שו"ת מהרש"ם חלק א ו׳Teshuvot Maharsham Volume I 6

א׳להרבנים הגדולים חריפים ובקיאים מוה' נפתלי צבי גאלדבערג נ"י ראבד"ק טארנא ומשנהו מוה' משה אפטער נ"י מי"ץ דשם. והשלישי מוה' אברהם יהודא ארשים נ"י מו"ץ דשם. מכתבם מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתם בדבר העגונה מרת רייזל אשת משה לייסטען מקהלתכם שנסע מטארנא יום ב' שבט תרנ"ה לעיר ברעמין בפרייסען ומשם המקום ליסע בספינה לאמעריקא ויען שהיה דר מקודם כמה שנים עם אשתו באמעריקא היה לו רייזע פאס משם וביום ג' בא הנ"ל בא בלילה לברעמין ושלח תיכף מכתב לאשתו כי מחר יום 29 יעור שעה 8 בבקר יסע עם הבאהן להספינה הגדולה הנקרא דאמפף שיף עלבא ובשעה 12 חצות היום יסע על הספינה וביום 30 יענר בא על עלי הצייטונג כי הספינה עלבא נטבעה בערך רבע שעה ע"י שנדחפה מספינה אחרת ודרשו קרובי האשה במכתב מהגעזעלשאפט של הספינה אודות האיש משה וביום ג' בשלח השיבו כי בתוך הרשימה של הנוסעים היה נמצא משה לייסטען מאמעריקא יען כי הפאס שלו הי' משם ולא נמצא בין הניצולים וביום ה' בשלח שלחו מהדרעקציע טאטעלשיין לקרובי האשה בזה"ל דער דריטער אפעציר טעאדאר שטאלבערג אויס אלבענבורג גיבט פאלגענדע ערקלעהרונג אב אשר נדחפה הספינה עלבא מספינה אחרת ונטבעה במים בשעה מועטת וכל אנשי הספינה והאורחים הנוסעים מתו ע"י הטביעה רק הוא ועוד י"ב אנשי הספינה וגם ז' מהאורחים נשארו ושאר האנשים מתו ובתוכם משה לייסטען אויס נעוויארק אמעריקא 32 יאהר אלט ובעלי העתים כתבו שניתנו ב' ספינות קטנות להאנשים אשר בספינה להציל א"ע והאחת ניצולה והיא אשר הארעציר הנ"ל הי' שם והשני' גם היא נטבעה והניצולים הנ"ל שטו בספינה הקטנה הנ"ל לערך שש שעות על המים ואח"ז בא ספינה ולקחה אותם אל אי אינזעל א' ואחר איזו שבועות בא בדפוס על פ' פרעסע ט"ג בעריכט אשר ציידי דגים התרים בספינה מצאו גוף מת ונראה שהוא משה לייסטען מן הספינה עלבא שנטבעה ואחר ג' ימים בא לקרובי האשה מכתב מהדרעקציע ותוכו רצוף מכתב מן ציידי דגים הנ"ל שמצאו גוף מת והביאו אייניגע געגענשטענדע ומעות ופאפירען השוים סך עשרים פונט שטערלינג אשר לקחו כל הנ"ל פאן איינער לייכע ונראה מתוכם שהוא משה לייסטען ואחר שלקחו כל הנ' נפל הגוף לעומק המים ורוצים 10 פונט שטערלינג בעד שכר מציאתם ויחזירו הכל ושאלו מהדרעקציע את אשת משה הנ"ל מה להשיב להם והשיבה להם ליתן סך הנ"ל להציידים ושלחו הציידים הפאקעט לעיר ברעמין מקום הדרעקציע והם שלחו הכל אל האשה ופתחו הפאקעט ונמצא בתוכו הרייזע פאס שלו מאמעריקא וקרובי האשה יודעים שנסע עם פאס כ"ה גם נמצא מכתב תעודת מלאכתו מבעל מלאכה שלימד אותו מלאכת קאכיליטשען ומקיים מקאנזיל של הקיר"ה וקיום נאטאר וקרובי האשה מכירים היטב בט"ע התעודה ומאז השתדלו הם עם התעודה הנ"ל אצל הבעצירק שיתנו לו קאנסעס ועוד נמצא מכתב תשובה מהאגענט של ספינות מהאמבורג ששאל אותו משה הנ"ל למתי יוכל ליסע לאמעריקא וכמה יגיע לשלם והשיב לו ע"ז ועוד נמצא שטר שותפות שעשה ר"מ הנ"ל עם אחד מטארנא שמו ר' הירש לינצער והכותב מכיר שהוא כת"י וחתימת ר"מ לייסטען ור"ה לינצער מכיר חתימתו והשטר נעשה על העסק שרצו להתעסק מאמעריקא לטארנא וגם ר"ה הנ"ל יש בידו שטר שותפות כזה אות באות וחת"י שניהם וכת"י של הכותב הנ"ל ועוד נמצא כתב ידו שכתב לעצמו חשבונות על עסק השותפות והקרובים מכירים כת"י היטב ועוד נמצא הקארטע מהשכינה על שמו משה לייסטען ועוד קארטען שלו נדפסים בשמו וגם פראכט בריעף ישן גם קרעו היידים מכתונת שלו שהיה לבוש בו חתיכה ובו מצוין אותיות מ. ל. בלשונם נומער 12 והוא ר"ת משה לייסטען. גם נמצא נאטיץ ביכעל שלו חשבונות בכת"י וקרובי האשה מכירים היטב שהוא כת"י וגם בריף טאש כתוב בו סכום מעותיו ושיש בו שמנה באנקאנכן כל א' עשרה ר"כ וכן היה שם גם האלזכיכבל אדום ואחיו מכירו בט"ע שהיה שלו ונתנו לו במתנה גם כיס עור שנתן לו גיסו במתנה גם ציגארין טעשיל וציגארין שפיצעל וזייגערל זהב עם קעטיל זהב ומכירים בטב"ע שהכל שלו וגם מעדאליע של זהב שנתנו לו חבורה מאמעריקא שהיה גבאי אצלם וחקוק בו שמו משה לייסטען וגם א"א והוא ר"ת אגודת אחים שם החברה והקרובים ראו זאת אצלו קודם נסיעתו מטארנא עכת"ד הגב"ט שהעידו לפני ב"ד באליו"ע:

