שו"ת מהרש"ם חלק א ה׳Teshuvot Maharsham Volume I 5

א׳להרב המאוה"ג וכו' מוה' יקותיאל שור נ"י אבדק"ק ליבוטשוב

ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בראובן ושמעון שכנים בית נגד בית ומלפנים בעוד שעמדו בתים הישנים של המוכרים להם לא הי' ביניהם מקום פנוי שקורין אוליצע רק ברוחב ב' אמות אך הבית שהי' של המוכר לראובן נפל ונשאר המקום פנוי כמה שנים ואחר איזו זמן נשרף בית של שמעון ותיכף העמידו עליו בית אחר כמקדם והפלאץ של המוכר לראובן נשאר פנוי ואחר שקנה ראובן מהמוכר הנ"ל היינו מיורשיו את הפלאץ רצה ראובן להעמיד הבנין כמקדם ומיחו בו אדוני העיר של הגימיינדעאמט רק באופן שיקצר בנינו ויכניס לתוך שלו עד שנשאר רוחב מקום הפנוי (אוליצע) בערך ה' אמות והי' אנוס בזה יען שהי' דחוק לבנות ולא הי' יכול להמתין עד שיעריך משפט נגד הגימיינדע וראובן פתח לשם חלונות ופתחים בהסכמת שמעון שנתן לו כתב רשיון ע"ז אך בבית שמעון לא היה עד עתה שום פתח וחלון לצד האוליצע הנ"ל ועתה רוצה שמעון לפתוח פתח וחלונות לצד אוליצע נגד חלונות של ראובן וראובן מעכב בידו באמרו כי הפלאץ הפנוי הוא שלו שהכניס לתוך שלו באונס כפיית הגמיינדע וגם מפני שרצה שיהי' לו אור לחלונותיו וכשירצה יערוך משפטו נגד הגמיינדע ויזכה לבנות בנין על הפלאץ כי בהטאבעלי נכתב הפלאץ הפנוי על שמו ואם אולי יפעול בהשתדלות אצל שרי הגמיינדע עצמם שיתנו לו רשות ע"ז כאשר כבר הי' מעשה כזו בצד ב' של בית שמעון ואם יהי' לשמעון פתח וחלון בצד ההוא יעכב אח"כ עליו מלבנות שם ובפרט אם יעשה שמעון פתח יעמיד שם עגלות ומשאות וישפוך שופכין על הפלאץ שלו ושמעון טען כי יען שנעשה הפלאץ הפנוי הילוך לרבים מכמה שנים וזכו בו הרבים מדין מיצר שהחזיקו בו רבים ואין רשות עוד לראובן לבנות שם וגם הלא גם קודם שנתרחב האוליצע הי' שם עכ"פ פנוי ברוחב ב' אמות ויש לו ג"כ חלק בזה והוא פותח לתוך שלו ומה לו לראובן כי יזעק אחריו עכתו"ד טענותיהם:

ג׳והנה מ"ש רו"מ מדברי רשב"ם דגבי מיצר שהחב"ר בעינן דוקא שהשוו ותקנוהו להילוך במעשה ודעת הרשב"א החולק על רשב"ם הוא יחידאי. הנה בדין זה הארכתי בתשו' אחת והבאתי מדברי עליות הר"י שבאס"ז לב"ב שם שחולק ג"כ על דברי רשב"ם והוכיח כן מפי' ר"ח וא"כ הרשב"א לאו יחידאי הוא ונודע שדברי ר"ח הם דברי קבלה וגם הבאתי מתשו' פ"י ח"א חו"מ סי' ד' שכתב בפשי' שמדברי כל הפוסקים מוכח דלא כהרשב"ם וגם מבוי שנעשה רק להילוך לבד גם רשב"ם מודה דדמי לשביל של כרמים דקנה בהילוך לבד וע"ש ח"ב סי' צ"ד שהעלה ג"כ כן וגם בתשו' ב"ח כת"י שהועתק לשונו בתשו' ב"א חחו"מ סי' כ"ב מבואר דס"ל דבמקום המיוחד להילוך לבד גם הרשב"ם מודה ודוקא במצרי שדה שעשוים גם לתשמיש אחר ל"מ הילוך בלא מעשה וצ"ל דס"ל דגם דרך שבשדה עשוי להשתמש ג"כ משא"כ דרך שברחוב העשוי רק להילוך לבד וכיון שהב"ח ומג"ש עמודי ההוראה פסקו כן מי יבא אחריהם ואף דבשו"ת ספר יהושע סי' קי"ג פסק בפשיטות דהילוך לבד לא קנה כדעת רשב"ם ורצה לפרש בדעת תשו' הרשב"א דדוקא בפרץ כותלו חולק על רשב"ם משא"כ בעלמא אבל נעלם ממנו דברי אס"ז לב"ב בשם הרשב"א ובתשו' הנ"ל ביארתי גם תשו' הרשב"א לנכון דלא כהספ"י וגם בשו"ת נטע שעשועים סי' נ"ג לא ידע מכל הנ"ל ואף שגם בשו"ת מהר"י הלוי סוסי' כ' כתב בפשי' דדוקא בהשוו ותקנו הדרך ועשו איזו מעשה קנו בהילוך כדעת רשב"ם והוסיף עוד דדוקא לר"א הילוך קונה ולא לרבנן עד שיעשו מעשה אבל גם הוא לא הזכיר כלל מדברי הראשונים הנ"ל ולא ידע מהם שאם היה יודע מהם היה מביאם והי' מזכיר דעתם ולהוכיח דלא קיי"ל כותייהוכמ"ש כה"ג בתוס' ב"ב (כ"ב ע"א) ד"ה פיל שבלע וכו' וקשיא לר"ת א"כ אמאי לא נקיטו לי' שוקא הא בעיא זו לא איפשטא התם וי"ל דמ"מ הו"ל לאתויי הנך ראיות דמייתי התם ודחי להו עכ"ל וה"נ בזה וכה ראיתי בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סימן כ"ג שהעלה ג"כ דהעיקר להלכה כדעת רשב"א החולק על רשב"ם דהלכה כבתראי וגם הרשב"ם לא כ"כ אלא בדרך שבין השדות דסתמו אינו נוח להילוך עד שישוו ויתקנוהו לכן לא כיונו לקנות וליכא הוכחה שמחל עד שיעשו מעשה משא"כ בדרך שברחוב וע"ש עוד באורך בזה והביא מכמה תשובות הרשב"א בענין זה ע"ש היטב:

ד׳ומ"ש כת"ר דלכ"ע בעינן שהחזיקו ברשות הנה הסמ"ע סי' שע"ז כתב דטוענים לרבים שהיה ברשות ובתשו' נט"ס סי' נ"ג שם האריך בד' הסמ"ע והביא גם ממהרש"א ח"א לעירובין (י"ג ב') דמבואר דס"ל דאין טוענים לרבים שנעשה ברשות אבל בתשו' פ"י ח"א סי' ד' הנ"ל הוכיח דלא בעינן הסכמתו ממש וסגי בידע ושתק ושם ח"ב סי' צ"ד הביא דעת טועה שהיה סבור דרשות ממש בעינן ודחה דבריו בשתי ידים ועוד דאפי' יהבינן לי' טעותו מ"מ ברבים טענינן להו שהיה ברשות ממש והרבים מוחזקים בזה וסיים שהדין ברור אמת לאמתו והנוטה מזה נוטה מדרך השכל יעוש"ה בכ"ז ואני בתשו' הנ"ל הוכחתי מלשון עליות הר"י ורשב"י והעליתי דדוקא בעשו מעשה תיקון סגי בשתיקה אבל בהילוך לבד בעינן עכ"פ הסכמת בעלים בפירוש אך דמ"מ טענינן להו