שו"ת מהרש"ם חלק ב ק״לTeshuvot Maharsham Volume II 130
א׳ב"ה ג' תשרי תר"ס ברעזן להרב הגדול וכו' מו"ה מנחם מענדיל באבד נ"י אבד"ק גוראהאמאר בבאקיווינא:
1
ב׳מכתבו הגיעני ומה שהעיר בדברי תוס' חולין רפכ"ה בשם רשב"ם דהוי סד"א דבב"ח אינו נוהג בח"ל דאתקש לביכורים והביא מהת"ז תיקון י"ד שנרמז שם סברא זו דהוי סד"א להקיש לביכורים:
2
ג׳הנה אני מצאתי במכילתא וילקוט פ' משפטים דבעי למילף מביכורים שלא יהא בב"ח נוהג אלא בארץ ולא בח"ל ומייתי דאיכא קרא דסמך נבלה לבב"ח והוא בפ' ראה ומקיש לנבלה דנוהג גם בח"ל והונח לי בזה מה דקשה מנ"ל להמשנה באמת לאפוקי מהיקשא דביכורים ולפמ"ש ניחא ועלה בלבי כעת לבאר בזה מ"ש בפ"ק דבכורות דיליף מבב"ח דחלב שרי מדאצטריך לאסור בב"ח הא חלב לחודא שרי ודאי דבב"ח בהנאה נמי אסור ובהקדמת גו"ר הקשה דהאיכא ג' קראי דלא תבשל חד לאכילה וחד להנאה וכו' ולמ"ל הך קרא דלאכילה ומוכח דחלב שרי ועוד הקשה הא"ח ונו"ב מ"ת חיו"ד סי' ל"ג לשי' רש"י דטכ"ע בשאר איסורים דרבנן ובב"ח מדאורייתא א"כ איך דייק דחלב שרי דלמא אצטריך קרא דבב"ח לטכ"ע דמשום איסור חלב הוי שרי בטעמא לחוד ומשום בב"ח אסור ונראה דהנה לכאורה ק' לשי' רש"י הרי אתקיש בב"ח לנבילה וקיי"ל דאין היקש למחצה ואתקש גם נבלה לבב"ח כמ"ש במדות אהרן דזהו בכלל אין היקש למחצה וכ"ה ברש"י חולין (דף כ"ז ע"ב) ד"ה אין שחיטה וכ' וד"ה איתקש לבהמה וכו' וע' בו"מ שהביא גם מרשב"ם ב"ב (דף ק"כ) ורא"ש נדרים (דף ע"ח) מתוס' נזיר (דף מ"ח) שכ"כ ודלא כהחו"י סי' ר"ג א"כ מוכח דגם בנבילה טכ"ע אסור מה"ת אולם נראה לפמ"ש התוס' יבמות (דף פ"ו ע"א) ד"ה אף מעשר וכו' בהא, דיליף מה תרומה טובלת אף מע"ר טובל דהא דלא יליף גם איסור זרות אע"ג דאין היקש למחצה כיון דלא מצי לאקושי לגמרי לאסור גם ללוים כתרומה ע"ש וה"נ הרי בב"ח אסור בהנאה ובנבלה מפורש בקרא או מכור לנכרי דמותר בהנאה א"כ א"א לאקושי לגמרי ול"ש לומר דאין היקש למחצה לכן ס"ל לרש"י דטכ"ע בשאר איסורים לאו דאורייתא וא"כ התינח למסקנא דבב"ח אסור בהנאה אבל לפי הס"ד בבכורות שם דהוי ס"ל דבב"ח ג"כ שרי בהנאה א"כ שוב טכ"ע גם בשאר איסורים דאורייתא דהא אתקש נבלה לבב"ח דאין היקש למחצה כיון דאפשר להקיש לגמרי בכל דבר ואף דבב"ח גם בישול אסור משא"כ בנבלה י"ל דנקיש מהיקשא שגם בנבלה יאסר לבשל כיון דאינו מפורש להתיר אבל היתר הנאה מפורש בקרא או מכור לנכרי ובזה מיושב. גם מה שנשאלתי דהא בב"ח אסור גם שלכד"א ולפמ"ש א"ש גם בלא"ה י"ל לפמ"ש בישויע"ק סי' קנ"ה שלדעת רש"י ותוס' סנהדרין (דף ד') וטויו"ד שם גם בב"ח מותר שלכד"א א"כ רש"י לשי' אזיל לכן דייק שפיר דחלב לחודא שרי וא"ל דאצטריך קרא דבב"ח לטכ"ע דז"א דגם בנבלה טכ"ע מה"ת ולזה דחי דבב"ח בהנאה נמי אסור א"כ א"א להקיש לגמרי דהא בנבלה מפורש להתיר בהנאה ושוב י"ל דטכ"ע בשאר איסורים לאו דאורייתא ושוב אצטריך לאו דלא תבשל דאכילה לטכ"ע כקושי' ר"ח הנ"ל ודו"ק:
3
ד׳ואגב ארשום מה שאמרתי ליישב עפ"ד מכילתא וילקוט הנ"ל קו' העולם בהא דיליף טכ"ע מגיעולי מדין ותמהו. דלמא התם הגעילו משום בב"ח ונראה ע"פ הנ"ל דהא דלא אתקש לביכורים שלא יהא נוהג בח"ל משום דאיכא נמי היקשא דנבלה א"כ היינו לפי האמת דטב"ע גם בשאר איסורים דאורייתא אבל אי נימא דטכ"ע לאו דאורייתא א"כ לא דרשינן היקשא דבב"ח לנבלה דא"כ גם נבלה איתקש לבב"ח וזהו דלא כמש"ל מתוס' יבמות דבכה"ג ליכא למימר דאהלמ"ח אלא כמ"ש התוס' זבחים (דף ס"ט ע"ב) ד"ה וכי וכו' דגם בכה"ג אהלמ"ח] ומהראוי לומר דגם בנבלה טכ"ע דאורייתא ובע"כ דלפי הס"ד לא ס"ל היקשא קתא דבב"ח לנבלה א"כ שוב ראוי לומר דמדאתקש בב"ח לביכורים אינו נוהג בח"ל וא"כ בגיעולי מדין לא יתכן לומר שהי' משום איסור בב"ח שהרי אינו נוהג בח"ל כלל לכן דייק שפיר דטכ"ע גם בשאר איסורים ושוב איכא למידרש היקשא דבב"ח לנבלה דאסור גם בח"ל גם י"ל דקודם שניתנה משנה תורה לא הי' נוהג בב"ח בח"ל משום היקש דביכורים ומלחמת מדין הי' מקודם. והנלע"ד כתבתי:
4