שו"ת מהרש"ם חלק א ס״חTeshuvot Maharsham Volume I 68

א׳להרב וכו' מו"ה אליעזר גרינשטיין נ"י דומו"ץ דק' דאלינא

ב׳מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל בדין אשה בת גדולים אשר זה כמה שנים מעת נשואי' מוצאת תמיד בבדיקה על העד ב' או ג' שערות קטנות מאוד ואדומות ולפעמים מועטים גם כמין נקודה קטנה מאוד כמו קורט א' או ב' ונלקטים מן העד ונשאר העד נקי ולפעמים נמצא אצל השערות וקרטין כמו מראה טהורה וע"פ רוב נמצאים כשערות וקרטין רק בצד העד וזה איזה שנים בדקו את השערות בפושרין מעל"ע וגם ע"י מיעוך ברוק ע"י הצפורן ולא נימוחו אבל הקרטין א"א לבדוק כלל מרוב קטנותן כי נאבדים תיכף במשמוש היד וכדומה והאשה יש לה וסת שזב ממנה דם ג"י כדרך נשים אך ההפלגה אינו קבוע אבל לפחות ט"ו ימים אחר שפוסק דם הוסת אינה רואה ולפעמים ביום י"ט כ' כ"ב אבל ע"י השערות וקרטין הנ"ל א"י לטהר א"ע כלל רק לפעמים אחר ד' או ה' חדשים והיא אינה מרגשת כאב כלל בשום מקום עכת"ד השאלה וכפי הנראה אינה מרגשת בעת מציאת הקרטין זולת דיש לחוש להרגשת עד:

ג׳הנה בד"ז האריכו כל האחרונים ואם אמרתי אספרה כמו לבא לפלפל בכל דבריהם לא יספיק הזמן ולזאת רק על שרשי הדין אתחקה והנה הסד"ט סוסי' קפ"ח הביא בשם ת' ב"י דאיכא ס"ס שמא אינו אדום לגמרי ושמא לא נימוח והס"ט העיר דהא ספק שמא אינו אדום הוי סחסי"ד וצידד דהוי חסי"ד לכל העולם ואולם הב"מ בתשובת שבסוף סי' קפ"ח דחה ספק זה בב' ידים דכיון דכבר נתמעט הבקיאות בימי הש"ס ואסרו מספק דמי לגבינות עכו"ם דלא מיחשב ספק כלל וע' בשו"ת ב"ש מ"ת סי' י"ז שהעיר בזה ג"כ ולא ראה דברי הב"מ אבל לענ"ד אף שהיו כמה חכמים שנמנעו מלראות דמים אבל לא נגזר בימי הש"ס לאסור דרך כלל כל הנוטה לאדום וכמה אמוראים לא החמירו עתוס' נדה (דף כ') ואין זה דומה לגבינות עכו"ם שהוסכם בימי הש"ס לאסרו מספק ואף דהפוסקים החמירו כמ"ש הרא"ש סופ"ב דנדה ובטוש"ע רסי' קפ"ח מ"מ הוי שפיר ספק וחזי להצטרף לס"ס והן אמת דבמ"ש הס"ט שם דטעמא משום דהוי חסי"ד לכל העולם יש לפקפק דהא דעת הב"ש בא"ע סוסי' קנ"ה דגם בכה"ג הוי סחסי"ד וכן מצאתי בפ"י בחי' למכות (ד') דס"ל כן ואף דהס"ט סוסי' ק"צ ובחי' לנדה (נ"ב) דחה ראיית הב"ש אבל לשי' הסוברים דסד"ר בדאתחזיק איסורא ג"כ להקל נדחה תירוצו אבל י"ל דעכ"פ בדאתחזיק איסורא לכ"ע ל"מ סחסי"ד גם כשהוא לכל העולם אבל כבר הוכיח המהריט"א בתוד"ר סי' רכ"ב מש"ס דעירובין (מ"ה) דהוי שפיר ספק וגם אני הבאתי ראי' מתוס' חולין (צ"ז ע"ב) ד"ה אלא מעתה וכו' שכ' שם דבחלב שחוטה דרבנן אף דלא ידעי' כמה נפיק מיני' הוי סד"ר ונהי דאנו מחמירים משום א"כ כל א' ישער אבל עכ"פ מהתוס' מוכח דלא כהב"ש ובמק"א הבאתי מדברי הב"ש פ"ד דטהרות מ"י דמוכח דסחסי"ד עדיף טפי וצע"ג:

ד׳ועכ"פ לצרף לס"ס שפיר יש לסמוך על אא"ז המ"ב וגם הש"ך הסכים עמו בהפ"מ עכ"פ דשפיר יש לצרף גם ספק כזה ובפרט בנ"ד דהוי חסי"ד לכל העולם דפשטה הלכה כדעת הט"ז ודלא כהב"ש וגם מ"ש הס"ט שם דהוי ס"ס משם א' הנה כבר העלה הבינ"א שער הקבוע סי' נ"ג דדוקא בספק אונס דשני הספיקות הם רק משום שם אונס הוי מש"א משא"כ בכה"ג גם היכא דאין ספק מתיר יותר ע"ש היטב ואני מצאתי בתשו' שער אפרים סי' ע"ט שנראה מדבריו בעליל כדעת הבינ"א וע' בב"ש א"ע סי' קנ"ה סקכ"ב שרמז שם לתשו' שע"א הנ"ל ואם אמנם בתשו' מהר"ח א"ז סי' קי"ב נראה שהבין בפשי' ענין ס"ס מש"א וגם בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"א וסי' נ"א מוכח דהיכא דהס"ס הוי רק הוכחה על הענין הוי כש"א וע' בתשו' ראנ"ח שהובא בקו"ע שבאה"ע סוסי' י"ז סי' רב"ע נראה ג"כ כן אבל שא"ה דהספיקות הם רק להעיד שבעלה מת אבל בנ"ד כל ספק הוא שם בפ"ע ובפרט לפמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' קמ"ב להחזיק בדעת פלתי דבדאיכא חזקת היתר מהני גם ס"ס מש"א א"כ ה"נ באשה שיש לה ח' טהרה וכבר הסכימו האחרונים דגם בימי ז"נ הוי ח' טהרה ודחו ד' נו"ב ע' תשו' נט"ש סי' כ"א ותשובת בר"א חיו"ד סי' נ"ח ותשו' ח"ס סי' קמ"ב ותשו' מא"נ סי' נ"ז ותשו' ארי' דב"ע סי' י' ובח"ד סי' קפ"ז והעלו כדעת הג' רח"כ ז"ל דשלא בשעת וסת איכא חזה"ג שלא תראה ואף שרואה קרטין לא יצתה בזה מחזה"ג שלא תראה דם נדה וע' בר"א הנ"ל שכ' משום דאין לנו נ"מ לדין על הקרטין מכח חזה"ג כיון דטהורים הם ועוד כ' טעמים אחרים ע"ש בדבריהם ועכ"פ אחר ג"י ראשונים של ז"נ בודאי איכא ח' טהרה וא"כ יש להקל בס"ס מש"א:

ה׳ומ"ש בשו"ת צה"ב שבסוס' ב"מ סי' י"ג לדחות ד' פלתי מכח ד' תוס' כתובות (ט') דהתם איכא נמי חזה"ת ואפ"ה י"ל דמש"א לא הוי ס"ס תמהני עליו שהרי התוס' שם אחר שתי' דשם אונס חד הוא הקשו באמת דנוקמי בחה"ת לבעלה ותי' דאונס י"ל קול א"כ בתחלה לא אסקי אדעתייהו טעם דחזה"ת או דבאמת זהו כונת קושיתם ואין סתירה כלל וע' ח"ס סי' קמ"ב שצידד בתחלה דגם קודם הפסקת טהרה איכא ח' טהרה משום דרוב נשים אין רואות דם אחר ש"י רק שפקפק מכח ד' רש"י ומסיק דאם דם מכתה משונה מדם נדתה שפיר י"ל דאיכא ח' טהרה וע' תשו' ב"א מ"ח באמצע התשו' בזה:

ו׳ומצאתי בשו"ת מהר"ח א"ז סי' קי"ב שהאריך בדין רמ"ת והדם משונה במראיתו מדם נדה והעלה להקל מכח ס"ס דשמא כיון שמשונה במראיתו אין זה ממראה ה' דמים כיון שא"א בקיאים במראה דמים וא"כ אפי' בא מן המקור אא ושמא מן הצדדים בא ואח"ז האריך להוכיח דרוב דמים טהורים וזהו כדעת הרז"ה שהביא הס"ט סוסי' קפ"ח שם אבל בכל זה מבואר בתשו' שם דגם אי נימא רוב דמים טמאים אפ"ה יש לצרף לס"ס וגם בספק שמא כן הצדדים צידד שם דאף דרוב דמים מן המקור מ"מ כיון שהדם משונה במראיתו י"ל דמן הצדדים בא והעיר שם די"ל דהוי רק ספק א' אם טהורה או לא ומ"מ מסיק דהוי ס"ס רק שכ' שם דאיכא נמי ספיקא שמא ראתה אחר תשמיש ע"ש באורך עכ"פ מבואר שם מכל התשובה שצירף ספק דשמא אינו ממראה ה' דמים וגם ספק מן הצדדים מכח סברת דם משונה וכבר הביאו הס"ט ושאר אחרונים סברא זו בשם הגאון מו"ה גבריאל דבקרטין כיון שהדם משונה מדרך ראי' ליכא רובא דמקור והרי לנו רב קדמון שהעלה כן:

ז׳וגם לענין שמא אינו ממראה ה' דמים ס"ל דכיון דמשונה שפיר יש לצרף הך ספיקא:

ח׳ועוד אני אומר דבר חדש דהנה בהפלאה כתובות (ט"ו) העלה דמוכח מכל הפוסקים דדין ט' חנויות דכל דפריש מרובא פריש תליא רק ברוב חנויות ואפי' בחנות א' יש בשר טרפה יותר אפ"ה הדין כן ע"ש ועי' בח"ד סי' ס"ג וסי' ק"י סק"ג שדבריו סתורים בזה וע' תשו' ח"ס יו"ד סי' ס"ג דס"ל ג"כ דאזלי' בתר רוב גברי או מקומות וכן מצאתי בתשו' כנסי"ח סי' כ"ד שפסק כן ומה שתמה מזה ע"ד התוס' חולין ס"ג ע' בנח"א שבספר האשכול הל' סימני בהמה חיה ועוף סי' כ"ב מ"ש ליישבו ומעתה לפ"ז יש לדון דנהי דהיכא דמספקינן בדם אם הוא בא מן המקור או מן הצדדים אמרי' דרוב דמים מן המקור היינו בסתם דם שאין לספק בו רק אם הוא מן המקור או מן הצדדים אבל בקרטין שהעיד הר"ן דבאים מן הכליות וגם לשי' הח"צ דמחמיר מ"מ עכ"פ מיעוטא איכא וע' תשו' ארי' דב"ע הנ"ל שהעיד בשם גדול א' שעשה שאלת רופא מומחה ואמר דהקרטין גדולים באים ע"י כאב בכליות והקרטין הקטנים באים בלא כאב כלל ע"ש וא"כ אפי' אי רק מיעוטא הוא מ"מ עכ"פ ב' מקומות ישנם לפנינו לתלות בהם דהיינו הכליות והצדדים וא"כ הרי הם רוב נגד המקור ואם כן אף דרוב דמים במקור מ"מ יש לנו לילך בתר רוב מקומות וכל דפריש מרובא פריש וגם לפמ"ש הב"מ ליו"ד סי' ק"י להוכיח מחי' רשב"א חולין (צ"ד) דבכה"ג הוי כמחצה על מחצה אבל עכ"פ כיון דהוי ספק שקול שוב איכא ס"ס וכמש"ל (אבל דברי ב"מ שם צ"ע דכונת רשב"א הוא רק דהוי כרובא בפירש א"נ מחצה על מחצה בקבוע וגם בלא"ה אין ראי' משם דהרשב"א לא מיירי ביש בשר יותר בחנות א' מבחבירו) ועוד דהא באמת איכא קורבא דעליי' וצדדים אלא דרוב וקרוב אזלי' בתר הרוב כדאי' בנדה (י"ז) אבל בנ"ד דע"י ריבוי מקומות נעשה ספק שקול שוב אזלי' בתר קרוב (וראיתי בשו"ת ב"א סי' מ"ח באמצע התשו' שהעיר לענין מכה במקור דהמכה וצדדים הוי כב' מקומות אבל לא הביא מכל הנ"ל וגם דבריו תמוהים דהא המכה הוא במקור עצמו ואי' מקומו אבל עכ"פ גם הוא סובר דאזלי' בתר חנויות והביא ראי' מתשו' הר"ן ע"ש ובמ"ש שם מהא דקבוע כמע"מ ע' בש"ש שמעתא ד' פ"א בזה ואני במק"א דנתי דתליא אי מקור מקומו טמא דאז יש נ"מ תיכף ונולד הספק בקביעות אבל אי מק"מ טהור א"כ כיון דאין נ"מ עד אחר שפירש דמי למ"ש הה"מ פ"ב משבת דבכה"ג לא מיחשב קבוע) והא דמפלת קליפות ושערות צריכה להטיל למים בנדה (כ"ב) היינו דכיון דאיכא לברורי מבררינן גם ברובא דאיתא קמן כמ"ש הרמב"ן ריש חולין אבל בנ"ד דליכא לברר בבדיקה שרי:

ט׳ועוד אני אומר דגם אי נימא דאזלי' בתר רוב בשר כדעת הבינ"א שער הקבוע סי' ט"ז וזה כבר הבאתי ראי' לדבריו מש"ס דב"ב (צ"ג ע"ב) בפלוגתא דר"י ורבנן אי אזלי' בתר רובא דאינשי או בתר רובא דזריעה וברשב"ם שם לכ"ע רובא דזריעה עדיף ע"ש ואחר זמן רב מצאתי בכופ"י ליו"ד סי' ס"ג שהעיר בזה וגם בס' מקמ"ח סי' ק"י אך לפמ"ש בתו"ח שם אין ראי' ע"ש ותבין וגם בפלוגתא אי בתר גברי או בתר משליכין שהביאו הח"ס ובינ"א העירותי מזה בדברי מג"א סי' ל"ב סקס"ה ובדברי תוס' יבמות (מ"ז א') ד"ה במוחזק וע' בהגהות רב"פ לא"ע סי' י"ז על הב"ש סקל"ח בזה שלא הביא מכל הנ"ל ואכ"מ ואולם גם אי נימא כן מ"מ יש לדון בנ"ד עפ"מ שהעלה התו"ח לב"ב (כ"ג) להוכיח דהיכא דאיכא רגל"ד להקורבא כגון שהוא קרוב מאוד והוי קורבא דמוכח וכהא דדם נדה אי לאו דהרוב הוי ג"כ רובא דמוכח דדם המקור הרבה מאוד ודם העלייה מיעוטא דמיעוטא הוי אזלי' בתר קורבא והעלה עפ"ז דבדאיכא קורבא דמוכח והרובא לא מוכח אזלי' בתר קורבא וביאר שם דרובא דלא מוכח הוא אם הוא רק א' או ב' יותר ממחצה ורובא דמוכח הוא אם הוא הרבה מאוד יותר מחצי ע"ש שחולק בזה על הש"ע יו"ד קכ"ט ואני מצאתי במה"פ על הירושלמי פ"ב דב"ב שהעלה מדעתא דנפשי' בדעת הרמב"ם כן וסיים דבדאיכא אומדנא דקורבא דמוכח אין הולכין אחר הרוב ע"ש באורך ומעתה לפ"ז בנ"ד גם אי נימא דאזלי' בתר רוב בשר מ"מ עכ"פ ליכא רובא דמוכח דדמי להיכא דהרוב הוא רק א' או ב' יותר מחצי' כיון דאיכא רוב חנויות כנגדו א"כ שוב קרוב עדיף:

י׳וה"נ בנ"ד כיון דאיכא תרי מקומות דכליות ודעליי' וצדדים שוב אזלי' בתר קורבא:

י״אובפרט דאיכא נמי חזקת טהרה של האשה וכבר נסתפק הפמ"ג בא"ח סי' שכ"ה סק"ז די"ל דחזקה וקורבא עדיף מרובא ואם כי בשו"ת נט"ש סי' ס"ד הוכיח להיפוך וע' פלתי סי' ס"ג ושעה"מ פ"ב מיו"ט אבל בדאיכא רוב מקומות וחזקה וקורבא י"ל דכ"ע מודו דאזלי' בתרי' וע' נדה (ג' ע"א) התם נמי כיון דאיכא שרצים דגופיה ושרצים דעלמא כתר"ל דמי ומבטל החזדמע"ק ע"ש אבל י"ל דהתם לשמאי א"ל ולדידן י"ל דא"צ לזה ע"ש ותבין:

י״באך דא עקא מה נעשה לאחותנו ביום הפסקת טהרה דהוי בחז"א ואף שכתבתי לעיל בשם הח"ס לצדד בזה כיון שהדם משונה בכ"ז קשה להקל אך יש לי לדון דכבר האריך בתשו' נו"ב מ"ק סי' מ"ו להוכיח דבדיקה א"צ בחורין וסדקין וסגי מדינא בקינוח בעלמא ונהי שלא רצה לסמוך על זה למעשה וגם הח"ד סימן קצ"ו סק"ד חולק עליו ויעוין בקונ' פתח הבית שבסוס' רא"פ סי' ט"ו מה שהשיג על הח"ד שם ועכ"פ חזי לאצטרופי בנ"ד דבאמת גם דעת האב"מ בשו"ת שבסופו סי' כ"ג דגם הפסקת קודם טהרה ליכא חז"א והוכיח כן מחי' הר"ן ע"ש וסיים דהעיקר כמ"ש הנ"ב סי' נ"ט דעיקר הפסקת טהרה ליתן דעתה להרגיש אם אין דם יוצא מהמקור וע' בח"ד ובתשו' ח"ס סי' קע"ז מ"ש בזה ועכ"פ בצירוף בדיקה ע"י קינוח י"ל דאזיל ל חז"א וא"כ תוכל להפסיק יום א' בטהרה ע"י קינוח וגם תבדוק בבקר כן ובודאי לא תמצא הקרטין ושוב ביום שאחריו תפסוק שנית בבדיקה בחורין וסדקין ותספור ז"י נקיים וגם אם תמצא קרטין שוב מוקמי' בחזקת טהרה כנלע"ד נכון:

י״גואולם כ"ז היכא דלא בדקו כלל אי נימוחו אבל בנ"ד שבדקו השערות ולא נימוחו ובע"כ שיש לה איזו מכה באיזו מקום וכמ"ש הנו"ב מ"ת סי' צ"ט שהביא רו"מ א"כ נראה דלכ"ע יש להתיר גם הקרטין שלא נבדקו דהנה כבר הוכיח בתשו' ב"א סי' מ"ט מדברי הרשב"א בחי' לנדה וש"פ דכל קליפות ושער ועפר אינו מצוי שיהי' דם נקרש כזה ורובן בריות נינהו אלא משום דאיכא לברורי מבררינן ע"ש באורך וגם אי נימא דמיעוט המצוי שיהא דם וחיישי' גם היכא דליכא לברורי היינו היכא דלא הוחזק בפנינו מכה שמוציאה מין כזה אבל בנ"ד הרי מכתה מוכחת עלי' ודמי להא דסי' קפ"ז סעי' ה' דאם יש לה מכה שמוציאה דם דתולה במכתה ובפרט בנ"ד שהקרטין משונים מדם וסתה וטפי יש לתלות במכה שבכליות וכדומה וע' בפ"י כתובות (ט') בתוספות ד"ה האומר שביאר ד' ר"ח שם דהא דתלינן בדם בתולים אף שא"י אם מוציאה דם משום דדם בתולים הוי קורבא דמוכח כיון שבא בשעת תשמיש ולשי' מהרש"א שם הוא משום דדם נדה שלא בש"ו לא שכיח ע"ש וא"כ הרי אם דם מכתה משונה אין תולין במכתה כדאי' בש"ס דנדה (ס"ו) וטוש"ע שם ומבואר דהשינוי הוי הוכחה ואומדנא ואף דהתם להחמיר הוא כבר כתבתי בשם תשובת מהר"ח א"ז שכ"כ גם לקולא א"כ בנ"ד שהדם משונה מדם וסתה איכא הוכחה להיפוך וכיון שידוע שיש לה מכה שמוציאה שערות תולין גם הקרטין דכבר הבאתי דברי הרשב"א דשערות ועפר תרוייהו שוים דרובן בריות נינהו וגם החוש מעיד שכמעט רוב הנשים המוצאות קרטין מוצאות גם שערות א"כ אין בזה שינוי כלל וגם דם וסתה לא שכיח שלא בש"ו וכמ"ש מהרש"א הנ"ל וגם הרי ע"פ הרוב נמצאים רק בצד העד וכבר כ' בתשו' ארי' דב"ע סי' י' דאם נמצא תמיד בצד העד הוי הוכחה דאינו מן המקור:

י״דוהנה רו"מ הביא דברי הנו"ב מ"ק סי' נ"ז דהיכא דלא יבורר כל הספיקות גם היכא דאיכא לברורי לא מבררינן וכבר דיבר מזה בישוע"י ואני הארכתי בזה בתשו' לק' באטשעטשא במדינת מאלדוי ופלפלתי עפ"ז בכמה מקומות אבל הבאתי לדברי הר"ן פא"ט בדין ריאה הסמוכה לדופן דמפורש דלא כנו"ב וישוע"י וגם מדברי הרמ"א יו"ד סי' א' סעי' ב' מוכח להיפוך וגם מצאתי אח"כ בתשובת ב"ש מ"ת סי' י"ז שהוכיח מהמלחמות פ"א דחולין להיפוך ואני הבאתי מדברי תוס' שבועות (מ"א ע"ב) ד"ה כל מלתא כו' ותשו' רע"א סי' פ"ט ועוד מכמ"ד ואכ"מ:

ט״וומ"ש רו"מ מדברי הש"ך סוסי' קפ"ח שהוכיח מהירושלמי כדעת הראב"ד ודלא כהרז"ה יעוין בתשו' ב"א חיו"ד סי' מ"ט שדחה ראיית הש"ך ואדרבא הוכיח מירושלמי כדעת הרז"ה:

ט״זוגם במה שהביא רו"מ מדברי הש"ך סקט"ז שדחה דברי רמ"א שמחלק בין שעת וסתה יעוין בתשו' מהר"י אסאד סי' רל"ו שהוכיח מתשובת הרא"ש כדעת הרמ"א וגם במ"ש רו"מ מהח"ס סי' קנ"ט וסימן קע"ו דגם בעפר אם לא נימוחו טהור ושכ"ה בנו"ב מ"ת סוף סימן קנ"ב יעוין בתשובת ב"א הנ"ל שהאריך גם כן להוכיח כן:

י״זוגם במ"ש רו"מ מדברי סד"ט סוסי' ק"צ דאין דרך מקור להוציא פחות מטיפה א' ומשו"ת דברי חיים חיו"ד סי' ע"ב שפקפק בענין הקרטין ע"ד הס"ט דהא יותר מטפה א' שכיח וא"כ אם מוצאת ב' קרטין בטל ההיתר ורו"מ כ' די"ל דכמה קרטין באים מטיפה א' הנה מלבד שגוף דבריו לא נהירין אף גם כבר האריך בתשובת הר המור סי' כ"א לדחות ד' הס"ט והוכיח דהש"ס מיירי במראה טהור ולא בדם טמא וגם אדרבא לשי' הס"ט ק' מהש"ס (דף נ"ז) כמו שרמז הס"ט שם ובתשו' ב"ש סי' י"ז העיר על הס"ט בזה ולא ראה ד' הס"ט סוסי' ק"צ שרמז בעצמו לש"ס הנ"ל אבל גם בלא"ה הקרטין משונים במה שהם כמין עפר ולא שכיחי מן המקור וכמש"ל מדברי הרשב"א בחי' לנדה:

י״חוגם אם הן הרבה איכא הוכחה הנ"ל:

י״טוגם מ"ש האחרונים לצרף הספק שבאים בלא הרגשה ול"ש בזה חזקת דם בהרגשה והביאו בשם בי"ע וש"י דגם בראתה בצירוף מראה טהור תלינן ההרגשה בדם טהור ורבים הרעישו ע"ז ודחו ד"ז בב' ידים אבל יעוין בס' ערוך לנר לנדה (נ"ז ע"ב) שהאריך לקיים ד בי"ע והוכיח מהש"ס כן וגם הוכיח מנדה (ג') ורש"י דהרגשה לא הוי רק במרגשת מעט צער כמו בהתחלת יציאת מ"ר וסיים שזהו עיקר גדול להקל בענין ההרגשה יעו"ש היטב ומ"ש רו"מ מדברי האחרונים שכתבו דדם שלא בהרגשה סותר מדאורייתא הנה אם כי כמה אחרונים חששו לזה והביאו מדברי רמב"ן בחי' לנדה ל"ז אבל יעוין בשו"ת משיבת נפש סוסי' ל' שהאריך בזה להוכיח דאם הפסיקה בטהרה פעם א' אפי' ראתה אח"כ שלא בהרגשה אינו סותר וגם עולה לז"נ ודחה הראי' מדברי רמב"ן די"ל דמיירי שלא הפסיקה עוד בטהרה ועוד כ' לדחות הראי' מהרמב"ן באופן אחר ובפרט שכן דעת הראב"ד ורז"ה ורמב"ם ור"ח ותוס' ורשב"א ורא"ש וש"פ ע"ש היטב ולכן גם ספק זה חזי לאצטרופי להקל בנ"ד. ומ"ש רו"מ דיש לצדד שלא תבדוק רק ביום א' ויום ז' דזהו רק חומרא דרבנן ובכה"ג אין להחמיר והביא מדברי נו"ב מ"ת סי' קכ"ט ותשו' דברי חיים סי' ע"ד ודברי סד"ט סי' קצ"ו סקט"ו וישוע"י סוסי' קצ"א והנה גם אני הוריתי כן כמ"פ בכיוצא בזה אבל מה נעשה אם ביום ז' תמצא הקרטין ויהיו תרי קולא ועסי' קצ"ט סעי' ז' ותבין ולפי דעתי אם תבדוק רק בקינוח בעלמא ולא תכניס העד בעומק לא תמצא הקרטין ולכן מהנכון לבדוק בהפסקת טהרה ויום א' בחורין וסדקין בעומק ושאר הבדיקות תבדוק רק בקינוח:

כ׳סוף דבר שכבר נתבאר כמה צדדים להקל בנ"ד ולכן באותן ט"ו ימים שיש לה וסת קבוע שלא לראות בהם נלע"ד שא"צ לבדוק כלל גם בהרגישה זיבת דבר לח רק בקינוח מבחוץ סגי ובפרט בנשים דשכיח בהו זיבת דבר לח במראה טהור כליחה וכדומה תולין במצוי וא"צ בדיקה כלל וגם בז' נקיים תפסוק בטהרה יום א' בקינוח ואח"ז תפסיק ביום שאחריו בבדיקה בעומק וגם פעם א' ביום א' של ז"נ ולא תחשוב יום שבדקה בקינוח לצירוף ז"נ ושאר הימים תבדוק רק בקינוח וגם אם תמצא קרטין תוכל להקל בהם:

כ״אואין לה להחמיר יותר אחרי כי טהורה היא ע"פ דעת תורה ואמנם בימים שיש בהם חשש וסת אין רצוני להקל אבל א"צ לבדוק רק בקינוח ולדעתי לא תמצא קרטין כלל בקינוח לבד ויעוין בשו"ת עטרת חכמים סי' י"ז שהעיד שבא לפניו כמ"פ עובדות כאלו שהיה לכלוך בפי הרחם וע"י רחיצה וקינוח נפסק הדבר ולכן תנסה גם בנ"ד כן ואם לא יועיל אזי יעשו כפי הנ"ל ויצאו דברינו בטהרה והנלע"ד כתבתי: