שו"ת מהרש"ם חלק ב קצ״וTeshuvot Maharsham Volume II 196
א׳עוד להנ"ל מכתבו השני הגיעני שבא להשיג ע"ד תשו' ומעוצם טרדותי אשיב בקיצור מופלג. והנה מ"ש דהא גם שוטה מתגרשת ד"ת כמ"ש ביבמות (דף קי"ג) וזהו יותר רבותא תמהני דדוקא היכא דיודעת לשמור גיטה מתגרשת ד"ת אבל בא"י לשמור גיטה גם מה"ת אין לה יד להתגרש כמבואר בש"ס שם וא"כ עכ"פ אין ראי' מזה, ומ"ש לתמוה מהירושלמי פ"ק דקידושין דמבואר דחרש יש לו זכי' תמהני עליו דהא הבאתי שם ד' ירושלמי פ"ב שכ' להיפוך ובהגהת צי"ר שם במקומו מבואר שד' ירו' סותרים זא"ז אבל הוכחתי שפיר דעכ"פ אף שהיא פלוגתא איך יפרנס הך מ"ד דסובר דאין זכי' לחרש הך מתני' דחרשת מתגרשת ובע"כ דסובר דא"צ קנין ובזה לא פליגי הנך מ"ד וגם מ"ד דחרש י"ל זכי' מודה דא"צ קנין דבזה לא פליגי וכיוצא בזה מבואר ברא"ש פ"א דקידושין סוס"י כ"ה דאף דלית הלכתא כריבר"י דס"ל מעות ראשונות לאו לקידושין נתנו מ"מ מייתי ר"נ שפיר סיוע לדבריו דבהך סברא דקאמר שמתקדשת בשיור פרוטה שעלי' מדעת אבי' לא אשכחן מאן דפליג עלי' וכו' יעו"ש וזה כדברי. ובפרט שהוכחתי מדברי כמה ראשוני' דס"ל דאין זכי' לחרש ומוכח דא"צ קנין. [ומ"ש רו"מ מהתוס' סוכה (דף מ"ו ע"ב) ד"ה דינוקא במ"ש מהא דשוטה דגרע דלא קני כלל דמוכח דלא ס"ל כחילוקו של הרמ"ה שהובא ברא"ש פ"ב דכתובות והובא בקצה"ח סי' רמ"ג יעוין בהה"מ רפכ"ט מהלכות מכירה שכ' בדעת רמב"ם לחלק כסברת הרמ"ה ויען כי אין הדבר נוגע לדברי קצרתי] שוב מצאתי בקה"י אות ז' מ"ש ליישב ד' הירושלמי ולפמ"ש שם דברי הש"ע נכוני' דיש זכי' לחרש:
1
ב׳ומה שהקשה עמ"ש בתשו' דלפמ"ש בקצה"ח דדע"מ בתורת זכי' א"כ בגט דחוב הוא ל"מ דע"מ והקשה דהא בעומדת בצד חצרה מהני גם בגט ובע"כ משום דחבין בפניו א"כ ה"נ בזה. תמהני עליו דודאי היכא דנותן לידה ממש אף דחוב הוא לה כיון דלא בעי' דעתה מהני א"כ ה"נ בעומדת בצד חצרה דמהני בתורת יד שפיר מתגרשת אבל היכא דאינו נותן לידה אם ירצה אחר להיות זוכה בגט עבורה ודאי דל"מ דדוקא לזכותה יוכל אחר להיות שלוחה בלא רצונה אבל לא לחובתה וגם אם יזכה במעמדה ל"מ כלל כיון דאינו ידה וא"כ ה"נ בזה אי נימא דבעי' קנין והיא א"י לקנות דאין לה יד וא"כ גם בדע"מ דמהני רק בתורת זכי' ולשי' רוב הפוסקי' זכי' מטעם שליחות א"כ היכא דהוי לחובתה בודאי ל"מ כלל וז"פ:
2
ג׳ומ"ש עמ"ש דבכתב על איה"נ הרי בעי' עכ"פ שיתן משלו ותמה רו"מ דהא בגיטין (דף כ') שם מבואר אלא משום דכתי' ונתן דלמא נתינת הגט הוא. הנה נעלם מרו"מ דברי הב"י באה"ע סי' ק"כ שכ' שם להדיא בדעת הפוסקי' שכ' דהסופר צריך להקנות לבעל משום דכתי' ונתן ובעי' שיתן משלו יעו"ש וזהו כדברי והא דקאמר בגיטין אלא משום דכתי' ונתן כו' היינו לענין דאין הגט ש"פ כמ"ש רש"י שם דהא התם קאמר מעיקרא דאקנויי אקני לי' רבנן והוי של בעל רק לענין שאינו ש"פ ולא מקרי נתינה לזה קאמר דנתינת הגט הוא אבל לא בעי' שיהא ש"פ כדי נתינה אבל מ"מ בעי' שיתן משלו לשי' רוב הפוסקי' וכמ"ש הב"י הנ"ל ושפיר כתבתי. וגם ברמב"ן לע"ז ר"פ השוכר את הפועל והעתיקו בח"ס יו"ד סי' ק"ל מבואר ג"כ כן דל"ש לשון נתינה רק במה שהוא שלו:
3
ד׳ומ"ש ליישב מה שהקשיתי ע"ד הרשב"א מירו' פ"ח דתרומות שהובא בתוס' קידושין (דף י') וכ' דכל הוכחת הרשב"א מדאמר רבא דאמר לעדי' כו' ולאשה כנסי שט"ח כו' ובירו' פ' חרש ה"ב מפרש דברי ריב"ג דלא כרבא א"כ הירו' לשיטתי' לא הסכים הזמן לעיין ולפום ריהטא ניתן להיאמר:
4
ה׳ומ"ש עמ"ש מהרא"ש פ' הזורק לענין טלי גיטך מעג"ק וכ' רו"מ דשא"כ דלשי' ר"י נתן כבר בידה רק דהי' יכול לחזור ולהביאו אצלו אבל כאן מקצת הגט לא בא לידה עדיין כלל ידעתי מאז דיש מקום לחלק כן אבל אין הכרח לזה ולכן כתבתי רק דיש לפקפק בדבריו ולומר דבכה"ג דהתחיל קצת נתינה סגי בזה ועתו"ס ב"מ (דף ז' ע"א) עוד בזה:
5
ו׳ומ"ש עמ"ש שבדברי רש"י עירובין יש ט"ס דחלילה לשבש כל הספרי' הלא כתבתי שם ליישב ד' רש"י גם בלא ט"ס:
6
ז׳ומ"ש ראי' מגיטין (דף כ' ע"ב) כתב לה גט על טס של זהב דסגי אף שלא נתן לשם מתנה אין מזה ראי' דהתם עכ"פ נקנה לה לשם פרעון אבל היכא דלא נקנה לה כלל י"ל דל"ה בכלל נתינה ובפרט לפמ"ש הרשב"א הובא בב"י סוס"י קכ"ד בלא"ה אין ראי' כמ"ש רו"מ בעצמו. ומ"מ לדינא דבריו נכוני' וכמ"ש בתשו' ושוב נראה להביא עוד ראי' דגט א"צ קנין מהתוס' עירובין (דף ע"א ע"א) שהקשו שם מהא דתיחוד ותפתח דשרי קניית רשות בשבת ותי' דבשכ"מ התירו שלא תטרוף דעתו תדע הא אף בלא קנין איכא איסורא לגרש בשבת כדתני' אין מגרשין בשבת כו' ומוכח דגט א"צ קנין דאל"כ הא גם התם י"ל דהיינו משום קנין ובע"כ כמ"ש ובפרט שכבר הוכחתי מהא דמבואר שם גם בסה"ג של שליח שיתן ליד שליח ויגביה ג"ט מוכח להדיא דאינו לשם קנין. והנני ידידו:
7