שו"ת מהרש"ם חלק ב ק״זTeshuvot Maharsham Volume II 107
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה שמואל בראך נ"י אבד"ק נור מאדא. בארץ הגר:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר א' אשר באמצע החורף כדי להבריח מס החדש שנעשה על י"ש הטמין חבית אקוויט בחפירה עמוקה יותר מג"ט בחצר של עכו"ם והחזיר העפר למקומה ועליו נתנו קש והתנה עם העכו"ם שאם יוודע ההעלמה להשרים יקבל על עצמו הזיוף והוא יחזור לו ההיזק ובהגיע הפסח מכר החמץ שבביתו ושכח מן החבית הנ"ל ולא הזכיר מזה כלל בהשט"מ ולא בדיבור ובחהמ"פ נזכר מזה ולא שאל עד אחה"פ ורו"מ האריך למעניתו להתיר החמץ שעעה"פ כיון שהוא הפ"מ לערך מאה ר"כ הנה מה שתמהו על התשב"ץ שהתיר בביטל ואונס נגד הרמב"ם כבר רמז התשב"ץ בקיצור דכיון דמהני ביטול גם לחמץ ידוע לכן יש להקל והיינו דהרמב"ם לשיטתו דפסק דלח"י לא מהני ביטול וכן העלה בשו"ת משיבת נפש סי' י"א ושו"ת ב"ש אחרון חא"ח סי' ח' ובכ"ז בנ"ד שנזכר תוך הפסח אין להקל כמ"ש כת"ר בעצמו ואף שמהתשב"ץ מוכז גם בכה"ג להקל מ"מ קשה לסמוך עליו נגד כל הפוסקים אבל עיקר ההיתר כמ"ש רו"מ דכיון שהי"ש הי' טמון בחפירה בעומק במה חדשים קו"פ ולא אדעתא דפסח אלא שממילא נמשך הדבר עד אחה"פ דמי להא דסוס"י תל"ח דחמץ בבור א"צ להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו ואף דמבואר שם דאסור להטמינו בידים בזה חידש רו"מ דדוקא במטמינו לצורך שלא יצטרך לבערו משא"כ בנ"ד והביא מדברי יד אפרים סי' תל"ו בט"ז סק"ד שכתב כעין זה ולכן העלה רו"מ דבנ"ד שביטל ואמר כל חמירא ומבואר בפמ"ג א"א סי' תמ"ח סק"ח ותשו' כתר כהונה סי' ח' דאם החמץ ברשות אחר דליכא חששא דחצרו קונה לו אין לחוש להערמה עכת"ד:
2
ג׳והנה מ"ש שהחמץ ברשות גוי יש לפקפק דבנ"ד מסתמא משלם להנכרי בעד החפירה והוי כשכירות רשות שהשכיר לו החפירה ההוא לצורך החבית י"ש שלו א"כ הוי ברשות ישראל ושייך ג"כ לומר דחצרו קונה לו. אך דמ"מ מדין הטמנה הגם דמבואר בתורי"ד לפסחים מהדורא תליתאה (דף ו') דגם במטמין חמץ ברשות עכו"ם בבור או ברה"ר עובר דברשותי' קאי וד"ז נעלם במחכת"ה מהשאג"א סי' פ"ו מ"מ בנ"ד שהטמינו כמה חדשים מקודם אם הי' בדעתו גם אולי יפנהו ויקחהו משם קודם יו"ט יש להקל בהפ"מ בצירוף כל הסניפים את הי"ש למכור לעכו"ם ונראה דיש לבטלו ברוב וגם לקנסו באיזה קנס לעניים והנלע"ד כתבתי:
3