שו"ת מהרש"ם חלק א ס״הTeshuvot Maharsham Volume I 65
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יחיאל איכל ניימאן הכהן נ"י מו"ץ דק' עיר ישן.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שבזמן שנחלה בנה ר"ל שלחה הש"ט ליד רו"מ שנודרת עבורו ח"י ר"כ ואח"ז כשגברה המחלה שלח בעלה איש א' לרו"מ ואמר שמנדר כל הש"ט עבורו ומת הבן וכפי ד' הבעל נדר לצדקה שיהי' בריא (ער זאל גיזונד זיין) ולפי המבואר ביו"ד סי' ר"כ סט"ו בהג"ה בנדר בסתם חייב לקיים נדרו אפי' מת וכ"נ מלשון רש"י בב"ב (יו"ד):
2
ג׳והנה בגוף הדבר אם בכה"ג מקרי תנאי אלא שאינו כפול הדבר מבואר בתשו' מיימוני השייכים לס' הפלאה סי' ד' בדין א' שנדר עד"ר אם ישחוק בקוביא והשיב דאם שכח נדרו הו"ל נדרי שגגות והביא ראיה מפ"ד דנדרים וכו' וז"ל אע"ג דלא קתני בסיפא אם אוכל אם אשתה אלא שאיני אוכל ושאיני שותה מ"מ כך פתרונו שנודר על תנאי קונם דבר זה אם אוכל אם אשתה והאכילה והשתי' הם התנאי שע"י תחל הנדר וקתני דהוי נדרי שגגות ומותר שלא חל התנאי וכו' ואין נראה לומר דאפי' לא חל נדרו ע"י ששחק בקוביא בשוגג מ"מ ע"י שלא עשה מסתמא תנאי כפול וכו' והוי תנאו בטל ומעשה קיים וחל נדרו משעה שעשאו ואפי' לא שחק כי נראין הדברים שמועיל גי"ד כמו זבין ולא איצטריכי לי' זוזי וכו' וכמה דברים שא"צ תנאי ול"ה כדברים שבלב וכו' עכ"ל ומבואר דהכא בגי"ד לבד סגי וכשאמר שאיני אוכל וכו' פירושו כתנאי וכן מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' תע"ה בדין נדר לצדקה אם ישחוק דגם בשחק פטור משום דהוי אסמכתא וגם בצדקה לא קנה וסיים וז"ל ואע"ג דגבי הילני המלכה דקאמרה הריני נזירה ז' שנים אם ישוב בני מן המלחמה לא חשוב אסמכתא לא דמי דהתם גמרה ואמרה כדי שיועיל זכותה לבנה כדאמרי' בנדר צדקה כדי שיחיו בניו עכ"ל הרי דס"ל דבלשון כדי שיחיו בניו דמי לאמר אם ישוב בני וכו' אלא דלא חשיב אסמכתא אם שב מן המלחמה משום דגמר ומקני אבל אם לא הי' שב מהמלחמה היתה פטורה דאל"כ הול"ל דשא"ה דגם אם לא שב חייבת ומעיקרא לק"מ דמה ענין זה לאסמכתא ובע"כ כמ"ש ועוד דמבואר במשנה פ"ג דנזיר ובא בנה וכו' והיתה נזירה וכו' ומוכח דדוקא משום שבא מן המלחמה ואי נימא דבנדר צדקה כדי שיחיו בניו אינו בגדר תנאי מה ראיה מייתי מהתם שא"ה שגמר ואמר בלא תנאי כלל וגם לפמ"ש התוס' דהתם אינו תוהה על הראשונות אבל עכ"פ מה ראיה מהתם לעובדא דהילני שאמרה בפירוש אם ישוב ובע"כ כמ"ש:
3
ד׳ולשי' התוס' נראה דמיירי דהתם כבר נתן הסלע לצדקה וע"ע בהגמ"ר פ"ד דב"מ דשם הובא ג"כ תשו' הנ"ל ונקט בשביל שיחי' כלשון הש"ס אבל בתשו' הנ"ל נקט כדי שיחי' ואף שיש לפקפק קצת בזה מ"מ מדברי תשו' מיי' יש ראי' לזה וגם רו"מ בעצמו כתב שכ"נ מלשון הט"ז סי' ר"כ סקי"א אף שי"ל בזה מ"מ משמע כן:
4
