שו"ת מהרש"ם חלק א מ״דTeshuvot Maharsham Volume I 44

א׳להרב וכו' מו"ה משה דוד נ"י חתן הגאבד"ק שאטמאר בארץ הגר מו"ץ דשם. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו היות בעירו המעינות עמוקים מאוד בתחתיות הקרקע עד שצריכים יותר משלשים שליבות עד מקור המעין ולכן רוצים לחפור ב' בארות א' גדולה ורחבה וא' קצרה ועמוקה שלא יהיה מימיה מרודדין ומן הבאר הגדולה יומשכו מים בקנים חלולים בלי בית קיבול מונחים בעומק הקרקע ומתפשטין אל תוך באר השניה הקטנה ע"י קיטור דאמפף שיבא מההבערה שיבערו תחת כלי הקיטור ועי"ז יודחקו המים בהצינורות החלולים וילכו לתוך באר הקטנה וירדו מים מרובים עד שיתמלא כל הבאר ועוד יבנו ע"פ הבאר בנין של אבנים ועפר מסביב כפלים ושלש כשיעור מקוה שקורין (רעזארוואטער) ואחרי שיתמלא הבאר והמים יבואו עוד מהצינורות ואין להם מקום להתפשט עי"ז יעלו לתוך הבנין רעסערוואר הנ"ל ושם יעשו חור מתחתיו ויומשכו משם להלאה ע"י קנים חלולים בנוים מאבנים ועפר אל תוך עוקה אשר יחפרו ויעשוה לצורך מקוה לטבול בה והעיד שבעיר אונגוואר נעשה מקוה כעין זו בהסכמת בעל אמרי אש ז"ל אלא דשם היו שואבים מבאר האחת להשניה ע"י פלומפ שהוא ספק כלי והובא הציור בס' לי"ש בסופו וטעמו דגם אי נימא דגרמת הקיטור הוא ע"י אדם דפסול מה"ת מ"מ כבר נזרעו ונטהרו בהבאר השניה ואי משום דמ"מ איכא חששא דנטל סאה ונתן סאה דלשיטת רמב"ם פסול ברובו ובש"ך ס"ק ס"ג הביא כן גם בשם ראב"ד ורשב"ץ ושאין ראוי להכניס ראש בין המחלוקת ז"א דבמעין ל"ש ד"ז כמ"ש הדג"מ:

ב׳הנה בגוף דברי הדג"מ לכאורה יש לעיין שהרי התשב"ץ לא הביא כלל דברי הרמב"ם אלא חשש לדעת הראב"ד והראב"ד פוסל בזה מדינא ולא משום מ"ע אם כן גם במעין יאסר אבל באמת ז"א דהמעיין בספר בעה"נ להראב"ד ימצא דמודה דבמעין כשר בכה"ג אלא דס"ל דשאני הכשרא דמעין מהכשר דמקוה ע"ש ושו"ר בסוף מכתבו דמר שהעיר גם כן בזה ובאמת שגם לשי' הראב"ד אין כאן איסור תורה וכמ"ש רו"מ וכבר קדמו בנח"א שבס' האשכול הל' מקוואות סי' נ"א להוכיח כן ודלא כמ"ש בגי"ט דלהראב"ד פסול מה"ת ומ"ש בגי"ט שגם הרשב"א בתשו' סי' תתי"ח ס"ל כראב"ד הנה ז"ל הרשב"א שם ואפשר אפי' רבו השאובין על אותן שאינן שאובין אלא שאין הראב"ד מודה בשרבו השאובין עכ"ל הרי שלא החליט הדין והביא רק שאין הראב"ד מודה בזה ובס' האשכול שם ובהשגת רז"ה דחו ד' הראב"ד הנ"ל ומבואר באשכול שם ג"כ בשם י"א דהא דבמים שאובין אסור בלא נשתייר רובו הוא רק משום מ"ע דנראה שנוטל רוב הכשרים ואתו לטהר אפי' שאוב כולו וזהו כמ"ש הב"י בדעת רמב"ם וא"כ צדקו דברי הדג"מ דבמעין ליכא משום מ"ע:

ג׳אולם מ"ש רו"מ דבנ"ד דהמים נמשכין דרך הצינורות לבאר השני' וליכא משום מ"ע וכמ"ש הב"י לשי' רמב"ם דבהא דמקוה עליונה שי"ב מ"ס כשרים ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו לתחתונה ליכא משום מ"ע כיון דלא ניטלו ביד וה"נ בזה הנה זה לא יספיק לשי' הראב"ד דס"ל דמדינא פסול מדרבנן עכ"פ בכל גווני פסול וכדמוכח בבעה"נ שם דגם דרך המשכה פסול בדליכא רוב מים בידי שמים אך לפמ"ש בנח"א שבאשכול שם דבכה"ג שדעת ראב"ד יחידאה ושאובה שהמשיכוה אפי' כולה אינו אלא מדרבנן כמ"ש התכב"ץ שם (וע' בד"ת בפתיחה אות ה' בזה באורך להשיג ע"ד האמרי אש בזה) א"כ אין לחוש לדעת יחיד אבל הנה בהגמ"ר דקידושין סי' תק"ס מוכח דס"ל דשאובה שהמשיכוה כולה הוי מה"ת ובישיע"ק סי' ר"א סקט"ו הוכיח כן מדברי רש"י חולין (פ"ד ע"א) ד"ה זוחלין ועיין שם בראש יוסף בזה וע"ש בישויע"ק בתשו' שבסוסי' הנ"ל שכתב בפשי' דבדרך המשכה גם לשי' רמב"ם וראב"ד שרי וליתא וכמ"ש:

ד׳ומ"ש רו"מ להעמיס בדברי הראב"ד כדעת פלתי סוסי' צ"ט דהא דחוזר וניעור הוא רק מדרבנן הנה מדברי תוס' בכורות (נ"ו ע"ב) שהקשו לרב ולאבוה דשמואל ולשמואל דס"ל דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי במה מטהרין מצורעים ומקדשין מי חטאת בע"פ ואיך נטהרו מישאל ואלצפן והביאו פיר"ת דמהדין קמא קמא בטל אלא משום מ"ע החמירו א"כ י"ל דבימי משה לא גזור ודחו פי' זה דהא חוזר וניעור והוכיחו דטעמא משום דמחוברין לים הגדול ע"ש ואי הא דחו"נ הוא רק מדרבנן הא שפיר י"ל כטעם זה אלא דבימי משה לא גזור וכמ"ש התוס' בתחלה לענין טעמא דגזרו משום מ"ע ובע"כ דס"ל דהא דחו"נ מדאורייתא אך דיש לקיים בזה פי' ר"ת דס"ל כהפלתי וא"כ ד"ז מחלוקת הראשונים ז"ל והנה הר"ש פ"ח דפרה הקשה דכיון דכל המים סולמי דפרת נינהו כדאי' בבכורות א"כ איך משכח"ל טבילה במעין בזוחלין בכל השנה הרי המים באים מפרת שרבו בו הנוטפין על הזוחלין ולפמ"ש התוס' דבאמת קק"ב אלא דאסור משום מ"ע א"כ התינח בפרת ונהרות דאיכא מ"ע אבל במעינות שהמים באים דרך הקרקע ליכא משום מ"ע דלא ניכר כלל אם באין מסולמי דפרת לכן שרי לטבול בהם. אך לפמ"ש התוס' דחוזר וניעור גם אי נימא דלשי' ר"ת הוא רק מדרבנן אכתי תיקשי דמדרבנן יאסרו כל המעינות בזוחלין מה"ט:

ה׳אולם ארוחנא בזה ליישב מה שהקשו הפוסקים בהא דאמר שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והא גם במחצה על מחצה אסור דזוחלין פסולין מדאורייתא ולפמ"ש א"ש דמה"ת הא קמא בטל אלא דפסול משום מ"ע או דחוזר וניעור מדרבנן א"כ התינח בדאיכא רוב נוטפין אבל בספק דמע"מ שרי אלא דאכתי תיקשי לשיטת ר"ת כיון דהא דשמא ירבו הוי רק ספיקא אמאי נחוש לסד"ר ומזה הוכיח בתשו' מהרי"ק דזוחלין פסול מה"ת מדחששו לספיקא ולשיטת ר"ת הדק"ל ויש לי בזה אריכות דברים במק"א ואכמ"ל בפלפולים:

ו׳ומ"ש רו"מ בשם תשו' הש"מ סי' מ"ה שדחה דעת רמב"ם וראב"ד והוכיח מש"ס דזבחים (כ"ב ע"א) דאר"ל כל המשלים למקוה וכו' לרביעית אינו משלים וכו' למעוטי נתן סאה ונטל סאה וכו' עד רובו ובע"כ דמיירי במ"פ דשאובין כשר לרביעית יעוין בס' קרן אורה לזבחים שם שהעיר ג"כ בזה והביא מרמב"ם פי"א דמקואות שכתב דינא דלרביעית דנט"י אינו משלים אם נתערבו מים הפסולים לנט"י וא"כ מתפרש הכי סוגיא דזבחים בפשיטות ע"ש (וע' בצל"ח לביצה (י"ז ע"ב) ברש"י ד"ה ושוין וכו' שהוכיח מהמשנה שם כדעת רמב"ם וראב"ד אך לפמ"ש בתשו' ח"ס חאו"ח סי' קנ"ב באמצע התשו' בישוב קו' מהרמ"ש שם נדחה ראייתו ע"ש ותבין):

ז׳ובעיקר תמיהת אחרונים הנ"ל ע"ד רמב"ם וראב"ד מש"ס דזבחים הנ"ל יש לי לדון דרך פלפול דהנה בשו"ת משיב כהלכה סי' ט"ז ביאר דעת רמב"ם וראב"ד דס"ל דהשקה שנפסקה מתבטל היתר ההשקה ולכן כשמתמעטים המים של מ"ס שבמקוה מתבטל היתר ההשקה אלא דמ"מ בטל ברוב ולכן רק עד רובו מותר אבל בדאיכא רוב שאובין חוזר וניעור האיסור ע"ש באורך והנה הריטב"א בע"ז (ע"ג) הביא בשם הרמב"ן שהקשה בהא דאמרינן דחו"נ דהא בקדשים קיי"ל בדם שנפל לתוך מים דהואיל ואידחי אידחי ותי' דדוקא בקדשים יש דיחוי אבל באיסורים אין דיחוי ע"ש:

ח׳והנה במנחות (נ"ד ע"ב) מבואר דר"י ור"ל פליגי בזה אם יש דיחוי באיסורים או אין דיחוי ולר"ל יש דיחוי באיסורים וא"כ לשי' לא אמרי' חוזר וניעור אין די"ל דדוקא מב"מ אבל במבשא"מ י"ל דמודה דחוזר וניעור דהוי כניכר האיסור דל"מ ביטול ואין דיחוי באיסורים גם לר"ל בכה"ג דהוא מיירי רק כשהיה בו כשיעור וצמק וחזר ותפח משא"כ במבשא"מ דניכר ולכ"ע ל"מ ביטול ומעתה לפ"ז מיושבים דברי הפוסקים הנ"ל דהתם בזבחים מרי' דהאי מימרא הוא ר"ל ולשיטתו ליכא איסור ברוב שאובים דהא ס"ל דיש דיחוי באיסורים ובמב"מ אינו חוזר וניעור משא"כ במי פירות דהוי מבשא"מ ולכן מייתי הך מימרא רק במ"פ אבל לדידן דקיי"ל אין דיחוי באיסורים וגם במב"מ חוזר וניעור לכן ס"ל דבנתרבו המים שאובין עד רובו חוזר וניעור ופסול וא"ש ודו"ק. ועכ"פ לדינא יפה כ' רו"מ דבנ"ד שגם הבאר השניה הוא מעין אין חשש כלל מהא דנטל סאה ונתן סאה בין לרמב"ם ובין לראב"ד:

ט׳ומ"ש עוד חשש מכח דעת אוסרים שבש"ך סקמ"א בדין הלכו המים שבמעין למקום חסר הנה בשו"ת כתב סופר סי' צ"ט ושו"ת משיב כהלכה יו"ד סי' ט"ז ושו"ת ב"ש ח"ב סי' ס"ג האריכו למעניתם והוכיחו בהוכחות רבות דדוקא במעין כ' דינא הכי משא"כ כשיש בה מ"ס אף שרבו השאובין והלכו למק"א כשר גם לכתחלה וגם בתשובת מהר"י אסאד סי' ר"ט העיר קצת בזה ובאמת כי מ"ש הש"ך סקמ"א דמשמע שיש אוסרים המעין בתשו' הרא"ש כלל ל"א ימצא שהשיב לר' מצלח שהוא היה האוסר והרא"ש דחה דבריו וחשב אותו לטועה וע' בתשובת משיב כהלכה הנ"ל פלפול עצום בביאור דברי הרא"ש וביאר דגם לשי' רי"ו שנסתפק בדין נפסק ההשקה היינו היכא דההכשר רק ע"י השקה כשפ"ה משא"כ בנ"ד שנתערבו המים ממש ונתטהרו בהשקה גמורה בתערובות לכ"ע אפי' לכתחלה שרי לכל הפוסקים ע"ש ולכן כפי שכתב רו"מ שבבאר השניה ליכא ספיקא שבודאי יהיה שם תמיד מ"ס יש להתיר בפשיטות וגם אי הוי ספק שקול יש להתיר אם א"א לברר הספק כנודע:

י׳והנה בגוף דין ההשקה שהביאו בשם רי"ו שנסתפקו המפורשים בחזר ונפסק אם נשאר בהכשרו לעולם הנה מצאתי בר"ש פ"ח דמקואות מ"א בסופה וז"ל ומשיקה למקוה כשר להכשירה לטבילה אע"פ שזה נכנס אע"פ שעכו"ם נכנס ויוצא לא חיישינן שמא הפסיק ההשקה דאימת ישראל עליו וטהורה ע"ש ושם פ"ו מ"ח וז"ל ולכך נקט הרחוק מן הקרוב דלא חיישי' שמא בא אדם והפסיק השקתו דלא עלתה לו טבילה וכו' ע"ש הרי דבהפסק ל"מ ההשקה ואין בידי ספר גי"ט אולי הרגיש בזה ושוב ראיתי בשו"ת משיב כהלכה שהעיר בזה ודחה דשמא מרחוק גם בשעת השקה א"י לראות אולי הפסיקוה אבל מהא דפ"ח לא הרגיש שם:

י״אומ"ש בענין העלאת המים ע"י הקיטור אי מקרי הוייתו ע"י אדם כיון דהוי רק גרמת אדם וכבר האריכו בזה בספר דרוש וחידוש לרע"א בכתבים שבסופו בענין מקוה שעשו ע"י אוהר ווערק להגביה המים ע"י שלשלת ואחר שפוסק הנענוע אז המים נגבהים למעלה ונשפכים לסילון ומשם למקום החפירה והשיב דאי משום דהוי הויי' בדבר המקב"ט הרי הרא"ש מתיר בממשיך ממעין ועוד דאין המים נופלים להדיא לתוך המקוה אלא עוברים ע"ג הסילון שאינו מקב"ט ואי משום הויי' ע"י אדם כיון דעושה רק הנענוע ואחר כך נגבהים ממילא הו"ל גרמא וכ"ה בתשו' ז"י סי' י"ג וסיים דמה טוב שיעברו המים אחר יציאתם מהצינור ג"ט ע"ג קרקע ובתשו' ר"מ שיק סי' קצ"ו בדין גלגל המסבב על ידי קיטור ומוליך עמו מים והאריך בכמה ראיות דבכה"ג לא הוי הויי' ע"י אדם וכבר רמז רו"מ לדבריהם בקיצור ואני מצאתי בנח"א שבאשכול סי' נ"ג שהאריך בענין הפומפע בפלפול רב להוכיח דגרמא בעלמא ע"י דחיקת האויר אין בו משום תפיסת יד אדם והעיד בשם הגאונים בעלי גי"ת ור"ש ליצאטו ופ"מ ועוד כמה גאונים שהסכימו בהיתרא ודחה דברי הגי"ט בענין זה:

י״בומה שהאריך שם בציור ענין הפלומפ וכתב שהגדולים לא ידעו מזה ועיין בתוי"ט פ"ג דיומא משנה י' בשם כף נחת שרמז לזה וכתב שזאת התחבולה מפורסמת ובאמת שמדברי כף נחת ותוי"ט הנ"ל נ"ל להוכיח דס"ל דהפלומפ אין בו תפיסת יד אדם וגם אין הפסק בין המים הנמשכים למעלה ע"י הקנה החלול דהנה בזבחים (כ"ב ע"א) אר"ל מי מקוה כשרים למי כיור למימרא דלא מים חיים נינהו והתניא וכו' וק"ו למי כיור לאו דמים חיים נינהו וכו' תנאי היא וכו' וקשה לפי פי' כף נחת דהא דבן קטין עשה מוכני לכיור היינו מעשה הפלומפ א"כ איך ס"ד דבעינן מים חיים הרי נפסקין מן המעין ומבואר ברש"י זבחים (כ"ה ע"ב) ד"ה מים שבתוכה וכו' דכיון שהגיעו מים כנגד אוירה הרי הן כמונחין בתוכה ופסק לה חיותייהו ואנן מים חיים אל כלי בעינן וכו' ע"ש ובמק"א העירותי מזה ע"ד מהרי"ק וש"ך סימן ר"א סק"ל ואכ"מ וגם כבר הוכיח בנח"א שבאשכול שם דבכל מקום דבעינן מים חיים מדין מעין פוסל תפיסת יד אדם ע"ש ובע"כ דבכה"ג דהוי רק גרמת אדם שרי וגם ל"ה כנפסק מהמעין אך כיון שהתוי"ט דחה פירושו מטעם אחר אין לבנות יסוד ע"ז ואם אמנם לא אדע מהות הקיטור הנעשה כעת אצליכם אם הוא ג"כ ע"י דרוק ווערק ופאנטיעל הדוחק את האויר מרחוק כעין מעשה הפלומפ ואם אולי יש איזו שינוים שיהי' עי"ז הבדל בענין הגרמא וכח האדם ולא יהי' שייך סברות של הנח"א שם בכ"ז יש לצרף דעת המחברים דס"ל דגרמא שרי:

י״גוהנה בגוף הדבר באם המים מתחממין ע"י הקיטור ועי"ז עולים למעלה עלה בלבי לדון עוד דאין פוסל בהם תפיסת יד אדם ולא חשש שאובין והוא עפמ"ש הראב"ד בס' בעה"נ שער א' בהא דאמרו אנשי מידבא בשם ר"י צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה דאף דהוייתו ביד"א מ"מ לכשיתפשר השלג מלתא אחרינא הוא ובתשו' ח"ס יו"ד סי' ר' ובפרט בסי' רי"ג התיר מה"ט להפשיר השלג ע"י רותחין או טסין ברזל מלובנים משום דפנ"ח באו לכאן ע"ש ולפמ"ש הר"ש בפי"ד דנגעים מ"א בשם ת"כ דמים פושרין יש להם שם לווי ובר"ש פ"ו דמכשירין מ"ד דכל שיש לו שום לווי אינו מכשיר לקב"ט כלל דל"ה בכלל משקה סתם א"כ י"ל דגם אם בהיותן חמין נתהוו ע"י אדם מ"מ כשחזרו ונצטננו פנ"ח באו לכאן וכשרים:

י״דאולם אחר העיון נראה דליתא דשאני שלג דאינו מקב"ט ואין בו דין שאובין כמ"ש הח"ס שם באריכות לכן גם כשנתפשרו אין פוסל בהם מה שנתהוו ע"י אדם בהיותן שלג משא"כ בנ"ד שנעשו שאובין לפסול המקוה גם בעודן חמין דאטו נימא דבחמין ליכא דין שאובין א"כ גם כשנצטננו לא נתכשרו וגם י"ל דזה ל"ה בכלל פנ"ח אף דבעודן פושרין הי"ל שם לווי וכמ"ש כה"ג הרשב"א הובא בב"י יו"ד סי' קכ"ו דשמרי יין אע"ג דאית להו שם לווי הוי מב"מ עם היין גם למ"ד דאזלי' בתר שמא ויש לדון בזה מדברי הרא"ש ב"ק פ' הגוזל עצים סימן א' ותה"ד סי' רל"ה וחמ"ח א"ע סי' ק"כ סק"ד ופר"ח שם ואכמ"ל ואולם זאת אגיד שיש להוסיף סניף בענין עשיית הקיטור שיהיה ע"י עכו"ם דהנה בשו"ת אמרי אש סי' פ"ו העיר דלפמ"ש המעיו"ט הל' מקואות סוף סי' ב' אות ל"ג דההבדל בין אדם לבהמה משום דאדם מקב"ט משא"כ בהמה א"כ י"ל דעכו"ם דאינו מקב"ט אלא דחז"ל גזרו שיהיו כזבים א"כ ליכא איסור דהוייתו על ידי אדם בעכו"ם ובזה י"ל הא דלגיון העובר ממל"מ וכן בהמה העוברת ממל"מ והרא"ש פי' דהכל ע"י בהמה והוא דחוק וע' בט"ז סקכ"ח ולפמ"ש י"ל דהיינו עכו"ם ואף שדחה שם שמדברי ש"פ נראה דגם בעכו"ם הוי הוייתו ע"י אדם ע"ש אבל הנה בש"ס דזבחים (כ"ה ע"ב) תנן התם נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים עלי קנים ואגוזים כשרה זה הכלל דבר המקב"ט פסולים דבר שאינו מקב"ט כשרים מנה"מ וכו' יהיה טהור הווייתן ע"י טהרה תהא הרי דגם ידו או רגלו היינו משום דמקב"ט וע"ע בר"מ ור"ש פ"ו דפרה מ"ד ובר"ש ורא"ש ורע"ב ותוי"ט פ"ה דמקואות מ"ה בהא דסומך אפי' מקל ואפי' זב וזבה ובאשכול הל' מקואות סי' ס' דמפורש דכל טעמא דע"י אדם משום דראוי לקב"ט וזהו כדברי מעיו"ט שכ"כ מסברתו וא"כ יש יסוד גדול לומר דע"י עכו"ם שרי מדאורייתא אלא דכיון דגזרו עליהם שיהיו כזבים י"ל דמדרבנן אסור וי"ל דתליא במה שנחלקו הפרישה והב"ח שבש"ך סקע"ו אם בדבר המקב"ט מדרבנן גזרו משום הוייתו ע"י טומאה אבל י"ל דבזה שגזרו עליהם שיהיו כזבים לכ"ע חמור כדאורייתא ועכ"פ יצאנו בזה מחשש איסור תורה אם יעשו ע"י עכו"ם וע' בס' בית אל ח"ב חדר ב' אות ט' שהעיר בסברת הא"א בקיצור ולא הביא מכל הנ"ל אבל מדין שאובין ודאי דגם ע"י עכו"ם מיפסל כדמוכח בתוס' פ"ו דמקואות בעובדא דבאו גוים וזלפוה ובש"ע סימן ר"א ס"ד:

ט״וובעיקר חשש גרמת אדם יעוין באשכול סוסי' נ"ב בביאור משנה דהמניח קנקנים וכו' שביאר היטב דכל שאינו תפיסת יד אדם ממש אלא גרמא בעלמא שרי ע"ש היטב וע"ע בס' ד"ת סופ"ז דמקואות ע"ד הש"ך ס"ק קכ"ג:

ט״זאך דבנ"ד כיון דהמים מתטהרים בהשקה בבאר השניה בודאי אין חשש וגם להרשב"א דס"ל דבהוייתו ע"י אדם ל"מ השקה ומוקי למתני' דמביא סילון או חרס במחובר לקרקע וע' בתוי"ט ותוס"ת פ"ו דמקואות מ"ה היינו אם גם בשעת השקה איכא עוד דבר המקב"ט משא"כ בנ"ד שכבר נפסק כח האדם בבואם לבאר השניה בודאי שרי וכמ"ש באשכול סי' נ"ב דאל"כ איך קיי"ל דממלא בכתף ושופך לעליון עד שירד לתחתון ובשו"ת ב"ש ח"ב סי' מ"ז לא עמד ע"ז וכבר ראיתי למי שהשיג עליו בזה וגם מבואר בשו"ת שבסו"ס מנ"י סימן ד' דהעיקר כדעה א' שבש"ע סמ"ט דהשקה מהני אבל הב"ח מחמיר כדעה ב' וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סי' מ"ו וסי' פ"ד ובפרט בנ"ד שעושים המשכה כשיעור אחר שהמים יוצאים מן הבאר השניה בודאי יש להקל ועיין בט"ז סקכ"ח ובנח"א שבאשכול סי' נ"ג האריך בראיות דהמשכה מבטל תפיסת יד אדם אפי' בכולה ושכ"ה דעת רוב הראשונים ע"ש ולכן באם יסכים כבוד חותנו הגאב"ד נ"י וגם רו"מ להתיר באופן זה גם אני אצטרף עמהם. והנלע"ד כתבתי (ועמש"ל סי' קמ"ז):