שנעשה ברשות ממש וגם מתשו' מהר"י הלוי סי' כ' הנ"ל מוכח כן שהרי בנידון שלו שהחזיקו לילך דרך חצרו כל טעמו דלא זכו מפני שנכתב בפנקס דאין להם רשות רק בשעת התפלה ולא שאר היום ומה שהחזיקו הקהל אח"כ כמה שנים לילך גם בשאר היום היה שלא ברשות ואינו חזקה ואם באנו לטעון בעד הקהל שהחזיקו אח"כ ברשות ז"א דהא בנזק כזה דהוי היזק קבוע שא"י לישן מקול הנכנסים ויוצאים והיזק גניבות והיזק ראיי' בתשמישו בחצרו ליכא חזקה כלל ואף שי"ל דברבים גם בכה"ג מהני חזקה מ"מ הא כתב רשב"ם דבעינן שיעשו מעשה תיקון עכת"ד הרי דבלאו הך טעמא היה מודה דטוענים לרבים שהחזיקו ברשות כל היום אף שנכתב בפנקס בפירוש שאין להם רשות בשאר היום והחזיקו בתחלה שלא ברשות טוענים להם שמחלו להם הבעלים אבל י"ל דכאה שהניח הדלת פתוח כל היום ולא סגר בעדם אף שהי' בידו לסגור לכן ס"ל דאיכא הוכחה שמחל להם משא"כ היכא שאין הוכחה גלוי' ומוכחת שמחל להם אין לתלות במחילה היכא שעשו בתחלה שלא ברשות כגון שנכתב בפנקס בפירוש שאין להם רשות:

ה׳ונשוב לנד"ד כי הטעמים שכתב רו"מ עפ"ד רשב"ם וגם מהא דבעינן החזיקו ברשות אינם עולים יפה לפ"מ שביארתי ואף דבנד"ד טוען שהיה באונס ע"י שרי העיר ויוכל לברר אונסו שלא הניחוהו לבנות רק באופן שיכניס תוך שלו מ"מ הרי מבואר בהפלאה כתובות (ג' ע"א) בתוס' ד"ה וסברה וכו' דהיכא דהוא בעצמו לא רצה בזה וגם בלא האונס לא היה עושה ד"ז אף שאירע האונס לא מקרי אונס והביא ראי' מכתובות נ"א וע"ש עוד בזה וא"כ הרי בנ"ד טען שעשה כן גם בכדי שיהיה לו אור להחלונות שעשה לצד ההוא וא"כ מאן יימר שגם בלא האונס לא היה עושה כן ויש הוכחה לזה שהרי כל טענתו שבידו להעריך משפטו נגד הגימיינדע וישיג רשיון לבנות שם והרי זה כמה שנים שגמר בנינו ומדוע שתק ולא העריך עד עתה נגד הגמיינדע וזה האות שרצה בעצמו בזה בשביל האור של חלונותיו וא"כ שוב י"ל דטענינן לרבים שמחל להם. ואולם הטעם האחרון שכתב רו"מ דכיון שיש לראובן טאבילאציע על המקום ההוא י"ל דל"מ מחילה די"ל שסמך דעתו על הטאבילאציע שבידו ודמי למי שיש בידו שטר או משכון שבח"מ סימן רמ"א הגם שיש לפקפק בזה שהרי יש בזה ב' דיעות והמוחזק י"ל קים לי ולפמש"ל הרבים נקראים מוחזקים ובפרט דהכא הרי אנו דנים נגד שמעון שבא לפתוח חלונות ופתח והוא בתוך שלו בודאי הוי מוחזק כמ"ש בשו"ת שמש צדקה חח"מ סימן י"ד וסימן ל"ד וסי' ל"ו באורך וענה"מ סי' קנ"ג סקי"ד ועסמ"ע סי' קנ"ה סקי"ב וסקי"ג וש"ך סקי"ט ותשו' רע"א סי' קנ"א בשם מהריב"ל ומהרי"ט ומ"ש עליהם אולם יש לדון בזה לפמ"ש בתשו' שבו"י ח"א סוסי' ק"ס דגם היכא דבסתמא הוי מחילה משום דאיכא אומדנא שמחל מ"מ בדאיכא שטר בידו גם להסוברים דמהני מחילה נגד שטר מ"מ מסתמא לא מחל ע"ש שהביא ראי' לזה וא"כ ה"נ י"ל בזה שיש בידו הטאבילאציעו אמרי' דמסתמא לא מחל להם זכותו:

