שו"ת מהרש"ם חלק א כ״טTeshuvot Maharsham Volume I 29
א׳לבני הרב וכו' מו"ה יצחק הכהן נ"י בבאהראדיטשין מכתבך הגיעני וע"ד השאלה שאירע בק' טאלמיטש באיש שקידש אשה תחת החופה בטבעת שאול מאשה שיש לה בעל והשאילה לו הטבעת במתנה ע"מ להחזיר והוא קידש בו את הכלה וגם כבר בא עליה ועתה נודע שיש חשש על הקידושין ונשאלת בזה אם צריך לקדשה שנית וצידדת להקל והבאת דברי החמ"ח סימן כ"ח סקל"ה שהעיד דהמנהג להקל בזה ואף דהב"ש מפקפק בזה דאין רשות להשאיל בלא בעלה ול"ש בזה הא דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוניה כיון דאיכא הפסד ממון ורק מדעתו וע"ז הבאת דברי תשו' רא"מ ח"א סי' נ' דאפי' עומד וצווח דלא ניחא ליה בהאי מצוה אין שומעין לו דאנן קים לן דניחא ליה והנה י"ל בזה דהרא"מ מיירי היכא דליכא הפסד ממון בזה ס"ל דאפי' עומד וצווח ל"מ אבל בדאיכא הפסד לכ"ע בעינן דעתו וע' בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' ב' באורך בד' המרדכי דב"מ שרמזת:
1
ב׳ואולם מ"ש דבכה"ג שנותנת במעמ"ל ליכא הפסד רק אם יאבד וישלם דמיו י"ל דמקפיד וכן אם האשה לא תרצה להחזירו דיחזיר רק מעותיו וכמ"ש הב"ש סקמ"ח בזה י"ל דקפיד טובא אף שישומו אותו כראוי מ"מ שמא לא רצה למכרו כלל אך כיון דסתם נשים בזה"ז נו"נ א"כ גם אי מכרה מכור ושוב הוי קידושין עכת"ד. הנה באה"ע סוסי' פ"ו מבואר דבמכרה אי הוי נו"נ גרוע טפי וצריך להחזיר לבעל בלא דמים רק אם דרכה בכך וא"כ אכתי תליא אי בנ"ד דרכה בכך אבל י"ל דכיון דהח"מ העיד שכן המנהג אף שהב"ש כתב דאין להקל מ"מ עכ"פ נאמן עלינו החמ"ח בעדותו שכן המנהג וכיון דהמנהג כן הרי הוי דרכה בכך ושוב מהני לכ"ע ונתיישב תמיהת הב"ש ולא תסוב תמיהת הב"ש רק על תחלת התייסדות המנהג דהיה שלא כדין אבל אחר שכבר נהגו שוב ליכא חשש כלל ומ"מ צ"ע להקל דאפשר שבזה"ז אין המנהג כן:
2
ג׳ומ"ש דכיון דבעל אח"כ א"כ מקודשת מכח הביאה כמ"ש באה"ע סי' כ"ו דהוי כמקדש בעדים כיון דידוע לכל ול"ה בעילת זנות כיון דהוי דרך אישות הנה אם אמנם מבואר כדבריך בתשובת מהר"ם ב"ב הישנות סי' תק"ט בעובדא שקידש בפני ב' עדים והיה ביניהם ע"א קרוב והשיב דאם כבר בעל אח"כ א"צ קידושין אחרים ויש חשש לעז אם יצוו לקדשה שנית ע"ש. אולם נראה ברור דזה דוקא אם בעל אחר שכבר נודע לו שהיה עד קרוב בין עידי קידושין דאז אמרי' דבודאי בעל לשם קידושין אבל היכא דלא ידע והיה סבור שקדשה בכסף הוי כעודר בנכסי הגר וקסבר שהן שלו דמבואר ביבמות (נ"ב) דלא קנה וה"נ היה סבור שהיא כבר נקנית לו בכסף שנתן לה ואם אמנם יש לדון קצת לפמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין להוכיח דביאה שאחר קידושין נישואין עושה משום דכל חופה הוא רק צורך ביאה וקונה ומכ"ש ביאה עצמה א"כ י"ל דכיון דכל קידושי כסף הם רק צורך ביאה והוי כנתכוון לקנות בזה אבל יש לחלק כמובן ומה גם שהדין מבואר ברמ"א א"ע סוסי' ל"א דאף דבקטן שקידש ובא עליה ודאי בעל לשם קידושין