שו"ת מהרש"ם חלק ב קנ״חTeshuvot Maharsham Volume II 158
א׳להרב המאה"ג אבד"ק הארחוב:
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר הדו"ד ששמע ממני בראובן ושמעון שהי' שניהם ת"י שר אחד ששכרו עסקים מידו והשר ביקש מראובן להלות לו אלף ר"כ ולא רצה מיראתו שלא ירצה אח"כ להתגרות עמו לתבעו בדא"ה וחזר וביקש משמעון ובא ש' אצל ר' וא"ל שילוה להאדון והוא יהי' ערב ונתן לו כתב ערבות ולא בלשון קבלנות ור' הלוה לאדון נגד שטר וועקסיל ובהגיע זמן הפרעון לא פרע השר ותבע משמעון וטען ש' שהוא רק ערב ולא קבלן ויתבע תחלה מהשר בדא"ה וראובן השיב כי הלא מתחלה יראתי מזה להתגרות עם השר. ואמרתי דבכה"ג גם מסתמא הוי קבלן וראי' מדברי מהרש"א בח"א לפסחים (דף קי"ח ע"ב) בהא דאמר הקב"ה לשר של ים פלוט ליבשה ואתן לך א' ומחצה א"ל כלום יש עבד שתובע את רבו א"ל נחל קישון יהא ערב וכ' מהרש"א וז"ל הגם שתובעין את הלוה תחלה בסתם ערב מ"מ הכא כיון שאין עבד תובע את רבו נעשה הערב מסתם ערב קבלן עכ"ל וה"נ בזה ורו"מ כ' שמהא דסי' קכ"ט ס"י וסמ"ע סקל"א וש"ך סקכ"ו מוכח כן לא אדע מהו דהתם שהלוה גבר אלם וא"י לגבות ממנו שאני אבל הכא שיוכל לתבוע מהאדון ולגבות ממנו בדא"ה אלא שעי"ז ישנאהו וירע לו במסחרו וכדומה י"ל שאינו ע"ק בסתם ולא דמי להא דסי' קע"ו סי"א וע"ש בנה"מ סקכ"ו כמובן אבל מהא דפסחים שהי' בידו לתבוע שיקיים השי"ת הבטחתו אלא שאין הדרך שיתבע עבד מרבו אפ"ה הוי קבלן בסתמא וה"נ בזה ולפמ"ש מהרש"א לעיל מהא דמה שקנה עבד קנה רבו י"ל דא"י לתבעו כלל אבל לא יתכן כן אצל הבטחתו ית"ש שהבטיח ליתן לו הגם שהוא עבדו בודאי ישמור הבטחתו אלא שאין הדרך שיתבע עבד מרבו ומוכח כמ"ש. והנלע"ד כתבתי:
2