שו"ת מהרש"ם חלק א ל״גTeshuvot Maharsham Volume I 33
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה בן ציון אליווענשטיין נ"י מו"ץ דק' טשעגסטאחאוו ברוסיא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנשא בתולה והפעם הראשון ראתה בתולים ואחר שבעלה שנית גמר ביאתו ולא ראתה ובליל ב' מצאה הסדין מלוכלך ותוכו מראה אדום וראה שהמצע שתחת הסדין הי' אדום וניסה ע"י לחלוח מים על הסדין ונתאדם ג"כ ע"י המצע ובכ"ז פירש ממנה ואחר ספירה וטבילה מצאה בבקר בקומה ממטתה דם ופירש ואחר כך מצאה בל"ט תיכף סמוך אח"ת ושוב טבלה ומצאה ג"כ סמוך אח"ת ולא ידע לפרוש בל"ט והיא מרגשת כאב תמיד בתשמיש עכת"ד השאלה:
2
ג׳והנה מה שנסתפק אם יש לתלות ראיי' א' בהמצע האדום כיון דהוי סמוך לתשמיש ואימור היה הרגשת שמש והוי סד"א והנה מלבד שדעת מהר"ם שבתשו' הרשב"א וב"י סוסי' קפ"ז דרמ"ת היא רק מדרבנן ואף שהב"מ לא"ע סי' קי"ז העלה דהוי מה"ת וביאר דברי מהר"ם ורשב"א שגם הם מודים וגם רו"מ הביא מדברי פלתי וחוו"ד בזה אבל כבר השיג בתשו' בר"א סי' מ"ח על הסוברים דהוי מה"ת וע' בתשו' זית רענן ח"ב יו"ד סי' י"ט שבנה דיק על כל דברי החוו"ד סק"ג וקיים דברי הראשונים ועוד דגם אי הוי סד"א הרי כבר העלה בסד"ט רסי' קפ"ג דגם בדאיכא סד"א היכא דאפשר למיתלי תלינן ואף שפקפק שם במשוך מ"מ בנ"ד אפי' אם הי' משוך יש להקל כיון דהעיקר דהוי רק מדרבנן וכמש"ל וגם בעיקר הדבר אם רמ"ת הוי מה"ת נ"ל ראי' ברורה שהרי מבואר ברשב"א ונימוק"י פ"ו דיבמות דהא דקיי"ל בווסתות כרשב"ג דג"פ בעינן משום דווסתות דרבנן והרי מבואר בת"ה להרשב"א ובב"י דברמ"ת בעינן ג"פ דבכלל ווסתות הוא וכ"ה דעת רש"י וש"פ ומוכח דרמ"ת דרבנן ובפרט לשיטת התוס' דברמ"ת גם רבי מודה א"כ פשי' דקיל משאר ווסת ועיין בירושלמי סופ"ו דיבמות דמבואר כרש"י ודלא כתוס' וכמ"ש הפ"מ שם ופליאה בעיני על הב"מ שרצה להעמיס בדעת רשב"א דסובר שהוא מה"ת והרי הדבר מפורש מדברי רשב"א הנ"ל דהוי מדרבנן וע' רמב"ן במלחמות כתובות פ' אלמנה ניזונת שכתב ג"כ דברמ"ת בעי' ג"פ דקיי"ל כרשב"ג ומבואר ג"כ כמ"ש ולכן הדבר ברור דאיסור רמ"ת רק מדרבנן:
3
ד׳ועוד נראה דגם להסוברים דרמ"ת הוי מה"ת מ"מ בנ"ד שלא פסק עוד הכאב וצער דאיכא רגל"ד שהוא צער בתולים אף דאין להקל כיון שכבר פסקה פ"א ולא ראתה מ"מ לכ"ע אינו אלא חומרא דרבנן דהא בכל מכה אף שנתרפאה תלינן בכתמים כל שיתגלע ויצא דם הרי שמזדמן שהמכה מתרפאת וחוזרת ומתגלעת אם כן ה"נ יש לתלות שנתרפאית ולכן לא ראתה דם פעם א' ואח"כ חזרה ונתגלעית וכיון דרמ"ת לא שכיח כמ"ש הב"י וכ"ה בחידושי הר"ן לנדה ס"ו א"כ יש לתלות נמי אפי' במלתא דל"ש כגון בהטיי' וכדומה אף דל"ש כמ"ש התוס' נדה (ס"ד) מ"מ בנ"ד שהכאב וצער התשמיש מוכיח י"ל דנתרפא קצת ולכן לא ראתה דם פ"א ואחר כך נתגלעית המכה ואף דלדידן מחמירים אבל עכ"פ הוא רק חומרא דרבנן לכ"ע וע' בשו"ת באר עשק סי' מ"ט בבתולה שראתה בב"פ הראשונים ואח"כ שמשה פ"א ולא ראתה ואח"כ בליל ב' חזרה וראתה והשיב דלפמ"ש הר"ן פרק ב' דשבועות דבעמדה או ישבה על גבי קרקע קשה למכה תלינן בדם בתולים אם כן נהי דקיי"ל בועל ופורש מ"מ לענין רמ"ת תולין וה"נ בנ"ד שלפ"ד הבעל והאשה ל"ה בעילה שבינתים בכח כל כך כבעילה אחרונה וגם הרגישה יותר כאב יש להקל דידים מוכיחות שהוא דם בתולים ע"ש ומה שהאריך לפלפל בד' רי"ף ורמב"ם וב"י יעוין בשו"ת פרשת מרדכי חיו"ד סי' י"ד ט"ו באורך בזה:
4
ה׳ומ"ש רו"מ מדברי החוו"ד סי' קפ"ז דאם שמשה בלא בדיקה כלל אינו מפסיק בינתים יעוין בתשו' ברכת יוסף חיו"ד סי' מ"ג ותשו' ר"מ שיק סי' קע"ט ותשו' ב"ש ח"ב סי' כ"ד כ"ז שהשיגו ע"ד החוו"ד בזה וע' בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ע"ט להקל בשמשה בהיתר בינתים ע"ש באורך בזה. והנלע"ד כתבתי:
5