שו"ת מהרש"ם חלק א ז׳Teshuvot Maharsham Volume I 7
א׳להרבנים המאוה"ג חריפים ובקיאים מוה' צבי הירש נ"י מו"ץ דק' שדה לבן ומוה' יחיאל מיכל דיין דשם. במדינת רוסיא מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם באשה רכה בשנים שיש לה מיחוש בראשה ואזניה וכפי דברי הרופאים מומחים סכנה הוא לה אם יגיע איזו ליחות מים באזניה הן קרים הן חמין ועתה שאלה מה תעשה בטבילה כי גם לתחוב אצבע לח לנקב האזן היא סכ' כפי דבריהם והנה רו"מ הביאו ראי' מהא דאשה יוצאה במוך שבאזנה בשבת ולחד פי' ברש"י שבת ס"ה אי מיהדק אע"ג דלא קשור מותר לצאת ואי נימא דמוך שבאזנה חוצץ הרי מבואר בשבת (נ"ז ע"א) דלא תצא בחוטי צמר וכו' משום דאסורה לטבול בהם עד שתרפם משום חציצה ומה"ט לא תצא דלמא אתרמי לה טבילת מצוה ושריא להו וה"נ ניחוש לכך ובע"כ שאינו חוצץ והאחרונים כתבו ראיה זו לענין שן תותבת כמ"ש בבינ"א שער ביה"נ סימן כ"א:
1
ב׳הנה בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ע"ה וסי' ע"ו האריך ג"כ בדין שן תותבת והביא ג"כ ראי' הנ"ל ובכ"ז העלה דדוקא היכא שיושב בחוזק ומקפדת שלא להסירו זולת לפעמים ע"י אומן וכדומה ובכה"ג מיירי הש"ס וכן י"ל בהא דמוך שבאזנה בדמיהדק היינו כשאינו מסירתו בשום פעם אבל בנ"ד שא"צ לשום המוך רק בשעת טבילה י"ל דחוצץ. וגם מ"ש רו"מ דדמי להא דסי' קצ"ח ס"ו בקליעות שבשערה דלא חייצי לפי שיש סכנה להסירן הוי רביתה אין לו דמיון לנד"ד דבנ"ד הרי מסירה המוך תמיד רק להגן מפני המים תוחבתו באינה ואיך אפשר לומר דהיינו רביתה ובנידון המרדכי דבוקים תמיד אז י"ל דהוי רביתה וע' שו"ת כתב סופר יו"ד סי' צ"א באורך שהעלה ג"כ דדוקא בא"א להסירו זמן קבוע עכ"פ יש לצדד דהוי רביתה וגם בזה קשה להקל ע"ש והנה רו"מ כתבו עוד דהמרדכי כתב עוד טעם מפני שהמים נכנסים בתוך השערות ועוד דהוי כבלוע וביה"ס דלא מטמא לכן לא חייצי והביאו מתשו' ח"צ וסד"ט סי' קפ"ז דהיכא שהפוסק הביא כמה טעמים אין לסמוך על טעם א' בלבד. הנה בתשו' ח"צ סי' ע"ג הביא ראי' לזה מש"ס דחולין מ"ט וע' שו"ת ב"א חיו"ד סי' מ"ו מ"ש בביאור דבריו ובאמת שכ"ה גם בש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ט וסימן פ"א סק"ד ועוד בכמ"ק אבל בש"ס שם מיירי באיסור תורה אבל בדרבנן י"ל דסמכינן על טעם א' בלבד וכ"ה להדיא בהגהת הח"צ שעל הט"ז חו"מ סי' י"ז דבדרבנן סמכינן על טעם שכתב הפוסק ע"ש וה"נ בנ"ד שהוא רק מיעוט והחציצה רק מדרבנן ומזה צ"ע על הס"ט סי' קצ"ח סקי"ט שכתב ג"כ דאין לסמוך על טעם א' במיעוט המקפיד ולפמ"ש ליתא ומה"ט צדקו דברי הח"י שהביא במחצה"ש סימן תנ"ג סק"ח וסרה תלונת מחה"ש שם וכבר כתבתי בגליון מחה"ש כן זה כמה שנים:
