שו"ת מהרש"ם חלק ב קע״הTeshuvot Maharsham Volume II 175
א׳להרב וכו' מו"ה מנשה קאפלער נ"י מבריגל:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין נמלח עוף עם הלב הדבוק ונמלח הלב מבחוץ מסביב אם יש לסמוך עמ"ש בחי' יעב"ץ בשם הג' רא"ב להתיר בחצי עוף דודאי יש בו ס' נגד דם הכנוס בלב:
2
ג׳הנה אני מצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ב שנשאל בזה מבנו הרב ז"ל והשיב שאין להתיר בסתם בחצי עוף דלפעמים יש דם כנוס בחלל יותר ולכן גם בנמלך הלב דסגי בששים נגד דם הכנוס אין להקל אלא הכל לפי האומד ואם הוא מסופק יחמיר באיסור דאורייתא ע"ש ובאמת שדם שמלחו דרבנן וצ"ל כיון דעיקרו דאורייתא אבל גם בלא"ה הול"ל דהוי ספק חסי"ד ועכ"פ הדבר מפורש בב"ח שאין להקל בזה ומי יערב לבו כנגדו אבל להקל לצרף התבשיל לשיעור ס' כבר כתב בשפ"ד סי' כ"ב סק"ח להקל ובאמת שדעת הרדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים שכ"ט דבכל גווני סגי בשיעור ס' עם התבשיל וכן מצאתי בפסקי רקאנטי סי' ר"ג והוא בעצמו סובר לעיל סי' קצ"ח דחנ"נ בכל האיסורים ובמגדל עוז להיעב"ץ דיני מליחה פ"ב אות צ"ו כתב דהמיקל בזה יש לו ע"מ ליסמוך ועכ"פ בכה"ג שנמלח גם הלב יש לסמוך ע"ז ואם הוציא העוף לבדו אח"כ בעודו רותח מהרוטב עם הלב בודאי אין להקל (שו"ר בסוף מכתבו מדברי יא"פ שרמז לתשו' ב"ח הנ"ל אבל קיצר בהעתקו ולא ביאר טעמו ונימוקו):
3
ד׳ומה שהקשה ע"ד ההתוס' במעילה (ד' ט"ו ע"א) ד"ה ואפי' כי מתו וכו' הקשה הר"ח מי דמי אשפה ראוי' לפדות אבל קדשים שמתו לאו בר פדיון הם דלאו בר העמדה והערכה נינהו ואמאי יהי' בקבה"ב שמתו מעילה ותי' דס"ל דקדבה"ב א"צ הוהע"ר א"נ דמיירי שהעמידו מחיים ע"ש ומבואר דלמ"ד דצריכין הוהע"ר ולא העמיד מחיים פקע מעילה לגמרי וע"ז הקשה מהא דחולין (דף פ"ג ע"ב) בהא דמוקדשין פטורין מכיסוי ומוקי לה בקדבה"ב ופריך וליפרקינהו וכו' ומשני בעינן הוהע"ר וקשה הרי אדרבא כיון דס"ל דקדבה"ב צריכין הוהע"ר וא"א לאחר שחיטה א"כ שוב פקע מעילה והוי שחיטה ראוי'. ומ"ש ליישב ע"פ ד' שעה"מ פ"י מביכורים שצידד דדיעבד אין הוהע"ר מעכב א"כ שוב בר דמים הוא כמ"ש רש"י בכריתות (דף כ"ג) ובמעילה אזיל הש"ס דגם דיעבד מעכב דבריו תמוהים דהא השעה"מ העלה שם דלרבי גם דיעבד מעכב והא הש"ס בחולין משני רבי הוא ונסיב כתנאי א"כ הדק"ל אבל גם מ"ש מדברי מהריט"א פ"ה דבכורות אות ל"ח שחידש דבקדשים שמתו איכא משום לא תאכל כל תועבה אלא שתמה שהרי הוכיח מהרמב"ם דמותר בהנאה ג"ז לק"מ דגם בדאסור רק באכילה הוי בכלל שחיטה שאינו ראוי' כשוחט ונמצא טרפה אבל גוף חידושו של מהריט"א צ"ע אבל לענ"ד הכא בשוחט עוף של קדבה"ב ואחר שחיטה לא יהי' ראוי להוהע"ר ויופקע קדושתו ממנו פשיטא דהוה מפסיד בידים וקעביד איסור תורה בשחיטה זו א"כ פשיטא דאסור משום לא תאכל כל תועבה והוה שפיר שחיטה שאינה ראוי' לר"ש ופטור מכיסוי ויתר אין פנאי להאריך והנלע"ד כתבתי:
4