שו"ת מהרש"ם חלק א מ״הTeshuvot Maharsham Volume I 45
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יהודה בנימין לויפער נ"י ראב"ד דק' סקאלי.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אחת גבירה שנתנה לאחותה הנשואה לאיש נכבד והיה עשיר ואחר כך ירד אחורנית והגיע בנו לפרק נישואין ואין לאל ידו ואם כי אביו הוא עשיר אבל איננו וותרן גם יש לו אשה אחרת ועי"ז נכמרו רחמי אחות אשתו הנ"ל ונתנה לזה ת"ק רו"כ בלא ידיעת בעלה ולקחה זאת בהלואה מבנה וכעת מתה הגבירה הנ"ל ונודע הדבר לבעלה הגביר והזמין לדין את גיסו ואחותו הנ"ל וטוען ברי ע"פ קרוב א' אשר רק בהלואה נתנה להם הסך הנ"ל ואפי' אם נתנה במתנה אין לה רשות ליתן מתנה בסך רב כזה וכהא דסי' פ"ו ס"כ בהגה ולא היה בגדר צדקה כי עדיין הי"ל עוד יותר מן ר' זוז וגם הלא נתנו נדן ומלבושים והוצאת נישואין יותר מאלף רו"כ וגם בתורת צדקה אין לקבל מנשים סך רב כזה וגזל הוא בידם ואיננו מאמין כלל שלקחה זה בהלוואה אלא בביתו לקחה ועשתה קנוניא וגם רוצה לבא בהרשאת בנו לתבוע סך הנ"ל והנתבע טוען הוא ואשתו שלקחה סך זה מבנה בהלוואה ונתנתם להם במתנה. עכת"ד טענותיהם:
2
ג׳והנה מ"ש רו"מ מדברי ר"מ מינץ וב"ש סימן צ"א סקי"ג מאז תמהתי עליהם שלא הביאו מתשו' הרא"ש כלל י"ג דין י"א והובא גם בש"ך חו"מ סי' צ"ו סק"ט שכ' וז"ל ששאלתם אשה הנו"נ בתוך הבית ונדרה ליתן לצדקה או השכירה מלמד ובעלה מוחה בידה נחלקו רבותינו בד"ז יש גדולים שאמרו שמכרה מכר ומקחה מקח וכן נו"נ משום תקה"ש ור"מ ז"ל לא היה פוסק כן וכו' וע"ש בש"ך מ"ש בזה ובתשו' הרא"ש סיים ועל צדקה שנדרה וכו' היכא שהבעל מוחה פשיטא שאין לה ליתן וכו' אם הניחה לישא וליתן אינה אלא אפוטרופוס בעלמא ויכול לסלקה בכל עת שירצה וע' בטיו"ד סי' רמ"ח ורמ"א שם ס"ה וגם בתשו' מיי' לספר קנין סי' י"ט מכל התשובה מוכח דאין בנדרה ממש במה שנדרה מנכסי בעלה וכ"ה להדיא בתשובת מיימוני להל' אישות סימן ל"ה דאם נדרה לצדקה א"צ לפרוע ואולי מיירי באינה נו"נ וע"ע בד"מ א"ע סימן נ"ה אות ב' שהביא בפשי' מתשובת מיי' הנ"ל ומצאתי בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ס"ט שהאריך מאוד בענין זה ובאמצע התשובה דחה דברי רמ"מ וב"ש הנ"ל ומסיק על פי דעת רוב הפוסקים דגם בנושא ונותנת א"צ לשלם מה שנדרה לצדקה והביא גם כן מתשובת הרא"ש הנ"ל וגם הוא לא הביא מתשובת מיימוני הנ"ל אבל המעיין בתשובת רמ"מ שם ימצא דמיירי בנדרה קודם נישואין דנהי דהבעל יכול למחות להבא מ"מ מה שעשתה כבר קיים דמחויב לבטל ממנה עונש נדרים דבעון נדרים בנים מתים וא"כ ה"נ בנ"ד שכבר נתנה המעות קודם שמיחה וסילקה מהאפיטרופסת שפיר מעשיה קיימים כמו במכרה ונתנה קודם שמיחה הבעל דמעשי' קיימים וכמ"ש בתשו' רמ"מ שם להדיא דזה דומה לזה ועוד שהרי מבואר בתשו' רמ"מ שם דיש לכוף לבעל לסייע לנדן קרוביו וקרובי אשתו וע' בב"ש א"ע סי' ע"א שהביא בשם רש"ך דיש לכוף לסייע לנדן קרוביו אבל בתשובת רמ"מ שם מבואר דגם לנדן קרובי אשתו כופין וסיים שם עוד דאם האשה רוצה ליתן לקרוביה דבר נכון לפי עושרה אין בעלה יכול למחות בזה מפני שמשיאה ש"ר בין שכינותי':
3
ד׳ואני מצאתי בנחלת שבעה סי' י"ז אות ז' שהביא ד"ז בשם תשו' מהר"ם ב"ב סימן קכ"ח דאין ביד הבעל למחות ביד אשתו מליתן לקרוביה דבר הגון לפי עושרה כדרך נשים העשירות דאל"כ משיאה ש"ר ע"ש וזהו כדברי רמ"מ הנ"ל וע' במח"א הל' צדקה סי' א' בדין תפס עני קרוב מנכסי עשיר וע"ש בהל' זכי' ומתנה סי' ח' באמצע התשו' שסותר למ"ש בעצמו בהל' צדקה ע"ש ותבין א"כ בנ"ד שהם גבירים י"ל דגם סך ת"ק רו"כ לא היה בידו למחות ומכ"ש אם כבר נתנה דמתנתה קיימת מטעם הנ"ל ועיין שו"מ מה"ק ח"ג סימן קצ"ה ב' תשובות בענין זה (ועמש"ל סי' ל"ג באמצע התשובה בזה):
4
ה׳עוד יש לי לדון בזה דהנה בשו"ת טטו"ד מ"ג סימן קפ"א העיר השואל דבזה"ז שכותבין בהתנאים וישלטו בנכסיהון שוה בשוה יש רשות להנשים ליתן צדקה והוא דחה דבריו בשתי ידים דלשון זה הוא שופרא דשטרא ולשון ברכה לבד ולא דרך תנאי ועוד דאפשר דקאי על נכסי מלוג שלה ע"ש ואני מצאתי בתשו' מהרי"ק שרש נ"ז וז"ל וכל זמן שלא יביא ראי' שהיא מורדת ל"מ שא"י לתפוס נדוניתה וכו' אלא אפי' מה שהכניס הוא א"י לתפוס וכו' וכ"ש בהיות התנאים שביניהם שישלטו שוה בשוה בנכסים ולא יבריחו זמ"ז וכו' וכ"ש שהתנאי הוא לקיים מ"ש בתורה דהיינו שיהיו הנכסים עומדים בחזקת שניהם למען שגם היא תזון ותפרנס מהם דודאי תנאו קיים וכו' עכ"ל הרי דס"ל למהרי"ק דאם כתבו בהתנאים לשון זה קאי התנאי גם על נכסיו והוא תנאי גמור אם כן יש מקום גדול לדברי השואל ואפשר שבזמן הש"ס וש"ע לא נתנו לכתוב כן משא"כ בזה"ז ואף שאין בידינו לחדש ד"ז אבל עכ"פ יש לקיים דברי רמ"מ הנ"ל דבעשירה גדולה ונדרה לפי ערך עושרה ובפרט שכבר קיימה דבריה ונתנה דודאי מעשיה קיימין ואין להוציא מיד המוחזק דבזה לכ"ע מועיל תנאי דישלטו בנכסיהון שוה בשוה:
5
ו׳וא"כ בנ"ד שירד המקבל אז ממעלתו אף שנתן לנדן והוצאה אלף רו"כ הרי הכל לפי ערך הכבוד והבושה וכהא דעני בן טובים דכתובות ס"ז ויו"ד סי' ר"נ וכמ"ש רו"מ לכן יפה דן ויפה הורה שאין להוציא מיד המקבל:
6
ז׳ומ"ש עוד דגם אם אינו בגדר צדקה מ"מ כיון שנתנה מעות דלהוצאה ניתן דמי להוציאה גזלן דפטור המקבל והביא דברי הבעה"מ ורא"ה ונימוק"י פ' הגוזל ומאכיל ומח"א הל' גזילה סי' ז' וחוו"ד סי' קע"ז סקכ"ז יעוין עוד בשע"מ חו"מ סי' ע"ב סקל"א באורך בזה שתמה ע"ד נה"ך סי' קע"ז שלא הביא מדברי רשב"א וריטב"א שהביא גם רו"מ וע"ע באס"ז בבא קמא ר"פ הגוזל ומאכיל בשם כמה ראשונים ובשם המאירי בזה ובנ"ד י"ל עוד דהמקבל הרי סובר שלוותה מן בנה הסך הנ"ל ונתנה לו במתנה א"כ פשי' שאין לבעלה ט"ש ולא נודע למקבל שהוא גנוב שהרי הבן ודאי לא יוכל לתבוע כיון שהלוה לה ולהוצאה ניתן ואפי' אם אותו מעות בעין נתנה לו שהמקבל יוכל לומר קים לי כהנמוק"י וע' בב"ש סי' צ"א סק"י וא"כ גם הבעל לא יוכל לתבוע דשמא לוותה המעות מבנה ולא לקחה משל בעלה כלום ולאו בע"ד דידיה הוא והמע"ה ולכן אם יקב"ח שנתנה לו במתנה הדבר ברור שאין עליו יותר טו"מ. והנלע"ד כתבתי:
7