ו׳ועוד ראי' לזה מד' הרשב"א שבב"י סי' קס"ב מחודש ד' ברחיבן שיש לו פתח סתום בבית שער שנכנסים בו שי"ל ובא לפתחו ולוי מעכב עליו לפי שאין לו פצימין אלא משקוף וחור בתוכו ומויית של אבנים מכאן ומכאן ובא לוי עוד בטענה שנתן ביתו במתנה לבנו והכריזו בביהכ"נ מי שיש לו זכות יראה זכותו תוך ט"ו יום ואם לאו יאבד זכותו בתקנת הקהל וראובן לא הראה זכותו והשיב שלא אבד זכותו עד שיעשה מעשה המוכיח שמתייאש ומפקירו והכא לא עשה מעשה המוכיח ומה שלא הראה זכותו אחר ההכרזה גם בזה לא איבד זכותו בשתיקתו לפי שפתחו מכריז על זכותו ע"ש וא"כ ה"נ הטאבילאציע מכריז זכותו וליכא הוכחה משתיקתו:

ז׳אבל מ"ש רו"מ מד' תוע"ר סי' י"ג דבקניית קרקע לא קנה עד שיכתוב בטאבילאציע יש לפקפק דא"כ לא יועיל במיצר שהחב"ר אא"כ כתבו שטר ובע"כ דליתא דהתם לגבי חזקת הילוך דרבים א"צ שטר וסמ"ד ודמי לשכירות דא"צ שטר אפי' ביחיד ואף דהכא הוי לעולם מ"מ רבים עדיפי. והנה עוד כתב כת"ר דכיון דליכא קנין וחזקה שיש עמה טענה ובע"כ דכונת הרשב"א דקנין ההילוך מועיל רק לגבי זכות ההילוך ולא לקנות גוף השדה א"כ אין ביד שמעון לפתוח פתחו לשם כיון שעי"ז יזכה קנין הגוף בד"א שכנגד פתחו וכדין חצר המתחלקת שבח"מ סי' קע"ב:

ח׳הנה מ"ש דלשי' הרשב"א אין להם קנין בגוף השדה כ"ה בשו"ת ברכת יוסף חח"מ סי' כ"ג ובאמת שכ"ה להדיא באס"ז ב"ב בשם עליות הר"י אבל הרא"ם שם מסופק בזה די"ל דגבי דרך הרבים דבעל השדה אבד ממון גופו ואין לו בו הנאה הו"ל כקניית גוף הקרקע ממש אך לפ"ז לא קנה בהילוך לבד וכה ראיתי בא"ז בשו"ת שבסופו סי' תשס"ג בדין מי שיש לו דרהר"ג בחצר חבירו דא"י יכול למחות מלבנות בנין ומעקם דרך יציאתו וביאתו דלא עדיף מיני' והא דגבי דרך שהחב"ר אינו כן התם גוף הדרך היתה של הרבים ומיצר שהחב"ר אסור לקלקלו אבל יחיד אין לו דרך מיוחדת אלא דריסת הרגל בעלמא לכנוס ולצאת וכו' ע"ש ומוכח דגבי מיצר שהחב"ר גוף הדרך שייך להרבים וצ"ל דס"ל כדעת רשב"ם ותוס' דלא קנה בהילוך לבד אא"כ עשו בה מעשה וא"כ בלא עשו מעשה תיקון אלא הילוך בעלמא צדקו דברי רו"מ שאין להם קנין בגוף הקרקע של ד"א ודוקא בחצר המשותף זוכה כל א' בד"א משא"כ בדרך של רבים ועוד דגם בחצר אין לו קנין של ד"א בגוף הקרקע כמ"ש הרמב"ן שהובא בב"י סימן קע"ב בשם הירושלמי וז"ל אר"י ד"א ולא שהם לו לקנין אלא כדי שיהא מעמיד בהמתו לשעה ופורק חבילתו וכו' ובסוף דבריו הוכיח כן גם מלשון התוספתא ור"י אלבארגלוני ובעל מתיבות וכ"ה בנימוק"י שם ומבואר שם דגם לאחר יש לו רשות להשתמש שם עראי בשעה שאין זה משתמש ואם בא לבנות שם אינו בונה וכן אינו מוכרה לפי שאינם לו לקנין אלא כענין שאמרו יש לבעל הכרם ד"א בשדה הלבן ע"ש וא"כ טעם זה של רו"מ נדחה וגם מ"ש רו"מ דגם אם הרבים החזיקו ברשות אין ליחיד לפתוח לשם פתח יעוין סי' קס"ב ס"ג דלמבוי מפולש רשות לפתוח פתח וא"כ לפמ"ש ה"נ בזה:

ט׳אבל כבר כתבתי דכיון שיש לו טאבילאציע י"ל דלא מחל זכותו כלל אם כן לפ"ז שפיר יכול למחות שלא יפתח שמעון פתח וחלון שהרי יחזיק עי"ז בד"א כנגדם וצריך לשמור שטרו שיוכל אח"כ להאפיל עליו. ומ"ש רו"מ בשם שו"ת מים חיים סי' ז' דהפותח חלון למיצר שהחזיקו בו רבים הוי חזקה כיון שיכול למחות ולא מיחה הרי דפשיטא ליה דיכול למחות אין דבריו מובנים לי ומאיזו טעם יוכל למחות הרי ז"נ וזל"ח. ומ"ש רו"מ דאף שהדרכים הם של מושלי העיר מ"מ אין להם לגרוע זכות היחיד כ"ה בשו"ת ב"א חח"מ סימן כ"ג ע"ש באורך בזה:

י׳ובדבר טענה ב' שטען דכיון דעכ"פ יש לו חלק במקום שהיה פנוי מקודם בערך ב' אמות הוא פותח לתוך שלו יפה כתב רו"מ דלענין פתח שמחזיק ד"א לפירוק משא והוא משתמש בשל חבירו ל"ש טעם זה אולם לענין חלונות הביא מד' נה"מ סימן קנ"ד סקי"ז וסקי"ח שפי' כן ד' הרשב"א שהובא בסמ"ע סקל"ח דגם בדליכא ד"א ברשות הרבים לתוך שלו הוא פותח ורו"מ כתב דכונת הרשב"א הוא דהבית והגג עומדים אלא שנחרב דירת העליי' לכן ס"ל דכיון דבתוך שלו הוא בונה ואין היזק לחבירו לומר שיחזיק בד"א ויעכב עליו מלבנות ולהאפיל נגד חלון אלא שזה טוען שירצה אח"כ לעשות חלונות נגד חלונו של זה הבא לפתוח חלונות לזה כתב שזה קדם וזכה כיון דעכשיו אין מזיקו כלום אבל בנחרב בנינו לגמרי שפיר יוכל בעל המקום למחות ולומר שמא יחזיק זה בהמקום ד"א וימחה בידו מלבנות אח"כ נגד חלונו במקום השייך לו מדינא. ועוד די"ל דגם הנה"מ מיירי רק בחלון מצרי ולא בחלון צורי כדמוכח בנה"מ סקט"ו עכת"ד. הנה מ"ש דיוכל לעכב בטענה דשמא אח"כ כשירצה הוא לבנות ימחה זה בידו שלא יאפיל על חלונו הוא תמוה שהרי הרשב"א ביאר דא"י למחות בידו בדאיכא רה"ר בינתים דלתוך של רה"ר פותח ומ"מ אם ירצה שכנגדו לבנות כנגדו רשאי דכיון דאינו יכול למחות בידו כשיש רה"ר מפסיק שוב אין לו חזקה וא"כ איך נימא דכשירצה ראובן לבנות יעכב שמעון בידו הרי אדרבא כיון שא"י למחות אין לזה חזקה ויוכל אח"כ ראובן לבנות כנגדו וא"צ לשמור שטרו וא"כ ממילא אין לו טענה לעכב עליו כעת מה"ט. וז"ל הרשב"א שם ואלו הי' זה רשאי למחות בידו בשעת פתיחת החלון ולא מיחה והחזיק בכך ג"ש ובא מחמת טענה והחזיק צריך להרחיק ממנו ד"א אבל זה שא"י למחות כל שהוא משתמש על רה"ר אין לו חזקה וכו' עכ"ל. וה"נ בזה כיון שהעלינו דבנ"ד שיש לו טאבילאציע אין בזה דין מיצר שהחב"ר אלא דמ"מ יוכל זה לומר לתוך שלי אני פותח א"כ שוב אין לזה טענה לעכב מפני דכשיזכה ראובן בדין נגד הגעאיינדע יעכב זה בידו מלבנות שם דהא לא יוכל זה למחות ולעכב בידו כיון שאין לו חזקה ולכן גם כשנחרב הבית של זה לגמרי יוכל שמעון לפתוח חלונו לרה"ר גם בדליכא ברה"ר שיעור ד"א לשי' הרשב"א ולשי' רו"מ דהרשב"א מיירי כשהבית והגג עומד אלא שדירת העליי' חריבה מדוע סיים הרשב"א דאם בא להגביה כותלו מגביה ואינו נמנע אע"פ שאין ביניהם ד"א לפי שזה אומר לו כל מה שאתה משתמש באויר רשותי שלא מדעתי אינך רשאי ואלו הי' זה רשאי למחות וכו' כמש"ל בשמו הרי מבואר דמיירי שבשעת פתיחת החלון לא היה לזה עדיין כותל במקום ההוא נגד החלון:

י״אומ"ש רו"מ דמ"ש מהפותח חלון לחורבת חבירו דס"ל להרשב"א דאסור לפתוח חלון משום דסתם חורבה עשויה להבנות לק"מ דשא"ה שפותח מתחלה לתוך רשות חבירו משא"כ כאן שתחלת פתיחתו לרה"ר אף דליכא שיעור ד"א. והמעיין בתשו' הרשב"א סי' אלף קמ"ד ימצא דהא דיכול לעכב גם כשאינו מזיקו עכשיו מיירי בפותח חלון על חצר חבירו שהוא חרב ואינו מזיקו עכשיו בהיזק ראיי' ושמעון טוען שהוא יבנה חצרו היום או מחר ויזיקנו ראובן בראיי' וע"ז השיב שיכול לעכב דלא בעי למיקם בהדי' למחר בדינא לכשיבא לבנות ויקבל היזק מחבירו בגירי דידי' והביא מירושלמי דסתם חורבות עשויות להבנות והביא ראי' מפלוגתת אביי ורבא בבא לסמוך בצד המיצר והיכא דהוי גירי דידי' אינו סומך ואע"ג דהשתא ליתנהו לגירי דידי' בריחים ותנור שקדמו לכותל ורפת בקר לאוצר משום דא"ל לא בעינא דאיקום בהדך בדינא על דילי אלמא כל שא"י לסמוך בשעה שהנזק מוכן הואיל ולבסוף צריך לסלקו לא זכה בקדימתו ואע"ג דקיי"ל דכופין עמ"ס ובשלהי פח"ה למעלה מד"א אין לו חזקה וא"י למחות אי לאו טעמא דמנחת שרשיפא התם הוא לפי שאין נזק כלל בעולם שאם בא חבירו בעל החלון לא יהי' ניזק כלל למה יעכב על ידו עכשיו אבל כאן אינו כן שאלו בא לבנות ה"ז ניזוק מיד בגירי דבעל החלון וכיון שהוא ניזוק בשעה שהוא בונה עד שעה שמעמיד חבירו בדין וזוכה בדין שיסתום החלון כי מעכב על ידו מהשתא אין זו מ"ס אלא מדת כל אדם וכ"ש עכשיו שרבתה מחלוקת בישראל אם יש חזקה להיזק ראיי' ושמא יעמוד ב"ד וידון שיש לו חזקה ולא יצטרך לסתום חלונו ונמצא זה זקוק למחות תמיד ואפי' יכתוב לו שטר הודאה צריך לשמרו מפני העכברים עכתו"ד ובב"י ס"ז הובא בקיצור יע"ש מחודש י"ז בשם תולדות אדם סימן שע"ה:

י״בומבואר דדוקא היכא דהחשש דכשיבנה זה את חצרו או ביתו יזיקנו חבירו בחלונו בהיזק ראיי' ואם היה ביתו בנוי עכשיו הי' מחויב בעל החלון לסתמו לגמרי ועד שיטריח להביאו לב"ד ולכופו שיסתום חלונו יזיקנו בה"ר לכן גם עתה בעודנו חרב יכול למחות בידו מפני שסתם חורבה עשויה להבנות. אבל אין לעכב מלפתוח חלון מחשש שמא ירצה זה לבנות ויעכב עליו בעל החלון דכיון דאין לזה חזקה מדינא ליכא חשש בזה וא"כ בפותח לרה"ר דלכ"ע אין חזקה לבעל החלון במקום שאינו שייך לרה"ר וגם הסוברים דיש חזקה לה"ר מודים בזה כמ"ש הרשב"א פשיטא דלא יוכל זה לעכב בידו וגם אם היה ביתו של ראובן בנוי רשות להשני לפתוח חלון לתוך מבוי המפולש כמ"ש בסי' קס"ב ס"ג אף דליכא רוחב ד"א כמבוי כיון שזה רוצה להסתפק באור מועט מי ימחה בידו וא"כ עכשיו שהמקום פנוי א"י למחות בידו ואין זה דומה כלל למ"ש בנה"מ סקט"ו לחלק בדעת הרא"ש בין חלון מצרי לחלון צורי דהתם שאני דכשיבנה זה חצרו וחורבתו יזיקנו זה בהיזק ראיי' ויצטרך זה למיקם בדינא לכופו לסתמו לכן בזה י"ל דמודה הרא"ש להרשב"א וגם בזה יעוין בלח"מ. פ"ז משכנים ה"ו במ"ש בדעת הרא"ש דבחלון צורי טעמא משום דאיכא היזק ראיי' יעו"ש היטב והביא בשם מהר"י טייטציק שפסק כהרא"ש וע' תשו' ב"ש חח"מ סי' מ"ד מ"ש בזה ולפמ"ש בד"מ סי' קנ"ד אות ה' דבחלון מצרי א"צ להרחיק כנגדן ד"א בחלון נגד חלון וע"ש בנמוק"י סופח"ה א"כ בע"כ דהרשב"א בדין רה"ר מיירי בחלון צורי דאל"כ אמאי פסק דכשיבנה זה יאסר מלבנות חלון נגד חלונו של זה ולכן נלפע"ד דאם גם מקודם שנפל בית ראובן הי' המבוי הרחב ב' אמות מפולש משני הצדדים והי' שם הילוך רבים יוכל שמעון לפתוח לשם חלון גם עתה אבל לא פתח ואם מעולם היה המבוי סתום מצד א' יוכל גם עתה לעכב דכשיבנה ביתו יחזור ויסתום גם האוליצע ועיין תשו' חסל"א חו"מ סי' כ"ה ותשו' ב"ש א"ע סימן קנ"א וחו"מ סימן י"א וסי' מ"ג. והנלפע"ד כתבתי ידידו הדוש: