שו"ת מהרש"ם חלק א כ״הTeshuvot Maharsham Volume I 25
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה שלום שכנא טשערניק נ"י אבד"ק מאציוב ברוסיא בעהמח"ם משמרת שלום.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' שזה כחצי שנה א"י ליטהר ע"י שנולד לה חולי השבירה ר"ל (הנקרא גיברעכט) והאשה יש לה וסת בכל חודש אבל לפי שיורד בכל פעם למטה כמין חלחלת ובו נקב שיורד משם טיפין דם וליחה מעורב לפעמים אדום כדם ולפעמים אינו אדום ממש ומלחלח תמיד הכתונת כשיורד המעי לפרוזדור עד שנראה בחוץ וכשחוזר הבליטה לפנים אם בודקת אח"כ בעד היא טהורה ע"פ רוב ולפעמים גם העד מלוכלך וא"א לה להיות ז"נ לגמרי מבלי שירד הבליטה לחוץ וילכלך הכתונת או שירדו טיפין של דם כפי הנ"ל והבעל מגרשה מביתו והאשה בצער גדול ובוכה על עיגונה עכת"ד השאלה:
2
ג׳וכבר הביא רו"מ דברי נו"ב מה"ק יו"ד סי' נ"ח שהחמיר בזה ובשו"ת האחרונים האריכו בזה והנה ד"ז צריך חקירה מהו ענין השבר כי אם נשתרבב הרחם למטה והוא המקור בד"ז הארכתי בתשו' להרב מטארטשין [ע"ל סי' כ"ד] ופלפלתי הרבה והעליתי לדינא דעכ"פ צריך שיהיה הפסק טהרה ובדיקת יום ראשון של ז"נ ואז יש להקל גם אם תמצא תוך ג"י הראשונים ומצאתי בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ד בהג"ה שבאמצע התשו' שכתב דאף שהאחרונים החמירו תוך ג"י גם במכה היינו היכא דאפשר ליזהר דהו"ל להזהר אבל במכה שבתוך המקור שא"א לה ליזהר כלל אפשר להקל גם תוך ג"י אבל הנה מבואר שם וז"ל והנה בענין השבר צריך בירור כי יש מיני שבר שאין מוציאין דם כלל ואין להם שייכות להוצאת דם כי מה שהספרים יגידו מענין השבר של העתקת הדקין מתוך הפריסה שנתקרע לפעמים דמכה כזאת אינה מוציאה דם כל עיקר ואף דלא בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם מ"מ צ"ל באופן שמכה כזאת מוציאה דם לפעמים או אפשרות בכך ואם כי באו דמים במראות משונות מיום שבאו לה המכות האלה ונשתנו עליה סדרי ראייתה מ"מ אין זה כ"א דם המקור אלא שמכח דחק השבירה נעצרו השבילים שבהם הדם יוצא. החוצה ועי"ז משתנה ומתהפך לכמה גוונים ובהיות כן אפילו ביש לה וסת ובלי עת וסתה א"א לטהרה ועל כרחך צריך הדבר לאמוד כי אולי יהיו השבר בענין אחר שמוציאה דם והמורה ישאל על זה כי הכל נקרא אצלם שבר עכ"ל. ואחר זה כתב שם וז"ל ומכ"ש בזה שאנחנו יודעים ששינוי כזה מעכב הדם ברחם מחמת השבירה שסותם הילוכו ויציאתו אבל גוף המכה אינה מוציאה דם ודרך השבר בכך שאינו מוציא דם כל שאינו בדוק לנו שמוציא דם ובלא"ה אנו אומרים שע"י העיכוב שהוא מתעכב בביה"ח ונשתהה לבא חום הטבע מהפכו וע"כ יהיה שינוים אלו לבסוף כל מה שמתאחר לצאת וגם הראיי' שאין זה אלא מדם הווסת וכו' עכ"ל והגם דשם מיירי במה שהיא רואה בסוף ימי הוסת מ"מ חוששני להקל בכה"ג כיון שאין זה בכלל מכה המוציא דם ונודע כחו של הגאון החסיד בעל מע"צ שהי' גם בקי בחכמת הטבע והן אמת דלפי הצעת שאלתו נראה שיש נקב בחלחלת היורד למטה ויורד מהנקב טיפי דם וליחה ואולי הוא גוף המקור ולכן לא אדע מה להשיב עד שיחקור היטב ע"פ ב' רופאים בקיאים זה שלא בפני זה על כל פרטי הענין וכבר כתב בשו"ת שם ארי' א"ע סי' י"ב דבמה שאומרים שרואים בכלי הבטה לכ"ע נאמנים דהוי בכלל מלתא דעל"ג ובד"ז הארכתי בתשו' להרב אבד"ק סוואליווע בארץ הגר [ע"ל סימן כ"ד] דגם במה שמביטים לתוך הרחם יש להאמינם בכה"ג אם אומרים שרואים דבר ברור בעיניהם ולא על פי שיפוט שכלם והנלע"ד כתבתי:
3