שו"ת מהרש"ם חלק ב י״אTeshuvot Maharsham Volume II 11
א׳עוד להרב הנ"ל:
1
ב׳ומ"ש עמ"ש בחיבורי גי"ד בסוף לוח התיקון בעובדא שנפל נר חלב ע"ג מעים דהוי טהור מליח וטמא תפל והביא רו" מדברי הח"י סי' תמ"ז סק"ו וסי' תס"ז סקמ"ז שפסק כן לא אדע מהו האם באתי לחדש ד"ז ואני חדשתי רק דבמעים אין להקל ובגוף דינו של הח"י שחידש דגם בחמץ יש להקל וכ"ה בפמ"ג א"א שם סקט"ז אני מצאתי כן בתשו' מהר"ח א"ז סוס"י י"ז וז"ל ואם נפל חמץ על בשר מלוח בפסח הי' נראה להתיר הבשר דהוי טהור מלוח וטמא תפל דמותר עכ"ל והנה רו"מ העיר בזה מדברי או"ה כלל ה' דין ח' שכתב וז"ל אבל דם בעין שנפל על בשר בשעת מליחה או צליו' אסור אם אין ס' בבשר לבטלו כאלו הי' נופל עליו חלב או חלב או שאר איסורין אפי' אם החלב או הדם צונן ותפל. דמאחר שהבשר הוא הרבה והאיסור הוא מועט הוי כשניהם מלוחים כדאיתא לקמן בתשובת תתאה גבר וכו' עכ"ל ואם כי הוא הערה גדולה אבל הנה ברמ"א סי' צ"א ס"ה מבואר דאם הטמא תפל הוא דבר צליל נאסר הטהור המלוח א"כ הרי באו"ה שם הזכיר מקודם דם וחלב שהם צלולים אך דהאו"ה כלל ו' דין י"ז סובר דאם אין הלח דבר נדבק אינו אוסר ומבואר בחמ"ד הל' בב"ח סי' ל"ט דדוקא אם נפל הרבה דבזה נתקרר ההיתר משא"כ בנפל רק דבר מועט אוסר ע"ש א"כ י"ל דזהו כונת או"ה כאן דאם האיסור דבר מועט והוא צליל שפיר אוסר ולכן לא נקט האו"ה בסוף דבריו רק חלב או דם ולעיל נקט חלב או חלב או דם והיינו דהכא מיירי רק בחלב בקמץ או דם דהוי דבר צלול דבזה שפיר אוסר בדבר מועט דלא נתקרר המלוח ואדרבא גם מעט הצלול נעשה מלוח וזה שייך רק בדבר צלול מעט שכח המלח נבלע בתוכו ונעשה מלוח מעל"ע אבל בדבר יבש מה בכך שהוא דבר מועט הרי אין המלח נוגע בו אלא בצד א' במקום שנוגע בהמלוח ולא נעשה כולו מלוח כדקיי"ל בבשר שנמלח מצ"א דלשי' האוסרים גם אם היא חתיכה קטנה אין המלח פועל בו מעל"ע וכן ה"נ בזה כמ"ש בב"י סי' צ"א בשם הרא"ש בתי' שני והרשב"א בת"ה דגם בנמלח מסביב גם במקום שנוגע בו התפל אינו פועל בו וכ"ה בלבוש שם דכיון דהטמא אינו פולט אלא מעט במקום שנוגע בהכשר המלוח אין כח באותו המעט להבליע בבשר הטרוד לפלוט המלוח מכל צדדיו ע"ש א"כ אין הבדל בין אם חתיכה גדולה ונוגע בכל רוחב הטהור המלוח או שהיא חתיכה קטנה ונוגע רק במקצת הטהור דמ"מ באותו מקום הרי אינו נוגע בו רק מצד א' משא"כ, בדבר צלול המתפשט ע"ג החתיכה כח המלח נדבק ונכנס בכולו אם הוא דבר מועט שאין בו כח לקרר ולצנן ההיתר המלוח וגם הצלול עצמו נעשה כולו מלוח אם הוא דבר מועט לכן אוסר שפיר והראני בני הרב מהר"י נ"י באו"ה שער כ"ט דין ג' ושם סוף אות א' ושער ל' דין י"ג דמשמע כן ע"ש:
2
ג׳ומ"ש רו"מ שבא לפניו שאלה שהניחו נרות של חלב ע"ג מלח בעין העומד בשק והעיר דנהי דהוי טהור מלוח וטמא תפל מ"מ הרי החלב לא נמלח מקודם ויש בו דם א"כ המלח הפלוט מהנרות הדם שבתוכו ולשי' המש"ז סי' ס"ט סק"ד גם בבשר יבש מפליט המלח דם ואף שהח"ד חולק קשה להקל ובפרט בחלב שהוא רך י"ל דגם הח"ד מודה ובפרט דבנ"ד הרי ע"י המלח גם הנרות הם מלוחים יפה כתב דודאי הדם של עצמו אין לו דין בלוע דלענין מלח גם הט"ז מודה כמ"ש הל"ש בחידושי דינים סקנ"ז וע' במנ"י כלל כ"ח סק"ח (ומ"ש מדברי הא"ז בשו"ת סי' תשע"ז כבר זכיתי בזה ת"ל מכמה שנים וכתבתיו כבר בכמה תשובות) אך מ"ש רו"מ לאסור כל המלח אינו דדוקא המלח הסמוך להנרות יש לאסור עד מקום שאפשר שנתלחלח ונכנס בו דם ולא יותר שאין הדם הנבלע בקצת המלח יוכל לצאת ממלח זה למלח האחר ומ"ש רו"מ שהדם מוליך עמו גם שמנונית של החלב אף שכתבתי כן במק"א והבאתי שמבואר כן ברש"י זבחים (ד' כ"ו ע"א) ד"ה דלמא וכו' מ"מ הרי כל הפוסקים פסקו דדם כחוש ואין בו שמנונית. והנה בס' האשכול הל' מליחה סי' כ"ז כ' וז"ל תשובה לגאון בנ"א הטומנים הבשר במלח לא יפה עושין שמעיינות החתיכה מצטמק הדם בהם ואינו יוצא תדע אפי' מלחו כראוי צריך שיתן ע"ג כלי מנוקב כדי שיצא הדם ראשון ראשון ואם מלח בכשא"מ הבשר אסור שהדם אין לו ריוח לפלוט וכו' עכ"ל הרי שע"י ריבוי המלח מצטמק הדם במעיינות ואינו יוצא כלל א"כ גם בנ"ד י"ל שע"י ריבוי המלח אין דם יוצא כלל ואף דהתם המלח סביב מכל צד וכאן הוא רק תחת הנרות מ"מ בצד זה שצריך לפלוט דם י"ל דע"י ריבוי המלח במקום ההוא נצטמק מקום הפליטה ואינו פולט כלל ועוד נראה דכיון דאין על הנרות שום לחלוחית וכן המלח יבש לגמרי אין לחוש שמא פלט דם מהחלב (וע' סי' צ"א ס"ה וש"ך סי' צ"ו סקי"ז ודג"מ שם) דאף דגם בבשר יבש מהני מליחה היינו שהמלח יוכל לפעול פעולתו להפליט גם מן היבש אבל מ"מ הבשר מתלחלח בפליטתו וכן המלח מתלחלח כשפולט איזו דם וכיון שאין שיש לחלוחית לא בהנרות ולא בהמלח שתחתיו אין לחוש שמא פלט וכמ"ש כה"ג גם במג"א סי' תס"ב סק"ז לענין חמץ ומכ"ש לענין דם וציר דודאי הוא לח וכדקיי"ל בסי' ס"ט סי"ח בהג"ה דכל שלא נראה ציר בכלי אין לחוש שמא פלט ועוד דכיון שהנרות נתבשלו מקודם ביורה רותחת כבר נחלט הדם בתוכו ואינו נפלט במליחה אחר הבישול וד"ז מבואר בב"י סי' ס"ח בשם מרדכי בשם תשו' הגאונים וז"ל דראש שנתבשל ולא נקרע אסור ומשמע דל"ל תקנתא והכי נקטינין ולא כמ"ש שמצא אח"כ דראש שנתבשל בשיש בו עדיין מוחו ואח"כ קרעו ומוציא את דמו ומולח הראש שרי ואפי' לבשל עם שאר בשר בקדירה שאין לדברים אלו טעם כלל שאחר שנתבשל עם דמו מה תועלת יש במליחה עכ"ל ואף דהתם הוא להחמיר ובנ"ד הוא להקל מ"מ הרי לשי' כמ"פ מהני חליטה ברותחין גם להקל כמ"ש בברכ"י סי' ס"ט אות א' ואף דבשו"ת אורח לצדיק סי' ב' וסי' ג' האריך להחמיר שלא להקל ע"פ חליטה ברותחין גם בדיעבד אבל אני מצאתי בריטב"א חולין (ד' צ"ו ע"ב) בשם י"א להקל ולכן בצירוף כל הטעמים הנ"ל אין להחמיר יותר מכדי נטילה. והנלע"ד כתבתי:
3