שו"ת מהרש"ם חלק ב ר״אTeshuvot Maharsham Volume II 201
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיולוב ראמעניען:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שישבה עגונה כמה שנים ע"י שלא נודע מקום בעלה שהלך למרחוק ועתה נודע לה כי בעלה הוא בעיר קאנסטאנטינאפאל ובטורח והוצאה רבה שלחה לשם שליח והרב דשם בכח הממשלה השתדל שנתן להשליח ג"פ וכבוא השליח לביתו רצה אצלה ש"ט סך רב שלא הי' ביכולתה ליתן לו ולא רצה למסור לה הגט והחזיק הגט איזו שבועות בתוך בגדו הסמוך לכתונת ועי"ז מחמת הזיעה נתלחלח הגט ונדבקו האותיות למק"א חלק שבהגט ונשאר שם רושם הדיו ונפסק הדיו בכמ"ק מגוף האותיות קצתן הוכהו משחרירותן ורצתן נפסקו באמצע ובפרט בהדל"ת של תיבת ודן די יהוי לך מנאי וכו' נתהוו בתוך הד' כמה נקודות שחורות קצת אבל ין שחרירותן דומה לגוף אות הד' ויען שא"א להשיג עוד גט אחר בשום אופן כי הבעל נסע משם תיכף אחר הגט ולא נודע מקומו וגם אין לאל ידה להרבות עוד הוצאה ותשאר האשה ח"ו עגונה עולמית:
2
ג׳והנה מה שנמחקה המ"ם מתיבת יום ונשאר רק רושם דיו ורו"מ הביא מתשו' ג"א שהובא בפת"ש סי' קכ"ו סק"ו בדין חסר ימים וכאן שהיו אחד ועשרים יום לכ"ע כשר הנה כפי שראיתי הגט הנשלח אלי נשאר מגוף הדיו קו דק למעלה וכן למטה וגוף המ"ם ניכרת היטב א"כ בלא"ה אין חשש כלל ועוד דכל הטעם בחסר תיבת יום משום דאתי למיטעי שהוא מספר אחר ובנ"ד שיש לפנינו תיבת יום אלא שכהה שחרורית הדיו ליכא למיטעי כלל ולכ"ע אין חשש כלל:
3
ד׳ומה שהוכהה שחרות מן רגל הנו"ן של תיבת בשנת ורו"מ הביא מהפת"ש סקכ"ט שהביא מתשו' ג"א שנחלקו בו גדולים ובמקום עיגון יש להקל והנה לענ"ד העיקר כדעת הגאון מו"ה יושע שהרי מסיים למנין שאנו מונין כאן וכו' א"כ א"א לפרשו על חדשים שהרי אנו מונין לשנים ולא לחדשים מבריאת עולם ועוד דכל החשש משום מוקדם והרי בשולח ע"י שליח גם גט מוקדם כשר משום דאית לי' קלא כמ"ש בסי' קכ"ז ס"ד וה"נ בנ"ד גם בלא עיגון אין חשש כלל ובפרט שנשאר רושם הדיו ועמג"א סי' ל"ב סקל"ת ל"ט:
4
ה׳ומה שנמחק והוכהה שחרורית קצת מן השי"ן ובי"ת מן תיבת ושבקית כבר הביא רו"מ מהא דסי' קכ"ו סי"ט דבחיסר תיבה מהטופס אינו נפסל והביא מתשו' רח"כ סי' ס' דתיבת ושבקית הוא טופס ולענ"ד כיון דלעיל כתוב בגט ושבקית ופטרית וכו' אלא שכופלין עוד הפעם ובסוף הגט כתוב שיהי' זה ג"פ בידה לכ"ע אין חשש כלל דכבר תמהו על כפל הלשונות וע' בש"ג שעל המרדכי ר"פ הזורק ותי' דלעיל מספר רק סיבת הגירושין שרוצה לגרשה ומה שמסיים ואומר ודן די וכו' ספר תרוכין דליהוי ידים מוכיחות וא"כ כשכ' בתחלה ובסוף ולא באמצע ג"כ סגי ובפרט דבאמת סגי בלשון אחד וכפל המלות הוא רק לשופרא דשטרא כמ"ש בג"פ סי' קכ"ו סקמ"ט בשם כתבי מהרא"י אלא שדברי חכמים משולשין כמו מגל זה וכו' וע' תוי"ט פ"ג דפרה מ"י ובכתבי מהרא"י סוס"י רכ"ח שם מבואר דלשון תרוכין הוא משמעות יותר מתיבת שבוקין ועכ"פ אין שום קפידא בזה אלא לשופרא דשטרא:
5
ו׳ואולם במה שיש איזו נקודות נוטים לשחרורית בתוך הד' של תיבת ודן שנעשו ע"י לחות האותיות ורו"מ הביא מדברי הפר"ח סי' קכ"ה סק"כ דלשי' רוב הפוסקים תיבת ודן מעכב וגם הביא מדברי הג"פ סקל"ט וסקצ"ו להחמיר אך מדברי הנו"ב מה"ק א"ע סי' פ"ה יש ללמוד להקל עכ"ד והנה בגוף דברי נו"ב שם שכתב דגם בדאיכא טשטוש דיו אם האות משחיר יותר כשר הנה בפמ"ג א"ח בא"א סי' ל"ב סקל"ד מבואר להיפוך ובתשו' ב"ש חא"ח סי' ז' האריך להוכיח כדעת הפמ"ג ודלא כהנו"ב יעוש"ה אבל גם בנו"ב שם סיים וז"ל אמנם דא עקא מה שמלת מותרת נעשה בסוף גג הרי"ש מצד שמאל כעין רגל תי"ו וא"כ נעשה ת' מהרי"ש ואף שזה הרגל אין הדיו משחיר הרבה יותר מחציו השנית הכי בשביל זה לא יצא מכלל תי"ו ואם מתחלת הכתב אות א' חציו משחיר הרבה יותר מחציו הב' הכי בשביל זה לא מיקרי כתב וכו' ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שיש נקודה א' בתוך הדל"ת משחרת יותר משאר נקודות הנוטות ללובן א"כ י"ל שעי"ז נעשית הד' ה"א ונשתנה תיבת ודן לתיבת והן ויש שינוי במה שמעכב בהגט ולא דמי למ"ש הנו"ב לעיל דבניכר צורת האות ע"ג קלף שחור כשר דהתם היינו בלא נשתנה לאות אחר עי"ז וצורת האות ניכר היטב אלא שיש חשש כתב ע"ג כתב או שאינו מוקף גויל בזה ס"ל דאין חשש כיון שהאות שחור יותר וניכר צורתו משא"כ בזה שנשתנה עי"ז האות דל"ת ונעשית ה"א. אך דבאמת גם בנכתב והן די יהוי וכו' י"ל שאין בזה פיסול כלל כי הנה בערוך ערך הן הביא דבלשון התלמוד הן הוא זה והנו אלו א"כ פשי' דכשר ועוד הביא שם דהן הוא אחת בל' יון לפי שאין להם זוג וג"ז אינו מפסיד כונת הגט ומורה שנפרדת מלהיות זוגתו ואף שהביא שם עוד דהן לשון בנחת כמו אתנהלה לאטי (לאנגזא"ם) מ"מ כיון דלעיל מינה כתב וכדו פטרית וכן כתוב לעיל מן יומא דנן שהוא מורה מעכשיו א"כ היכי דהלשונות סוחרות זא"ז מתחתון לעליון ואפשר להשוותן מפרשין גם התחתון כעליון כמ"ש בח"מ סי' מ"ב וכיון שיש לפרשו מלשון וזה טפי עדיף לפרש כן ולא יהי' סותר לעליון ולכן לענ"ד גם מזה אין חשש ועי' רש"י עירובין (דף ל"ח ע"א) ד"ה הא לאיי וכו' בכולי הש"ס הן תרגום של לאיי והוא לשון ודאי ע"ש. וכה ראיתי שגם הלמ"ד מתיבת ליכי נפסק הגג של הל' באמצעה אבל נשאר קו דק של דיו המחברה:
6
ז׳ובכ"ז הי' נלע"ד דאחר שנתן השליח הגט ליד האשה יתקנו האותיות הנמחקות ויחזור ויתננו השליח ליד האשה וע' בג"פ סי' קכ"ה סקכ"ו באורך ובפת"ש שם סקל"ב ותבין אבל כעת כבר נקרע הגט ע"י שליחות הפאסט ואם יבא עוד לידו בלא קרע בהאותיות באופן שיהי' כשר לנתינה יוכל לעשות כמ"ש:
7