שו"ת מהרש"ם חלק א כ״זTeshuvot Maharsham Volume I 27
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה מנחם מנלי סג"ל נ"י אבד"ק וואסלאי במדינת ראמאניא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שבאו לפניו ב' תינוקות שנימולו ממוהלים שאינם בקיאים וחתכו מעט מעור הערלה ופרעו כדין עד שנתגלה כל העטרה ועתה אחר שנתרפאו חזרה הערלה וכיסתה רוב העטרה גם בשעת קישוי אבל יוכלו להורידה בידים למעלה מחוט העטרה וכאשר לא חלו בה ידים חוזרת וחופה כבתחלה אבל ראש העטרה בערך שליש נראה מגולה גם שלא בשעת קישוי והביא דברי הבינ"א בסופו שהעלה דבכה"ג צריך לחזור ולמול כבתחלה דבעינן דוקא שיחתוך עור המילה מרוב העטרה בגבהה והיקפה ולא סגי בחיתוך מעט ויתקן בהפריעה להעלותו למעלה ובתשובת ד"ח מסימן קי"ד עד סי' קי"ח דחה דבריו בשתי ידים ורו"מ בנה דיק על כל דבריו וסתר כל ראיותיו והביא ראיות להיפוך:
2
ג׳והנה מ"ש הד"ח ראי' מדברי החכם הספרדי שבב"י שסיים וז"ל ויראה ודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי עכ"ל וכתב הד"ח וז"ל הרי דלא מל כראוי ודאי שלא חתך כל העור החיצון היא הערלה דאם חתך כל העור א"כ מל כהלכתו א"ו דמיירי שלא חתך כל העור ואפ"ה כתב דל"מ עד שיראה מהול בלא קישוי ולהאומרים דצריך דוקא כריתה מן הגיד למה יועיל אפי' נראה מהול כשאינו מתקשה הא ס"ס הערלה לא נכרתה מהגיד א"ו אם נתפשטה מן דיבוקה למעלה ועקרוה משם עד למטה זהו מילה דלאו דוקא כריתה מקרי מילה וכמ"ש הח"ס (היינו מ"ש בתשו' ח"ס סי' רמ"ט שהוכיח דמילה היא לשון הסרה ולאו דוקא חיתוך ע"ש) עכ"ד הד"ח ורו"מ דחה דלא מל כראוי היינו שחתך רק רוב הערלה ונשאר מיעוטו ואינו פוסל כיון דרוב גבהו והיקפו מגולה ולזה כתב דבעינן שיהיה מגולה גם שלא בשעת קישוי ולא סגי כשמגולה בשעת קישוי דוקא אבל אם רוב העטרה מכוסה כשאינו מתקשה אף שהעור נפרד מהעטרה ולכן כשמתקשה רובו מגולה לא מהני ומוכח להיפוך מהד"ח שהרי כיון דבשעת קישוי מתגלה מוכח שאינו דבוק בעטרה אלא שמחפה עליו ואפ"ה פוסל והם ציצין המעכבין המילה מה"ת עכת"ד רו"מ:
3
ד׳ולענ"ד הרי לשיטת הספרדי החוט שע"ג ראש בשר העטרה לבד ג"כ מעכב רוב היקפו שיהיה מגולה ולשי' הבכ"ש רק חוט זה מעכב גם בגובה ואעפ"כ לענין שיהיה נראה כנימול גם במכוסה כל החוט הנ"ל בעור הערלה אם רק ראש בשר העטרה במקום המשופע שבמקום יציאת השתן מגולה בערך שליש ובתשו' ח"ס סימן רמ"ח מבואר דלאו דוקא שליש וה"ה רביע או גם פחות מגולה סגי ע"ש ובתה"ד סי' רס"ד מפורש דהשליש היינו ראש העטרה הנ"ל וא"כ נדחה ההוכחה שהביא רו"מ מזה נגד הד"ח דודאי י"ל דמיירי שהעור הערלה דבוק ע"ג החוט אלא שראש הבשר המשופע מתגלה בשעת קישוי מתחת העור דהיינו שאינו דבוק שם ושלא בשעת קישוי מתכסה וט"ז כתב דדוקא בנימול בתחלה כהלכתו סגי במתגלה בשעת קישוי אבל בלא נימול בתחלה ותיכף חזר העור וכיסה את העטרה בעינן שיתגלה ראשו גם שלא בשעת קישוי אולם האמת שמדברי הספרדי נראה דסובר דכל העטרה תהי' מגולה במסורבל בשעת קישוי ובלא נימול כהלכתו גם שלא בשעת קישוי דבלא נימול כהלכתו לא יתכן לומר שיהיה מועיל מה שראש הבשר המשופע מגולה שלא בשעת קישוי כיון שהחוט שהוא עיקר המעכב במילה (לשי' בכ"ש ודאי ולהספרדי עכ"פ מספק מעכב) יהיה מכוסה וכמדומה שבס' יד הקטנה דיבר מזה ואינו ת"י כעת ומ"מ אין סתירה מזה להד"ח דודאי מודה שעכ"פ בשעת מילה יתגלה ע"י הפריעה החוט אלא דס"ל דלא בעינן שיחתוך אלא גם בנשאר תלוי למעלה מהעטרה ומונח ע"ג הגיד סגי ואם אח"כ חזר ומכסה העטרה דינו כנימול כהלכתו וכמ"ש בנח"א שבאשכול סימן מ' דדמי לכיסהו לדם וחזר ונתגלה דא"צ לחזור ולכסותו והביא עוד מכמ"ק בזה ולזה אף שקלף עור הפריעה ועי"ז סובב גם עור החיתוך למעלה כיון שהסיר אותו ממקומו מקרי מילה שהוא לשון הסרה אבל אם אחר שקלף עור הפריעה מהחוט מ"מ עור החיתוך מכסה העטרה לא מקרי מילה והיה מקום לומר דאם כשהגיד מתקשה מונח גם העור החיתוך למעלה ומתגלה כל החוט סגי לזה כ' הספרדי דבתחלה בעינן שיהיה מגולה גם שלא בשעת קישוי אבל אם פעם א' הי' מגולה גם שלא בשעת קישוי והעור החיתוך הונח כתיקונו על הגיד למעלה אפי' אם במשך זמן חזר וכיסה י"ל דסגי במגולה שליש כדין נימול כהלכתו ואין מזה סתירה להד"ח ותדע שהרי הספרדי מיירי בין בעור הערלה ובין בעור הפריעה ובעור הפריעה ודאי מיירי בנקלף מהעטרה ומ"מ מכסה שלא בשעת קישוי את העטרה ובשעת קישוי מתגלה וקמ"ל דל"מ אם מתחלתו כן הוא וה"נ גבי עור החיתוך מיירי בכה"ג אבל מ"מ מ"ש הד"ח ראי' מזה לדבריו אינו מובן כלל כמ"ש רו"מ ומ"ש רו"מ ראיה מדנקטו במשנה ובברייתא ושמואל אם הי' בעל בשר או מסורבל בבשר כיון דמיירי שכבר נתגלה העטרה פעם א' אלא דלאחר שנימול נראה כמכסהו כמ"ש רש"י א"כ לשיטת הד"ח הרי בכל גווני דינו כבעל בשר והול"ל דאם חזר ונתכסה צריך לתקנו מפני מ"ע יהיה מאיזו סבה שיהיה ובע"כ דליתא עכ"ד י"ל לפמ"ש בא"ז הגדול הל' מילה דאם משך הערלה דצריך למול מדרבנן אפי' אם נראה מהול כשמתקשה צריך למולו ע"ש א"כ י"ל דמה"ט נקט בעל בשר לאשמועינן דדוקא בכהאי גוונא שנעשה מאליו ולא ע"י שמשך בידים:
4
ה׳וגם מ"ש רו"מ ראיה מדנקט בשר החופה וכו' והרי עור הפריעה ודאי אינו בשר והוכיח מזה דגבי עור הפריעה ליכא חילול שבת דיכול להשפילו בלא שום חבורה אבל בעור הערלה צריך לחתכו דוקא לענ"ד גם בעור הפריעה צריך לקרעו וכמ"ש הא"ז הל' מילה סימן צ"ח אות ד' בשם ר"ח מל ולא פרע כלומר לא קרע את העור וגילה את העטרה וכו' וכן נראה בחוש שאם רק דוחקין אותו למעלה הוא חוזר ונופל למטה וכשקורעין אותו ומקפלין אותו למעלה הוא מונח ע"ג הגיד היטב ולכן גם בעור הפריעה איכא חילול שבת וגם כבר כתב באס"ז ריש כתובות דאיכא במילה משום מפרק ועפמ"ג בפתיחה לאו"ח ויש לפלפל בזה והארכתי במק"א ואכ"מ והא דנקט בשר משום דנייר בשני העורות קרי להו בשר:
5
ו׳ומ"ש רו"מ ראי' מהא דשבת (קל"ג) המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין וכו' פירש על ציצין המעכבין חוזר וכו' וברש"י פי' דהמעכבין שאינה כשרה עד שיחתכם ובע"כ דמיירי בעור הערלה שצריך חיתוך ולשי' הד"ח איך יפרנס הך דינא דהא כל זמן שלא פרע הוי בכלל לא פירש וחוזר גם על ציצין שאין מעכבין ואם כבר פרע הרי כבר נתגלה העטרה וליכא ציצין המעכבין וגם ביבמות (ע"א) פירש"י בד"ה סוף מילה ציצין שנשתיירו שלא חתך ג"ז לק"מ דדוקא היכא דע"י הפריעה ניזוז ונתכווץ עור החיתוך למעלה ע"ג הגיד ומונח שם גם אחר שמסיר ידיו משם ואינו חוזר ומכסה העטרה ס"ל להד"ח דמהני שפיר אבל אם עור הערלה חוזר ומכסה תיכף אחר הפריעה כשמסיר ידיו משם פשיטא דלא נימול עדיין מה"ת וצריך לחתוך עור המכסה וכן ראיתי כמ"פ שע"י שחתכו רק מעט מעור החיתוך חוזר ונדחף ומכסה העטרה תיכף אחר שמסיר ידיו מהפריעה ואין הפריעה מועיל לזה כלום ובכה"ג לכ"ע צריך לחתכו רק לפעמים ע"י הפריעה נשאר עור החיתוך מונח בטוב ע"ג הגיד למעלה מהעטרה בזה ס"ל דא"צ לחזור ולחתוך אפילו אם במשך הזמן חוזר ומכסה העטרה כיון דבשעת מילה נשאר מונח שם היטב על ידי שקפלו עור הפריעה למעלה שעי"ז מתחזק ומתכווץ גם עור החיתוך להיות נשאר שם. ומ"ש רו"מ דגם אי נימא דכשחוזר וחופה העטרה צריך למולו שנית מדאורייתא תיקשי אמאי לא משני ביבמות (ע"א) הא דזכרי' דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשיי' דמשכח"ל בכה"ג לק"מ דאי נימא דבכה"ג צריך למולו שנית היינו משום דאיגל"מ שלא נימול מתחלה כדינו שהרי היה עומד לחזור ולכסות העטרה וא"כ גם בשעת עשייה לא היה נימול ואם מתחלה לא היה עומד לחזור ולכסות העטרה ואח"כ ע"י איזו סיבה שנשמן הבשר וכדומה חזר ונתכסה באמת א"צ למול שנית רק מד"ס:
6
ז׳אבל באמת גם ראיות הד"ח אינם כלום דמ"ש מהתוס' שבת ד"ה מל ולא פרע וכו' שהקשו אמאי איצטריך כיון דכבר קתני בשר החופה וכו' וקשה הא ברישא י"ל דמיירי רק בעור הערלה ובע"כ דגם ברישא הוי עיקר המילה ע"י הפריעה וגם החכ"א המטיר בזה אבל הוא תמוה דמ"מ אי לא תני סיפא הוי סד"א דברישא מיירי בחתך בלא פריעה ונשארו ציצין המעכבין וכמ"ש רו"מ ובאמת שהמג"ש תמה על התוס' מאי קושיא דבשר החופה היינו עור הערלה והוי סד"א דנהי דמחללין שבת גם על הפריעה כדתנן לעיל מ"מ י"ל דלא מקרי ערל לתרומה וקמ"ל דמקרי ערל ע"ש וצ"ל דהתוס' ס"ל דכיון דתנן לעיל מוהלין ופורעין וכו' והדר תני אלו הן ציצין וכו' קאי נמי אפריעה ומעכבין המילה ולכן הקשו שפיר וכ"ה בחי' ח"ס לשבת שם וזהו כמ"ש החכ"א וגם רו"מ כתב כה"ג ואין מזה שום סמך להד"ח:
7
ח׳ומ"ש הד"ח ראיה מאבר ובשר המדולדל תמוה דהכא הא העור מחובר להבשר שלמעלה מהעטרה רק שדוחקין אותו בהפריעה שיהי' מתכווץ ומונח למעלה ואין לו דמיון כלל לאבר מדולדל שנחתך מן הבשר אלא שמתחבר ע"י חוט השערה וכדומה:
8
ט׳וגם מ"ש הד"ח ראיה מהכ"מ א"צ תשובה כלל ונדחה מאליו. אבל מ"ש מלשון העיטור שפירש על מהלקטין לגלות העטרה הגם שי"ל דהיינו ע"י שחותכין אותו מתגלה העטרה ולא יחזור ויתכסה כמ"ש רו"מ אבל הנה בשו"ת ר"מ שיק יו"ד סי' רמ"ה הוכיח מדקתני מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת וקשה דאי בציצין המעכבין הא כבר תני לה התם ואי בשאין מעכבין הא אינו חייב ובע"כ דהיינו מלשון מהלקטין דנקט בשבת (קנ"ה ע"ב) מהלקטין התרנגולים למקום שא"י להחזיר וקמ"ל דגם באינו חותך רק שדוחקו למקום שאינו חוזר לכסות העטרה יצא ידי מילה ולא חילל שבת ואם לאו חילל שבת והא דנקטו רש"י וש"פ לחתוך היינו למצוה לכתחלה אבל דיעבד אינו מעכב ע"ש וא"כ י"ל דזהו כונת העיטור אבל בערוך ערך הלקט שרמז הד"ח שם פי' מהלקטין מלקטין הציצין המעכבין פי' אחר שהערלה כמו ילקוט שבתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו ואם לא חתכו כאלו לא מל ובשם ר"ש ורה"ג דיש בעיקר העטרה כמו זיז יוצא עודף על שאר האמה וכשחותך הערלה יש שמשתיירין ציצין בעיקר עטרה וכו' ויוצא אותו הזיז כהילקטו וכו' ע"ש וכפי הנראה ר"ל מה שלפעמים נשאר בראש עור הפריעה כמו זיז בולט וקורין קנעפיל וצריך לחתכו דאל"כ א"א לפרוע ועכ"פ אין א' מהם מפרש כפי' ר"מ שיק וע' בא"ז סי' ק"ו הביא בשם פיר"ח ג"כ ב' פירושים הראשונים ושהוא סובר כפי' ראשון דמהלקטין לשון מלקטין ומה שדקדק הד"ח מזה דא"צ לחתוך לא אדע מנ"ל דחולק על פי' ב' הרי י"ל דרק בביאור לשון מהלקטין נחלקו דלפי' א' ר"ל מלקטין:
9
י׳ומ"מ לדינא י"ל כדברי ר"מ שיק הנ"ל דחיתוך לאו דוקא ואורחא דמלתא נקט ונ"ל ראי' שהרי הבאתי לעיל בשם א"ז דפורעין היינו שקורעין עור השני וכ"ה שם סי' ק"ו מוהלין חותך את הערלה ופורעין קריעת העור המכסה ראש הגיד ע"ש ואפ"ה אם דחקו עור הפריעה למטה בלא קריעה אינו מעכב וה"נ החיתוך אלא דאורחא דמלתא נקטו וכיון דהעטרה מגולה לגמרי אינו ערל אבל אם חזר ונתכסה איגל"מ שהיה עומד מתחלה לחזור ולא נימול כלל ונ"ל ראי' לזה מהא דכסהו ונתגלה שפסק התב"ש סקי"ח דאם מתחלה היה עומד להתגלות חייב לכסותו והביא ראי' מהרא"ה ורשב"א ובחיבורי דע"ת שם סקי"א הוכחתי כן מדברי הגאון וא"ז ע"ש וה"נ בנ"ד וגם הר"מ שיק הוכיח כן מהא דשבת (קל"ג) אין עושין חלוק לכתחלה ופירש"י לדחוק העור שלא יחזור ואי ס"ד דאי חזר אינו מעכב מאי קמ"ל וסיים שם דדוקא אם העור בין של ערלה בין של פריעה חזר למעלה כמו שהיה מעיקרא אבל אם העור שהוחזר ושנפרע למטה קצוותיה נשארו מתחתיו כמו שנעשו בשעת מילה אלא שעל ידי שהיה חיתוך קטן ונדחק העור למטה עי"ז יש שם למטה הרבה מהעור ועי"ז נעשה העור מדולדל ורפוי ונתהפך מלמטה ומכסה מקצת העטרה אבל קצוות העור של הערלה והפריעה נשארו למטה מן החוט כראוי א"כ הרי כבר קיים פעם א' מצות מילה בזה נראה דהוי בכלל קטן מסורבל ע"ש:
10
י״אוזה לא כבר נדפס ספר כורת הברית מהרה"ג אבד"ק אליפאלי ברוסיא על הל' מילה וגם אני נתתי הסכמתי והוספתי שם כמה חידושים בסופו ושם הביא בשם שו"ת צ"צ החדש מהגאון מליבאוויטש שהעלה ג"כ בסי' ר"א וסי' ר"ב לסתור דברי החכ"א ופסק דמהני בדיעבד כשיתגלה ע"י הפריעה והסכים עמו הג' מהרי"מ מבריסק ע"ש והמחבר פלפל שם בראיותיו ומ"מ הגאונים הנ"ל פשיטא להו דערלה שלא במקומה אינה מעכבת ואני בקו"א אות כ"ג הבאתי מה שהקשה ח"א מהא דמילה בצרעת עדל"ת ולפמ"ש הר"מ פ"י מט"צ דאינו חייב רק בחותך כל הבהרת אם כן הרי אפשר לקיים שניהם שיחתוך רק קצתו וידחוק השאר לאחוריו ואני כתבתי לישבו בכמה תירוצים:
11
י״בולכן נ"ל לדינא כדעת ר"מ שיק הנ"ל וגם אם א"א להבחין אם עבר זמן אחר שנתרפא וראו שהיה נימול בהתגלות העטרה ואח"כ חזר ונתכסה דמוכח שכבר נימול באותה שעה כהוגן אמאי נחזיק ריעותא למפרע שהיה עומד מתחלה לכך יש לדמותו גם כן לקטן המסורבל. והנלע"ד כתבתי:
12