שו"ת מהרש"ם חלק א ס״דTeshuvot Maharsham Volume I 64
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה ארי' ליב בערינפעלד נ"י אבד"ק ואלישטוק.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד השאלה ששאלני שבוע העבר ע"י טעללעגראם בבתולה שביום החופה (אחר שכבר הכינו כל צרכי הנישואין וגם הי' חשש ביטול כל השידוך אם יתעכבו הנישואין) נודע שהי' עלי' חשש קידושין בפני ע"א והשתדל שיגרשנה המקדש הראשון והי' הספק אם יוכלו להתיר הקידושין השניים תוך ג"ח הבחנה והשבתי ע"י טעלעגראם להתיר ועתה הציע לפני גופא דעובדא באריכות ותו"ד הם כפי הגב"ע שהעיד הבחור מו"ה מב"י שבא לבית ר"נ ביום ש"ק י"ח סיון תרנ"ו ומצא את הבחור יוחנן בן ליפא והבתולה רחל בת יוסף והבחור הנ"ל אחז טבעת בידו והבתולה הושיטה לו אצבע יד ימין והוא הלבישה הטבעת ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י והיא שתקה ויצאו הבחור והבתולה משם ועוד העיד ר' וואלף ליב בן שלמה שביום ש"ק הנ"ל הי' בביתי ה' יוחנן הנ"ל וה' רחל הנ"ל תפסה בידה טבעת ואמרה שלקחתי אצל האשה עטל במעמד בעלה ונתנה הטבעת לה' יוחנן הנ"ל וא"ל הראני נא איך חתן מקדש כלה ואז נתן הטבעת באצבעה ולא שמעתי אם אמר איזה דבר או לא והי' בעיני כמו דבר ליצנות והלכו משם שניהם ואח"ז ראיתי כמ"פ שבאה הבתולה לבית הבחור הנ"ל גם העיד שלא א"ל ה' יוחנן שיהי' עד בדבר ושאלו את הבתולה והשיבה כי אמת שרציתי לישא הבחור יוחנן וגם בשעה שנתן הטבעת בידי הי' בדעתי יען שאבי מעכב בידי מלישאנו אזי יהיה נחלט עי"ז ואמרה שהטבעת לקחה מיד ה' עטיל אחותו של יוחנן ולא אמרתי לה כלום על מה וגם איני זוכרת אם אחר המעשה נשאר הטבעת בידי או השלכתיו מידי כי נבהלתי עכת"ד הגב"ע:
2
ג׳והנה רו"מ האריך לצדד שאין כאן קידושין כלל שהרי העד השני לא שמע שום אמירה כלל וגם אמרה לו הראני איך חתן מקדש כלה והיה בעיניו דרך ליצנות ורק מכח עד הראשון האריך בדברי הב"ח. דאם אמר המקדש לשחוק כוונתי דנאמן והנה בגוף דברי הב"ח עמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ה' סקט"ז אבל בנ"ד כפי שכתב רו"מ כתבו בהגב"ע רק שהמקדש אמר פעם כה ופעם כה והי' נוטה שהי' דרך צחוק א"כ לא אמר שום דבר ברור ואין לסמוך ע"ז כלל:
3
ד׳אבל בגוף עדות של עד הראשון כיון שלפי דברי הבתולה לקחה הטבעת מגיסתה בסתם שלא לשם קידושין והוי מקדש בטבעת שאינו שלו וגם לפ"ד העד השני אמרה הבתולה קודם לכן שלקחתי מגיסתה ולא אמרה שנתנתו במתנה להמקדש רק נתנה לו להראות לה איך מקדשין וא"כ הוי ע"א בהכחשה דלכ"ע אינה מקודשת ובפרט דבנ"ד גם עד הראשון אינו אומר ברי שהטבעת של הבחור שהרי אינו יודע איך היה קודם בואו ומיד מי בא הטבעת ליד הבחור ואם הי' רק בדרך להראות לה איך מקדשין ויש סיוע לזה שהיה בשבת כמ"ש רו"מ מדברי הח"ס חא"ע סי' ק"ד ועמ"ש בדע"ת סי' ה' סק"ג בזה:
4
ה׳וגם יש לדון בזה דלכ"ע ליכא אפי' קידושין בעד א' בנ"ד לפמ"ש רש"י קידושין בטעמא דמקדש בע"א די"ל דהוי קידושין משום דהא הימני' ובנ"ד הרי היו ב' עדים ולא הימני' לע"א כלל וכן ראיתי בשו"ת שע"ד סי' קמ"א כעין זה אבל מדברי הפוסקים בהא דנמצא א' קא"פ ל"נ כן ועכ"פ כיון שהוא ע"א בהכחשה שהרי לפ"ז הבתולה אין הטבעת שלה ולא הי' בידה ליתנו לו במתנה א"כ לפי דבריה אין בהקידושין ממש ולשי' רוב הפוסקים ע"א בהכחשה אינו כלום ובנ"ד שגם העד אינו מכחישה בזה שהרי הוא בא אח"כ להבית ולא ידע איך בא הטבעת ליד המקדש י"ל דלכ"ע אין חשש בקידושי ע"א וגם יש לצרף דברי הנו"ב מ"ת א"ע רסי' ע"ה שחידש דהיכא שלא הוזמן העד לכך לכ"ע אין חוששין לקידושי ע"א וכפי הנראה בנ"ד בא פתאום אל הבית ולא הוזמן להיות עד ואף דבתשו' יהודה יעלה א"ע סי' י"ח הוכיח להיפוך מהא דפריך רבא לר"נ ממתני' דהאומר לאשה קדשתיך והיא מכחשת וכו' וקשה תיקשי נמי לדנפשי' את"ל דבשניהם מודים חוששין מ"מ אמאי קתני שהיא מכחשת ליתני אפי' מודה ולא יחדתו לעד מותרת בקרוביו ע"ש אבל י"ל דכיון דקידושין בלא עדים אינו כלום א"כ היינו נמי בכלל היא מכחישתו כשאומרת שהי' בלא עדים וכשלא יחדתו לעדים הוי כמקדש בלא עדים:
5
ו׳ובפרט לפמ"ש רו"מ שהעד הנ"ל הוא ריק ופוחז ומוחזק למחלל שבת אף שלא נתברר בגב"ע מ"מ הרי הריקים והפוחזים פסולים לעדות מדרבנן ובתשו' רמ"א סי' י"ד סמך ע"ז לבטל הקידושין ואף דבשו"ת רע"א סי' צ"ט פקפק דלענין דאורייתא אין לסמוך ע"ז לפסול העד בכה"ג מ"מ הרי דעת הנו"ב סי' ע"ה דגם להסמ"ג הוי רק קידושין דרבנן א"כ לגבי דרבנן מהני פסול דרבנן וכמבואר בתשב"ץ וברמ"א א"ע סי' מ"ב ואף דקודם הכרזה לא מיפסל עדותו גם לגבי איסור קידושין כמ"ש בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' נ"ג וחא"ע סי' ל"ו וכ"ה בפרישה א"ע סי' קנ"ב וע' במל"מ פ"ד ממלוה ה"ד ובתשו' ב"י סי' י' ועבוה"ג סי' ס"ז וע' בברכ"י חו"מ סי' ל"ד באורך בזה מ"מ י"ל דגבי ע"ה ריק ופוחז כיון דהוי בחזקת פסול עד שיוכשר א"צ הכרזה כמ"ש בשו"ת צה"ב שבסוס' בית מאיר סי' ח' ואף דבשו"ת אמרי אש חא"ע סי' ל"ו העלה דלהסמ"ג הוי קידושי תורה וגם העלה דגם בלא הוזמן לעד יש לחוש לקידושין מכל מקום חזי לאצטרופי בנ"ד:
6
ז׳ולכן לא היתה צריכה גט כלל ואם רו"מ שעשה מה עשה להשתדל שיגרשנה בגט אבל לענין חשש הבחנה הנה בתשו' רע"א מ"ת סי' פ' הובא עובדא בב' עדים שהעידו על פנוי' שנתקדשה והאשה מודית בקידושין ונמצא א' מהם קא"פ אם צריך ג"ח הבחנה ואחרי שהעלה דבמודית דינה כנתקדשה בע"א וצריכה גט מ"מ כיון דרוב הפוסקים ס"ל דמקדש בע"א אין חוששין לקידושין אף דאין להקל אלא במקום עיגון ודחק מ"מ לענין חשש הבחנה בדאיכא הפ"מ יש להקל ולסמוך שאין בהקידושין ממש ואף דעכ"פ הי' קול מ"מ לענין הבחנה דרבנן מבטלין קלא ועוד שהרי נתברר שהקול הי' על קידושין בע"א דהעיקר כדעת רוב הפוסקים שאין חוששין לקידושין ועוד שהרי דעת רי"ו דגם בנתגרשה ע"י קול א"צ הבחנה ושכ"ה בתוס' ובתשו' מקור ברוך סי' ד' צידד דגם ר"י והרא"ש לא חלקו על ר"ת אלא בנשואה ויצא הקול על גט הראשון ונתנו גט ב' אבל בקידושין לבד דמדינא א"צ ג"ח הבחנה אלא משום ל"פ קיל יותר ובפרט שהקול על תחלת הקידושין יש להקל ואף דלמעשה לא רצה להקל מ"מ במקום הפ"מ יש להקל דא"צ ג"ח הבחנה ע"ש הרי שכבר יצאה הוראה מהגאון רע"א ז"ל להתיר בכה"ג במקום הפ"מ ואף דהוא מיירי בנמצא קא"פ דיש דעות דבטל כל העדות מ"מ הרי הוא עצמו מסיק להלכה דצריכה גט וגם הוא מיירי בהודית על הקידושין ובנ"ד הרי לפי דבריה אין הטבעת שלה ולא היה בידה ליתן להמקדש במתנה דגם להסוברים דבטבעת שאול מקודשת היינו בהשאיל לצורך קידושין משא"כ בנ"ד דבודאי לא השאילתו האשה למיעבד איסורא לקדש בשבת והעד השני העיד בפירוש שאמרה שלקחתו בסתם ולא הוכחש בזה וגם מדברי הבתולה נראה כדבריו ולכן נד"ד קיל טפי מנידון רע"א שהרי שם פסק דמדינא צריכה גט ומכ"ש בנ"ד ובפרט בצירוף שאר סניפים הנ"ל:
7
ח׳ואף דמבואר בתשו' הרמב"ן שהובא בב"י דבכל קול קידושין שהצרכנוה גט לחומרא בעלמא צריכה להמתין ג"ח מ"מ הרי דעת רי"ו אינו כן והגאון רמ"א סמך בהפ"מ ע"ד רי"ו דודאי בדרבנן יש לסמוך בהפ"מ אפי' ע"ד יחיד וגם הביא מתשו' ר"מ אלשקר דאם הוחזק קול ואח"כ נמצאו העדים פסולים אין לחוש להקול כיון שנתברר שהיה שלא כדין וה"נ בנ"ד ועוד כררי בב"י הביא מתשו' הרשב"א דהיכא דבאמת לא היתה צריכה גט אפי' נתן לה גט אין הגט פוסל שהרי לא נתגרשה אלא ממי שאינו אישה ואין חוששין מפני הרואים דהגט חספא בעלמא הוא ואינו מעכבה מלהנשא מיד שאין זה בכלל גזירת הבחנה ע"ש ואני מצאתי ד"ז בתשו' הרשב"א חלק ד' סי' ד"ש ביתר ביאור ע"ש וה"נ בנ"ד לכן אחרי שכתב בהטע"ג שהוא רק חשש קידושין בפני ע"א והוא הפ"מ ושעה"ד סמכתי על הוראת הגאון רע"א והתרתי לעשות הנישואין, והנלע"ד כתבתי:
8