ה׳ומ"ש רו"מ מדברי הב"י סי' רנ"ט בשם תשובת מהרי"ל מאז תמהתי דמלשון מהרי"ל נראה דבעינן תנאי כפול היפוך דברי רמ"א אבל הרי הרמ"א בעצמו רמז לדברי מהרי"ל וב"י ובע"כ דס"ל דלאו דוקא נקט מהרי"ל:
5
ו׳אך בגוף דברי הרמ"א מצאתי בתשו' מהר"י מברונא סי' רי"א דרפיא בידו ד"ז אם בכה"ג בעינן ת"כ ואני מצאתי באס"ז כתובות נ"ו שהוכיח מהתוספות שם דגם בתנאי בינו לבין עצמו בעינן ת"כ וחזר ודחה הראי' ומצאתי בב"מ א"ע סי' ק"כ בשם הרמב"ן לב"ב דמפורש דתנאי שבינו לעצמו א"צ ת"כ אבל בירושלמי פ"ז דדמאי ה"ז רשב"ל אומר צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי מעשר ואם מעשר עלה בידי הרי הוא עשוי ת"מ א"ר יונה צריך לכפול תנאו ולומר ואם לאו לא עשיתי כלום וגם ר"י דפליג ואמר א"צ לכפול מפורש שם טעמי' משום דמהני קריאת שם ת"מ גם על הספק ע"ש ומבואר דגם בתנאי שבינו לבין עצמו בעינן ת"כ ומצאתי בתשו' לחם רב סי' ע"ד שכתב ג"כ דלפמ"ש התוס' סו"פ שבועת העדות דהא דבעינן ת"כ משום דאית בי' ממונא א"כ באיסורא לבד א"צ ת"כ ואף דמהרא"ש ל"מ כן מ"מ בדאיכא אומדנא וגי"ד הרי גם בממון מהני ע"ש ובתשו' תוע"ר סי' כ"ט הביא ממהרי"ק שרש קפ"א דגם בנדרים בעינן דיני תנאי וצריך לחלק בין נודר לעצמו ובין נודר לחברו ע"ש עוד בזה ולפ"ז בנ"ד שיש בו ממון וגם מסרו הש"ט ליד רו"מ לצורך עניים י"ל דשפיר בעינן ת"כ:
6
ז׳ומ"ש רו"מ לענין היתר שאלה הנה בנדר בעת צרה בלא"ה אין להתיר אלא לצ"ג כמ"ש בסי' רכ"ח סמ"ה בהג"ה ואף דבפת"ש בשם רלב"ח דדוקא אם נדר בתנאי ובנ"ד ממ"נ יש להקל אבל לפמש"ל דבנ"ד גם בנדר בתנאי כיון של"ה ת"כ התנאי בטל יש לפקפק בזה אבל י"ל דבנ"ד כיון שמת החולה לא דמי לנודר בעת צרה שהרי לא נעשה לו הטובה ע"ש בש"ך בשם הב"ז:
7
ח׳אבל מ"ש רו"מ מדברי רדב"ז ופת"ש סי' רנ"ח הנה גם בלא"ה אין להתיר נדר של צדקה אלא מדוחק וע' תשובת מהר"מ מינץ סג"ל סי' ע"ג ותשו' ב"ש ח"ב סוסי' ק"ו ובפרט שכבר בא ליד רו"מ ואף שחזר והחזירו הרי בנ"ד ליכא מגו ואף שהתומים נסתפק אם דוקא גבאי אין ספיקו מוציא מידי ודאי של הסמ"ע והש"ך ואני מצאתי בתשו' רמ"א סי' מ"ז בתשו' הב"י שהוכיח מדברי רי"ו דכל אדם חשוב שבעיר דינו כגבאי אך שהרמ"א סי' מ"ח שם חולק על הב"י והוכיח מרש"י ב"ק להיפוך ואני מצאתי בירושלמי פ"ד דפאה ה"ל ה' והא מתניתא פליגא על הא דהראוי ליטול זכה דתנינן עישור שאני עתיד למוד נתון לר"ע וכו' ור"ט ראוי ליטול הוא פתר לה קודם שהעשיר ואפי' תימר משהעשיר תיפתר כשהי' פרנס ויד הפרנס כיד העני וכו' ומפורש כדעת הרמ"א:
8
ט׳אבל באם שהש"ט הכניסה עמה בשעת נישואין והיא לא ידעה מנדר של בעלה יש מקום להתיר נדר של בעלה אבל הסך ח"י ר"כ חייבים ליתן זולת אם הוא שעה"ד אז יוכל להתיר ע"י שאלה ובדין טינרי במעים עמ"ש בדע"ת סי' מ"ו סוסקכ"ח ובהוספות להקו"א אות ל"ח מדברי יא"פ וגם מהשפ"ד סי' ק"י סקל"ז ומאז העירני ח"א מדברי מש"ז סי' ל"ז סק"ד שהביא רו"מ ולדינא יש להקל לענ"ד:
9