שו"ת מהרש"ם חלק ב קע״וTeshuvot Maharsham Volume II 176
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה יחיאל מיל נאסטאשקא מו"ץ דק' שדה לבן. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו מאז הגיעני ולא הי' לי פנאי להשיב עד עתה וע"ד שאלתו בש"ץ שהי' כמה שנים בביהמ"ד בלא כתב ואח"ז הי' עומד הביהמ"ד ליפול ובנו ביהמ"ד חדש במק"א ואז עשו עמו כתב שמקבלים אותו לכל ימי חייו בתשלומין כו"כ אבל אחר מותו אין ליורשיו שום חזקה ולא שום טו"ת על אנשי ביהמ"ד וגם הש"ץ הנ"ל חתם עליו ועתה של"ח ובא בנו לתבוע חזקתו וכבר ראו עיני רו"מ מ"ש בדע"ת סי' א' סקפ"ה דגם בלא כתב זכה בחזקתו והבאתי כן מתשו' מבי"ט ותשו' רמ"א דמה שהקשה רו"מ מהא דאין ממנים פרנס על הציבור אא"כ נמלכים בציבור ואמאי פסק הרמ"א סוס"י רמ"ה דגם בהחזיק מעצמו בשררה מהני לק"מ דלכתחלה אין ממנים אא"כ נמלכים בהם אבל בהחזיק כבר ושתקו ה"ז כמסכימים. ומ"ש רו"מ די"ל דכשיבנה הביהמ"ד במק"א בטלה חזקתו הראשונה כבר כתבתי במשפט שלום בקת"ע לסי' רל"ז דיני חזקה אות ל"ה מדברי הר"ן נדרים (דף מ"ז ע"א) והעליתי דאם עיקר השכירות מן הריוח מהכפר אין חילוק בין מקום זה למק"א וה"נ בנ"ד הרי שכירתו מהאנשים המתפללים שהוא ש"ץ אצלם ומה לי הכא מה לי התם, ועיקר ספיקו אם מועיל מחילת האב על ירושת הבנים אם דומה לשאר ירושה שבסי' רפ"א דאם אמר לא יירש בני לא מהני והביא מהא דמנחות (דף ק"ט) שצוה שמעון הצדיק שישמש חוניו בנו תחתיו אף ששמעי אחיו הי' גדול ממנו כבר ראיתי לח"א בספרו שהעיר בזה ודחה דשא"ה דשמעי לא הי' ממלא מקומו ביראת חטא וסופו הוכיח מה שעשה שחגר לאחיו בצלצול ומ"ש מד' המנ"ח מצוה תצ"ז שנסתפק אם המלך יכול למנות א' מבניו הקטנים ולדחות את הגדול דגבי ירושה קיי"ל כריב"ב דיכול להנחיל ליורש א' בין יורשיו לענ"ד הדבר מבואר במקרא בד"ה ב' י"א פסוק כ"ב ויעמד לראש רחבעם את אבי' בן מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו אף שהי' לו בנים גדולים ממנו כמ"ש שם פסוק י"ט כ' וזה לא הי' עפ"י הדיבור כמו בשלמה שעשה ע"פ נתן הנביא אבל אין מזה ראי' לענין להעביר הירושה לגמרי מבניו דקיי"ל דא"י להעביר ואף דבלשון מתנה יכול ליתן למי שירצה הרי בנ"ד לא הזכיר שום לשון מתנה לאנשי ביהמ"ד וגם הוי דשלב"ל וא"י להקנותו וגם אי נימא דהוי כמחילה הרי א"י למחול דשלב"ל כמ"ש בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה והרי מבואר בסי' של"ג ס"ח בהג"ה דאם אמר הבעה"ב למלמד לך מעמדי ונתרצה המלמד דהבעה"ב יכול לחזור בו דאין בידו למחול שיעבודו של הנער וע"ע כה"ג בריטב"א כתובות (דף פ"ו) וש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק ע"ז ובסמ"ע סי' ס' סק"ל אך דבאמת מבואר מדברי הרשב"א דבש"ץ ליכא חזקה מדינא אלא ממנהגא והוא משום דלא מקרי שררה כמ"ש בדע"ת סי' א' סקפ"א בשם תשו' דבר שמואל וכן הבאתי מהס"ח סי' חשנ"ו ופי' אזולאי שם אלא דהמנהג שיש להם חזקה א"כ י"ל דבכ"ג שמחל בעצמו עכ"פ ליכא מנהגא בזה שהרי הוא דבר שאינו מצוי והן אמת שמלשון הריטב"א שהבאתי שם סקפ"ג משמע להיפוך מ"מ כיון שגם מדברי הא"ז הל' ברכות סי' קט"ו נראה דש"ץ אין לו חזקה מדינא כ"ה בח"ס א"ח סי' י"ב א"כ נראה דבכה"ג דעכ"פ ליכא מנהגא אין לכוף את הקהל ליתן החזנות לבן של הש"ץ. והנלע"ד כתבתי:
2