2
ג׳והנה עוד כתבו רו"מ דבנ"ד שמשימה המוך בעומק האזנים וכל החשש רק משום דבעינן שיהא ראוי לביאת מים מלבד דלשיטת ריטב"א הוא רק מדרבנן ודלא כהתוס' אף גם הרי דעת כמה תנאי דלא בעינן ראוי לביאת מים כמ"ש הב"י סוסי' קצ"ח בדעת ר"ע וריב"י א"כ אף דאנן קיי"ל כרבי מ"מ י"ל דכדאי הם לסמוך עליהם בשעה"ד וכמ"ש כה"ג בחמ"ח סי' י"ז סקל"א דאם יש לחוש שתצא לתרבות רעה מקרי שעה"ד לסמוך ע"ד יחיד וה"נ בזה:
3
ד׳והנה בגוף דברי הב"י הגם שכ"ה גם בכ"מ פ"ב ממקואות ה"ח אבל כבר השיג עליו בהגהת י"ש ליו"ד סי' קצ"ח ע"ד הש"ך סקנ"א שנעלם מהב"י דברי הר"ש סוף מקואות דלכ"ע בעי' ראוי לבי"מ אלא דבביה"ס אינו פוסל חציצה משום דאינה מקפדת ואנן קיי"ל דגם שם פוסל חציצה ע"ש וא"כ בנ"ד שסותמת האזנים שלא יהא ראוי לבי"מ כלל לכ"ע פסול וגם בלא"ה יש לפקפק בזה לפמ"ש בתשובת רד"ך והובא בד"מ אה"ע סי' קכ"ז אות ג' דגם בדרבנן אי איפסקא הלכתא כחד אין לסמוך על השני אפילו בשעה"ד וגם נראה דבזה"ז אין לומר כלל דראוי לסמוך ע"ז בשעה"ד ע"ש אבל עיינתי ברד"ך בית ג' בסופו ומצאתי שלא החליט ד"ז אלא שכתב אלמלא מסתפינא מחבריא אמינא דדוקא באמוראים שהיה כח בידם לפסוק כיחיד נגד. רבים לכן היה כח בידם לומר הלכה כפלוני בשעת הדחק אבל אנן יתמי דיתמי שאין כח בידינו להכריע כדעת יחיד אין לנו לומר כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעה"ד אפילו במילי דרבנן אא"כ גמיר וסביר ויודע להכריע כדבריו בראיות ברורות או שכבר נהגו כדברי היחיד וע"ש עוד בזה. הרי שלא סגר הדלת לגמרי וגם לא החליט כן ובד"מ לא הועתק יפה והרי כל האחרונים ובפרט בש"ך יו"ד דיני הנהגות או"ה החליט להקל בשעה"ד כדעת יחיד בדרבנן ואף שגם בוויכוח. מ"ח שבסוסי' מנ"י כלל ב' כתב דבזה"ז אין להקל בהפ"מ ושעה"ד כבר השיג עליו בהגהת תו"מ שם אבל מ"מ כבר העלו כל המחברים האחרונים כי מיום שיצא הש"ע לאור אין לצרף שום דעה לספק וס"ס אלא מה שהובא בש"ע בשם י"א וא"כ ה"נ בנ"ד אין לנו לצרף דעת תנאי שלא הובא בש"ע לספק כלל ובפרט לפמש"ל דלכ"ע בעי' ראוי לבי"מ ולשי' התוס' הוי דאורייתא פשיטא דאין מקום להקל ושוב מצאתי בתשו' רע"א סי' ס' באמצע התשו' דבפלוגתא דרבי ורבנן אם במקום סכנה מקרי אינה מקפדת די"ל דבדרבנן ובביה"ס דהוי תרי דרבנן כדאי הוא היחיד לסמוך עליו בשעה"ד ע"ש ותבין:
4
