שו"ת מהרש"ם חלק א ע״זTeshuvot Maharsham Volume I 77
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה אשר זעליג אפטאוויצר נ"י אבד"ק אזערנא
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר הדו"ד שבא לפניו בראובן שהי"ל אנטליר בנכסיו לשרתו בכל צרכי הבית וכל הוצאותיו הי' על פיו וכמ"פ לקח האנטלר בהקפה בחנויות בלא פקודת הבעה"ב אלא לפי שהי' מפורסם שהוא ממונה בביתו הקיפו לו והיו שולחים חשבונות ושילם הבע"ב ועתה הלך האנטלר מהבע"ב והחנונים תובעים חובותיהם והבעה"ב טוען שהאנטלר לקח זאת לעצמו ולא באו לידו כלל והאנטלר מודה ג"כ בזה והחנונים טוענים כי ע"י שהי' רגיל לשלם עד עתה לכן הקיפו גם להלאה והי"ל להזהירם שלא יקיפו יותר. ור"מ הביא דברי רשד"ם שהובא בבאה"ט סי' קכ"ט שצידד דבאומר כל הנותן אינו מפסיד לא הוי ערבות ומכ"ש בזה:
2
ג׳הנה לא אדע מדוע הביא מבאה"ט ולא מהש"ך שם סק"ו שהביאו ובש"ך יו"ד סי' רל"ה מבואר להיפוך אבל בשע"מ חו"מ שם סק"ב הביא מדברי הרשב"א והר"ן ורא"ש פ"ק דקידושין (דף י"ט) בהא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך וכו' דמפורש דבערב בעינן שיאמר הערב להמלוה ודלא כהש"ך ביו"ד הנ"ל:
3
ד׳וגם מ"ש מהאס"ז (ב"ק ק"ד) דבשכירו ולקיטו י"ל דלא האמין לו לכל דבר וגם דין גי"ד דא"ע סי' ל"ה מהני רק לאותו דבר ולא לשאר דברים הנה כיוצא בזה מבואר בס' האשכול הל' שחיטה סי' ג' בדין הוכיח סופו על תחלתו דמהני הגי"ד רק לאותה מעשה ולא למעשה אחרת ולכן דוקא בזרק באותה שחיטה אמרי' כן ע"ש:
4
ה׳ומ"ש רו"מ מהא דיו"ד סי' שכח וקצה"ח סי' רמ"ג לחלק בין מידי דבעי שליחות ובין מידי דסגי בגי"ד ובזה ביאר ליישב הא דע"ז (נ"ג) דכיון דגלו דעתייהו דניחא להו בע"ז שליחותייהו קעבדו דבכה"ג דסגי בגי"ד מהני גם ע"י עכו"ם הנה כבר קדמוהו הברכ"י לאהע"ז סוסי' ה' ובשו"ת בש"ר סי' ש"פ דהתם מטעם גי"ד דניחא להו סגי דבאמת הא דאא"א דשא"ש הוא רק נגד רצונו משא"כ בדאיכא גי"ד דניחא לי' וע' בתשו' ח"ס חאו"ח סוסי' פ"ד מ"ש ג"כ בזה ויעוין בתשו' נאות דשא סוסי' ל"ט ותשו' בר"א חא"ע סי' ק"א מ"ש בזה אבל בכ"ז בנ"ד אינו דומה לכל הנ"ל דבשלמא היכא דצוה ליתן לפלוני לצורך אותו פלוני י"ל דגי"ד שרצונו לההנותו וכדומה אבל בנ"ד הרי עד עתה מה שלקח האנטלר בא ליד בעה"ב ולכן שילם להם אבל עתה שלא בא ליד בעה"ב והאנטלר לקח לעצמו הרי בכה"ג לא הי' מעולם גי"ד שרצונו לשלם להם וע' בב"ש אה"ע סי' ק"ב סק"ח לחלק בדין נו"נ בין בא ליד הבעל או לא:
5
ו׳ומ"ש רו"מ שהי"ל להזהירם שלא ליתן יותר הנה אם כי מצינו כה"ג בתוס' כתובות (ל"ד ע"ב) ד"ה מתה וכו' דהתם פשע האב שהי"ל לומר לבניו שאינה שלו הלכך מחיים פשע בה ונתחייב בה באותה שעה ונשתעבדו נכסיו ע"ש ובתוס' ב"מ (דף פ' ע"א) בד"ה ואי וכו' דהכא שניהם פשעו וכו' והי' לכל א' ליתן לב על חבירו ולהזהירו ואחרי שלא הזהירו גם הוא פשע ע"ש אבל היינו בשומר דחייב גם בגרמא אבל במי שאינו שומר לא אפשר לחייבו ע"י שגרם הפסד לחבירו בשוא"ת וכמ"ש הרמב"ן הובא בקצה"ח סי' ס"ו סקכ"א וכ"ה במאירי הובא באס"ז לב"ק נ"ו ואף דמבואר בריטב"א ואס"ז ב"מ ע"ג דהיכא דסמך עליו והימני' מתחייב גם בביטול כיסו כבר הארכתי בחיבורי לחו"מ סי' קע"ו להוכיח דלא קיי"ל כן רק היכא דנתחייב בפירוש בזה ואח"ז מצאתי במרה"פ על הירושלמי ב"מ פא"נ שפסק ג"כ כדברי ודחה ד' הריטב"א ויעוין בשו"ת פני יצחק הספרדי חחו"מ סי' כ"ג שהרחיב הדיבור והביא מכמה תשובות להוכיח דבשוא"ת ל"ש דד"ג ופטור ע"ש וגם מבואר בב"י חו"מ סי' רנ"ב במה שחלק על הרשב"ץ דאף שהתחילה לפרוע קצת א"א לחייבה על השאר ול"ה הודאה על הצוואה וכ"ה ברשד"ם חח"מ סי' רע"ג ומכ"ש בנ"ד ולכן לענ"ד אין מקום לחייב את הבעה"ב לשלם החובות של האנטלר, והנלע"ד כתבתי:
6