שו"ת מהרש"ם חלק ב קנ״טTeshuvot Maharsham Volume II 159
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה פסח אהרן ווייסמאן נ"י אבד"ק אזירייאן. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במקרה רעה ר"ל שאירע שמתה אשה מעוברת בחודש הרביעי להריונה ועשו כל התפעלות כ ולא הועיל שיצא הולד עד חצי הלילה וצוה רו"מ שלא להלינה וקברוה בלילה ולבו נקפו בזה:
2
ג׳הנה בגוף הדין כבר האריכו גם בשו"ת השיב משה חא"ח סי' י"ג ושו"ת ארי' דב"ע חיו"ד סי' י"ט והביאו מש"ס דחולין (דף י"ב) וב"ב (דף קנ"ד) שקריעת הבטן הוא. ניוול ופלפלו גם בש"ס דערכין (דף ז') שהביא רו"מ והעלו שאין להלין המת וכמ"ש גם הב"מ ליו"ד שהביא גם רו"מ ובפרט אם לא הגיעה לפרק לידה כפי נד"ד שהי' בחודש ד' בודאי אין מקום לחוש כלל וי"ל הטעם דבשלמא בהגיע לפרק לידה הוה הולד ברי' בפ"ע ולא הוי עוד ירך אמו כמ"ש התוס' ע"ז (דף כ"ו ע"א) ד"ה סבר בסופו אבל בלא כלו חדשיו עובר ירך אמו והוי אבר של אמו ואף דהר"ן פ' יה"כ כתב דבמתה היא כילוד י"ל דהיינו ג"כ אם כבר הוא בן ז' או ט' ובמק"א העירותי בזה מהש"ס דנזיר (דף נ"א סוע"א) דבעי ר"י עובר במעי אשה הוי גלגלין או לא כיון דאמר מר עובר ירך אמו הלכך גופה היא וכו' או דלמא כיון דסופו לצאת וכו' ואכמ"ל ומ"ש רו"מ די"ל הטעם של המנהג שלא יקברוה בעוד הילד במיעי' לפי שהנשים מתות בשעת לידתן בעין ג"ד ומוציאין הולד שלא יהא עוונה מקטרג בפניי' וכמ"ש הרמב"ן פ' ויחי דמה"ט לא רצה יעקב להוליך את רחל למערת המכפלה לפי שנשא ב' אחיות הנה לפ"ז אין לקבור הולד היוצא עם אמו ולא בביה"ק הזה שהרי שם חשש שלא לקבור בכל המערה הזאת והרי המנהג לקבור הנפל עם אמו וא"כ אינו מטעם זה וגם טעם ב' שכתב רו"מ לא נכון הוא וקצרתי וע' שו"ת רמ"צ סי' פ"ה שכתב ג"כ קצת טעם להמנהג וסיים דדוקא כשמתה בקישוי לידה או מיתה פתאומית אבל ע"י חולי אין לחוש כלל ומכ"ש בנ"ד וראיתי בשדה חמד סי' קמ"א שהביא כמה מחברים בזה ובפרט בשם שו"ת ז"י שפסק ג"כ דאין להלין המת בעבור זה וזה כמה שנים בא מעשה כזו לפני בהיותי בעיר ביטשאטש ולא יכלו להוציא הולד וצויתי לקברה בתחלת הלילה ושלא להלינה וכן עשו וב"ה שלא פגע ולא נגע ולכן לא יהא לבו נוקפו ויפה הורה וע' שו"ת טטו"ד מה"ק סי' רפ"ה שפסק ג"כ דאין לנוולה אלא יקברוה כך ובשם הגאון מהר"י פיק דיש לשהות כ"ד שעה ולא יותר ע"ש:
3
ד׳ומה שתמה ע"ד הב"ח א"ע סי' י' שכתב דלא נמצא דר"י פליג אר"מ בדין ת"כ שנעלם ממנו סוגיא דנדרים (דף י"א ע"א) ור"ן שם יפה תמה אבל כבר קדמו בשעה"מ פ"ו מאישות והביא שגם הרשב"א בחי' לגיטין פמ"ש כתב כדברי הב"ח ותמה גם עליו בזה:
4
ה׳ומה שהקשה בהא דשבת (דף ד' ע"א) היכי דמי אילימא בשוגג ולא אידכר לי' למאן התירו והא י"ל בשגג בכרת והזיד בלאו דהוי שגגה לרבנן שבת (דף ס"ט) ורמב"ם פ"ב משגגות כבר קדמו בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סוס"י נ"ב וע"ש עוד כמה קושיות ואין עת האסף בדברים שכבר נשמעו בין החיים:
5
ו׳אגב אכתוב לו מה שאמרתי דבר אגדה במה שמתפללים בעת צרה ר"ל ואומרים אלהא דמאיר, ענינא ומקורו מהש"ס דע"ז (דף י"ח) ואמרתי הכוונה עפמ"ש בספר אבני שהם עה"ת סו"פ ואתחנן בשם אביו הגאון ז"ל בהא דאי' בש"ס דר"ה (דף ט"ז) דשלשה ספרים נפתחים וכו' צ"ג נכתבין ונחתמים לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים תלוים ועומדים מר"ה ועד יה"כ ובפייט איתא שלשה ספרים מנוקדים וביאר כי מאתו ית"ש לא תצא הרעות אבל הנה בטא"ח סי' תקפ"ב מבואר דלחיים בפת"ח תחת הלמ"ד משמע לא חיים ומקורו מנדרים (דף י"א) דלחולין בפת"ח משמע לא חולין וא"כ בספרן של צ"ג מנוקד לחיים בשו"א ובספרן של רשעים מנוקד לחיים בפת"ח ושל בינונים נכתבים בר"ה בלא נקודות וביו"כ חותמים הנקודות ע"ש ובזה מובן הפייט במוסף ר"ה בסדר זכרונות זכר החיים עד כמה הם חיים הן למות אם לחיים חי חי יזכור וע' ביער"ד ח"ב דרושי אה"ו דרוש י"א בסופו מ"ש בזה ולפי הנ"ל א"ש דהן למות הן לחיים נכתב לחיים רק זה נכתב בפת"ח וזה בשו"א והנה בנדרים שם פליג ר"מ אהא דלחולין וס"ל דבעינן ת"כ ולא אמרי' מכלל הן אתה שומע לאו א"כ לשיטתו גם אם נכתב לחיים בפת"ח מתפרש לטובה ונודע שכל צרכי האדם הם בכלל חיים וכדאי' בש"ס דיומא (דף ע"א) ארצות החיים אלו מקום שווקים ופירש"י שפרנסת האדם מצוי' שם לכן בכל צרכי האדם יתכן להתפלל תפלה זו אלהא דמאיר ענינא דלשיטתו יתהפך הכל לטוב ויען שהזכיר רו"מ מש"ס דנדרים הנ"ל כתבתיו וכן וה"ר שכל בית ישראל יזכו לחיים ארוכים ולשלום אכי"ר:
6