ה׳ומ"ש רו"מ דראוי להתיר איסור קל שלא תכשל באיסור נדה בלא טבילה וכמ"ש הרמ"א בא"ע סי' י"ג גבי מופקרת המעיין בתשובת ר"י מינץ ימצא דהתם טעמא משום להציל רבים ממכשול אבל לגבי עצמה אין לנו להתיר לבטל תקנת חז"ל מחשש מכשול עבירה חמורה וע"ז אמרו הלעיטהו וכו' וע' בירושלמי פ"ג דדמאי הל' ה' ותוי"ט שם וע' תשו' ח"ס א"ע ח"א סי' ל"ו שלא רצה להתיר תקנת מינקת אפי' מחשש המרת הבעל והאשה ע"ש ובתשו' רדב"ז ח"ד סי' רפ"ו דאין להתיר הא דהנטען על האשה אסור לישאנה מפני שלא יבא לאיסור יותר חמור דהלעיטהו וכו' ע"ש היטב:
5
ו׳ומ"ש רו"מ דכיון דהוי רק גזירה דרבנן אין מוציאין אשה מבעלה כדאי' כה"ג בגיטין (פ"ד ע"א) ה"ז גיטך על מנת שתנשאי לפלוני וכו' לא תנשא ואם נשאת לא תצא, הנה ד"ז מצינו בכמ"ק ודין מפורש באה"ע סי' ק"נ דכל גט פסול מדבריהם אם נשאת לא תצא ובתשובת ח"צ סימן ג' כתב שלא מצא בשום מקום דאם נשאת באיסור דרבנן תצא. וע' בב"ש סי' קל"א סק"ב ובגט פשוט סוף סי' קכ"ז סקל"ט ובמל"מ פ"ט נגירושין הכ"ז והגהת מל"מ רפ"י מגירושין כמה פרטי דינים בזה. אבל הרי ברמ"ת דווסתות דרבנן ואפילו הכי מוציאין אותה מבעלה ואסור להשהותה אפילו אינו רוצה לבא עליה משום גזירה שמא יבא עליה וכמ"ש בתשובת הרשב"א בשם מהר"ם והובא בב"י סימן קפ"ז וש"ע שם ולשיטת כמ"פ מחמירים גם בבדיקת שפופרת והפילה חררת דם גם להוציאה מבעלה וגם משום דאין בקיאין באיזה שיעור מקרי מחמת תשמיש מחמירים לשיטת הרמ"א להוציאה מתחת בעלה ולשיטת תוה"ש גם בבעל שלישי מחמירים בזה וכן בדין אם א"י אם דם מכתה משונה שהרמב"ן מחמיר מבואר בב"י בשם רי"ו שאחר שהביא דברי ראב"ד ורמב"ן והרא"ש סיים וז"ל מ"מ נכון להחמיר אע"פ שהוא דבר גדול להוציא אשה מתחת בעלה עכ"ל ואף דאנן קיי"ל כהרא"ש מ"מ הרי שלך לפניך שדעת הפוסקים הנ"ל גם משום חומרא בעלמא להוציאה מתחת בעלה בווסתות דרבנן ולא עלה על דעת אחד מהם לבטל גזירת חז"ל שיעבור הבעל על איסור וחומרא דרבנן בעלמא שלא להוציא אשה מתחת בעלה והיינו משום שהוא איסור תמידיי כל ימי חייו ודוקא היכא דהוי משום קנס בעלמא שלא יהא חוטא נשכר מבואר בד"מ סי' קפ"ז אות ז' בסופו דמשום זה אין להוציא אשה מבעלה ולא במה שהוא אסור מדינא או גם מצד חומרא שא"א בקיאים וכדומה אין שום סניף וצד להקל מטעם זה:
6
ז׳אך לפמ"ש רו"מ בסוף מכתבם שהאשה הולכת גם בכל הימים אזניה סתומות וכפי הנראה שהוא בפקודת הרופאים לבל יזיק לה הרוח הנכנס באזנים והנה אף דגם בזה יש לעיין אם יש להקל מפני שהיא אינה מקפדת דהא י"ל דכיון דרוב נשים מקפידין בטלה דעתה וכבר העלה הסד"ט סי' קצ"ח סוף סי' קי"ט במ"ש ע"ד הפמ"א ח"ב סימן קמ"ו דבדבר שנעשה ע"י מעשה אדם ולא מתולדה מאלי' ל"ש לומר דרבותה היא ובפרט דבנ"ד מחלפת בכל פעם מוך אחר ובודאי ל"ש לומר היינו רבותה וגם פקפק שם במ"ש בשם הפמ"א דכיון דגם שאר נשים שיש להם חולי כזו אינן מקפידות ל"ש לומר בטלה דעתה והביא ראי' מדין רטי' ואגד שע"ג מכה וקשקשים שע"ג השבר דלא אמרינן סברא זו אך דבנ"ד סכנה הוא ומודה הסד"ט כמ"ש בעצמו לעיל דכיון דאיכא סכנה להתיר הקליטה וגם נשים דעלמא אם היו בגדר זה לא היו מתירים קליעתן לכן הוי בכלל דבר שאין מקפידין והביא ראיה מסעי' י"ז במי שאומנתו בכך דלא אזלינן בתר רוב העולם אלא בתר בעלי אומנות וביאר דהא דהמרדכי לא כ"כ משום דמיירי ברוב שערות וס"ל דהשערות נידונין בפ"ע יעו"ש והן אמת דבשו"ת כתב סופר סי' צ"א האריך בענין זה והביא גם ד' הלבוש שהוסיף טעם בדין של המרדכי בקליעות שבשערות דכיון דאיכא סכ"נ מסיחה דעתה ואינה מקפדת והפמ"א תמה מה יענה היכא דרוב שערות כן והוא צידד דבכה"ג דידוע שבמקום סכ"נ כל העולם אינם מקפידים לא גזרי' אבל הוכיח בעצמו מרש"י וריטב"א להיפוך והעלה ליישב הא דאגד ורטיי' שע"ג המכה מפני שמסירין לפעמים לתקן ולראות אם נתרפאה המכה ובכחול שע"ג העין מחליפין הכחול מזמן לזמן לכן חוצץ ואין להקל אא"כ מרגישים צער וכאב גדול בהסרתן והביא בשם תשובה מאהבה ח"ג בגליון לסימן קצ"ח בדין רטיי' שהמציאו הרופאים שינוח כמה חדשים רצופים ואחר כך נופלת מעצמה ובתו"ז א"א להסיר בשום אופן אלא ע"י קריעת עור ובשר והאשה רגילה בזה ואינה מקפדת כלל והורה דדין רטיי' שע"ג מכה חוצצת אין בו שום חילוק ובכל גווני חוצץ והעיד ששאלו דבר זה גם להגאון בעל אור חדש ומהר"ל פישלס ור"נ שידלים מקעלין וכולם הסכימו דחלילה להקל לכן גם הכ"ס לא רצה להקל בדין אשה שכאב לה ראשה וצוו הרופאים להניח רטיי' ע"ג צדעין וא"א להפרד עד כלות ג"ח וא"א להסיר אלא ע"י כאב וצער יעו"ש באורך:
7
ח׳אבל הנה בתשו' דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ס"ה מיקל בנידון כזה כשיש סכ"נ להסיר בשעת טבילה גם בדין רטיי' הנ"ל ובפרט בנ"ד שהוא בביה"ס ולפמ"ש הסד"ט סקכ"ג בישוב קו' הז"י לשי' הרמב"ם הא דביה"ס בעי ראוי למים מה"ת דוקא כשנצטרף לרוב הגוף. וגם הביא חד פי' שבר"ש וכ"ה דעת הראב"ד ורא"ש ורע"ב דקרצה שפתי' ביותר איננו מטעם שא"ר לב"מ אלא מפני שמתכסה בשר החיצון ובצירוף שי' ריטב"א ורבי דהא דבעי' ראוי לב"מ הוא רק מדרבנן א"כ בכה"ג שהוא שעה"ד להוציא אשה מבעלה בואו ונסמוך ע"ד הס"ט דס"ל דבמקום סכ"נ גם בכה"ג דרטיי' ואגר וכחול שבעין אף שמחליפין בכל פעם אפ"ה הוי בכלל אינו מקפיד כיון דכל הנשים דכוותייהו אינן מקפידות וגם מסברא אין לחלק בטעמא דקפידא לענין חציצה בין אם מחליפין או לא דמ"מ אינה מקפדת בחציצה ועוד דכיון דחזינן דהיא אינה מקפדת אלא דבאין להחמיר משום לא פלוג דשאר נשים הרי מבואר בתה"ד ומג"א סי' תמ"ז סק"ה דאין להחמיר בלא פלוג כמו בגוף הגזרה וכ"ה בח"ס יו"ד סי' קצ"ז באמצע התשו' ועפמ"ג או"ח סי' קכ"ח בא"א סק"ל דהיכא דהאיסור משום ל"פ לא העמידו דבריהם במקום תורה וע' מל"מ פי"ב מגירושין הט"ז דאפשר דבעגונה דחז"ל שקדו על תקנתם להקל ולא להחמיר לא אמרינן לא פלוג ובתשו' ברכת יוסף חא"ע סי' ק"ב חיזק הדבר במסמורות להקל מה"ט באשה זקוקה ליבם בדליכא חששא אלא משום לא פלוג ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד יש להקל אבל יש לפקפק דטעמא דבטלה דעתה חמור מלא פלוג ומ"מ יש להקל אבל רק באופן שתהי' נזהרת לתחוב המוך בעומק האוזן שלא יחוץ גם במקום שפת נקב האוזן הנראה מבחוץ ותוכל לעשות תחבולה שיהיה המוך אחוז בחוט בולט שתוכל להוציאו ע"י החוט וכדומה בעת הצורך להחליף והחכם עיניו בראשו:
8
ט׳והן אמת דלפמ"ש הסד"ט סקכ"ג בשם תשובת ז"י חיו"ד סימן י' שהקשה בדין ביה"ס דבעי' שיהא ראוי לבי"מ אף שהוא רק מיעוט הגוף וגם במקפיד הוי רק מדרבנן ואמאי ס"ל להתוס' דבעינן ראוי לבי"מ מה"ת ותי' דראוי לבי"מ לחוד וחציצה לחוד דדוקא בדבר חוצץ דטעמא דבמיעוטו או רובו במקום שאינו חוצץ מיחשב כגופה ובשרה והרי יש ביאת מים על גופה ממש משא"כ בסותם ביה"ס כגון בקרצה שפתי' דלאו משום חציצה באנו עלה אלא משום שאין המים ראוים לבא לתוכן ליכא למימר דדבר הסוגר מיחשב כגופה דמ"מ כיון דמקום ביה"ס בודאי גופה היא ואין המים יכולין לבא לשם לא עלתה לה טבילה אפי' במיעוט עכתו"ד ולפ"ז מה מועיל הא דאינה מקפדת ואינו חוצץ הרי בזה לאו משום חציצה קאתינן עלה דהא מיעוטו אפי' במקפיד אינו חוצץ מדאורייתא ואפ"ה בביה"ס אף שהוא מיעוטו פוסל מדאורייתא אם אינו ראוי לב"מ לשיטת התוס' א"כ ה"נ באינה מקפדת אבל כיון דהר"ש עצמו כתב גם פי' ב' בהא דקרצה שפתי' דאין בו פסול משום דא"ר לבי"מ והרא"ש הסכים לפי' זה וכמ"ש הסד"ט בשם ב"י בד"ה נתנה שערה בפיה וכו' ואף שהר"ש כתב רק דקצת נראה שהוא לשון דוחק והמעיין בר"ש סופ"י דמקוואות ימצא שהכריע כסברא זו וס"ל דתליא בדין חציצה ובאינה מקפדת שרי והובא בב"י שם וכ"ה בתוי"ט פ"ח מ"ה דהא דבעינן ראוי לבי"מ היינו בדאיכא חציצה וכן הוא בד"ח על הרא"ש הלכות מקואות סקצ"ה והנלפע"ד כתבתי:
9