שו"ת מהרש"ם חלק א ע״חTeshuvot Maharsham Volume I 78
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה אלטר שפירא נ"י אבד"ק וויקנא בגליל בוקאווינא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בשן תותבת אם הוי חציצה לטבילה ורו"מ הביא דברי הבינ"א שער בית הנשים סי' י"ב שפסק דלא הוי חציצה ורו"מ תמה שהרי הנשים מוציאות אותם בכל עת לנקותם יפה מכל חלודה וכדומה ויש מוציאות אותם בכל יום ואמאי לא יהי' חציצה, הנה בד"ז כבר האריך בשו"ת אמרי אש סי' ע"ה ע"ו והביא מש"ס דשבת (ס"ד) והעלה לדינא דאם זמן רב עובר שא"צ להוציאו לנקותו וא"א לה להוציאו בעצמה בלא רופא אומן אזי הוי מיעוטו שאינו מקפיד ואינו חוצץ וגם בשו"ת בנין ציון החדשות סי' נ"ז העלה כן והביא ג"כ מש"ס דשבת הנ"ל וגם בשו"ת משיבת נפש סי' ל"ב ומבואר מדברי כולם דאם דרכה להוציאו בכל עת בודאי חוצץ ובתשו' גידולי טהרה סי' כ"ב ותשו' מהר"י אסאד סי' רכ"ט הוסיפו דאם א"י להוציאו בלא אומן אינו חוצץ אפי' אם מוציאתו בכל זמן קרוב ע"י האומן אבל אם יכולה להוציאו בעצמה בלא צער וכאב אסור לה לטבול עד שתוציאו ע"ש ובפרט כפי הנהוג בזה"ז שהם מוציאין אותם בכל עת לנקותם נראה דגם בדיעבד שכבר טבלה הוי חציצה וצריכה לחזור ולטבול ורק אם אינו דבוק בבשר שסביב השינים בחוזק והוא רפוי עד שראוי לביאת מים בתוכו יש לצדד אבל הוא כמעט מהנמנע להבחין ואין להקל, והנלע"ד כתבתי:
2