שו"ת מהרש"ם חלק ב קצ״דTeshuvot Maharsham Volume II 194
א׳נשאלתי בדין מי שמכר הבהמות לפסח להאכילם חמץ כנהוג והי' פרה א' מעוברת וילדה זכר בחוהמ"פ אי יש לו דין בכור. וחכם א' רצה לחדש לפי המבואר בחו"מ סי' ר"כ דפרה סתם אין הולד מכור ועסמ"ע שם דגם דיעה ב' מודה בזה א"כ ה"נ יש לו דין בכור וע' בט"ז סי' רכ"ג ובקצה"ח סי' ר"כ שם בשם הרמ"כ וגם אי הוי פלוגתא הוי ספק בכור עכ"פ עכ"ד. והנה בגוף דברי הסמ"ע וקצה"ח יעוין בח"ס ח"מ סי' ק"ה מה שהשיג על ראיית הקצה"ח מש"ס דתמורה. ואמנם בגוף הדין הדבר פשוט דאין לו דין בכור כלל דאף דאין הולד מכור מ"מ עכ"פ גוף הפרה מכורה לעכו"ם בכדי שתאכל חמץ ומבואר בש"ס דבכורות ובטוש"ע יו"ד סי' ש"כ דאפי' קנה העכו"ם רק האם אין לו דין בכור דבעי' פטר רחם בישראל שגם הרחם יהי' של ישראל לבד יעו"ש ובנ"ד כיון שהפרה של עכו"ם אין בזה חשש בכור כלל. וגם בעיקר הדבר שכ' הסמ"ע דפרה סתם יוכל ליתן לו אחרת ל"ש כלל בנ"ד שהרי מכר לו כל בהמותיו וגם מסתבר שמכר לו גם הולד דהא מבואר בנדה (דף ל') דהולד במעי אמו אוכל כל מה שאמו אוכלת וא"כ מסתמא גם בבהמה הוא כן וא"כ יהי' ישראל נהנה מחמב"פ ובע"כ דגם הולד מכר לעכו"ם ע"כ הדין פשוט דאין בו שום חשש בכורה כלל. כנלע"ד:
1