שו"ת מהרש"ם חלק א כ״דTeshuvot Maharsham Volume I 24
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה שלום גאלדבערג נ"י אבד"ק סוואליווע בארץ הגר
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה בת נ' שנים שזה שנתים נתקלקלה בדרך נשים שופעת והולכת בין וסת לוסת ודרשה ברופאים ואמרו שנעשה לה מכה במקור ואח"ז הרגישה בעצמה במישוש מצד הבטן מבחוץ מכה גדולה כראש של תינוק ב"י ונסעה לפעסט ושהתה בבית החולים ב' חדשים והרופאים הוציאו הרחם וחתכו המכה ואח"ז טיהרה א"ע לבעלה והי"ל וסת כמקדם וטיהרה א"ע ואח"ז באה עוד הוסת פ"א ומאז ועד עתה א"י לטהר כלל ושופעת דם מעורב בליחה ומרגשת כאב גדול במקור טרם תתחיל לראות ונסעה שנית לפעסט ועשו לה קשר והסכימו כולם שכבר פסק וסתה והדם הזב הוא רק משירי המכה והאשה אומרת כי הדם והמוגלא זבים בלא הרגשה כלל וגם א"י אם הדם מהמקור או מהצדדים עכת"ד השאלה:
2
ג׳הנה בענין אמירת הרופאים כבר האריכו הראשונים ואחרונים ועמש"ל סי' י"ג באורך אבל בחי' ח"ס לשבת (ס"א) ובחי' לע"ז (דף ל"א) פקפק הרבה דכל לימוד הרופאים בגופי עכו"ם דחביל גופייהו מאכילת שקצים ורמשים ואין ראי' לגופי ישראל וגם בתשובת ח"ס סי' קע"ה רמז לזה ובמ"נ בקו"א לסי' קפ"ז מ"ת כתב דרופאי ישראל שבזה"ז מחללי ש"ק אין נאמנים ובכ"ז בדאיכא רגל"ד הביא הח"ס בשם רדב"ז סי' ת"י להאמין לרופא והוא צידד שם דגם ברופא עכו"ם יש לצדד בזה וע' פמ"א ח"א סי' י"ב שהוכיח מדיליף דאזלינן בת"ר דאל"כ דלמא טרפה והא י"ל דרופאים אמדוהו שאינו טרפה וי"ל דעדות רופא רק כרוב ולהס"ד דרוב אינו מועיל ג"ז לא מהני וי"ל דהוי כתרי רובא:
3
ד׳וראיתי בשו"ת שם ארי' א"ע סי' י"ב דבמה שאומרים שרואים בכלי הבטה הוי בכלל מלתא דעל"ג ולכ"ע נאמנים כמו דקפילא נאמן ע"ש ובתשו' נודע בשערים חיו"ד סי' י"ב הביא בשם השואל מהא דגיטין ע"ב דאומדין אותו אם מחולי זה מת וכן מהא דסנהדרין ע"ח במכה את חבירו ואמדוהו למיתה ודחה די"ל דהיכא שהיה חולה ולא שב לבריאותו גילוי מלתא הוא להאמין לרופאים וכן במכה חיצונה יש להאמינם ולא בדברים פנימים שהם כעצמים בבטן המלאה ע"ש וגם הפלתי סימן קפ"ז כתב לחלק בין חולאים חיצונים לפנימיים ובאמת שכ"ה בבחיי פ' משפטים בפסוק ורפא ירפא דלא נתנה תורה רשות לרופא לרפאות אלא בחולאים חיצונים ולא בפנימיים ע"ש אך לפ"ז נראה דכפי מה שנתחדשו כלי ההבטה לתוך הרחם ורואים את כל הרחם כאלו עומד מבחוץ א"כ יש להאמינם במה שאומרים שיש שם מכה וע' שו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' ע"ז דגם מיילדת עכו"ם נאמנת לומר שיש מכה כיון שרואות או ממשמשות הוי מלתא דעל"ג ונאמנת ובפרט בנ"ד שחתכו מתחלה מכה שהרגישה גם האשה במשמוש א"כ גם עתה שאומרים שעוד לא נתרפאה יש הוכחה ורגל"ד שהיא היא שהרי כתבו התוס' בחולין (ט"ו ע"ב) ד"ה כגון וכו' שרגילות הוא שחוזר לחליו ובתשו' מהרי"ק שבב"י יו"ד סי' רס"ב דכיון שחזרה לו הקדחת בקצת לסוף ב' או ג' ימים איגמ"ל שעדיין לא הבריא מהחולי הראשון וכו' ובתשובת מבי"ט ח"א סי' רמ"ח בדין השפחה שקנאוה ונמצא רגלה נפוח קצת והקונה טען שנתגלה לו שמכבר הי"ל חולי כזה כתב ראיה מהא דפ"ד דנגעים גבי בהרת הלכה וחזרה בסוף שבוע הרי היא כמות שהיתה ופירש"י שמסגירו הסגר ב' כיון שחזרה למקומה הראשון אומרי' שהוא הוא ולאחר הפיטור דתנן דתראה בתחלה היינו משום גזה"כ דילפי' לה מקראי וה"נ בזה ואפי' בהלכה וחזרה אמרי' הכי ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שמאז היתה שופעת והולכת ונתברר שהי"ל מכה וחתכוה וכיון שגם עתה חזר הקלקול ויוצאין הדמים בהרגשת כאב ומעורבים בליחה שזה מעיד שהדם מחמת מכה כמ"ש בתשובת פ"י סי' א' וח"ס סי' קמ' והביאם רו"מ ואף דבתשו' רח"כ סי' כ"ט כתב שלא מצינו סברא דמראה הדם משונה מדם נדתה אלא להחמיר דאם דם מכתה משונה אין תולין ומחמירתא לקולתא לא גמרי' כדאי' בפ"ק דסוכה מ"מ הרי כתב שם שזה ג"כ מצטרף להקל ואני מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' קי"ב דאף שרוב דמים מן המקור ולא מצדדין מ"מ כיון שהמראה משונה משאר דם ראייתה י"ל שטהור הוא ומן הצדדין ואף שחזר וכתב די"ל דהשמש עכרן היינו ברמ"ת משא"כ בנ"ד ולכן יש הוכחה שחזרה המכה וממנה יוצא הדם המעורב בליחה ועכ"פ הרופאים נאמנים ע"ז:
4
ה׳אך לענין שעת וסתה שצידד רו"מ דכיון שהיא בת נ' שנים והרופאים אמרו שכבר פסק וסתה בכל גווני יש להקל הנה בצלעות הבית שבב"מ לאה"ע בסופו סי' י"ג הביא מתשו' פ"י סי' ו' דבזקנה שחדל לה אורח כנשים א"א להקל גם שלא בשו"ו והוא תמה עליו דאדרבא בזקנה יש להקל גם בתוך וסתה ובהגהות הגאון רב"פ השיג עליו דבתשו' פ"י מבואר שמשך ב' שנים הי"ל מאורע פ"פ ובאותן ב' שנים פסק וסתה ושפטה בעצמה שחדל לה אורח כנשים לפי שהיא באה בימים קרובה לזקנה ולכן פסק להחמיר דיש לחוש שעל ידי המיחוש שרואה נדתה לכן אין לה וסתה אבל אם היא זקנה ממש שכבר פסקו ג' עונות קודם שאירע המיחוש אז יש להקל ע"ש:
5
ו׳וא"כ בנ"ד דמי לנידון הפ"י וגרע טפי מאשה שיש לה וסת ושלא בשו"ו וכה ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קפ"ח שהביא מתשו' שבו"י ח"א סי' ס"ח ותשובה מאהבה ליו"ד סי' קפ"ז דבזקנה יש להקל ביש לה מכה אפי' אינה יודעת אם מוציאה דם דכ"ע מודו בזה להמרדכי וגם לענין ז"נ יש להקל בזה גם לשיטת הש"ך יעו"ש באורך אבל היינו ג"כ אם אנו יודעים שכבר פסק וסתה מחמת זקנתה משא"כ בנ"ד וע"ע בשו"ת ר"מ שיק סי' קפ"א שצידד ג"כ להקל בזקנה אלא שחוכך עפ"ד הש"ך דלענין ז"נ אין להקל אם א"י בבירור שהמכה מוציאה דם אך בלא הרגשה יש להקל גם לענין ז"נ אלא שצ"ע דשמא ע"י הכאב ומכה אינה מרגשת וע"ש סי' קפ"ב עוד בזה. אך בנ"ד שיש הוכחות שהמכה מוציאה דם שהרי מתחלה כשאירע לה המחלה היתה שופעת דם ואחר שחתכו הרופאים את המכה פסק הדם ואח"כ חזר ובא ולפי דברי הרופאים עוד נשארו שירי מחלתה בקרבה י"ל דגם הוא מודה:
6
ז׳אבל ג"ז רק בזקנה שכבר פסקה ג' עונות משא"כ בנ"ד שמסופקים בזה עצמו אם כבר פסק וסתה או לא אין ראי' מזה להקל והן אמת שגם בגוף דברי הש"ך שהעלה דלענין ז"נ אין להקל הנה בשו"ת פ"י ח"א סי' א' ושער אפרים סימן ע"ו ושב יעקב סימן מ' וכתר כהונה סי' מ"ו ונטע שעשועים סוסי' כ"א חלקו על הש"ך והעלו כדעת הב"ח להתיר גם לענין ז"נ ע"ש וע' בפלתי וב"מ עוד בזה ומ"מ קשה להקל בשו"ו עכ"פ:
7
ח׳ואולם כת"ר חידש דלפמ"ש הח"ס סימן קנ"ד דהא דאין מקילין בשו"ו או בעונה בינונית משום דאם כן לא תטמא לעולם היינו משום דרוב נשים רואות דם ואיך נאמר שאשה זו איננה מרוב נשים ובפרט שגם היא רוב ימים ראתה דם בזמן ווסתה א"כ בנ"ד שכבר באה בשנים של זקנה שרוב נשים פוסקות מלראות דם שוב יש להקל גם בשו"ו ורואה אני דבריו טובים ונכוחים ותדע שהרי בד"מ סי' קצ"א הביא בשם הנש"ד בשם מהר"ם שדעתו דגם בשו"ו יש להקל והוא כדעת הרשב"א שהובא בב"י וב"ח אלא שהוא חושש להסוברים דוסתות דאורייתא וגם כתב שם דהמכה אינה מבוררת אבל בנ"ד שהמכה מבוררת והיא כבר בימי זקנה דליכא רובא להחמיר עכ"פ א"כ יש לסמוך עכ"פ ע"ד הרופאים בזה המעידים שכבר פסק ווסתה לגמרי ואף דלא דמי לגמרי להא דקידושין (ע"ט ע"א) דקדיש ביומא דמשלים ששה דהתם בחזקת שתבגור באותו יום מ"מ עכ"פ גם בנ"ד ליכא גם רובא להיפוך. ולכן אם תפסוק בטהרה פעם א' ויום א' גם לענ"ד יש להקל. ומ"מ מפני חומר הענין ידרוש עוד מרב א' מובהק ויר"ש ואם גם הוא יסכים עמנו גם אני אצטרף בזה והנלע"ד כתבתי:
8