שו"ת מהרש"ם חלק א כ״חTeshuvot Maharsham Volume I 28
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה חיים רוזינפעלד נ"י אבד"ק קארליפקא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן ושמעון ולוי שהלכו על ליצטאציע מפר"פ ולא היה שם יותר שוכרים ונתן ראובן לשמעון ת"ק רו"כ באופן שהוא לא ישכור ואם אפשר יבא אחר ולא ישאר העסק אצל ר' יחזיר לו המעות וכן נתן לו סך פ' שיתן ללוי ג"כ על אופן הנ"ל ושמעון נתן ללוי בסתם בשליחות ראובן שלא יתן אפערט למען ישאר העסק בידו ואח"כ בא פתאום עכו"ם א' והוסיף הרבה ושכר העסק והחזיר שמעון מעותיו לראובן אבל לוי א"ר להחזיר באמרו שנתן לו ש' המעות בסתם שהוא לא ישכור ורו"מ הביא מהא דסי' קפ"ב ס"ד דעת הרמ"ה דיוכל המוכר לטעון שעשאו שליח בין לתיקון בין לעוות והמע"ה וה"נ בזה אך שצידד עפ"ד השע"מ שם וגם דאפי' אם היה נותן לו ראובן בעצמו בסתם הוי אומדנא דמוכח שלא נתן אדעתא דהכי כשיבא אחר וישכור העסק:
2
ג׳הנה לענ"ד הדין פשוט דבנ"ד ודאי דמחויב להחזיר המעות וראי' מדברי הט"ז סעי' ו' ונה"מ שם דבקנה שלא באחריות א"צ לברר שלא עשאו שליח גם לעוות דלא שדי אינש זוזי בכדי ואף דהט"ז כתב שם דזה ודאי לא יעשה השליח להוסיף במתכוון וכו' משמע דדוקא היכא דהוסיף דברים משא"כ בנ"ד מ"מ זיל בתר טעמא דלא שדי אינש זוזי בכדי וזה שייך גם בעוות בלא הוספה ועוד דדוקא התם דמצינו חד מ"ד בש"ס דב"מ (י"ד) דעביד אינש דזבין ארעא ליומא אבל בשטרי הלוואה לכ"ע אמרי' דאחריות ט"ס הוא ומוציאין ממון ע"י חזקה זו ומכ"ש בנ"ד דבאותו מעמד נודע ששכר אחר העסק אמרי' בודאי דחזקה לא שדי אינש זוזי בכדי וא"צ לברר דחזקה זו דהש"ס עצמו מחליט כן להוציא ממון ע"י אומדנא זו ואיך נימא נגד חזקה זו דהמע"ה וע' כתובות (ל"ו ב') דמה"ט הפודה מן השבי', ומעיד בה ישאנה דלא שדי אינש זוזי בכדי ע"ש וגם מ"ש רו"מ דאפי' אם ראובן עצמו היה הנותן היה יכול לתבעו צדקו דבריו ע"פ הנ"ל דאף שאין בידינו להמציא אומדנות להוציא ממון אבל בנ"ד הרי הש"ס המציא חזקה זו לאומדנא להוציא ממון אם אחר זמן רב באו וטרפו השדה ואמרי' דאחריות ט"ס ומכ"ש הכא שנודע בשעת מעשה שהוציא מעות בחנם בודאי הוי אומדנא גמורה ומצינו בכמ"ק דכל דלפי דעת השומעים סתמא משמע כך על חבירו להתנות ולפרש אף שחבירו מוחזק כדאי' כה"ג בש"ס דב"ב (צ"ב ע"א) ורשב"ם ד"ה זה הי"ל לפרש וכו' וע"ש (דף ל' ע"א) כיון דא"ל נכסי דבר סיסי וכו' ורשב"ם שם וע' תשו' מהרי"ט ח"א סי' ל"ט ובפרט נגד השליח שעוות בודאי א"צ לברר בכה"ג גם לשיטת הסמ"ע החולק על הט"ז וע' מהרי"ק שרש קי"א שפסק לבטל פשר בדאיכא למיתלי שטעה דמסתמא אין אדם מוותר מעות חנם דהוי כרגל"ד שטעה דלא עביד אינש דשקיל מגמלא אוניא (וע' תשו' ב"ש ח"מ סי' נ"ז מכמ"ק בזה) ואין לנו לתלות שידע ומחל אלא אמרי' שלא ידע אגב אמינא במ"ש מהרי"ק דלא עביד אינש דשקיל וכו' וכ"ה במרדכי וסמ"ע סי' קמ"ב סק"ד ובש"ס שבועות (י"א ב') אמרי אינשי מגמלא אוניא והם די"ל מכל מקום צע"ק]:
3
ד׳ובדין ראובן שקנה חטים מאדון לקבל לזמן וסילק כל המעות וחזר ומכר לשמעון מידו נגד אדראן ונתן שלוסצעטיל שלו ויען כי הוזל השער לא קיבל שמעון החטים בזמנו וראובן ירא שלא יפול עוד ומכר החטים לאחר והפסיד יותר מהדראן שבידו ואחר זמן רב חזר ועלה השער ושמעון תובע הדראן בחזרה וראובן תובע מותר ההיזק הנה כבר דנתי כמ"פ דהמוכר דינו כגזלן ומשלם כשעת הגזילה וכמ"ש בסימן ע"ג סעט"ו ואדראן ושלוס צעטיל קונה מדין סטימותא וכמ"ש בחיבורי משפט שלום סימן ר"א והסכים עמי הגאון אבד"ק לבוב ז"ל וע' מ"ש בחיבורי סימן קפ"ה ס"א לדחות דברי נה"מ שם במ"ש דמסתמא היה דעת משלח לתקן המעוות דלא ליהוי גזלן והבאתי ראיות להיפוך והבאתי מתשובת מהרי"ט דמפורש להיפוך ואף דהב"י יו"ד סימן קע"ג כתב כדעת נה"מ כמ"ש בשו"ת ד"ש סי' י"ח שבסוף חיבורי דע"ת מ"מ לדינא העיקר כמהרי"ט ובפרט דהמוכר מוחזק נגד הדראן אבל מ"מ אין בידו לתבוע מהלוקח יתר ההיזק דהוא יכול לומר קים לי כהב"י ונה"מ הנ"ל ועוד דכל הקנין מכח סטימותא היינו נגד הדראן שבידו ולא לתבעו מביתו שאין המנהג בזה כלל והנלע"ד כתבתי:
4