שו"ת מהרש"ם חלק א כ״וTeshuvot Maharsham Volume I 26
א׳להרב המאוה"ג וכו' מוה' אברהם יעקב הורוויץ נ"י אבד"ק פראבוזנא. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו בדין גט שכ"מ שהיה מוכרח לסדר גט בעירו וכפי שנקרא עיר פראבוזנא בזיי"ן נוטה לשי"ן ולא שי"ן ממש יעוין בשו"ת רח"כ סי' ע"א בתשובת בעל מרכהמ"ש בשם תשו' ראנ"ח סי' פ"ז וגם מ"ש עליו וימצא דיש לכתוב בזיי"ן וכ"ה בשו"ת ב"ש א"ע סי' מ"ט ומ"ש בענין אם לכתוב בוא"ו או באל"ף כפי שכותבין בערכאות יעוין בשו"ת ד"ח ח"ב חא"ע סי' ק"ד דבשם עיר יש לכתוב בוא"ו שהוא מלאפו"ם ובמקום קמץ באיזו מדינות וכמ"ש גם הט"ג בש"נ אות ט' בשם טאבא בשם גדול אחד דבשם עיר לכ"ע יש לכתוב בוא"ו וכ"ה בנ"ש ומסיק דגם לכתחלה יש לכתוב כן ע"ש ובפרט שכן כותבים בכל המכתבים וכתובות ולכן יפה כ' רו"מ לכתוב פראבוזנא ועמ"ש בזה בשו"ת ברכת יוסף חא"ע סי' נ"ד ע"ד הנ"ש הנ"ל:
1
ב׳ומ"ש בדין בארות ומעיינות והביא מדברי הג"פ שהובא בפת"ש שהוכיח מרש"י ביצה (ל"ט) דאם מושכין להלאה על ידי בריכה נקרא נהר ורו"מ צידד דגם אם נמשך להלאה ממקום נביעתו אם המעין עצמו בתוך העיר הוא ג"כ בכלל מעין ודוקא היכא דהמעין רחוק מהעיר והבריכה נמשכת להעיר הוי נהר הנה בג"פ שם סוף סקנ"ב הביא בשם מהר"ם מינץ שנסתפק בעיר אופנהיים דהמים באים לעיר מהנהר אלא שנמשך ע"י בריכות וצינורות אם הם בכלל בארות או מעיינות ולא רצה שיסדרו שם גט ומזה נראה דאם היו נמשכין ממעיין אף שבאים ע"י בריכות לכ"ע יש לכתוב מעיינות ועדיין צ"ע בזה אבל היכא דגם המעיין בעיר והמים נמשכין לתוך בריכות נראה דודאי שם מעיינות עליהם וכמ"ש הג"פ וראי' מהא דאיתא בתענית (י"ט ע"א) בעובדא דנקדימון בן גוריון שלוה י"ב מעיינות מים ונתמלאו ע"י גשמים ונדחק רש"י לפרש שהמעיינות לא היו נובעין כ"כ שיתמלאו מן הנביעה ובעין יעקב הביא הכותב בשם תוס' שהיו בריכות מלאים מים שנמשך לתוכן מי המעיין ולכן נקראים מעיינות ע"ש ומבואר דהבריכות נקראים מעיינות לפי שנמשך לתוכן מי המעיין:
2
ג׳ולכאורה הי' נראה להביא סתירה מש"ס דע"ז (מ"ז ע"א) בעי רבה המשתחוה למעיין מימיו מהו לנסכים וכו' לעולם למיא קא סגיד והכי קמבע"ל למיא דקמי' קא סגיד וקמאי קמאי אזדי ופירש"י כלומר מעיין המקלח כל שהמים באות ראשון ראשון והולכות להם וכו' או דלמא לדברונא דמיא קא סגיד ופירש"י לדברונא דנהר לקילוח של נהר והילוכו השתחוה וכו' ומוכח מלשון רש"י דהקילוח שנמשך להלאה נקרא נהר אבל י"ל דהתם מיירי בנמשך שלא ע"י בריכות שוב נזכרתי דבתב"ש סי' י"א סקי"ג העלה דכל הנמשך אפי' בבריכות מן המעיין נקרא נהר ורמז גם להא דע"ז (מ"ז) הנ"ל וע' בדע"ת שם סקי"א ובקו"א שם וצ"ל דדוקא אם הבריכה מתמלאת אח"כ והמים נשארין עומדין אז הוי בכלל מעיין וכמש"ל ראי' מהתוס' תענית משא"כ במקום שנמשכין והולכין לנהר גם הם בכלל נהר וע' ירמיה י"ח פסוק י"ד מים זרים קרים נוזלים ובתרגום ומי מבוע נבעין הרי דאף שהם נוזלים נקראים מי מבוע וי"ל וקצרתי ז"ז מ"ש רו"מ דכיון דהנהר קטן ואין לו שם ידוע סגי לכתוב מעיינות ובארת צדקו דבריו וכמ"ש בשם הח"ס ח"ב סי' ל"ג והט"ג ופת"ש סי' קכ"ח סקל"ד וגם המעיין שבתוך הבתים המיוחדים והם בכלל העיר מצטרף:
3
