שו"ת מהרש"ם חלק א ס״וTeshuvot Maharsham Volume I 66
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה צבי פרענקל נ"י אבד"ק טאצא בארץ הגר.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד ששכר משרי העיר לנקות האשפתות ולקבור בעלי חיים המתנבלים לכל השנה בעד סך גדול ולפעמים נזדמן ביום ש"ק שנתנבל ב"ח ולא רצה להתעסק בו עד אחר השבת וקנסוהו בסך גדול וגם התרו בו שיבטלו כל השכירות ויש לו סוסים ומשרתים ערלים ורו"מ הביא מדברי הצ"צ סי' ל"ה ופמ"ג בא"א סי' רמ"ו סק"ט שחולק על הצ"צ והביא מתשו' מהר"ם שיק א"ח סי' ק"ד שמחמיר גם במכירה ורו"מ צידד דבנ"ד שהמלאכה בשבת הוא רק באקראי י"ל דמודה להקל בכה"ג שהוא הפ"מ והוא עני וטפלי תלי בי' והצ"צ המחמיר הרי ביאר שם דליכא פסידא בדבר משא"כ בנ"ד וגם מ"ש הצ"צ דאסור למכור בהמה גסה לנכרי ובזה"ז לא התירו אלא משום פסידא הרי בנ"ד שהם סוסים הרי ב"ב מתיר שאין מיוחד אלא לרכיבה וחי נושא א"ע ואף שבזה"ז מיוחדים להוצאות משאות י"ל עפמ"ש המג"א סי' ש"א סקנ"ח דכיון שלא גזרו בימיהם אף שהטעם בטל בזה"ז אין לנו לגזור בעצמינו. הנה מ"ש רו"מ דהצ"צ כתב בפירוש דיש להחמיר משום דליכא פסידא משא"כ בנ"ד המעיין בצ"צ ימצא דמתחלה כ"כ לפי טעמים הראשונים שכתב שם אבל אח"כ הוסיף טעמים לאסור משום דהריצב"א לא התיר אלא במוכר לגוי שהוא חוץ לביתו אבל לגוי השכור אצלו בביתו אסור ועוד דדוקא במוכר בהמתו על כל הזמן והבהמה ברשות הנכרי והמזונות על הגוי ואיכא פרסום וליכא מ"ע אבל כשמוכר על השבתות לבד והישראל הוא עם בהמותיו ומזונותיהם על הישראל ואיכא מ"ע וגם כיון שמוציאים העגלות והבהמות מרשות ישראל בשבת איכא מ"ע ע"ש עוד בזה אלא באופן שיפקירם בפני ג' הביא שם מדברי הב"י שצידד להתיר אפי' לכתחלה דבפני ג' איכא פרסום וליכא משום מ"ע אלא שכתב דאין לסמוך ע"ז לכתחלה ודעת הסמ"ק יחידאה היא וגם אין להתיר אלא במקום פסידא וכיון דבנ"ד הוא הפ"מ וכל פרנסתו תלוי' בזה יש להקל ע"י פרסום בפתקאות וכדומה שעושה דרך מכירה או דרך שותפות או דרך הפקר ואף דבשו"ת ב"ש חיו"ד ח"ב סי' ס"ט כתב דגם להמקילים במכירת סוסים מ"מ אסור להוליך לביתו ומן ביתו דאיכא מ"ע היינו ג"כ לעשות לכתחלה כן אבל בנ"ד הוי כדיעבד וע' טטו"ד מ"ת סי' קס"ג ובתשובת מהריא"ז ענזיל בחידושי הלכה ואגדה דף צ"ט וכבר חקר במש"ז סי' רמ"ו אם משום איסור שביתת בהמתו חייב לבזבז כל ממונו ואף דבשו"ת הריב"ש סי' שפ"ז מבואר דגם בשוא"ת חייב לבזבז ממונו וע' בשו"ת מהר"י אסאד חא"ח סי' ר"ב ושו"ת דברי חכמים סי' ל"ט אבל בעושה דרך מכירה או הפקר דליכא אלא משום מ"ע לבד הרי מבואר בר"ש ורע"ב פ"ז דכלאים מ"ו ותוס' סוכה (ל' ע"ב) ד"ה וקרקע וכו' דמשום חשש מ"ע שנראה דמקיים כלאים דינו כהידור מצוה שא"צ לבזבז אלא שליש ומכ"ש בנ"ד שעושים דרך פרסום בודאי יש להקל בהפ"מ כזה וגם יפה כ' רו"מ דבכה"ג שעושה רק איסור הוצאה בכרמלית הרי דעת מהרש"א פסחים ס"ו דבכרמלית ליכא מחמר ועמג"א סוסי' ש"ה ומחה"ש ובפ"י שבת נ"א:
2
ג׳ומ"ש רו"מ לתמוה ע"ד הריב"ש סי' כ"ד שכתב בדעת רש"י ע"ז (ט"ו) דדוקא משום מחמר דבחטאת גזרו ולא משום איסור לאו דשביתת בהמתו דהא קיי"ל מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת הנה כדברי הריב"ש מבואר בר"ן פ"ק דע"ז אבל הרי מבואר ברש"י יבמות (קי"ט סוע"א) דדוקא בספק אין חילוק בין לאו לכרת ועמ"ש בזה בפתיחה לספרי ני"ד להל' טרפות אות ז' אבל במידי דאסור רק משום הרחקה שפיר י"ל דעבדו הרחקה לאיסור כרת ולא לאיסור לאו ומה שתמה ע"ד תוס' ע"ז (ט"ו ע"א) ד"ה ושמעה שהקשו תיפ"ל משום ש"ב דהא ש"ב הוי רק עשה וי"ל דלא גזרו משום עשה ורמז לדברי תוספות מנחות (ה' וס"ח) הנה שם רק במצוה מהמובחר כתבו כן ולא בעשה גמורה ובמק"א הבאתי מהש"ס יומא (ס"ה ע"ב) משום מצוה ליקו ולגזור אבל מצינו בכמ"ק שגזרו גם משום עשה לבד ע' סוכה (י"ד ע"א) ורש"י גבי מחלוקת בנסרים וגם בסוכה (כ"ג ע"א) גזירה שמא תמות ושמא תברח ושם (כ"ו ע"א) גזירה שמא ירדם ובשבת (י"ד ע"א) ורש"י ד"ה מ"ט גזור באדם שאוכל שיהא טמא משום דזימנין דאכיל וקעבר משום משמרת תרומותי הבאתי ראי' מש"ס דביצה (ח' ע"ב) לשי' ריב"א שבתוס' חולין (קמ"א) דהל"ת נדחה ונשאר רק העשה ואפ"ה גזיר שם ועוד מכמ"ק ופלפלתי הרבה בזה ואכמ"ל אבל גם בלא"ה הדבר פשוט דהתוס' בע"ז שם קאי לשי' רש"י שם שכתב דאיכא לאו בש"ב ואף שהתוס' בשבת (נ"א) ס"ל דהוי לאו כבר כתב מהרש"א פסחים כ"ז דשכיח בתוס' סתירה ע"ש:
3
ד׳אגב אכתוב בדין ניקוי הרחוב מהזבל שצידד המג"א סי' רמ"ד סק"ח להקל ע"י קבלנות מפני שלא נקרא על שם ישראל ואני מצאתי בתשובת ר"י הלוי סוסי' י' דגם בקבלנות ואפי' במקום שרגילים בקבלנות אסור ואף שהרחוב של עכו"ם מ"מ כיון שצריכים היהודים לפנות לפני בתיהם מיקרי מלאכה של ישראל ואסור יעוש"ה:
4