שו"ת מהרש"ם חלק ב י״דTeshuvot Maharsham Volume II 14
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה יצחק וויידענפלד נ"י אבד"ק הרימלוב בהגאון המפורסם המנוח ז"ל:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד ששלח גט מארץ אמעריקא ובבואו לפני רו"מ ראה שנכתב בו צביתי ברעות נפשי חסר יורד שבסוף תיבת צביתי וכתוב בו צבית ברעות נפשי ונסתפק רו"מ דאף שתיבה זו מטופס הגט מ"מ אולי הוי שינוי מלשון זכר ללשון נקיבה:
2
ג׳הנה לענ"ד הדבר פשוט שאין בו חשש כלל שהרי בלשון ארמי מתפרש בכה"ג על עצמו כמו שנכתב בהגט שבקית ופטרית וכו' דקאי על עצמו וכן לשון צבית ובברכת המים הביא על לשון שבקות כמה תיבות בתרגום כאלו ומצאתי בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ' שהביא מקרא מפורש בדניאל ז' פסוק י"ט אדין צבית ליציבא על חיותא רביעיתא וכו' ופירש"י אז חפצתי לעמוד על האמת וכו' הרי דלשון צבית מתפרש על עצמו וע"ש שסיים דאדרבא יו"ד האחרונה מיותרת אלא שאינה פוגמת ע"ש ומכ"ש בנ"ד שאמר בנחלה אנא יחזקאל וכו' וגם אמר תיכף ברעות נפשי דודאי מתפרש כן בלי ספק. זולת זה מה שהקדים שם חזקאל שנקרא בו בפ"כ וחותם בו לשם יחזקאל שעולה בו לתורה כבר ראוי עיניו מ"ש בפת"ש סקמ"ג בשם גדול א' וגם מ"ש הט"ז בלק"ש סקכ"ח ובדיעבד בודאי כשר ואם אולי נקרא שם רק טשאלא כפי שכתב בהגט חזקאל דמתקרי יחזקאל המכונה טשאלא ולכן לא רצה לכתוב על שם החתימה דמתקרי לכן הקדים שם החתימה כמ"ש האחרונים:
3
ד׳ומ"ש דהוי תרי דיעבד עמ"ש בחיבורי דע"ת בפתיחה אות ל"ו בסופו וזה לא כביר כתבתי תשו' לשדה לבן ברוסיא והבאתי ג"כ ראיות להקל בגט בכה"ג וע"ע בתשו' פמ"א ותשו' שי"צ שהובאו בפת"ש סי' קמ"א סקכ"ח דמפורש ג"כ כן. ומ"ש רו"מ מתוס' זבחים (ד' פ"ה ע"ב) דבלינה גם בלן ב' לינות כשר כבר דחה בעצמו דשם לינה הוא. ז"ז מ"ש לחדש דכמו דאין לינה מועלת בראש המזבח כן אינה מועלת במונח בכ"ש דמקדש כמזבח והנה עפ"ז יסוד פלפולו בסוגיא דמנחות (דף צ"ה) הוא דבר תמוה דמפורש ביומא (דף ל"ז ע"א) ובסוכה (דף מ"ט סוע"ב) (ודף נ') דבכ"ש מיפסל בלינה:
4
ה׳ובעיקר קושי' תוס' פסחים (ד' מ"ו ע"ב) בהא דלחה"פ ושתה"ל אין אפייתן דוחים יו"ט הא לרבה אית לי' הואיל ונימא הואיל וא"ב פריק שהרי בע"כ סובר דאין תנור מקדש דאל"כ הא מיפסל בלינה אמרתי דהנה הגאון מליסא בספרו נחי"ע הקשה בש"ס דמנחות דפריך כיון דאפייתן בפנים תנור מקדש הא מיפסל בלינה דהא מבואר בשבועות (דף י') גבי קטרת דמצותה בכך לא מיפסל בלינה א"כ ה"נ י"ל בזה אך די"ל דהכא כיון דאי מיפסל בלינה דוחה את השבת ויהי' אפשר לאפותן בשבת א"כ ל"ה מצותו בכך כיון דאפשר בכך לאפות בשבת ומבואר בתוס' יבמות (ד' ד' רע"א) דבדאפשר בע"א ל"ה מצותו בכך אך די"ל דאם עבודה דחוי' בשבת שפיר י"ל דמצותו בכך וא"א בענין אחר בכדי שלא ידחה שבת וממילא לא יופסל בלינה וע' כה"ג בפי' שבת (ד' כ"א) דאם טומאה דחוי' הוצרכו לנס כדי שלא יבא לדיחוי ע"ש אבל אם שבת הותרה בעבודה אין מצותו בכך והמעיין ביומא (ד' מ"ו ע"ב) בסוגיא דתמיד דתחלתו דוחה שבת ולא טומאה לרבא דסובר שבת הותרה ורבה סובר דאינו דוחה שבת משום דס"ל דשבת דחוי' ע' תשו' מהרי"א א"ח סי' ע"ט שהביא כן בשם דברי ר"ש ע"ש ולכן במנחות שם דהסוגיא אליבא דרבא אמר שפיר הקשה אדם קשה כברזל ובזה מיושב מה שדקדק הער"נ סו"פ יתרו דגבי קושי' דלעיל אמר רבה ובקושי' דאיפסל בלינה אמר רבא ולפמ"ש א"ש דלרבה לשיטתו י"ל דמצותו בכך כקושי' הער"נ כיון דשבת דחוי' ורק רבא לשיטתו הקשה שפיר ובזה מיושבים דברי רמב"ם שפסק דאפייתן בפנים ודו"ש והוא נגד הש"ס ולפמ"ש ניחא דהרמב"ם לשיטתו שפסק דשבת דחוי' כמ"ש הכ"מ פ"ב מה"ש ול"ק קו' הש"ס וא"כ מיושב קו' התו"ס בפסחים דלרבה לשי' י"ל דס"ל תנור מקדש ול"ש לומר הואיל וא"ב פריק ואי דא"כ מיפסל בלינה ז"א דמצותו בכך וא"ש:
5
ו׳ולפ"ז צ"ל דרבא לית לי' הואיל דאל"כ תיקשי לרבא אמתני' דאין דוחה יו"ט נימא הואיל וא"כ פריק כיון דלדידי' בע"כ דאין תנור מקדש דאל"כ נפסל בלינה ותברא מי ששנה זו וכו' ורו"מ כתב ע"פ דרכו להיפוך ורצה, לתרץ קו' בה"ז למ"ד כ"ש אין מקדשין שלא מדעת הא משכח"ל שיכוין שלא יקדש התנור עד למחר ולא יופסל בלינה ותי' רו"מ משום דא"כ תיקשי קו' תוס' נימא הואיל וא"ב פריק והוא תמוה דגם בלא"ה תיקשי כן לרבא דפריך אמרת אפייתן בפנים וכו' ובע"כ דלדידי' מי ששנה זו לא שנה זו וקשי' דכיון דבע"כ אין תנור מקדש אמאי א"ד יו"ט נימא הואיל וא"ב פריק ובע"כ דרבא ל"ל הואיל והא דבביצה (דף י"ח) הוא ענין אחר דסובר שאין לחלק בין חצי יום לחציו או בין שבת ליו"כ אבל הואיל דרבה הוא ענין נבדל מזה להתיר היכי דמשכח"ל היתר כמובן:
6
ז׳עוד אמרתי אופן ב' ליישב קו' תוס' הנ"ל וגם דקדוק הער"נ הנ"ל דהנה התוס' במנחות (דף מ"ו ע"א) ד"ה ואיזו וכו' כתבו דגבי שוחט כבשים על ד' חלות אפי' אפאן בבת א' אין התנור מקדשן כיון דכולן אינם ראוים והביאו ראי' מסוכה (ד' מ"ט ע"ב) ותוס' שם (ד' פ' ע"ב) מבואר דבאינו מכניס דרך עבודה כתנופה והגשה ליכא משום חב"ע ולכאורה קשה לפ"ז בהא דפריך אמרת אפייתן בפנים ואינן דוחות שבת הא מיפסל בלינה הרי משכח"ל שיאפה בתנור יותר משיעור לחה"פ ושתה"ל ולא יקדשם התנור כלל כיון דכולם אינם ראוים וביום שבת יוציא השאר וישארו שיעור לחה"פ ושתה"ל ויקדשם התנור ואח"כ יוציאם משם וע' מל"מ פ"ג מפהמ"ק הי"ח (ומש"ש דלא קדשי כלל ע' תוס' מעילה (דף י"ג ע"ב) ד"ה אבל וכו' להיפוך) אך די"ל דכיון דבדאורייתא אין ברירה אך מכאן ולהבא לכ"ע יש ברירה כמ"ש בתשו' הרשב"א חלק תו"א סי' פ"ג והא דלמפרע אין ברירה הוא רק ספק דבדאורייתא להחמיר כמ"ש היש"ש וב"ש א"ע סי' קל"א ומה"ט בדרבנן יש ברירה א"כ אם יברור אח"כ מה שיהי' ללחה"פ ושתה"ל יש לחוש שמא יש ברירה ונתקדשו דלמפרע ונפסלו בלינה והא דמנחות (דף מ"ח) שחט ב' כבשים על ד' חלות וכו' היינו משום דאין ברירה למפרע רק מכאן ולהבא אבל הכא דלהחמיר י"ל להיפוך ופריך שפיר אך לפמ"ש המל"מ פ"ב ממעה"ק דהא דכ"ש מקדשין שלא מדעת הוא רק מדרבנן א"כ הכא דבע"כ אזיל למ"ד דכ"ש מקדשין שלמ"ד כמ"ש הבה"ז א"כ ראוי לומר דאין ברירה למפרע מקדשין בדרבנן ולא יופסלו בלינה (במל"מ שם צידד דאין נפסל בלינה והוא תמוה מש"ס דהכא) א"כ הדק"ל מה פריך הש"ס אבל, הנה בביצה (דף י') מבואר דרבא סובר ג"כ אליבא דב"ה דבדאורייתא א"ב ובדרבנן י"ב ובעירובין (דף ל"ז ע"א) ותוס' ד"ה מאן האי תנא וכו' מבואר דלרבא היכי דעיקרו מדאורייתא מיחשב לענין ברירה כשל תורה ושם הביאו מלעיל (דף ל"ב) דגם רב ששת ס"ל כן ע"ש ולכן רבא לשיטתו אמר על רב ששת אדם קשה כברזל הקשה קו' כברזל דלשיטתם שפיר קשה דכיון דאפייתן בפנים הא מיפסל בלינה ואמאי א"ד שבת וא"א לתרץ דיאפה יותר מכשיעור לחומרא נימא דיש ברירה גם למפרע ונתקדש למפרע בתנור ונפסל בלינה. והנה בביצה שם מבואר דלרבה אליבא דב"ה רק מכאן ולהבא יש ברירה ולא למפרע גם בדרבנן א"כ לשיטתי איננו בגדר ספק אלא כוודאי דאין ברירה למפרע א"כ ל"ק קו' הש"ס דשפיר משכח"ל שיאפה בתנור יותר מכשיעור ובשבת יברור הראוי ללחה"פ ושתה"ל ומכאן ולהבא יש ברירה ויתקדש בתנור ולמפרע אין ברירה גם להקל ולא יופסל בלינה ולכן כל הקושיא רק לרבא ולא לרבה. ומיושב דקדוק הער"נ בהא דאמר רבא הכא הקשה אדם קשה כברזל וכו' ולא רבה ומיושב ג"כ קו' התוס' בפסחים הנ"ל דלרבה לשי' י"ל דתנור מקדש ול"ש לומר הואיל וא"ב פריק ואפ"ה אינו נפסל בלינה (וכן לר"א מתלמידי ב"ש דל"ל ברירה בביצה שם והא דביצה ל"ד הוא דבדרבנן י"ב ולא משום ספק דבר"ן נדרים (ד' י"ט) לר"א לא ס"ל סד"ר להקל אלא משום ודאי הוא א"כ בי"ל עיקר בדאורייתא א"ב גם להקל). וא"ל דא"כ יוכל לאפות ביו"ט בכה"ג כיון די"ל הואיל וא"ב פריק ז"א לפמ"ש הפלתי סי' ק"ח סק"ז דאם אין תנור מקדש הוי דשלי"מ ואוסר שאר הפת וא"א לפדות הריח שאינו בעין כמ"ש הר"ש פ"ב דמע"ש בשם ירו' וא"כ א"א לאפות בכה"ג ביו"ט וא"ל דיאפו גם שאר הפת משל הקדש ויהי' שייך הואיל וא"ב פריק ז"א דהא אין פודין ביו"ט כמ"ש בשעה"מ פ"ג מיו"ט אלא דלצורך שתה"ל אשבמ"ק אבל לצורך שאר הפת אסור ועוד דמ"מ לגבי הריח ל"מ הפדיון. וא"ש ודו"ק:
7