ד׳אבל דא עקא במ"ש בהגט שם המגרש יהושע המכונה העשיל כיון שעולה לתורה וחותם בשני השמות יהושע העשיל ובפ"כ נקרא יהושע (מסתמא נקרא שיע ולא יהושע) והנה אם היה נקרא בפ"כ העשיל היה ראוי לכתוב יהושע העשיל דמתקרי העשיל וכמ"ש בט"ג בליקוטי שמות סקל"ד בשם הח"ס גבי אליעזר ליפא וע' בשו"ת חא"ש סי' ק"ל קל"ו קנ"ז וקע"ז וסימן ר"ו ובס' ד"ח שער התשובה דחה דברי החא"ש וע"ע בתשובת ברכת יוסף א"ע סימן ס"ז ותוע"ר חיו"ד סי' י"א במי שעולה לתורה יהודא ליב ונקרא בפ"כ ליב דאם כתב יהודה המכונה ליב כשר ובאמת שכ"ה בג"פ סי' קכ"ט סקס"ד בשם ב"ח אבל בנ"ד שנקרא בפ"כ בשם הקודש ולא נקרא מעולם בשם העשיל לבד ולתורה וחתימה עולה יהושע העשיל לא אדע שום צד לכתוב יהושע המכונה העשיל כיון דמעולם אינו נקרא בשם העשיל לבד:
4
ה׳ומ"ש במה שעשה הסופר מן כל תיבת בנפשיכי אות גדול מפני שטעה והשמיט היו"ד דיש לחוש שמא הוי כתב ע"ג כתב אין זה חשש כלל כמובן וכן נהגו כל הסופרים וכבר ראה גם דברי עזר מקודש שהתיר ויותר יש לחוש שהוא כתב שיכול להזדייף כיון דאפשר עי"ז למחוק כמה תיבות ולעשות מהם אותיות גדולות וכבר נשאלתי בזה וגם בשו"ת שערי צדק מדעעש סי' ק"ח העיר בזה אבל כיון דבדאיכא ע"מ אין בו פסול וגם יש לחלק מסברא דאין זה בכלל יכול להזדייף לכן אין למחות במה שהמנהג פשוט. וע' בב"מ סימן קכ"ד ס"ב וס"ו וע"ש עוד בשע"צ במ"ש די"ל דהוי שינוי אות ואין דבריו נראים לענ"ד ופוק חזי מה עמא דבר:
5
ו׳והנה השואל חזר וכתב לצדד דבדיעבד במקום עיגון יש להכשיר בכתיבת שם יהושע המכונה העשיל והנה מ"ש שמדברי הב"ש סקכ"ד מבואר דבכה"ג שעולה לס"ת וחותם בשני שמות ונקרא באחד לכתוב דמתקרי בין ב' השמות לא ידעתי מהו דהתם הכונה לכתוב שם שנקרא בפ"כ ועל ב' שמות שעולה לס"ת וחותם יכתוב דמתקרי ויכלול ב' השמות יחד ומשום דודאי שם שעולה לס"ת וחותם עיקר ואין להקדים קיצור השם שנקרא בפ"כ לכן כתב דמיירי שנשתנה מ"ח לכן הוא הודם ומ"ש הב"ש ועל הראשון כותבין דמתקרי ר"ל שם הראשון שנקרא בשניהם יחד וכן הוא כונת סה"ג אות י"ט ולענ"ד א"א לפרש כלל בע"א דאל"כ איזו שם יבחור להיות נקרא שם ראשון כיון שעולה לס"ת בשניהם יחד ומדברי הת"ג וב"מ נראה להדיא שהבינו כדעת רו"מ אבל אין הכרח לזה בב"ש. ומ"ש דכיון דחותם על וועקסלין בשם יהושע לבד זהו העיקר לא אדע מהו כי על וועקסלין חותמים בשם אויעס וכדומה ולא בשם יהושע:
6
ז׳ומ"ש רו"מ כעין ראי' מתענית (ט"ו ע"א) אי הוה כתיב ושרים ישתחוו כדקאמרת השתא דכתיב שרים ישתחוו הא והא עביד ומוכח דאע"ג דכתיב רק ישתחוו משמעותו דישתחוו ג"כ וגם יקומו ואינו מובן דהתם הא איתא שרים וישתחוו וכ"ה בש"ס שם ואם כן הוא"ו מורה דמוסיף על ענין ראשון ובעין יעקב גרס אי הוה כתיב שרים ישתחוו וכו' השתא דכתיב וישתחוו וכו' א"כ עיקר הדיוק רק מן הוא"ו המוסיף וכן הוא בש"ס שם לעיל אי הוה כתיב יהושע כדקאמרת השתא דכתיב ויהושע הא והא עביד ופירש"י משום דוא"ו מוסיף וכו' ולפי הבנת רו"מ יהיה דברי ר"ז או ר"ש בר נחמני סותרים זא"ז ובע"כ דהגירסא כמ"ש בע"י או דאי הוה כתיב ושרים אין הוא"ו שייכה להשתחוואה אלא על השרים וע' כה"ג בתוס' חולין (ק"ב ע"ב) ד"ה לר"י וכו' אי הוה כתיב בשדה וטרפה לא תאכלו הוי לוקה שתים לר"י משום בהמ"ח וטרפה אבל כיון דכתיב בלא וא"ו אינו לוקה אלא א' ע"ש ובתוס' מנחות (ק"ג ב') ד"ה ל"ש דבתמורת עולה תמורת שלמים כיון דלא אמר ושלמים משמע ב' דיבורים וע"ש דאי נקט מנחה שעורים יש לפרש כל א' בפ"ע ולכן אין מזה ראיה להיכא דכותבין המכונה העשיל שיהיה הכונה על שני השמות וגדולה מזו מצינו בכתובות (כ"ה ע"א) דדריש לקרא דלא יאכלו מקדש הקדשים לא מידי דאיקרי קדש ולא מידי דאיקרי קדשים ובמנחות (ק"ט א') לר"ש דריש לקרא דלמכשול עון או מכשול או עון אף דבכל דוכתא לשון זה מורה על צירוף ב' התיבות ויש להעיר מזבחים (פ"ב ע"א) משל לתלמיד שמזג לרבו בחמין וא"ל מזוג לי א"ל במה א"ל לא בחמין אנו עסוקין עכשיו בין בחמין בין בצונן ומוכח דאם היה אומר מזוג בצונן לא היה חמין בכלל:
7
ח׳ומ"ש רו"מ מש"ס דעירובין (י"ג ב') לא ר"מ שמו אלא ר' נהוראי שמו וכו' דלפמ"ש הנו"ב מ"ת יו"ד סי' קנ"א הכונה שגם ר"נ שמו תמהני דתיבת אלא ודאי הוא דוקא וממעט כל זולתו כדאי' בזבחים (ל"ד א') בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה הלז"ד לתלמיד שא"ל רבו אל תביא לי אלא חטים והביא חטים ושעורים שהוא כמעביר ולא כמוסיף וכו' וע' תוי"ט פ"ד דנזיר בהא דאין מורא אלא של בו"ד מ"ש בשם הרא"מ בזה והתם בעירובין הכונה ששמו העצם היה רק נהוראי אלא שכינו שמו מאיר וטפי הו"ל להביא מש"ס סופ"ק דברכות בהא דיעקב וישראל דכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך והכונה על שניהם אלא שזה עיקר ע"ש בכל הסוגיא:
8
ט׳ובסוכה י"א ע"א) יתיב ר"י וכו' ואמר רב צריך לנענע א"ל ר"ה הא שמואל אמרה אהדרינהו ר"י לאפי' וא"ל אטו קאמינא דלא אמרה שמואל אמרה רב ושמואל א"ל הכי קאמינא שמואל אמרה ולא רב ע"ש הרי דלשון הא שמואל אמרה יתכן לפרש דלא ממעט אחר וכן הבין ר"י בדברי ר"ה עד שביאר ר"ה דכונתו למעט דדוקא שמואל ולא רב:
9
י׳ועפ"ז יש לדון לפמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סוסק"ג בשם מהריב"ל דהיכא דיש לפרש ב' פירושים כיון דמשמע הכי ומשמע הכי הוי כלא כתב כלום ואינו בכלל שינוי ע"ש אם כן בנ"ד כיון דכתב שם יהושע שנקרא בפ"כ ואף שנקרא שיע מ"מ ידוע לכל כי הוא שם יהושע גם אי נימא דהמכונה העשיל משמע הכי ומשמע הכי כשר כיון דעכ"פ כתב חנוכה שהכל קורין בו וכיון דהגאון מהרש"ק בחא"ש סי' קצ"ד פסק בנקרא לס"ת זאב וואלף ובפ"כ נקרא זאב דאם כתבו זאב המכונה וואלף דנהי דלכתחלה לא שפיר עביד לדעת הנו"ב ואחרונים דהמכונה קאי על האדם מ"מ לדעת הב"ש כשר ובמקום עיגון וא"א בגט אחר יש להקל וכמ"ש רו"מ וע"ש סי' קצ"ו במי שעלה לתורה זאב וחותם זאב וואלף ונקרא בפ"כ וועלוויל וכתבו בגט זאב המכונה וואלף דמתקרי וועלוויל והכשיר ג"כ במקום עיגון א"כ בצירוף דברינו הנ"ל ודאי דיש להקל במקום עיגון ומ"מ אם אפשר שיחלוץ האח דהיינו שיתרצה בזה מסתפינא להקל וע' תשו' חא"ש סי' קי"ז וד"ת שער התשובה שם בשם שא"י ושדי חמד מערכת גט סי' ל' בענין דיעבד ועיין בג"פ סימן קכ"ה סקע"ט ופתחי תשובה סקכ"ב בדין עיגון ובתשובת ר"ב אשכנזי סימן כ"ד שפסק כדעת רד"ך ושכ"ה בתשובת רלב"ח ולכן נלע"ד כמ"ש וע"ע בשו"ת משיב כהלכה חא"ע סי' ט' באורך בזה ותמצא ג"כ סיוע להקל בשעה"ד והנלע"ד כתבתי .
10