שו"ת מהרש"ם חלק א ע״בTeshuvot Maharsham Volume I 72
א׳להרב המאוה"ג מו"ה קאפל צבי נ"י אבד"ק סאליצא במאלדוי:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בדין אתרוגים המובאים מא"י על חג הסוכות ובכל תיבה יש צעטיל מהרבנים דשם שהופרש עליהם תו"מ ואצל סוחר א' לא הי' צעטיל של הכשר הנ"ל, ופסק רו"מ דדינם כאתרוג של טבל וגם א"א להפריש מזע"ז דדלמא קצתן מעושרין וקצתן אינן מעושרין ויפריש מפטור על החיוב ולא דמי לדמאי דהתם ידוע מאיזו ע"ה לקח ורובן מעשרין אבל כאן ידוע שיש חשודים שאין מעשרין וה"ל כקבוע ואם אולי בצרו ישראל מגן עכו"ם דמבואר בתשו' ר"ב ומג"א סי' תרמ"ד סק"ד דהוי נמרח ביד ישראל וא"כ הרי א"א לתקן וגם א"א להפריש במחשבה כ"ש מכל אתרוג דא"כ דינו כחסר כ"ש והאריך בפלפול:
2
ג׳הנה לענ"ד יש לדון בזה כמה צדדים להקל והנה לכאורה עלה בלבי כיון דלשי' רמב"ם וש"ע רסי' של"א כל חיוב תו"מ של פירות א"י בזה"ז הוא רק מדרבנן ולשי' רש"י וכמ"פ כל תו"מ של פירות האילן חוץ מתירוש ויצהר הוא רק מדרבנן א"כ מדוע ניחוש מספק הרי הוא ספק דרבנן וא"ל דהוי דשיל"מ דהא בנ"ד איננו דשיל"מ דלא יוכל להפריש עליהם ממק"א ואם יפריש ממנו יפסיד המצוה ובמקום הפסד ל"ה דשיל"מ כנודע וע' בפמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות כ"ב שצידד דבדמאי ל"ה דשיל"מ אבל כבר השיגו עליו מש"ס דמנחות (ל"א) ובמק"א הבאתי מהירושלמי פ"ג דחלה ה"ז דבטבל דרבנן לכ"ע בטל ברוב ולא פליגי ר"י ור"ל רק בטבל של תורה אבל במרה"פ פ"ה דמעשרות ה"א העלה דלהלכה אין לחלק בזה וא"כ גם בנ"ד לא בטל וכן אין להקל בספק וגם בלא"ה מבואר במל"מ פ"ז מתרומות הי"ז דגם בתרומה דרבנן ואפי' בתרי דרבנן אין להקל בספק ע"ש:
3
ד׳אך יש לדון דהא בפירות של א"י שיצאו לח"ל קיי"ל כר"ע דפטורים מתו"מ כמבואר בסי' של"א סי"ב ואף דהמל"מ פ"א מתרומות העלה דזה דוקא בלא נתמרחו בא"י אבל בנתמרחו בא"י והגיעו לידי חיוב לכ"ע חייבים ע"ש מלבד דבסמ"ח על החינוך מצוה רפ"ד השיג על המל"מ והעלה דלשי' הר"מ גם בכה"ג פטורים ע"ש באורך וכ"ה להדיא בב"ח יו"ד סי' של"א סעי' ל"ז בסופו בדעת הרמב"ם אף גם י"ל דדוקא היכא דנתמרח בא"י אדעתא שיהי' בא"י בזה אף שיצאו אח"כ לח"ל חייבים אבל אם מתחלה נתמרחו אדעתא להוציאם לח"ל י"ל דלכ"ע פטורים וכה"ג כתבו התוס' בערכין (ל"ד ע"א) ד"ה הן ומגרשיהן למסתרינהו קיימי וא"ת מה נ"מ אם נסתרו כיון שהיו מוקפות חומה מעיקרא דהתניא לעיל אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו וכו' א"נ כדר"א ושאני הכא כיון שהם ראויות שלא יהא להם תימה לא תועיל להם קדושת חומה שהי' קודם לכן וכו' ע"ש ואף די"ל דשא"ה דמעצמן עמדו מעיקרא ליסתר משא"כ בנ"ד הוא רק מצד שבדעתו להוציאן לח"ל אבל ז"א דמבואר בתה"ד שהובא במג"א סי' שנ"ח סק"ח דאין לחלק בזה ואדרבא במפרש דעתו עדיף. מהיכא דעומד בסתמא לכך והרי גם בחלה קיי"ל דאם דעתו לחלק פטור מחלה וה"נ בדעתו להוציאו לח"ל ועתוס' פסחים (נ"ב ע"ב) ד"ה רב ספרא דלסחורה מוציאין מא"י לח"ל וגם לפי תי' ב' י"ל דבנטעו מתחלה אדעתא להוציאו לסחורה מותר וע' בתשובת ח"ס חלק ו' סי' ס"ג שהעלה כעין זה לחלק בדין לקוח דאם מתחלה מרחן בע"ב למכור פטור ואם מתחלה הי' דעתו לעצמו אפי' מכרן אח"כ חייב ובאמת שכבר קדמו בזה במרכבת המשנה פ"ב ממעשר והחזיקו על ידו בט"ג לגיטין פ' הניזקין ע"ש ובפרט דכל דין אתרוג של טבל תליא בפלוגתא דלשי' הרמב"ן יוצאין באתרוג של טבל דדמי לתפוסת האחין ויש אתרוג לכל א' כמ"ש הר"ן בסוכה בשמו ונהי שהר"ן פקפק עליו וכ"ה דעת התוספות עכ"פ איכא כמה ספיקות להקל וא"ל דבנ"ד גם הרמב"ן מודה כיון דאין בידו לסלק את הכהן ולהפריש אחר וכמ"ש רו"מ ז"א דהא מבואר בתוספות יבמות (צ"ג ע"א) בד"ה מייתי כנתא דפירי וכו' ולא מסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהי' רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב ובין רחוק ע"ש וה"נ יכול לקנות בא"י אתרוג של טבל ולהפריש על החייבים שבאתרוגים אלו ובזה"ז יוכלו לעשות ע"י ט"ג במשך איזו שעות ועתוס' חולין (ו' ע"ב) בשם ירושלמי אם יש לחוש ששלח לו דבר שאינו מעושר (והנה לכאורה יש לפקפק במ"ש לעיל דל"ה דשיל"מ משום פסידא דמצוה אם יפריש ממנו דהא יהי' חסר ופסול לברך עליו ופסידא דמצוה הוי פסידא כמ"ש התוספות פסחים (י"א ע"א) ד"ה אבל לא גודשין וגם הוי הפסד גמור דאם אינו ראוי למצוה לא יהי' שוה כלום ולפמ"ש הא אפשר לברר ע"י ט"ג אם הם מעושרין ושפיר י"ל דהוי דשיל"מ אבל ז"א דג"ז הוצאה גדולה למדינה אחרת ושפיר ל"ה דשיל"מ וגם הרי בלא"ה דחיתי לעיל טעם זה):
4