ב׳והנה רו"מ חקרו בראשית דבריהם אם יש לסמוך על המכתב שהשיבו מהדרעקציע על שאלת קרובי האשה שנמצא בהרדירה שלהם משה לייסטען שהי"ל פאס מאמעריקא ולא נמצא בין הניצולין שהרי אין זה בגדר מסל"ת כיון שהי' ע"י שאלה וגם ע"י כתב אלא די"ל דזה נחשב כערכאות כמ"ש כה"ג בשו"ת ברכת רצה סימן ק"ב לענין הגיזעלשאפט של בית השוטים וכבר סמכו האחרונים על תעודת ערכאות בכה"ג עכ"ד. עיינתי שם ואדרבא פקפק שאין לסמוך על עדות ערכאות אלא במסל"ת והביא ראי' מגיטין (כ"ח ע"ב) בהא דשמע מקומטריסין של נכרים איש פלוני מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו ופריך הא קיי"ל דכל מסל"ת מהימן ומשני שא"ה דהוי מלתא דשייכי בה עבוד לאחזוקי שיקרייהו ומוכח דגם לפי הס"ד בעינן עכ"פ שיהי' מסל"ת וע"ש סוסי' ב' וסי' ד' עוד בזה:

ג׳והנה לפמ"ש הח"ס ח"א סימן מ"ג דבערכאות עדיף מפי כתבם שמתייראים לשקר ובסי' נ"ד ביאר יותר דדיבורא מקרי ואמר ומי יגיד כחשו לפניו משא"כ בנתן כתב ע"ש ובאמת שכ"ה להדיא ברא"ש פ"א דגיטין סוסי' י"א א"כ לק"מ דבגיטין שם איתא שמע מקומטריסין לכן י"ל דבעי' שיהיה מסל"ת משא"כ בכתב וגם בלא"ה י"ל דגם לפי הס"ד ידע דבמלתא דשייך בגוה גרע אלא דהוי ס"ל דעכ"פ במסל"ת אין לחוש לכך ולכן פריך דעכ"פ במסל"ת קיימא לן דמהימן וע' בשו"ת פרשת מרדכי חא"ע סי' כ"ז שהשואל רצה להוכיח מש"ס הנ"ל להיפוך והוא ביאר כמ"ש דדוקא בכתב נאמנים ולא בע"פ ע"ש:

ד׳אולם בעיקר דין נאמנות ערכאות ראיתי בח"ס שם שהביא ראיה מתשו' הר"ן סי' ג' שהובא בב"י סימן י"ז במעשה ששלחה אשה אחת שליח גוי להביא אגרת מבעלה מומר וכשבא השליח אמרה הערלית אשת המומר שכבר מת והלך להגזבר וחקר מעדים והעידו שכבר מת ונתן לו הגזבר כתב ראי' ע"ז ופסק הר"ן שאין ממש בעדות העדים שאינם מסל"ת שהשיבו ע"י שאלת הגזבר וכן הערלית השיבה ע"פ שאלת השליח וקשה שהרי השליח השיב לשולחו דבר ואינו מסל"ת ואינו נאמן ובע"כ שהיה בידו כתב הגזבר ואינו נאמן ובע"כ דכתב הערכי מועיל בשטר עכת"ד והמעיין בתשו' הר"ן ימצא שלא ניכר שום רמז מכתב של גזבר ולא נתן שום כתב אלא דס"ל דכיון שלא שאלו להעכו"ם על חיי השומר או מיתתו אלא ששלחו עמו מכתב להביא תשובה משם וכשבא סיפר כל הנ"ל ומבואר שם בזה"ל והנכרי השליח בשובו לשולחיו פתח פיו וסח מעצמו וכך אמר וכו' עכ"ל. הרי שדקדק וכתב שפתח פיו וסח מעצמו ובכה"ג מיחשב מסל"ת ולכן אין מזה שום ראי' ובאמת שהח"ס שם הביא בשם הגאון ר"מ בנעט שהעלה דאין להאמין לערכאות רק במה שנכתב בפנקס שלהם אם ראה הישראל הכתב ולא במה שכתבו הם תעודה וכעת נדפס תשו' פר"מ ובסי' כ"ה וסי' כ"ו כ"ז האריך מאוד בזה ולא רצה להקל בכה"ג והביא בשם עז"נ דגם באין העכו"ם משקר מ"מ כיון דלא תקנו חז"ל לסמוך על עדות עכו"ם אלא במסל"ת אין להקל יותר אולם הביא בעצמו מתשו' צ"צ סי' מ"ב שכתב להיפוך וכן בסי' מ"ה ופלפל בראיית הנ"ל והביא סמוכין מהירושלמי ובסי' כ"ו הביא מדברי מהרי"ק שרש קכ"א שהביא גם הח"ס שם דמוכח ג"כ להקל וע"ע בתשו' אמרי אש סי' כ"ה וע' תשו' מהר"ח אור זרוע סוסי' ע"ו שהעלה דגם על ידי שאלה כל שאין הגוי יודע בטיב ישראל אם נוגע לאיסור והיתר הוי מסיח לפי תומו:

ה׳וכה ראיתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א בדין עדות משם התוגר הבייבידה אם נקרא מסל"ת לפי שהתוגר התחיל לומר במה אתם מדברים והשיב היהודי שמדברים על יהודי א' שנהרג ואז השיב הבייבודה דבריו ופלפל אם זהו בכלל מסל"ת וחוכך שאינו בכלל מסל"ת ומ"ש השואל שגם אם היה מסל"ת אינו כלום כיון שהוא ממונה על הכפר להתפארות אמר כן שעשה השתדלות להביא הדבר לאור ליתא דבשלמא בשמע מקומנטריסין שהם אומרים שהרגו י"ל דלהתפאר אמרו משא"כ בנ"ד שאמר שאחרים הרגו ועוד דהתם מיירי בערכאותיהם שיש בידם להמית אבל זה הבייבידה אין בידו להמית שאינו אלא ממונה בעלמא ואין בו כדאי להתפאר וסיים שאם היה התוגר מסל"ת גמור היתה האשה זו מותרת אלא דכיון שיש לחוש שאינו מסל"ת יש להחמיר מטעם זה עכת"ד ומבואר דאף שהיה ממונה אינו נאמן בלא מסל"ת אך לפמש"ל לחלק בין אמירה בע"פ ובין נתן תעודה בכתב א"ש והנה בהג"א פ"ק דגיטין הביא בשם ר"י דמדאורייתא נכרי שאינו משקר נאמן לעדות ואני מצאתי בירושלמי פ"א דשבת דקחשיב בגזירת י"ח דבר שגזרו על עדותם ובשיו"ק תמה דהא עכו"ם פסול לעדות מה"ת ובגה"ש רמז לדברי רש"י שבתוס' ב"ק פ"ח והג"א הנ"ל דמדאורייתא כשר לעדות ולכן הוצרכו לגזור בגזירת י"ח דבר ע"ש ומזה סמך לדעת ר"י הנ"ל אך בש"ס דילן לא החשיב לה בגזירת י"ח דבר:

ו׳שוב ראיתי בתשו' כנסת יחזקאל סימן נ"ג שהעלה ג"כ דערכאות דלא משקרי היכא דל"ש לומר דלהתפאר אמרו נאמנים גם בלא מסל"ת ותי' בזה דברי הר"ן מקושי' הריב"ש מש"ס גיטין כ"ח הנ"ל ובשו"ת ב"א חא"ע סי' ל"א חולק ג"כ בין בע"פ ובין בכתב עפ"ד הרא"ש בגיטין הנ"ל אלא דלהחולקים על הרא"ש תיקשי שפיר וע' בשו"ת ב"ש חא"ע סי' מ"ז באורך בענין זה והמעיין ימצא שהכנ"י וב"א וב"ש הנ"ל פקפקו שלא לסמוך על ערכאות גם במסל"ת ומכ"ש בלא מסל"ת זולת במקום אומדנות אחרות טובא וע"ע בשו"ת כתב סופר חא"ע סי' כ"ג באורך לחזק דעת אביו הח"ס בזה וגם בתשובת מהר"ם שיק א"ע סי' מ"ב פסק כן וחילק ג"כ בין בכתב ובין בעל פה ע"ש. אך דבנ"ד שאחר איזו שבועות בא על הצייטונג מה שהציעו הציידים בפני הדרעקציע שמצאו גוף מת ונראה שהוא משה לייסטען ואנשי הדרעקציע נתנו זאת על הצייטונג וזה היה במסל"ת בלא שאלה מהם וזה מעיד גם על מ"ש בתחלה כי הר' משה לייסטען הי' בהרשימה דאל"כ היו מכחישים להציידים את דמיונם על האיש משה אחרי שלא נרשם בהרשימה כלל וכבר כתב החמ"ח סקל"א וב"ש סקמ"א דחומרא גדולה היא לומר דכיון שאמר תחלה שלא במסל"ת יחשב לעולם מה שיאמר בעצמו לאחרים שלא כדין מסל"ת ובפרט בכה"ג ששלחו ט"ג לבעלי העתים לפרסם הדבר בכל העולם ובכה"ג שהוא רק חומרא בעלמא בודאי יש לסמוך על סברת המקילין בערכאות שנאמנים גם מפי הכתב ושלא במסל"ת וגם מה ששלחו ביום ה' בשלח טאדטענשיין להאשה זה היה בלא שאלה אך שזה היה אחר ב' ימים וקשה לחשבו מסל"ת אבל מה ששלחו ט"ג לבעלי העתים יש צד גדול לחשבו כמסל"ת והוכיח סופו על תחלתו וע"ע בתשובת שער אפרים סי' ק"א באמצע התשובה בענין ערכאות היכא דליכא סברת התפארות:

ז׳אך שרו"מ העירו עוד דגם אם נאמין לאנשי הדרעקציע הרי בעינן שיזכיר שם עירו ובנ"ד גם שם אביו לא הוזכר רק שם הלעז של משפחתו וגם החמ"ח סקל"ח שצידד להקל דאם ידוע שזה האיש הלך במקום הזה שנמצא ההרוג אפי' במקום ששיירות מצויות אין להסתפק באחר וכ"ה בט"ז שם אבל י"ל דג"ז דוקא בהזכיר שמו ושם אביו והביאו מהנו"ב מ"ק סי' מ"ב דשם לעז של המשפחה אינו כשם אביו והנה בתשו' לק' טורטשין במדינת רוסיא הבאתי גם מתשובת דברי חיים ח"א א"ע סי' ל"ז וח"ב סי' מ"ו שהעלה דגם כינוי אשכנזי ל"מ כלל אבל הנה בסי' מ"ז שם העלה דכינוי שאינו מצוי כ"כ הוי כשם אביו ובאמת שבתשו' הרא"ם שהובא בקו"ע סי' ק"ה מפורש דשם כינוי אשכנזי מיחשב כשם אביו ובתשו' כנסי"ח סי' נ"ג בשם כמה שו"ת דכינוי עדיף משם אביו וע' בכנה"ג הגה"ט אות רמ"ב בזה אך י"ל דכינוי שם משפחה גרע טפי אבל בקו"ע סי' ש"ל בשם רשד"ם מבואר דשם משפחה עדיף משם אביו וכ"ה בב"ש סקנ"ח ועוד נראה דבנ"ד שכתבו שנרשם בהרשימה שהיה בן ל"ב שנים אם ידוע להקרובים שכן הוא יש הוכחה שזהו האיש משה ולא גרע משם אביו בצירוף שם המשפחה לכ"ע וגם כבר הביאו רו"מ מתשו' ב"י דיני משאל"ס סימן ב' שכתב דיחוס משפחה עדיף משם אביו והח"ס סי' מ"ה וכ"ס סימן כ"ג הסכימו דדמי לשם אביו. אבל מ"ש רו"מ מתשו' מבי"ט ח"א סי' קי"ג לענ"ד אינו דומה לנ"ד דאפשר במקום הנמל וסביביתי' נאבדו עוד אנשים ששמם כשם זה והמבי"ט מיירי שם כשחפשו סביבות מקום ההרוג ולא נאבד יותר רק זה שנאבד ונמצא ועכ"פ בנ"ד שכתבו גם שם עיר נעוויארק כפי שנכתב בהפאס שלו י"ל דמיחשב גם כשם עירו. וע"ע בתשובת רש"ך שהובא בקו"ע סי' שס"ו ותשו' צ"צ שבקו"ע סי' תי"ח ומצאתי בשו"ת תורת חיים למהרח"ש תנ"י סי' ס' שכתב בפשי' בשם משה פראגי שהוא כינויו דדמי לשמו ושם אביו ע"ש:

ח׳והנה עוד כתבו רו"מ דבנ"ד כיון שכתב לאשתו יום א' קודם מעשה הטביעה שהוא נוסע מחר אל מקום הספינה ליסע בה מסתמא עשה כן ואין לחוש שמא חזר בו כמ"ש בתוס' חולין ל"ט דכיון דעביד מעשה ששחט ע"מ לזרוק לא חיישי' דלמא מימלך וכן מהא דאה"ע סי' קכ"א ס"ב דמותר לכתוב הגט על פי צווי הבעל קודם שאחזו קורדייקוס ולא חיישי' דלמא חזר בו ומשמע דגם אם לא היו העדים בפני הבעל שיוכל לחזור ולמחות בהם אפ"ה מחזקינן שעומד ברצונו הראשון וא"כ אין לחוש שמא איש אחר ששמו כשמו נזדמן שם והוא חזר לדרך אחרת עכ"ד. והנה מ"ש מהתוס' חולין יש לפקפק מש"ס דחולין (פ"א ע"א) דאין מלקות או"ב נוהג בקדשים לר"ש כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר מעידנא דקשחיט הואי ה"ס ול"ש התראה ובתוס' שם (פ' ע"ב) החזיקו בגירסא זו ומבואר דאפי' רובא ליכא שלא יחזור בו דבדאיכא רובא לא הוי ה"ס כמ"ש התוס' בנדה (מ"ו ע"ב) בד"ה ר"י ור"ל דאמרו וכו' יעו"ש בסוה"ד וצ"ל דעיקר כונת התוס' בצירוף תי' ב' שכתבו שם. וגם מ"ש ראי' מהא דאה"ע סי' קכ"א יש לפקפק דשא"ה שאם נשתנה רצונו היה מבטל השליחות בפני עדים אחרים כדי שלא יבא לידי מכשול שיכתבו ויתנו הגט ותנשא לאחר ומה"ט קיי"ל דגם בשל תורה חשע"ש כשיוכל משלח לבא למכשול כמ"ש התוס' בעירובין ל"ב ובאמת דלאו כללא הוא ומצינו בתוס' כתובות (נ' ע"ב) בד"ה ומאי עליי' וכו' ורבנן מהדרו לי' דאין ללכת אחר דעתו הראשונה כיון שדעת האדם משתנה וכו' אבל בזה י"ל דשא"ה שהוא רצה ליתן לבתו האחרת יותר או פחות מלזו אולם הנה בתשו' מהרי"ו וסמ"ע סי' קצ"ה סקי"א דאפי' ידענו שהי' ניחא לי' מקודם לכן וגם עתה ששמע הקנין מ"מ שמא חזר בו בינתים וי"ל דשא"ה דשונא מתנות יחי' מסתמא אין אדם חפץ במתנות לכן חיישינן שמא חזר בו בינתים וע' בר"ן כתובות ר"פ אע"פ בהא דצריך לאמלוכי בי' שחילק בין היכא דיכול לחזור בו מכל הדבר אז חיישי' לחזרה משא"כ התם שחוזר בו רק מן השטר וע"ע בש"ך חו"מ סימן קי"ב סק"ב וקצה"ח סק"ג בענין חשש חזרה דשיעבוד דאקני ובשע"מ סוסי' כ"ב וע' בתוס' ב"ב קי"ד סוע"א ד"ה ניחוש דלמא הדר ביה שהקשו דא"כ בכל מתנות שכ"מ ניחוש שמא חזר בו ותי' דהתם פריך רק דהוי כמו אטרוחי ב"ד בכדי וע"ש באס"ז בשם כמה ראשונים בזה ובחו"מ סי' ר"נ סכ"ה מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על ירכו אף ע"פ שהיא בעדים יקנו מידו שמא כתבה ונמלך בו ועיין בתשובת מהרי"ק קנ"ט ענף ד' בדין כתב הנמצא אצלו שהכלים שייכים להקדש שהביא מב"מ (דף י"ח) חיישי' שמא כתובים היו ונמלך שלא ליתנם וכ' דשא"ה דאיתרע בנפילה אבל בעלמא לא חיישינן שמא חזר בו והביא ראיה מהירושלמי שבתוספות יבמות (קט"ו ע"ב) ד"ה אימור אישתלויי וכו' דאין לחוש שמא נמלך בו בדליכא ריעותא ע"ש וגדולה מזו כתב הכ"מ פ"ו מביכורים הי"ט דבעושה עיסה ע"מ לחלק אין לחוש שמא תמלך אלא היכא דחזינן שכבר נמלכה בקצתה ובתשובת רדב"ז ח"ג סי' תק"ו דלא טענינן ליתמי שמא חזר בו דהוי טענה דלא שכיחא ומסתברא דבנ"ד כיון שכתב והודיע לאשתו מקום נסיעתו אם היה חוזר בו ליסע למק"א לא היה נמנע מלהודיע לה במכתב ע"י בי דואר ומ"מ אינו ברור כיון דגבי איסור א"א חששו גם לדברים שאינם מצוים כהא דיבמות קט"ו איכא אינש אחרינא אתי לאצולי וכו' ומחמת כיסופא אזל וערק לעלמא וכו' וכדומה וע' בתשו' רי"ן והרא"ש סי' צ"ב שהעתיק תשובת הר"א בר שמואל במ"ש דחזקה שלא עבר על כיבוד אביו וגם לא עבר בשכ"ו ומרחם על בניו וגם קיבל קנין בשבועה לחזור והוי מיעוטא דמיעוטא ואע"ג דחיישינן למיעוטא במשאל"ס מ"מ למיעוטא דמיעוטא אין לחוש ע"ש היטב:

ט׳ומצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב הישנות סי' שע"א באחד שהלך לכפר מהלך יום א' ואמר שיחזור בו ביום ולא בא ומצאו א' נהרג והכירו כליו וגם מצאו בו שומא ואשתו אמרה כי מכרת שהוא בעלה והתיר ע"י הכרת האשה בשומא וכפי הנראה בצירוף היכר כלים פסק כן ע"ש ולא כתב שום צירוף ממה שהבטיח לחזור בו ביום:

י׳ומה שהעירו בעדות האפיציר לפני הדרעקציע די"ל דהוי כמסל"ת כיון שסיפר לפני גוים והביאו מתשו' מהרמ"ל שבקו"ע סימן ש"ט לא אדע מה תועלת בזה כיון שלא נודע לנו מדבריו אלא על ידי הדרעקציע והם אינם מסל"ת שהרי השיבו ע"פ שאלת קרובי האשה:

י״אומ"ש רו"מ דבנ"ד י"ל דכיון שלא העיד האפיציר שנטבעו בספינה הגדולה ולא יצאו לחוץ דבזה תלוי עכ"פ במחלוקת המבי"ט וב"י שבק"ע סי' רי"ב דהא אפשר שיצאו מספינה הגדולה ונפלו לים דהוי משאל"ס ובפרט שגם הוא היה אז בבהלה ולא הי' יכול להבחין לראות היטב כמ"ש הב"ש בשם מבי"ט וגם לא העיד אם שהה עד שת"נ ושמא נזדמן לו דף וניצל ובכה"ג הוי איסור תורה אך דלפמ"ש הח"ס סי' ס"ה דכשנמצא אח"כ גוף מת בנהר ויש סימנים הרבה בכליו לכ"ע א"צ שיהוי עד שתצא נפשו מה"ת והביאו מתשובת ב"ש אה"ע סי' מ"ד שחולק על הח"ס אך בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סימן קס"ט סמך על הח"ס עכ"ד:

י״בהנה בגוף דברי הח"ס מבואר בתשו' לחם רב סי' ל"ט שהחזיק שם דהעיקר דבלא שהה עד שתצא נפשו אסורה מה"ת ותצא והביא מתשו' רד"ך בית כ"א שנראה מדבריו דבמשאל"ס א"צ לשהות עד שת"נ ותמה עליו ומיירי שם שהיה גם כן סימנים גרועים בכליו ואעפ"כ לא צירף הדברים להקל ובתשו' לק"ק סוואליווע בארץ הגר הבאתי סמוכין מד' כנה"ג הגב"י אות תק"א שנראה משם שנתכוון לסברת הנו"ב וח"ס וחולי י"ל דבסי' בינונים גם הלח"ר מודה וע' תשו' מהר"ם שיק חא"ע סי' מ"ה וסי' מ"ו שחיזק ג"כ דברי הח"ס ונו"ב הנ"ל ומ"מ הרי הח"ס עצמו לא סמך ע"ז לבד וגם בתשו' רב"צ אשכנזי לא סמך ע"ז וכבר הביא בתשו' ב"ש שם בשם תשו' מהרא"ם מרגליות סימן י"ח שדחה ד' רב"צ אבל לענ"ד בלא"ה יש לפקפק ולומר דאין לסמוך ע"ז בנ"ד דדוקא בנטבע רק איש אחד כיון שנמצא אח"כ גוף מת בא זה ולימד ע"ז שזהו הנטבע אבל בנ"ד שנטבעו הרבה אנשים בספינה זו מה יתרון לנו במציאות איש מת הרי ידענו שכמה נטבעים מתו שם ואם הסימנים אין בהם כדי סמיכה אין מקום להוכיח בצירוף טביעתו בלא שהה עד שת"נ ואף שמדברי המבי"ט שהביא הח"ס שם נראה להיפוך י"ל דהתם היה רק יהודי אחד בין עכו"ם הרבה משא"כ בנ"ד אולי היו עוד יהודים הרבה:

י״גוהנה זה לא כביר הציע לפני הרה"ג אבד"ק אדעס נ"י שאלה בעסק עגונה וחידש דכשהיו ספינות קטנות להציל הנטבעים מספינה הגדולה והיו סמוכים לשם אין לנו לדון שנתלה בדף וכדומה שאם היה צף היה מקרב א"ע למקום ספינה הקטנה להציל נפשו והיא סברא גדולה וחזי לאיצטרופי ועתה שלח אלי התשובה הנ"ל נדפסת בחיבורו כנסת חכמי ישראל קונטרס ה' סי' פ"ה והוסיף עוד לצדד עפ"מ שנשתנה בזה"ז הילוכי הספינות רחוק הרבה משפת הים כמ"ש בסה"ב אבל הוא דבר קשה לסמוך ע"ז נגד כל הפוסקים:

י״דוהנה בתה"ד בפסקיו סי' קל"ט חידש דבזה"ז גם אדם בינוני אם איתא דחי הוא הו"ל קלא זה כמה שנים טפי וטפי מקלא דצ"מ בזמן הש"ס ואלו חי הוא אפי' ברחוק כמה מאות פרסאות הי' נודע ונשמע לנו ומכ"ש אם בעל השם הי' ויש לו קרובים הרבה וכמה שנים נשתקע זכרו ואף דמסיק תלמודא ל"ש צ"מ ול"ש אינש דעלמא היינו לענין להקל לכתחלה אבל בדיעבד יש לנו לילך בתר אומדנא דמוכח טובא ע"ש ואף דהוא מיירי בשהה כמה שנים הרי ידוע כמה נשתנה הזמן מדורו של התה"ד לזה"ז וכבר כתב הח"ס דבזה"ז יש להקל בזמן יב"ח כמ"ש בעז"נ ונהי דאין להקל לכתחלה מ"מ בודאי יצאה מחזקת איסור תורה בצירוף כל הסברות הנ"ל וגם רו"מ הביאו מפסקי מהרח"י וח"ס אלא שהביאו רק תחלת דברי מהרא"י שהתיר בבעל השם מפורסם אבל אחר זה כתב שם דגם בינוני בזה"ז עדיף מצ"מ בזמן הש"ס:

ט״וואולם בתשו' הנ"ל לק' אדעס הבאתי מתשובת רדב"ז ח"א סימן תקכ"ו שהביא תשובת תה"ד הנ"ל ודחה כל דבריו וכתב דאדרבא בזה"ז ישראל נפוצים בכל ד' פינות העולם והדרכים משובשים בגייסות ואפי' הוא חי יתכן דלית לי' קלא וגם השיג עליו במ"ש ראי' מהמרדכי בשם ר"א מוורדין שהרי לא הודו לו חביריו ואין לסמוך על אומדנא דדלמא משום כיסופא ערק לעלמא ע"ש באורך ואף דעיקר דבריו שם לדחות הדמיון שהביא התה"ד ממשאל"ס ובנ"ד הרי במשלא"ס יש לצרף אומדנות מ"מ מדבריו נלמד דלא ס"ל כסברת תה"ד הנ"ל אך שי"ל שהרדב"ז במדינתו דיבר משא"כ במדינות הללו שאין הדרכים משובשים בגייסות ואין פרץ ואין צוחה והבי דואר וחוטי ברזל מ"נ מצוים בכל מקום י"ל דגם הרדב"ז מודה ונשאר רק החשש דלמא מחמת כיסופא ערק ואזיל שהביא הרדב"ז שם והרי מבואר בתשובת תורת נתנאל סי' כ"ב שדבר זה הוא רק חשש רחוק ודבר שאינו מצוי והוא רק חשש דרבנן כדין משאל"ס ושהה עד שת"נ ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד אף שלא שהה עד שת"נ בצירוף כל הטעמים הנ"ל נראה דודאי אין בזה אלא חשש דרבנן:

ט״זוגם בגוף דברי הר"א מוורדין ומבי"ט הנה גם בתשו' רי"ן הרא"ש סי' צ"ב הובא דברי הר"א וגם באגודה סוף יבמות העתיק בשם ראבי"ה שהעתיק ג"כ תשובת הר"א מברונא להקל במשאל"ס על ידי אומדנות עיין שם:

י״זומעתה נפנה אל סימני הכלים והחפצים והנה מלבד שדעת רוב הפוסקים דלא חיישי' לשאלה ובפרט הגאון בתשו' פ"י ח"ב סי' מ"ז התעצם מאוד להקל ודחה כל דברי הב"ח והעיד בשם ה"ב שקבלה בידו מפי סופרים ומפי ספרים דבשני או ג' בגדים לכ"ע אין לחוש לשאלה וע"ש מסי' מ"ח עד סוסי' נ"ב. והנה בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תכל כתב, דכל חשש שאלה הוא רק מדרבנן דמשום חומרת א"א חששו לזה וביאר שם דהיכא דיש בהם סימנים מובהקים ביותר לכ"ע אין לחוש ע"ש באורך ואף שמדברי הרא"ש בב"מ נראה שמסתפק לומר דמדאורייתא חיישי' לשאלה מ"מ בדברים שאין דרך להשאילם לכ"ע יש להקל אך דעת הב"י בתשובה להחמיר וכבר תמהו רבים עליו דא"כ למ"ד סיד"ר לא משכח"ל דרשת חמור בסימן אוכף דהש"ס משני בעידי אוכף ולשי' הב"י אכתי ניחוש לשאלה אף דאוכף לא מושלי אינשי ובתשו' א' פלפלתי באורך והבאתי מתשו' גא"ב סי' ס"ד שהעלה דבפקדון דאסור לו למסרו לאחר לכ"ע ל"ח לשאלה ע"ש א"כ י"ל דקרא מיירי שהעדים מעידים שהיה האוכף בפקדון מיד מפקיד והמפקיד מודה שאין החמור שלו לכן מחזירים לו גם החמור אבל המעיין בתשו' ב"י ימצא שם שבקו"ע בשם תשו' ב"י סימן ז' לא העתיק יפה וגם בתשובת גא"ב לא כיון יפה דמבואר שם דלמ"ד סיד"ר גם בפקדון לא מהני ודרך פלפול אמרתי כמה אופנים ובקצרה אמרתי דהנה הפ"י בכתובות י"ב הקשה למה לי קרא לסימני אבדה הרי ברי ושמא ברי עדיף ובאבדה ליכא חזקת ממון להמוציא ותי' דאיכא רובא דעלמא נגד ברי שלו ואף דאה"ב אחה"ר היינו להחזיק אבל כאן בעל הסימנים אינו מוחזק ומעתה לפ"ז בדבר שאין דרכו להשאיל דאיכא עכ"פ רובא מסייע אלא דמ"מ איננו בגד סימן מובהק דשמא הוא מהמיעוט שמשאילים אבל עכ"פ איכא רובא נגד רובא דעלמא ושוב אמרי' ברי ושמא ברי עדיף ודו"ק והעיקר נראה דהב"י מודה דבכה"ג הוא רק חומרא בעלמא מדרבנן ובכלים דלא מושלי כלל גם הב"י מודה והבאתי בתשו' הנ"ל ראיות מתוס' דלא כהב"י ועכ"פ בעכצ"ל דגם הב"י מודה בדבר הידוע דלא מושלי בשום פעם וא"כ בכה"ג דנ"ד שמוכרח להיות עמו הפאס ומכתב תעודה למלאכתו והקארטע של הספינה ושטר שותפות ושאר דברים ואין להעלות על הדעת כלל שישאילם לאחרים וגם לגנבה ואבדה אין לחוש בהספינה כי היה מרעיש מיד בפני אדוני הספינה וא"כ עכ"פ בצירוף כל הצדדים הנ"ל. הנני מסכים עם רומע"כ להתיר האשה מכבלי העיגון. והנלפע"ד כתבתי: