שו"ת מהרש"ם חלק ב ק״דTeshuvot Maharsham Volume II 104
א׳ב"ה ב' שמיני ב' א"ח דפסח תרנ"ט להרב וכו' מו"ה יוסף שווארטץ נ"י מק' מאקא:
1
ב׳בארץ הגר:
2
ג׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שעשה לו העמדה של י"ש אצל ישראל מומר לשלחו לו ע"י הבאהן הן זמן רב קו"פ והי"ש בא ביום י"ג ניסן ערב שבת ולא הי"ל פנאי לקבלו והניחו על נכסיהן ולא מכרו לעכו"ם בסברו שאינו שלו עדיין ובתוהמ"פ נודע לו והוא היזק רב של כמה מאות ר"כ:
3
ד׳הנה באם שעדיין לא שלח הקונה להמוכר המעות על הי"ש רק שהמוכר סמך עליו והאמינו ושלח לו הי"ש יש לצדד שעדיין לא זכה הקונה בגוף הי"ש אף שבדד"מ יוכל המוכר לתבעו לקבלו מ"מ עדיין לא זכה בגוף החמץ וכיון שהי' בבית עכו"ם והאחריות על הבאהן הי' מקום להתירו והממונים של הבאהן בודאי לא זכו בו עבור הקונה דאין שליחות לעכו"ם ולא כיוונו לזכות אבל בנ"ד שגם המוכר ישראל א"כ הרי אי נימא שלא זכה בו הקונה א"כ עדיין הוא של המוכר וגם הוא לא מכרו לעכו"ם וגם אם החמץ על אחריות הבאהן מ"מ ל"מ כלום והחמץ אסור אבל כפי שכתב רו"מ שהמוכר אוכל ומוכר חמב"פ וא"כ ישראל נזהרים שלא לקנות ממנו נראה שאין חיוב על הקונה לפדותו מן הבאהן ויוכל לבקש מהם לשלחו בחזרה והוא ישלם הוצאת הבאהן וההיזק שיתבעהו המוכר ואין זה בכלל מושיט איסור למומר דאפי' בדליכא משום לפ"ע איכא משום מסייע לעוברי עבירה וע' בש"ך ודג"מ יו"ד סי' קנ"א ושאר אחרונים בזה דהכא דאכתי לא זכה בו הישראל מד"ת אינו מחויב להפסיד ממונו כדי להציל אחרים ממכשול כדמוכח מדברי מהרי"ו ורמ"א רס"י קנ"ז ועמ"ש בדע"ת סי' נ"ז סקנ"ו דגם בחשש שמא יחזור וימכרנו לישראל מותר להחזירו למוכר בכה"ג והבאתי מדברי הח"י סי' ת"מ וסי' תמ"ח ועוד מכמ"ק בזה אך דבכה"ג יהי' ראוי לפרסם שיזהרו ישראל ממנו אם אין חשש היזק ממון בכך. והנלע"ד כתבתי:
4