שו"ת מהרש"ם חלק ב י״טTeshuvot Maharsham Volume II 19
א׳להרב וכו' מו"ה יעקב זילבר נ"י מו"ץ דק' אוליינאב:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן ושמעון ולוי שקנו יער מאדון באופן שבכל משך זמן חטיבת היער אינו רשאי למכור עץ לאיש אחד זולתם וכן הי' כמ"פ ועתה הלך לוי באמצע הזמן וקנה ממנו עץ וטוען שקנה לעצמו ולא לשותפות והם כבר דברו ביניהם כמה ליתן לאדון וכבר הי' פעם א' אצל האדון ביחד אלא שלא נגמר המקח ורו"מ צידד דכיון דהאדון אינו רשאי למכור לאחר כפי תנאי שביניהם ה"ז נכלל בדמי המקח של היער שקנו מקודם הריוח שיהי' בהעץ שימכור מחדש תו"ז חטיבתם וגרע מעני המהפך בחררה ובנ"ד מוציאין מידו והוי כמזיק שעבודו של חבירו:
2
ג׳הנה לענ"ד יש ללמוד ד"ז מתשו' הרדב"ז ח"א סי' ת"ס שהבאתי בקצרה במשפט שלום סי' קע"ו סכ"ח ובגוף התשובה מבואר יותר דאף דהמציל במקום פסידא יוכל לומר לעצמי אני מציל מ"מ היכי דנתפשר הגזלן מכח התביעה וכפי ערך התביעה גדלה הפשרה כל מה שהציל הציל לאמצע ע"ש וה"נ בנ"ד הרי כל מה שמוזיל האדון על השער הוא מפני התנאי שיש לשלשתן עליו שלא יוכל למכור לאחר א"כ א"י לומר לעצמי קניתי וגם הרי בתשו' ב"ח הישנות סי' י"ט העלה דאם כבר עסקו שניהם בקניית המקח אצל המוכר שוב א"י לומר לעצמי קניתי אף שלא נגמר המקח בתחלה והלכו להם וחזר א' מהם וקנה אלא שפקפק אח"כ בד"ז דאפשר שכבר נתייאשו מלקנות וקנה זה לעצמו והתינח היכא שאפשר למוכר למכור לאחר אבל בנ"ד שא"א להמוכר למכור לאחר א"כ לא נתייאשו מהמקח ולא יוכל זה לומר לעצמי קניתי ואף די"ל דהב"ח לשי' דס"ל דבעשו מעמד גמור ביניהם א"י לומר לעצמי קניתי כמ"ש הש"ך סי' קפ"ג בשמו משא"כ לפמ"ש החמ"ע שם אבל ז"א דבכה"ג גם הסמ"ע מודה כיון שיש להם זכות בזה מה שאין לשום אדם זכות בזה ויותר אין פנאי להאריך. והנלע"ד כתבתי:
3