שו"ת מהרש"ם חלק ב קכ״זTeshuvot Maharsham Volume II 127
א׳להה"ר חמופלג מו"ה אהרן דן וויילער נ"י מבענדין. רוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני ומה שנסתפק בדיבר עם אשה האסורה לו מחייבי לאוין בעסק קידושין ואח"כ נתן לה בסתם, אי נימא דהוי כמפרש למלאכה:
2
ג׳הנה לענ"ד ד"ו נלמד מהא דתשו' מהרי"ק שהובא באה"ע סי' מ"ה דאפי' בדשדוך תחלה ושלח סבלונות אף דבעלמא חיישי' לקידושין מ"מ כששלח בשבת או שיש חשש שלא לקדש כ"א בעשרה אין חוששין לסבלונות ובב"ש סקט"ו בשם ד"מ דהא דסוס"י כ"ח שאני שראינו שקידש אותה משא"כ בדאפשר לומר שלא נתכוין לקדש ע"ש וה"נ בנ"ד ראוי לומר שנתכוין למלאכה כי היכי דלא ליעבד איסורא ועמ"ש בדע"ת סי' ה' סק"ג בדברי תב"ש ושו"ת ב"ש בענין זה ושם הבאתי מתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' א' כעין זה:
3
ד׳אולם אחר העיון נראה דכיון דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה גם בכה"ג אמרי' דלשם קידושין נתכוין וראי' מהש"ס דשבת (דף צ' ע"ב) המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב בכ"ש ופריך למ"ל למיתני המצניע וכו' ומשני כגון שהצניעו ושכח למה הצניעו והשתא אפיק לי' סתמא מהו דתימא בטולי בטלה מחשבתו קמ"ל כל העושה ע"ד הראשונה עושה וקשה הרי אדרבה חז"כ מסייע לי' לומר שביטל מחשבתו כדי שלא יתחייב משום הוצאת שבת. אך דבזה יש לדון לשי' הסוברים דגם על ח"ש איכא איסור תורה בהוצאת שבת א"כ י"ל דהתם משום דאיתרע חז"כ שהרי עבר באיסור תורה עכ"פ כדין ח"ש לכן שוב ליכא הוכחה מכח חז"כ ואמרי' ע"ד הראשונה עושה משא"כ בנ"ד וגם להסוברים דבהוצאה ח"ש מותר מה"ת מ"מ מדרבנן אסור ואיתרע ג"כ חז"כ שלו כמ"ש התומים סי' ל"ד בשם תשו' פ"מ ובפ"י גיטין (דף י"ז) כעין זה דע"י שעבר על איד"ר איתרע חז"כ אך דלפ"ז י"ל דגם בנ"ד כיון שדיבר עמה בעסק קידושין ועבר במחשבה רעה דאף דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה היינו בשאר דברים אבל מחשבת זנות קרא כתי' ולא תתורו וגו' וע' ברכות (דף י"ב ע"ב) הרהור עבירה והרהור ע"ז אחרי עיניכם זו הרהור עבירה שנא' ויאמר שמשון וגו' כי היא ישרה בעיני ובירושלמי פרק קמא דברכות עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אך מש"ס דקידושין (דף ל"ט) מוכח דדוקא בע"ז מחשבה כמעשה דאל"כ הול"ל דלמא מהרהר בעבירה של זנות הוה ומ"מ בודאי איסורא עביד במחשבה רעה אלא דלא נחשב כמעשה ובפרט בדיבור של איסור לפתות האשה האסורה לו להתקדש אליו וא"כ איתרע ג"כ חז"כ שלו. לכן נראה דמה שעושה ע"ד הראשונה עושה גם בכה"ג:
4
ה׳ומה שהקשה לשי' מהריב"ל שבמל"מ פ"א ממכירה דבנשבע למכור גם כסף קונה משום דאיכא הוכחה שמכוין לשם קנין א"כ הישן בשמיני אמאי ילקה ופרש"י דמיירי בישן בסתם ואין מכוין לשם מצוה האיכא הוכחה שאינו מכוין שלא יעבור על ב"ת לק"מ דכבר כתב בד"מ סי' תרס"ח שאין דרך לישן בסוכה שלא לשם מצוה ודוקא לאכול פעמים סוכתו עריבה עליו וכ"ה בתשו' כתב סופר או"ח סי' ק"כ ביתר ביאור ע"ש א"כ בדאיכא הוכחה שמכוין לשם מצוה אזלא לי' ההוכחה מכח חז"כ. ובפרט די"ל דזהו באמת כונת הש"ס בהא דמשני דלעבור בעי כונה ויותר אין פנאי להאריך והנלע"ד כתבתי:
5