבל מ"מ צריכה ז"נ וגם בשו"ת בש"ר סי' ק"ו בככד"ה שם האריך בזה והעלה להחמיר לענין ז"נ אבל הנה מצאתי בשו"ת כתר כהונה סי' מ"ו שהביא בשם תשו' שעא"פ סי' ע"ו דהיכא דא"י לטהר לבעלה גם לענין ז"נ דמי לרמ"ת וכ"ה בתשו' פ"י סי' א' וגם הכת"כ שם העלה דהעיקר כשי' הב"ח דגם לענין ז"נ יש להקל ומכ"ש בכה"ג דא"י ליטהר כלל ע"ש באורך וכ"ה בתשו' שב יעקב סי' מ' ובתשו' נט"ש סוף סי' כ"א וע' בתשו' בר"א חיו"ד סי' נ"א אות ג' שתמה בזה איך אפשר להקל לענין דאורייתא מחשש עיגון ולפמש"ל מד' תב"ש סימן ט"ו י"ל בזה דה"נ דמי רק להא דחיישי' למיעוט המצוי:
8
ט׳ומ"מ נראה דעכ"פ בעינן אחר ראיית נדתה הפסקת טהרה ובדיקת יום א' עכ"פ שתהא מוחזקת בטהרה ואז גם תוך ג' ימים הראשונים יש להקל והאחרונים נחלקו אם תוך ג"י הראשונים הויא בחזקת טהרה ובאמת שהדבר מבואר ברשב"א נדה (ב' ע"ב) ד"ה התם וכו' ושם (ה' ע"א) בשם רמב"ן ועיין עוד בחי' הר"ן שם (ס"ח ע"ב) בשם רמב"ן ומ"ש עליו וצ"ע ובמקום אחר הבאתי גם מהאס"ז ב"ק (י"א) ועיין עוד בשו"ת נטע שעשועים סימן כ"א וב"א יו"ד סוסי' מ"ח ושו"ת אמרי אש סי' ע"א ואכמ"ל. אך באם שלא תוכל גם להפסיק בטהרה אינני אומר איסור ולא היתר וע"ע בסד"ט וחוו"ד סי' קצ"ו בזה ושו"ת מש"נ סוסי' ל' ושו"ת אב"מ סימן כ"ג וח"ס סי' קע"ז וא"א סי' ס"א
9
י׳והנלע"ד כתבתי.
10