שו"ת מהרש"ם חלק ב קכ״חTeshuvot Maharsham Volume II 128
א׳להרבנים וכו' מו"ה נחמן טארלע ומו"ה ישראל יפה הרבנים מק' בעלז במדינת בעסראביע:
1
ב׳מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם באשה שנשאת לכהן וקודם נישואין הי' מרננים על' ערלים בהכפר מקום דירתה שזינתה עם ערל א' ושמעו קדל"פ שהיא מעוברת וראו נשים שהיא עבה יותר ממקודם ואח"כ הוליכוה לעיר טעלינעשט ושמעו שמשם הוליכוה לקעשינוב לדאקטר ואחר שחורה לביתה אמרו הנשים שהיתה דקה ממקדש ואח"ז נסעה עם הערל לכפר אחר לבית ערל אחר והערל שקודם שב לביתו וביום ג' נודע לאביה ונסע להכפר השני והביאה לביתו ועד א' העד ששמע מאביה שהוציא הרבה מעות ע"ז וכי בתו אמרה לו שילדה בנקל ושוב העיד כן עוד ע"א וכי הערל התפאר א"ע שהולך אצלה בכל לילה גם שמע מאביה שבתו הודית בפני אמה שהיא מעוברת אבל הב"ד שאלוה כעת אחר שנשאת לבעלה הכהן והכחישה שלא זינתה ולא נתעברה ומה שנראית עבה מפני רוב מאכלה ומה שנסעה עם הערל בלילה הי' מפני שאביה ואמה הכוה מכות רצח ברחה מפניהם וגם אביה הכחיש כל הנ"ל גם העיד השו"ב ששמע מבחור מלמד שהי' לן בבית אביה ושמע קול דופק בחדר הסמוך לשם והדליק נר והלך לשם ולא היתה הבתולה על משכבה ואח"ז באתה בחזרה והגם שלא ראה ענין זנות לבו אומר לו שזינתה עם הערל וכן איש א' שנתפס בגניבה וישב בתפיסה ושלח משם מכתב לאביה שמצאה מזנית עם הערל ונתנה לו מעות שלא, יגיד לשום אדם והב"ד שאלו את הבעל אם מצאה בתולים בביאה ראשונה והשיב שהי' בחור ולא ידע מאומה עכת"ד הגב"ע והנה עוד קודם שנשאה הכהן התרה בו רב א' שלא ישאנה עד שיעשו גב"ע כדינא והוא לא שמע לקולו כי הוא בור וע"ה ונתן עיניו בממון וכבר דרו יחד איזה שנים וילדו בנים ועתה בני הכפר מרחקים אותו מהכהונה לכן בא לפני ב"ד כשואל כדת מה לעשות עכת"ד השאלה:
2
ג׳והנה רו"מ האריכו למעניתם והביאו מדברי הש"ע א"ע סי' ד' סט"ו וב"ש סקכ"ד ויש סתירה מסי' ו' סט"ז ולשי' הדרישה עיקר החילוק בין קול דאתחזיק בב"ד או לא ובב"ש סי' ו' סק"ל חילק בין אם העם מרננים אחרי' או לא ועוד האריכו בזה:
3
ד׳הנה בגוף הדבר שסמך עליו גם הרב הגאבד"ק נאווהראדיק נ"י משום דהוי קלא דלא אתחזיק בב"ד לכאורה עלה בלבי לפקפק בזה לפמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין בהא דאמרו רבנן לר"ח האיכא סהדי באירות דידעי דהוי בה ש"פ וכו' ופי' הר"ן דהיינו שימצא הקול דאיכא סהדי באירות וקלא דלא אתחזיק הוא דאי באתחזיק גם ר"ח מודה דחיישי' לה וכו' ואביי ורבא דלא ס"ל כר"ח היינו משום דס"ל דאע"ג דבעלמא לא חיישי' לקלא דלא אתחזיק היינו לאחזוקי כולא מלתא משום קלא כגון יצא שמה בעיר מקודשת דכיון דבחזקת פנוי' קיימא לא חיישי' לקלא דלא אתחזיק אבל הכא דפשטה ידה וקבלה קידושין אלא דלא ידעי' אי אית בה ש"פ אפי' בקלא דלא אתחזיק חיישי' וכן בהא דב"ב (דף קל"ה) גבי גברא דמוחזק דל"ל אחי ואמר בשעת מיתה אין לי אחים וכו' ופריך והא איכא עדים במדה"י דידעי דאית לי' אחי ואסיקנא זיל חש לה והתם נמי קלא דלא אתחזיק הוה ואפ"ה חיישי' הואיל ובחשש איסור קיימא ע"ש א"כ לפ"ז בנ"ד שהעידו שראו אותה בכרם עבה והיא הודית בעצמה ע"ז אלא שהשיבה שהוא ע"י שהי"ל מזונות טובים והלב מהסס בזה ובפרט דא"כ איך במשך איזו זמן קצר שנסעה לעיר אחרת נכחש גופה עד שהלך לו כל עובי הכרס שהי' לה א"כ גם אם נאמר שאין זה עדות ברור כמ"ש הנו"ב מ"ת א"ע סי' כ' ופת"ש סי' י"א סקי"ב וע' תשו' רח"כ א"ע סי' י"א באמצע התשו' בזה מ"מ עכ"פ איתרע חזקתה ונולד ריעותא א"כ שוב יש לחוש לקלא אף דלא אתחזיק בב"ד אבל הנה בתשו' ב"ח סי' ק' העיר לחלק דהיכי דאתחזק איסורא יש לחוש לקלא דלא אתחזק והביא מהש"ס דב"ב הנ"ל והוכיח מהרמב"ן ונימוק"י דגם התם דוקא בקלא דאתחזיק בב"ד חיישי' וגם להרמב"ם דס"ל דגם בלא אתחזיק היינו משום שהקול בדבר דעבידא לגלויי אם יש עדים או לא ע"ש היטב א"כ י"ל דגם הר"ן לא כ"כ רק התם שהי' הקול שיש עדים באירות דעבידא לגלויי משא"כ בנ"ד ועוד שלא נזכר בהגב"ע שהאשה הזאת שבמשך זמן מועט חזרה ונכחש בטנה א"כ אפשר שהאמתלא שלה טובה ובפרט דגם בזה י"ל שגם היא אינה נאמנת לאסור א"ע על בעלה כמ"ש הנו"ב שם ועכ"פ י"ל דמה"ט אין לחוש לקלא דלא אתחזיק בב"ד. ועוד עלה בלבי לדון בזה לפמ"ש רו"מ בשם אביו הרה"ג נ"י שהעיר דלפמ"ש בתשו' רדב"ז ושעה"מ פט"ו מאי"ב ה"ד דביאה האסורה רק מדרבנן כגון של עבד לשי' רמב"ם אין הנבעלת נעשה זונה לכהן אלא מדרבנן א"כ לפמ"ש התוס' יבמות (דף ט"ז ע"ב) ד"ה קסבר וכו' דביאת עכו"ם על בת ישראל בצנעה, אסורה רק מגזירת ב"ד של שם ומדאורייתא ביאת היתר הוא א"כ הוי רק איסור דרבנן וצידד מה"ט לסמוך על סברת המקילין אבל לענ"ד יש לדון עפ"ז דמה"ט אין לחוש להקול לפמ"ש המל"מ פ"ט מאי"ב הכ"ב דלשי' רמב"ם בדרבנן לא חיישי' לקלא וע' בישויע"ק א"ע לסי' מ"ו מ"ש בזה וע' בב"ש ח"ע סי' ו' סקי"ב מ"ש בזה דהעיקר כדעת הרמב"ם ואפי' לכתחלה אין לחוש להקול אפי' אתחזיק בב"ד אך גוף הדבר תמוה דכיון דבב"ד של שם גזרו איכא איסור תורה כמבואר להדיא בש"ס דע"ז (דף ל"ו ע"ב) ועתו"ס קידושין (דף ע"ה ע"ב) ד"ה ור"י ס"ל כר"ע וכו' שכתבו דאיכא איסור עשה עכ"פ וע' בס' ישרי"ע ליבמות שם וגם הרי מבואר ביבמות (דף מ"ה ע"א) דילפי' מקרא דבת איש כהן כי תהי' אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושה יצאו כותי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה ויליף מינה דכיון שנבעלה פסלה ומתחללת כאלמנה לכ"ג ומוכח דהוי מדאורייתא:
4
ה׳אולם בגוף הקול כבר העליתי בתשו' לק' יאזלוויץ דמבואר בהגמ"ר סופ"ב דיבמות וז"ל ועוד פסק דאם יש לנטען אויבים אימור אויבים אפקוה לקלא ומעיקרא לאו קלא הוי עכ"ל ומוכח דס"ל דתולין מספיקא שהאויבים אפקוה ובק"נ על הרא"ש שם סקנ"ח בשם רש"ל דלאו דוקא בידוע שנעשה ע"י אויבים ודי לנו אם נמצאים אויבים בעיקר ויש קצת רגל"ד שהם הוציאו הקול ומלשון הגמ"ר שהבאתי נראה דזהו גופא רגל"ד ובתשו' ב"ח סי' ק' ביאר יותר בשם ר"י מינץ דבזה"ז שרוב ע"ה מתכבדין בקלון חבריהם ורבו מוציאי דיבה תולין בהם ואם לא היינו תולין לאלו וכיוצא בהן לשונאים לומר אויבים אפקוה לקלא לא הנחנו בת לאברהם אבינו ע"ש והב"ח סיים דמכ"ש בזה"ז ששכיחי מוציאי דיבה ברחובות ושווקים פשי' דלא חיישי' לקלא דלא אתחזיק דאין ספק דאויבים אפקוה לקלא וגם היכי דנודע שהקול ע"י המשרתת שאינה שונאת מ"מ תולין דמעיקרא נפק ע"י אויבים והי' נפסק אלא שע"י המשרתת לא נפסק ע"ש וגם בתשו' רח"כ חא"ע סי' י"א פסק דגם מספק תולין באויבים אך מ"ש ראי' מדנקט הש"ס אימור אויבים אפקוה יש לדחות חדא דלא נמצא לשון זה בש"ס כלל רק בהגמ"ר שהבאתי ועוד דמצינו לשון אימור שהוא ודאי כמ"ש הר"ן פ"ג דחולין ותוס' בכורות (דף ל"ה ע"א) וט"ז יו"ד סי' ש"ב סק"ב וסי' שט"ז סק"ד אבל מ"מ הרי שלך לפניך דעת הפוסקים כמ"ש וכ"ה בתשו' שב יעקב סי' ו' ובכנה"ג א"ע סי' י"א בהגה"ט אות ח' בשם מהריב"ל ור"א חסין ור"א די בוטין והוכיחו כן מתשו' הרשב"א ואף דבתשו' הש"מ סי' ס' דרך ב' נתיב י' כתב דלא בכל אובים תלינן ולא סגי בקצת שנאה אלא אויבים גמורים כהא דחו"מ סי' ז' הנה מדברי הפוסקים שהבאתי ובפרט מתשו' ב"ח הנ"ל ל"נ כן ועוד דבנ"ד שהי' עכו"ם מוציאי קול אין לך אויבים יותר מהם ותולין שהכל מהם ואף שבנ"ד התרה בה רב א' שלא תנשא עד שיבררו ועברה ונשאת הגם שבאה"ע סי' י"א ס"ח מבואר דבכה"ג לא מקרי דיעבד כבר כתב הב"ש שם דתליא בחילופי גירסאות בירושלמי וכבר כתב בתשו' מבי"ט ח"א סי', קפ"ז שגם מהרמב"ם נראה כהרמב"ן דאע"פ שעבר על ההתראה אין מוציאין ואף שבתשו' ב"י בדיני משאל"ס חולק עלי' אבל כבר כתב בתשו' מהרח"ש סי' מ"ב שנעלם מהב"י תשו' הריב"ש וע' תשו' אמרי אש חא"ע סי' ג' מ"ש בזה וע' תשו' פרשת מרדכי א"ע סי' ה' דלשי' הב"ח אם יש גם בנים לכ"ע לא תצא גם בהתרו בו ואף דלשי' הש"ע כתב שם שאינו כן מ"מ בסי' ט' שם העלה דהיכי דאינו מפורש בדברי חז"ל שלא תכנוס אין לחוש להתראה גם חוכך שם אולי בעינן להתרות שאם תנשא תצא אבל התראה שלא תנשא ל"מ ואולי בעינן התראה להבעל ואשה וגם צידד דביש לו בנים לכ"ע לא תצא ע"ש וע' בר"ן פ"ג דקידושין בסוגיא דהאומר אני קדשתי' בשם ירושלמי שכתב בפשי' דבכנס שלא ברצון חכמים גם דיעבד תצא אבל דוקא בבא שני קודם שכנס ראשון ואמר אני קדשתי' אבל באמרה נתקדשתי וא"י למי ובא אחד ואמר קדשתי' אף שאינו נאמן לכתחלה אם עבר וכנס אין מוציאין מספק ע"ש ואולי לא מיירי בהתרו בו וצ"ע. ועכ"פ בנ"ד י"ל דלכ"ע ל"מ ההתראה שהרי לא התרה הרב באיסור ברור רק שצוה שלא ישאנה עד שיבורר בגב"ע ולכ"ע י"ל דלא מקרי התראה כלל ולכן מכל הלין טעמי אין בידינו לאסור האשה על בעלה ואין לזלזל בכהונתו ויקראוהו ראשון וגם יעלה לדוכן והנני מסכים הולך לדברי הרבנים שכבר קדמוני בזה להתירה. והנלע"ד כתבתי:
5