שו"ת מהרש"ם חלק ב קצ״הTeshuvot Maharsham Volume II 195

א׳ידידי הרב מו"ה חיים צבי מקיפוטשיניץ:

ב׳מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל בדין בעל שנתן גט לאשתו וקבלה בידה רק ששכחו ולא הגביהה ידי' אחר קבלתה כפי המבואר בסה"ג אות רכ"ג ואות רל"ה שתגביהה ידי' למעלה מג"ט אם היא מותרת להנשא ותוכן הספק אם עיקר הגירושין ע"י שמקבלת הגט גם בלא קנין כיון שבא לידי' מגורשת או דבעי' שתקנה בקנין הגט והגבהה קונה וא"כ אם לא הגביהה ל"מ כ לל והנה גוף הדין לענ"ד נלמד ממשנה ערוכה בפ"ה דגיטין (דף נ"ה) העיד ר"י בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהוא יוצאה בגט משום דלא בעי' דעתה ע"ש בגמ' ורש"י וגם ביבמות (דף קי"ב) דפקק שנשא פקחת ונתחרשת דאם, רצה יוציא בגט והרי בירושלמי פ"ב דקידושין ה"א מבואר דחרש אין לו זכי' אפי' ע"י דע"מ וא"כ איך החרשת יוצאה בגט שמקבלת הא א"א, לקנות הגט כיון דאין לה זכי' כלל ובע"כ דעיקר הגירושין רק שיבא לידה או רשותה אפי' לא זכתה בו בקנין כיון שהוא ברשותה סגי. והן אמת שהרמב"ם וש"ע בח"מ סי' רמ"ג סי"ז פסקו דחרש זוכה לעצמו בדע"מ ואולם בקצה"ח שם הוכיח מהרא"ש פ"ב דכתובות בשם הרמ"ה דדוקא בקטן דאתי לכלל דעת זוכה בדע"מ אבל שוטה וחרש לא וא"כ לדעת הרא"ש מוכח כן בבירור ממשנה הנ"ל וכן פסקו הרשב"א והריטב"א בקידושין דף ח') בפשיטות דחרש אין לו זכי' ורמז אליהם בשי"ק בקידושין שם. וכ"ז נעלם מהב"י במחכ"ה שלא הביאם כלל והן אמת שמדברי ירו' אין ראי' לסתור ד' הרמב"ם דהתם קאמר דהחרש אין לו יד לזכות לאחרים וכמ"ש המח"א ה' שלוחין סי' כ"ד יעו"ש אבל עכ"פ הנך רואה דהרשב"א וריטב"א והרמ"ה והרא"ש ס"ל דאין זכי' לחרש אפי' בדע"מ וא"כ לשי' הפוסקי' הנ"ל הדין מוכח מן המשנה הנ"ל דא"צ קנין וזכי' בגט וגם להרמב"ם דס"ל דחרש קונה בדע"מ הרי כבר הוכיח בקצה"ח סי' רל"ה סק"ד ובסי' רה"ע דדע"מ הוי בתורת זכי' וא"כ בגט דהוי חוב כדאי' בב"מ (דף י"א) דמה"ט אין חצר קונה בתורת שליחות בגט וע' גיטין (דף י"ב) וכמה דוכתי א"כ שוב לכ"ע ל"מ בזה דע"מ וא"כ לכ"ע תיקשי מהא דחרשת ובע"כ דבגט א"צ קנין וכמ"ש וע' בשעה"מ ה' נחלות פ"ג ובשו"ת בא"פ חחו"מ סי' ח' בסופו באורך בענין אי חרש זוכה בדע"מ ובשעה"מ שם כ' דגם אי זוכה בדע"מ הוי רק מדרבנן א"כ איך יועיל בגט דאורייתא אבל בנ"ד לכ"ע לא מהני ומהגם דכיון שהרמ"ה והרשב"א והריטב"א והרא"ש בע"כ ס"ל כן ולא מצינו מי שיאמר להיפוך בודאי הכי נקטינן וכן נראה מוכרח דעת הרמב"ם בפ"ט מה' גירושין ה"ג שפסק דהאומר לאשתו ה"ז גיטך ולא תתגרשי אלא לאחר ל' יום והניחתו בצידי ר"ה ונגנב לאחר ל' יום ה"ז מגורשת וביאר שם הה"מ דגבי גט בלא מעכשיו דמי למוכר פרה במעכשיו וכ' וז"ל והטעם בזה דפרה במה הוא קונה אותה במשיכה ולאחר ל' יום כלתה משיכתו הלכך אם לא אמר מעכשיו לאו כלום הוא אבל הגט בכתב הוא מגורשת והכתב עדיין הוא קיים ביום ל' והוא במקום קני' אפי' בעלמא הלכך מגורשת עכ"ל. הרי מבואר דבגט הכתיבה הוא במקום הקנין בעלמא וגם בלא"ה הדבר פשוט דכיון דאשה מתגרשת בע"כ איך אפשר לומר שהיא צריכה לזכות בקנין הרי אף דידו וחצירו קוני' שלא מדעתו הרי כ' התוס' בב"ב (דף נ"ד ע"ב) בהא דמחזיק בשטרותיו של גר דבעי הש"ס למימר דשטרות לא קנה דמאן דמחזיק אדעתא דארעא מחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתי' אשטרא והקשו בתוס' דאע"ג דלאו דעתי' אשטרא הרי ידו קונה שלא מדעתו כמו חצירו דחצר מתורת יד אתרבאי ותי' דהא דחצר קונה שלא מדעתו היינו כשאינו יודע אם הוא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני ע"ש וא"כ בגירושין בע"כ שאין האשה רוצה בגט כלל וא"ר לקנותו איך יעלה על הדעת לומר שהיא קונה אותו בידה או בחצרה. וכן מצאתי בהפלאה כתובות (דף פ"ו ע"ב) שהאריך להוכיח דגט א"צ קנין והביא ג"כ מדברי הה"מ פ"ט מגירושין הנ"ל והביא עוד ראיות אבל לא דיבר משאר ראיות שהבאתי וגם בקצה"ח סי' ר"ה סק"ה העלה דמה"ט אמרי' בגט דגיטה וחצירה באי' כאחד משום דא"צ קנין וגם באב"מ אה"ע סי' ל"ה ובסי' קל"ט בסופו האריך להוכיח כן ומ"ש שם מהא דכתבו על איה"נ דכשר ומוכח דא"צ קנין לשי' הסוברי' דאין זכי' באיה"נ תיתי לי שעלה בלבי בראשית השקפה אבל לא הונח לי בזה דהתם הרי עכ"פ בעי' שיתן הנותן משלו ואי אין זכי' באיה"נ א"כ לא מתקיים ונתן וע' בסנהדרין (דף מ"ג ע"א) דמוכיח מדנקט תנו שכר כו' מוכח דמשלהם והיינו משום דאל"כ לא מיקרי נתינה וע' בשו"ת ב"א תאו"ח סי' מ"א שהעיר ג"כ מהא דכתבו באיה"נ אבל לא הביא ג"כ מהש"ס דסנהדרין הנ"ל וגם לא הרגיש בכל הראיות הנ"ל, (שוב מצאתי במג"ש כתובות (דף ל"א) שהעלה בדעת רש"י דגט א"צ קנין רק שיתן לידה אבל מהתוס' שם נראה להיפוך ע"ש ותבין]:

ג׳אך דלכאורה יש להעיר לפי הנ"ל דבגט ושחרור דמהני אפי' בע"כ שא"צ קנין וזכי' אבל בקידושין בודאי בעי' זכי' וקנין א"כ תיקשי בהש"ס דגיטין (דף ט') דקתני בג' דברים שוו גיטי נשי' לשחרורי עבדי' כו' ופריך ותו ליכא ומשני מלתא דאיתא בקידושין לא קתני ע"ש ואכתי תיקשי דהו"ל למיתני דבגט ושחרור א"צ קנין משא"כ בקידושין ואמנם כיוצא בזה הקשה הרשב"א בתשו' סי תכ"ג אמאי לא קחשיב דין כתבו באיה"נ לשי' הפוסלי' בקידושין ותי' דלא קחשיב רק דבר המפורש במשנה ע"ש א"כ י"ל דה"נ בזה נהי דדין גט מפורש במשנה מהא דחרשת מקבלת גיטה אבל מ"מ אין מפורש דין שח"ע וז"פ:

