שו"ת מהרש"ם חלק א מ״וTeshuvot Maharsham Volume I 46
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה שרגא פייבל הערץ נ"י אבד"ק סטאבגיץ וכעת ראבד"ק גלאגוב.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה חולנית שאין לה ולבעלה רק בן אחד וזה עשר שנים שלא ילדה והרופאים אמרו כי סיבת מחלתה מפני שנשתרבב רחמה למטה ושלא תלד עוד רק אם תשים טבעת של עצם בהרחם לא עמוק הרבה רק בערך אגודל מהתחלת ביה"ס והזהירה שתחזיקנו ששה חדשים בלא שום הפסק ועתה שאלה אם מותרת לספור ז' נקיים ולטבול בהיות הטבעת בתוך הרחם:
2
ג׳והנה רו"מ הביא מדברי הנו"ב מ"ק סי' ס"ו ומ"ת סי' קל"ה וח"ס סי' קצ"ב קצ"ג שלא התירו רק אם הוא בעומק עד שאין השמש מגיע לשם והח"ס מיקל בספק אם מגיע לשם אבל בנ"ד אין להתיר ורו"מ פתח בטהרה דכיון דהיא אינה מקפדת אלא דרוב נשים מקפידות א"כ אף שהיא אינה מקפדת חוצץ כמ"ש בסי' קצ"ח סמ"ג גבי אספלנית וכו' ובש"ך סקי"ד דכיון דנשים הבריאות מקפידות חוצץ א"כ בזה"ז שנתפרסם רפואה זו והרבה נשים עושים כן א"כ י"ל דדמי לקצב ושו"ב שאין מקפידין בהדם דאינו חוצץ מפני שרוב בעלי אומניות הללו אינם מקפידות א"כ הכא נמי י"ל דרוב נשים בעלי מיחוש אינן מקפידות ודמי למ"ש הס"ט סקי"ט גבי קליעות שערות דכיון דהנשים הללו אינן מקפידות אינו חוצץ ובסקמ"ד צידד מזה גם לענין טבעת מהודק אלא שהחמיר מפני שאינו ידוע לכל ובזמן הזה דבר זה ידוע ושכיח הרבה א"כ יש להקל עכ"ד:
3
ד׳והנה אם כי יש מקום לסברתו אבל קשה לסמוך ע"ז במה שכל האחרונים לא דברו מזה וגם בימי האחרונים כבר נתחדשה רפואה זו ומי משלנו יערב לנגדם. וגם מ"ש מהא דסוכה (ד' ע"ב) וחי' הריטב"א שם דבביטול לזמן ז"י י"ל דלא בטלה דעתו הרי בנ"ד הוא לששה חדשים וגם אין הנושאים שוים כמובן:
4
ה׳וגם מ"ש רו"מ דיש לסמוך ע"ד הרמב"ם שהובא בב"י ריש סי' זה שפסק דהכל תלוי בקפידא דידה ולא ברוב נשים וכיון דלענין ביה"ס במיעוט שאינו מקפיד לכ"ע הוא רק מדרבנן ולא דמי למיעוט שאינו מקפיד בעלמא דלשי' רש"י הוי מה"ת כמ"ש הח"ס סי' קצ"ג א"כ יש לסמוך ע"ד יחיד שהוא הרמב"ם ובצירוף שי' הסוברים דהא דבעי' בביה"ס שיהא ראוי לבי"מ הוא רק לטהרות. הרי כללא הוא בידי כל המחברים שכל דעה שלא הובא בש"ע אין לצרף לספק וה"נ בזה אבל בתשו' ר"ע איגר סימן ס' באמצע התשובה בענין פלוגתא דרבי ורבנן אם במקום סכנה מיקרי אינה מקפדת כתב דבדרבנן ובביה"ס דהוי תרי דרבנן כדאי הוא היחיד לסמוך עליו בשעה"ד ע"ש וצ"ע לסמוך ע"ז. ובתשו' א' להרבנים דק' שדה לבן בנידון כעין זה הבאתי בזה מכמ"ק ולפמ"ש הסד"ט סק"ה גם הרמב"ם מודה דלהחמיר אזלי' בתר רובא דעלמא וכיון שהדבר מסופק בדעת רמב"ם איך נוכל להקל נגד רוב הפוסקים:
5
ו׳אבל הנה מצאתי בס' פחד יצחק אות א' אשה רואה דם וכו' ששאל הגאון אבי עד שר שלום בעל אמונת חכמים מהגאון המחבר באשה שיש לה חולי נפילת הרחם וממנו יוצא ליחה אדומה והרופאים צוו לעשות לה טבעת וכו' וז"ל והנני נוטה מאוד מאוד להתיר לה לטבול עם הטבעת ברחם ולזה נוטה מאוד גם הרב פונצי וטעמי הוא שאע"פ שתוך הרחם נקרא ביה"ס וכו' וביה"ס צריך שיהא ראוי לבא בהם המים אע"פ שא"צ שיבואו מן הסברא נראה לחלק בין הקמטים ותוך הפה וכו' לתוך הרחם שהרי קטנה בתולה רחמה סתום לגמרי ויכולה לטבול כמ"ש מעשה היה והטבילוה קודם לאמה ולכן תוך הרחם נראה שא"צ שיבואו בהם המים עכ"ד והפח"י השיב כי הוא מוסכם מהרופאים וכו' ועל כולם הנסיון כי ברצותינו להכניס בתוך הרחם טבעות וכו' למען לא תפול עוד הרחם היא מקבלת אותם ברצונה הגמור וכו' יען כי אינה מעכבת ההילוך וכו' והתשמיש וההריון והלידה ע"כ הדרן לכללן דכל שאינו מקפיד אינו חוצץ והביא מדברי שב"י ח"ב סימן ע"ה והשיג עליו במ"ש לחלק בין שבירת קשרי הרחם לנפילתה למטה מרפיונה וסיים ועוד נוסף דלא יסק אדעתא אפי' להנך דס"ל דלא כרש"י לחלק בין בית הקמטים וביה"ס לקרוא ביה"ס פנימית הרחם ופי הטבעת לעילא באותו מקום שמשימים הטבעת דא"כ אלד"ס ותפסת מרובה וכו' ועדיין היו צריכים למודעי לידע עד איזה מקום נקרא ביה"ס ומעולם לא יצא מידי ספק לכן אם תסכימו להטבילה מבלי הסרת הטבעת יצאו מכל הספיקות וגם בעל פני משה וחביריו יהיו עמכם ואח"ז חזר וכתב בעל אמ"ח שנעשה מעשה כן להתיר וכי יש לדון עוד מדין רטי' שעל המכה והפח"י חזר ודחה דלא דמי לרטי' דהתם צריך להסירה יום ביומו משא"כ הטבעת עכת"ד הרי שהעלו הגדולים הנ"ל דבית הרחם א"צ שיהיה ראוי לבי"מ כלל כיון דלמעלה בעומק בודאי אינו בכלל זה ושוב היו צריכים להגביל איזו מקום הוי ביה"ס ולכן העיקר שכל המקום א"צ לבי"מ ושאינו מעכב התשמיש והריון ולידה והן ומה של הביא בשם רב אחד שהעיר בזה והוא דחה ראיותיו ובפת"ש הביא סתירה מהרמ"א סמ"ג וגם בשו"ת שערי צדק י"ד סי' קמ"א העיר בראיה זו ואף דהש"ך שם כתב דאינו מעכב דיעבד היינו דלא חיישי' לכך דלמא עצרה אבל אם נודע שהי' כן י"ל דגם דיעבד מעכב ואני מצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סימן קי"ז וז"ל כתב לי ר"ע שראה בצפנת פענח בשם הראב"ן האשה שטבלה ולא הטילה מים תחלה לא עלתה לה טבילה דבעי רבא בנדה (מ"ג) זבה שנעקרו מ"ר וירדה וטבלה מהו ולא איפשטה וסד"א לחומרא וכתבתי לו תמי' אני אם יצא מפי הגאון מעולם דאותה בעיא הוא לטהרות ומשום מעינות הזב וכו' אבל לבעל אפי' אם אחר טבילתה נגעה במעינות הזב אינה נאסרת לבעלה ואי משום שצריכה לעצור עצמה ולא יהיה אותו מקום ראוי לבי"מ מידי דהוה אקמצה שפתי' דסופ"ח דמקואות לזה אין ראיה מאותה בעיא דלאו בהכי איירי עכ"ל ומבואר שדעת ראב"ן לפסול אפי' דיעבד והר"ח שנחלק עליו היינו דמשם אין ראיה לזה אבל מ"מ ס"ל ג"כ דדמי לקמצה שפתי' אך דמ"מ י"ל דודאי מקור מ"ר הוא פתוח לעולם ובעי' שיהא ראוי לבי"מ אבל הרחם שסתום בבתולה י"ל דלעולם א"צ שיהיה ראוי לבי"מ וכיון שדעת הפמ"א שהובא בס"ט סקי"ט דגם גבי חולנית י"ל דכיון שאינה מקפדת וגם שאר נשים שיש להם חולי כזו אינם מקפידות אינו חוצץ א"כ ה"נ בנ"ד:
6
ז׳ומ"ש הס"ט דא"כ גם ברטי' שע"ג מכה וכו' נימא כן י"ל דשא"ה דאפשר להסירן לפי שעה משא"כ בנ"ד שמוזהרת מהרופאים שלא להסיר אפי' רגע ולכן בשעה"ד כזה יוכל לסמוך על הגאונים הנ"ל ולהקל בצירוף צדדי היתר שכתב רו"מ:
7
ח׳וכה ראיתי בשו"ת בש"ר סי' קנ"ו בכסד"ה שהאריך לדחות כל דברי הז"י ואחר שחקר מרופא מומחה נודע לו שהוא עשוי מתחת לפרוזדור שהוא מלא קמטים והחולי הוא שהקמטים מתפשטים ונופלים לביה"ח והוא תחוב בתוכו בכל מרחקיו ומרחיבו בכל שטחו ומפסיק וחולק בתוך הבית ובצד א' א"י להכניס ולבדוק כלל גם תוך ושטח אותו העיגול מבית ומבחוץ א"א לבדוק ולכן העלה שאין לה בדיקה להפסיק בטהרה ע"ש ולכן יחקור מהאשה ואם תאמר שיכולה לבדוק מכל צד יוכל להקל.
8
ט׳והנלע"ד כתבתי.
9