היינו משום שכל אדם יודע דאין קידושי קטן כלום אבל במקום דאיכא למטעי צריכה קידושין אחרים ול"מ מה שבעל אח"כ ועסי' כ"ח סט"ז וע' בב"ש סימן ס"ז סק"ו בסופו גבי קידושי שוטה שחילק ג"כ כה"ג ובלי ספק שכיון לדברי רמ"א הנ"ל וא"כ בנ"ד צריכה קידושין אחרים ול"מ כלל הביאה זולת אם בא עליה אחר שכבר נודע לו החשש על הקידושין ונודע לו בבירור שהקידושין בטלים אז מהני הביאה וגם בזה תליא בפלוגתא שהביא הב"ש סוסי' ל"א אי בעינן עידי יחוד:
3
ד׳ואמנם בגוף הדין לכאורה יש לדון דאפי' אי נימא גם בזה דניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה הרי מבואר במג"א סי' י"ד סק"ח דאף דשרי ליטול טלית חבירו בלא דעתו משום דניחא ליה כו' מ"מ לא יברך עליו דל"ה שלו וכמ"ש בסי' תרמ"ט ס"ה דביום ראשון דבעינן לכם לא יברך על של חבירו שלא מדעתו דנהי דניחא ליה וכו' הוי רק כשאול והא דגבי ציצית מותר לברך משום דגם היכא דפטור רשאי לברך ע"ש וא"כ גבי קידושין ל"מ כלל סברת ניחא ליה כו' דמ"מ נ"ה רט אנם באמת נראה שהדין מבואר במג"א סי' תרנ"ח סק"נ שהקשה בהא דא"י בשאול מהא דאה"ע סי' כ"ח דהשואל חפץ מחברו לקדש בו אשה אמרי' דמסתמא הקנהו לו באופן המועיל ותי' דהכא בעינן לכם משלכם אבל התם סגי רק שלא יהא גזול ויעו"ש ביד אפרים ומחה"ש וע"ש באשל אברהם הנדפס בגליון הש"ע בשם תשו' מ"מ בזה א"כ שוב י"ל דמהני בזה שפיר סברת ניחא לאינש כו' ואם כי י"ל דשא"ה דעכ"פ השאילו בעצמו משא"כ הכא דנתנה האשה בלא דעת בעלה מכל מקום הרי המג"א לעיל מינה כ' שם דאם נתנה האשה הלולב לא' מאוהביה במתנה לא יצא דשמא ניחא ליה למכרו על יום א' ואם אדם חשוב הוא דזילא בי' מלתא למכרו על יום א' שרי ובפמ"ג שם כתב דבאשה הנו"נ תוך הבית י"ל דאין הבעל מקפיד ע"ש ובע"כ דכונתו דנהי דאין אשה הנו"נ יכולה למכור וליתן לחלוטין מ"מ בכה"ג דהוי רק ע"מ להחזיר שפיר מהני ומקרי לכם א"כ ה"נ בנ"ד וא"כ כיון דבזה"ז כל הנשים הוו נו"נ וכמ"ש בחו"מ סי' ס"ב וש"ך סי' צ"ו וכמה דוכתי שוב מהני הקידושין והב"ש מיירי רק באשה שאינה נו"נ כנלע"ד:
4
ה׳ובגוף הטעם דניחא לאינש כו' עלה בלבי לדון בזה לפמ"ש בשו"ת בי"ע סי' נ' דל"א כן רק במצוה של תורה ולא במצוה דרבנן א"כ לפמ"ש הרא"ש בפ"ק דכתובות בהא דאין מברכין על קידושי אשה משום דאפשר לקיים בפלגש ע"ש וא"כ גם אי נימא דפלגש אסורה מדרבנן שוב הוויין הקידושין רק מצוה דרבנן ול"ש סברת ניחא לאינש כו' אך מלבד דלא קיי"ל כהבי"ע וכדמוכח באו"ח סימן תרמ"ט הנ"ל דבשאר ימים שייך טעמא דניחא לאינש כו' אף גם נראה דגם להבי"ע היכא דמקדשה ועביד מצוה של תורה אף שהי' אפשר לו לקיים המצוה דאורייתא בענין אחר מ"מ מהני שפיר ותדע דאל"כ תיקשי איך שייך בבדיקת חמץ סברת ניחא לאינש כו' הרי מדאורייתא בביטול סגי ובע"כ דמ"מ קודם הביטול מחויב בבדיקה מה"ת אבל יש לפקפק בראי' זו מכמה טעמים וקצרתי כיון דלא קיי"ל כהבי"ע וגם מסברא נראה דבכה"ג גם הבי"ע מודה וע' במח"א הל' צדקה סי' י' מ"ש דבמצוה דלא רמיא עליו ל"א ניחא לאינש כו' אבל נראה דמיירי בדאיכא הפסד ממון וכהא דנדרים (ל"ו) שהביא שם יעו"ש ותבין ואולם בנ"ד כבר כתבתי דגם בלא"ה מהני שפיר ויפה הבאת מס' זל"א חא"ע אות ק' בשם תשו' כתונת יוסף שפסק דאם שאל הטבעת מאשה שיש לה בעל ל"מ אם היא הכניסה לו דהוי שלה וגם בלא הכניסה מסתמא אין הבעל מקפיד והו"ל כהכניסה וא"צ קידושין שנית והוא כדברי התמ"ח והיכא דהאשה נו"נ נראה דגם הב"ש מודה וסתם נשים בזה"ז נו"נ הן ולכן א"צ קידושין שנית וח"ו להוציא לעז על הקידושין הראשונים והנלע"ד כתבתי:
5
ו׳שוב מצאתי בכתבי הד"ק ז"ל שחקר בנידון כזה וכ' דסברת ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה ל"מ בזה כיון דבעינן שיהיה שלו ממש וגם מכח נו"נ צל"ע דדוקא היכא דמשתרשי לי' מהני וצידד אולי כיון דניחא ליה למיעבד מצוה הו"ל כמשתרשי לי' וגם מכח היחוד וביאה אין קולא דאין מתכוון לשם קידושין כלל וצריך לקדשה שנית בלא ברכה אבל אם הוא טבעת קידושין של האשה שהשאילה י"ל דכולה שלה וגם אם נתן לה הבעל במתנה סתם לפעמים אין לו פירות וגם בנ"מ שי"ל פירות אם שו"פ חוץ הפירות מקודשת דבזה"ז אין הכלות מקפידות וי"ל דאין חשש בזה עכת"ד:
6
ז׳ושוב נשאלתי בזה מהרב וכו' מוה' צבי הירש פריד נ"י מק' איזאסטא בארץ הגר בא' שאחר כמה שנים שכבר הי' לו עמה בנים נודע לו שיש חשש על הקידושין מחמת שקידש אשתו בטבעת שאול מאשה שיש לה בעל בלא ידיעת בעלה והביא בשם תאומי צבי' לא"ע מהג' ר"ד ברודא אבד"ק קיצא דכיון דסגי במעמ"ל גוף הטבעת או דמיו ליכא פסידא לבעל ובודאי ניחא לי' והשבתי לו מהמג"א סי' תרנ"ח הנ"ל והנה בא"ר סק"ד שם חולק על המג"א דבדבר כזה מסתמא אין הבעל מקפיד ומכ"ש באשה נו"נ בתוך הבית בודאי יצא ע"ש ובפמ"ג שם סיים ג"כ דבנו"נ יש להקל וא"כ ה"נ בנ"ד וגם בעיקר דברי הב"ש שכתב מהא דבמקום הפסד ממון ל"א דניחא לי' למיעבד מצוה הנה בנד"ד דסגי שיהיה בידה עד אחר ז' ימי המשתה ולהחזיר הטבעת ליכא פסידא בשימושו כדמוכח בב"מ (דף ל') דמותר להשתמש בכלי כסף בצונן וגם בשל זהב מבואר בש"ס דמעילה (י"ט ע"א) דדוקא בשימוש עולמית איכא פגם ולא בשימוש לפי שעה ולכן שפיר י"ל דלא קפיד הבעל וניחא ליה למיעבד מצוה וגם אם המתקדשת לא ידעה שהוא שאול כבר כתב בתשו' דברי ריבות סי' י' ושו"ת חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות נ"ד דגם בכה"ג הקילו הפוסקים המתירים בזה יעו"ש ולכן לענ"ד א"צ לקדשה שנית והנה כבר הבאתי לעיל ד' המהר"ם ב"ר דאם כבר בעל לכ"ע מקודשת אבל באמת אין זה מועיל אלא היכא דידע כבר מן הספק בקידושין הראשונים וכמו שביארתי לעיל וע"ע בזה בתשו' מהר"ם מינץ סג"ל סי' מ"ח הנכפל וסימן מ"ט נ' באורך ובתשו' ב"ח החדשות סי' פ' פ"א וע' ב"ש סי' מ"ב סקי"ז וסי' ק"נ ס"ד וב"ש שם וסי' ס"ז סק"ו בסופו. ומ"מ מהיות טוב יש לחזור ולקדשה שנית בצנעה בפני ב' עדים ויאמר שעושה זאת ליתר שאת לצאת מחששא כל דהו ולא מדינא כלל.
7