ד׳ובהיותי בזה נתקשיתי בהא דכ' הרשב"א והר"ן פ' הזורק דהנותן גט בחצירה שלא מידיעתה והיא עומדת שם אם אמר לעדי' ראו גט שאני נותן דשפיר מתגרשת בו אף שלא ידעה מזה ס בב"י סי' קל"ט הביא ד"ז בשמם ובשם הה"מ ורי"ו ואני תמה ע"ז מהירושלמי פ"ח דתרומות ה"א בהא דהאשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו וא"ל מת בעלך או גירשך כו' ר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר ופריך ניחא מת בעלך (דשפיר משכח"ל שלא ידעה) גירשך בתמיה הא אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ומשני כמשנה ראשונה שכן ארוסה בת ישראל כו' ועוד נדחק ליישב בענין אחר וכבר הוכיחו התוס' בקידושין (דף י') מירושלמי הנ"ל דקטנה שנשאת אין אביו מקבל גיטה דאל"כ הו"ל לשנויי דמיירי בכה"ג ע"ש ולשי' הרשב"א הנ"ל תיקשי דהו"ל לשנויי דמיירי בכה"ג שהניח הגט בחצרה והיא עומדת שם וההנחה היתה שלא בידיעתה רק שאמר לעדי' ראו גט שאני נותן והיא מגורשת ולא נודע לה עד אחר שאכלה התרומה והוא תמוה גדולה מאוד לפענ"ד. ודרך פלפול עלה ברעיוני לפום ריהטא ליישב ולהוכיח מזה דגט צריך קנין דהנה התוס' ב"ב שם ובמרדכי הובא ברמ"א חו"מ סי' רס"ח מבואר דחצירו אינו קונה רק בדבר ההוה ומצוי לבא אבל במלתא דלא שכיח כלל אין חצר קונה שלמ"ד ולכאורה אי נימא דגירושין לא שכיח וכדמשמע מהתוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) שכתבו דרוב אין מגרשין נשותיהן א"כ אין החצר קונה לה ומדוע כ' הרשב"א דמגורשת שלא בידיעתה ע"י חצירה. אבל באמת מבואר בש"ס דיבמות (דף ל"א ע"א) בהא דפריך מנפל הבית עליו ועל בת אחיו כו' דגירושין שכיח להכי גזרו בהו רבנן משא"כ מפולת ע"ש א"כ הרי מבואר דגירושין שכיח ושפיר קונה החצר ובתשו' א' בענין זונה לכהן ומינקת הארכתי בזה בסוגיא דכתובות (דף ס') וכמ"ד. וי"ל דברי תוס' גיטין הנ"ל שלא יסתור להש"ס הנ"ל דבכלל העולם שכיח אבל באדם פרטי לא שכיח וכעין מ"ש תוס' ב"מ (דף קט"ו) וש"כ חו"מ קל"ג אבל גם בלא"ה תיקשי דא"כ איך נאמן הבעל לומר גרשתי אשתי במיגו נגד הרוב לשי' קצת פוסקי' או באשה שאמרה גרשתני דחזקה אינה מעיזה האיכא רוב כנגדה ואף דיש ליישב מ"מ נראה עיקר דכונת תוס' רק בצירוף מ"ש שם דאם מגרשין אין מבטלין ונ' שו"ת שע"צ תא"ע סי' ק' מ"ש בזה וכדברי הפלאה כתובות (דף פ"ח) בזה ועכ"פ יש ליישב ד' הרשב"א כמ"ש. ואמנם לפי דעת ב"ש בגיטין (דף צ') דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה ומבואר בירושלמי שם דהיינו זנות ממש א"כ כיון דזנות לא שכיח כמבואר בגיטין (דף י"ז) וכבר כ' הפוסקי' דגם לדידן לא שכיח רק דס"ל דגזרו גם במלתא דל"ש וע' ריב"ש סי' שפ"ה והובא באב"מ ס' קס"ט ואף דהתוס' שם כ' לחד תי' דדוקא בעדי' והתראה ל"ש הרי תי' שם עוד קושייתם בע"א וא"כ אין הכרח לחלק כן וכן מוכרחי' לומר להסוברי' דבזונה ל"ש איסור מינקת משום דזנות לא שכיח ובע"כ כמ"ש והארכתי בתשו' הנ"ל לקמן סי' ו. וא"כ כיון דזנות ל"ש גם גירושין לא שכיחי, ובתוס' סוטה (דף ג') הביאו מהירו' שם דר"א סובר ג"כ כב"ש בהא דלא יגרש את אשתו אא"כ מצא ד"ע ע"ש ותבין וא"כ במתני' דתרומות דר"א קאמר בהך דינא דחייבת קרן וחומש שפיר פריך הירושלמי איך משכח"ל גירשך דהא לר"א לשיטתי' גירושין לא שכיח ושוב אין החצר קונה ואינה מתגרשת בלא דעתה אבל לדידן דיוכל לגרש בלא ערוה ושפיר הוי גירושין שכיח שפיר פסק הרשב"א דמגורשת בכה"ג גם בלא דעתה. ואין להקשות דאי מיירי התם בירושלמי לר"א באשה שזינתה הרי בלא"ה אסורה לאכול בתרומה ע"י הזנות גם בלא גירושין ועוד דהיכא דזינתה שוב בודאי יגרשה והוי לדידה גירושין דבר ההוה ומצוי לבא אבל לק"מ בהא בגיטין (דף צ') מבואר דגם לב"ש אם עבר וגירשה מהני הגט וא"כ י"ל דמיירי בעבר וגירשה בלא זנות וכבר נודע מ"ש התוס' בחולין (דף כ"ט סועא"ב) דדבר האסור לכתחלה הוי לא שכיח שיעשו אותו ע"ש וע' גיטין (דף ס"ז) כיון דלא תעשה כן בישראל הוי לא שכיח א"כ שפיר הוי דבר שאינו מצוי לבא [ובזה א"ש גם להתוס' הנ"ל דס"ל דדוקא זנות בעוה"ת לא שכיח כמובן] ולכן אין חצירה קונה וא"ש ודו"ק והוא נכון ע"ד הפלפול ואולם אם כי הדברי' נכוני' לפלפולא הלא כבר הוכחתי לעיל דהרשב"א גופי' בע"כ ס"ל דגט א"צ קנין כלל רק שיהא מונח ברשותה וא"כ נדחה תי' זה ולכן קושיתו הנ"ל מירו' קמה וגם נצבה וצע"ג לפענ"ד. והדין דין אמת דגט א"צ קנין:

ה׳האמנם לפ"ז יש לעיין ברש"י גיטין (דף ע"ז ע"ב) בהא דההוא ש"מ דכתב גט לדביתהו בפניא דמעלי שבחא ולא הספיק למיתבי' לה למחר תקיף לי' עלמא וא"ל רבא ליקנויי ניהלה לההוא דוכתא דיתב בי' גיטא ותיזול ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' ופירש"י ותנן נכסי' שאין להם אחריות נקנים עם נכסי' שי"ל אחריות כו' ומבואר דצריך שתקנה את הגט. ואמנם כבר תמהו כולם ע"ד רש"י הנ"ל חזיא דמלשון הש"ס משמע דבתורת חצר קנתה וגם תמהו דאם כן למ"ל להקנות המקום שהגט בתוכו הרי בקנין אג"ק א"צ שיהיו צבורים גם תמהו דקנין אג"ק הוי רק מדרבנן ואיך יועיל לגט מה"ת [ובזה י"ל לפמ"ש הר"ן לענין קנין ד' אמות דמהני בתורת אפקעינהו דהפקר ב"ד הפקר אבל מי הכריח לרש"י בזה] ובאמת שהפ"י שם כ' ליישב קו' הרשב"א והר"ן דרש"י כ"כ רק לפי הס"ד דהוי ס"ל דבגיטה וחצירה ל"מ אם באי' כאחד ע"ש וא"כ י"ל דמה"ט הוצרך לומר משום קנין אבל למסקנא גם רש"י מודה דא"צ קנין ויש להטעים ביותר לפמ"ש בקצה"ח סי' ר' הנ"ל דמה"ט מהני בגט גיטה וחצירה הבאי' כאחד ולא במתנה משום דבגט א"צ קנין משא"כ במתנה יעו"ש ורמזתי לדבריו לעיל א"כ י"ל דהיינו ס"ד דהש"ס דהוי ס"ל דגם בגט ל"א גו"ח באי' כאחד משום דהוי ס"ל דגם בגט בעי' קנין ולמסקנא קיי"ל באמת דא"צ קנין. אך דבזה לא הונח משאר קושית הנ"ל וכל המפרשי' האריכו בזה כל א' לפי דרכו:

ו׳ומה שנלע"ד ליישב דברי רש"י ז"ל ע"ד פלפול קצת דכבר נודע דעת הר"ח שהביאו התוס' לקמן (דף ע"ח) וברשב"א ור"ן דס"ל דבקנין חצר לא משתריא לעלמא עד דמטא גט לידה ותמהו מהא דאמר רבא תיזול ותיחוד דמוכח דמהני קנין חצר למישתרי לעלמא והנה האב"מ סי' קל"ט סקי"א ביאר טעמו של הר"ח דכיון דבקרוב לה הוי כחצירה ואפ"ה גזרי' אטו קרוב לו א"כ גם בחצרה שייך גזירה זו אבל באג"ק הוא קנין אחר יעו"ש. אך לכאורה גם חצרה אינו דומה כלל לקרוב לו דהא בחצרה איכא ב' טעמי' משום שליחות ומשום ידה ובשלמא מטעם ידה שפיר איכא למיגזר אטו מקום קרוב לו אבל אי מטעם שליחות הרי בודאי אין לגזור בשלוחה אטו שלוחו וא"כ ה"נ בזה. ואולם באמת מבואר בש"ס דב"מ (ד' י"א) דגבי גט ל"מ החצר בתורת שליחות משום דחוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו ומהני רק בתורת יד ומה"ט בעי' שתעמוד בצדו וגם היכא שמרצון האשה מתגרשת כבר כתב הרשב"א ר"פ הזורק דדלמא ברגע א' אח"כ חזרה בה. ובש"ס דיבמות (דף קי"ח) הוי בעיא המזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי זכות לאשה משום דסניא ליבם או דלמא הוי חוב משום דזימנין רחמא ליבם ומסיק דחולצת ולא מתייבמת מספק ע"ש וא"כ ה"נ בעובדא דההוא ש"מ ל"מ החצר בתורת שליחות דדלמא חוב הוא לה ורק בתורת יד מהני וא"כ שוב יש לגזור אטו קרוב לו ומהראוי שלא תישתרי לעלמא ואמנם כיון דהקנה לה הגט באג"ק ומהני עכ"פ מדרבנן לפסלה להאחין א"כ שוב בכל גווני תיאסר ליבם וממילא הוי זכות לה ושוב מהני החצר בתורת שליחות. וכה"ג כ' הט"ז באה"ע סוס"י קמ"ה דהאידנא דאין מייבמים הוי זכות ברור ע"ש ושוב משתריא לעלמא עי"ז דכבר כתבתי דבשליחות ל"ש למיגזר ובזה מיושבי' כל הקושיות דהוכרח רש"י לפרש בתורת אגב דאל"כ לא הוי מועיל החצר רק בתורת יד ושוב הדק"ל איך הותרה לעלמא הוא א איכא למיגזר אטו קרוב לו ולזה כ' רש"י דנקנה באגב וניהי דהוי רק קנין דרבנן הרי עכ"פ נפסלה ליבם ושוב הוי זכות לה ומהני החצר בתורת שליחות ומשתריא לעלמא וא"ש ודו"ק:

ז׳ומעתה אשובה אראה דברי רו"מ למלא מבוקשו אשר ביקש מעמדי להשיב לו גם על דבריו:

ח׳והנה ר"ד הוכיח ג"כ דגט א"צ קנין משום דאל"כ מה מועיל ההגבהה שמגבהת אח"כ היכא דבתחלה לא הי' כולו בתוך ידה הא הוי כטלי גיטך מעג"ק ולא דמי למ"ש הר"ן בפ' הזורק במשנה דכנסי שט"ח דכשנתנו לה בתורת פקדון ואח"כ א"ל הא גיטך דהוי נתינה מיד הבעל דשא"ה דנתן הבעל הגט ברשותה משא"כ כאן חלק הגט שהי' חוץ לידה הוא ברשות הבעל והוי אח"כ כטלי גיטך מעג"ק ובפרט במ"ש רמ"א סי' קל"ח ס"ב דבהושיט לה הגט ולקחה אותו בצד הב' דהוי גט פשיטא דקשה כנ"ל ובע"כ דכיון שיצא מרשות הבעל ולא אגיד גבי' סגי אפי' במקצת נתינה דא"צ קנין בגט ולפענ"ד יש לפקפק בזה דל"מ לשי' ר"י שהביא הרא"ש פ' הזורק סי' ז' בדין נתן לה גט ומשיחה בידו ואח"כ קפצה ידה ועי"ז יפסוק החוט אם ימשוך וכ' הר"י דל"ה כטלי גיטך מעג"ק כיון דהתחיל הנתינה אף שאח"כ גמרה היא קרינן שפיר ונתן א"כ פשי' דגם בנ"ד הוי כן רק גם לשי' הרא"ש שם שחולק עליו דמעיקרא לא מיקרי נתינה כלל כיון שידה פתוחה ויכול לנתקו היינו משום דהתם יכול לנתק כל הגט ולא התחיל שום נתינה אבל בנ"ד הרי מקצת הגט בא עכ"פ לידה שפיר והתחילה מעשה הנתינה תיכף מידו ונמשכת והולכת להלן עד שלקחה כל הגט י"ל דבכה"ג לכ"ע ל"ה כטלי גיטך מעג"ק. דאל"כ להסוברים דבעי הגבהה ג"ט הרי ההגבה הוא מעט מעט וכיון שמתחלה לא קנתה עד שהוגבה ג"ט נימא דהוי כטלי גיטך מעג"ק א"ו דהכל מעשה א' וכיון שההתחלה היתה מצדו מיקרי שפיר נתינה וכיוצא בזה מצינו בש"ס דכתובות (דף ל"א) וכמה דוכתי דהגבהה צורך ניסוך והוי כמיתה ותשלומי' באי' כאחד אף דהתשלומין באו בשעת הגבהה והמיתה אינו אלא בשעת ניסוך מ"מ הוי כבאו כא' דכל מעשה א'. ובס' יראים להר"א ממיץ סי' ש"צ הקשה למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף א"כ הא כל שאין ראוי לפתח אוה"מ אין חייבין עליו משום ש"ח והא כיון דהתחיל לשחוט נעשה בע"מ ושוב א"ר לפתח אוה"מ והיאך מיחייב משום ש"ח כלל ותי' דזהו דרך הכשרו דהכל מעשה א' ולא נקרא מום כלל גם בתחלת שחיטה ע"ש והוא ג"כ כעין סברא זו. וע' כה"ג בתוס' סנהדרין (דף ע"ג):

ט׳עוד הביא רו"מ מדברי רש"י עירובין (ד' צ"ב ע"ב) בהא דאשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מתגרשת ופירש"י וז"ל דגדולה לאו בתר קטנה אזלא וגט לא קני לאשה דנימא נשדי אשה בתר גט דאשה לא בעי למיקנא גיטא עכ"ל הרי מבואר דא"צ קנין בגט ואם כי יפה הביא והוטב בעיני בכל זאת האמת עד לעצמו שא"א לפרש כונת רש"י כהבנתו שהרי מ"ש רש"י בסוה"ד דאשה לא בעי כו' אין לו הבנה כלל דגם אם האשה קונה הגט כיון דאין הגט קונה את האשה כמ"ש רש"י בתחלת הדבור אין האשה טפלה לגט וגם בריטב"א שם כ' משום דהגט טפל לאשה ואין האשה טפלה לגט. ולכן נלע"ד דכונת רש"י עפ"י הש"ס דב"מ (דף י"א) הנ"ל דמפרש טעמא דגבי גט בעי' שתעמוד בחצרה משום דחוב הוא לה והיא מתגרשת שלא לרצונה וע' תוס' גיטין (דף ע"ז) שם (ע"ב) ד"ה והוא כו' והא עיקר הטעם דגט בגדולה והאשה בקטנה דאינה מתגרשת הוא משום דבעי' שתעמוד בתוכה באותה שעה וכמ"ש רש"י שם בדיבור הקודם וגדולה לא אזלא בתר קטנה ועיקר טעמא דבעי' שתעמוד בתוכה הוא משום דחוב הוא לה ומתגרשת בע"כ שלא ברצונה וז"ש רש"י דאשה לא בעי למיקני גיטא פי' שאינה רוצה לקנות הגט (ומלת בעי הוא כמו רוצה) דחוב הוא לה לכן אינת מתגרשת בכה"ג כנלע"ד כונת רש"י ז"ל. ויותר נ"ל דט"ס הוא ברש"י וצ"ל דאשה בעי למיקני גיטא והכונה פשוטה דגט לא קני לאשה רק האשה קונה הגט ולכן הגט טפל לאשה ואין האשה טפלה לגט ומ"מ אין להוכיח מזה דצריך קנין דאשגרא דלישנא הוא וכדאשכחן כה"ג בגיטין (דף פ"ד ע"ב) הואיל וקנאתו ליפסל לכהונה ואין הכונה קנין ממש דוקא רק שהיא צריכה לקבל הגט ואין הגט צריך לקנות האשה וז"פ והאמת יורה דרכו:

י׳ומ"ש דהא דצריכה להגביה ידי' כמ"ש רמ"א סי' קל"ט סט"ו ובסה"ג אות רל"ה היינו רק כדי שלא יהי' לבוד לארץ וכמ"ש בתוס' כתובות (דף ל') דבריו נכונים. ונלפע"ד ראי' דהא בסה"ג גבי שליח מבואר ג"כ שיתן כן ליד השליח ויגביה ג"ט והשליח אינו קונה הגט דאל"כ הא הוי הגט של שליח ולא של בעל ול"מ כלל ובע"כ כמ"ש ודו"ק וזה ראי' ברורה לע"ד:

י״אמ"ש ע"ד התו"ג סי' קל"ט שהביא ראי' מב"ב (דף קנ"א) דבגט ל"מ ק"ס מהא דאי' אמר התם מה גט לאו בר קנין ו' רו"מ דהתם י"ל דהכונה דאם אמר לשלוחו תן גט א"צ קנין ע"ז תמהני דגם במכר א"צ קנין בשליחות כמבואר בח"מ רס"י קפ"ב. ובגוף הראי' כבר קדמו בקצה"ח סי' ר"ב ועמ"ש בחיבורי סי' קצ"ח די"ל דהכונה אם קיבל ק"ס ליתן גט יוכל לחזור דהוי קנין דברי' כמ"ש הב"ש סי' קל"ד. גם מ"ש מהירושלמי פ"ב דגיטין כבר קדמו בשו"ת רע"א סי' רכ"ב וגם הפ"ת סוס"י קל"ט הביאו וצידד שם ג"כ דא"צ שיהי' הגט כולו בידה ע"ש אבל מ"ש רו"מ דהירושלמי מיירי ברשות הבעל דהיינו בחצר שלו דלענין קנין קנה במסירה אבל בגט בעי' שיהי' ברשותה. במח"כ טעה בזה דברשות מוכר ל"מ מסירה כלל גם בקנין כמבואר בש"ס דב"ב (דף ע"ז) ובש"ע חו"מ סי' קצ"ח ס"ט ויותר אין פנאי לעיין ולהאריך בזה: