שו"ת מהרש"ם חלק ב רי״אTeshuvot Maharsham Volume II 211
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה מנשה חיים צוקער נ"י אבד"ק טארטשין פלך וואלין ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בין רמ"ל ובין רי"פ היות שבשנת תרנ"ג קנה רמ"ל מרי"פ שכינו הבית דירה והחניות עבור תק"ל רו"כ ונכתב בשטר בדד"מ פורמאלני' ואח"ז חזר בו רי"פ ממכירת הבית דירה ונתפשרו שישארו החניות לרמ"ל בעד ש"ל רו"כ והבית דירה מחל רמ"ל הקנין בחזרה לרי"פ אבל לא נעשה עוד בכתב חזרה ובדד"מ שייך הכל עוד לרמ"ל והבתים של רמ"ל ושל רי"פ עומדים תחת גג א' ובסוף שנת תרנ"ד קיבל רמ"ל את רי"פ לשותפות לתשלומי דמי אסיקוראציע לבטחון שרפת אש ח"ו יען שאין רוצים ליתן הבטחה זולת כשיהי' בשיווי אלף רו"כ והבטיח רמ"ל בסך זה ואמר שיחשוב את של רי"פ ב' מאות רו"כ ושילם רמ"ל דמי הבטחה סך ששה רו"כ ורי"פ הבטיחו בשבועה שבחהמו"ם ישלם לו חלקו והשמיט מדחי אל דחי כל השנה הגם שתבעו רמ"ל בכל עת רק קצת פרע במה ששילם רי"פ מס עבור ביתו ועבור חניות של רמ"ל שקנה ממנו ובכ"ז לא הגיע לפרעון חלקו רק מקצת חובו ובכל עת שעשה רי"פ שטר בדד"מ על חזרת המקח של בית דירתו לא רצה רמ"ל לחתום עד שיסלק לו דמי האסיקוראציע ועל שנת תרנ"ו נולד הכחשה אחר שנשרף הבית אם הבטיח רמ"ל גם חלק בית רי"פ כי רי"פ טוען שהבטיח גם חלקו במשכון הקאנטראקט שבידו דאל"כ לא הי' המבטיח רוצה לקבל ההבטחה בפחות מן אלף רו"כ וגם הלא השכיר רי"פ את בתו העלמה למשרתת בבית רמ"ל ולא רצתה אשת רמ"ל לשלם לה שכירותה בעד ח' חדשים ערך ט"ז רו"כ באמרה שתנכה בעד חוב האסיקוראציע ורמ"ל השיב כי בתו לא נתרצתה בזה. גם טען רי"פ שנכתב בכתב ההבטחה צורת בית דירת רי"פ ג"כ ומגיע לו בדד"מ תשלומי הבית ורמ"ל מכחיש שאינו כן בדד"מ ומה שנכתב ביתו בתוך הכתב כי דימה שישלם רי"פ חלקו והי' מקבלו לשותף ולא הי' נחוץ לכתבו כי הי' בידו להבטיח ביתו לבד בעד אלף רו"כ ועוד האריך בהצעת פרטי הטענות והנב"ע והנה לא ביאר רו"מ במה הוחזר הבית לחזור לרשות רי"פ דאפי' אם החזיר הכסף כל זמן שלא נעשה בשטר הרי כסף אינו קונה בקרקע וגם להסוברים דהחוזר מחויב לקבל מש"פ הרי בכה"ג שנשרף הבית אין מגיע מש"פ כמ"ש בסי' ר"ד ס"ב וא"כ יוכל רי"פ לחזור ולתבוע מעותיו והיזק הבית על רמ"ל. אך באם שרי"פ יושב בה הרי חזקה קונה בלא שטר ושפיר חזר רי"פ וזכה בהבית. ובדבר תשלומי האסיקוראציע בעד בית חבירו כבר הארכתי בתשו' א' והנה בתשו' שו"מ תליתאה ח"א סי' רכ"ג נשאל במי שהי"ל בית ועשה עליו הבטחה משרפת אש לשנה ובאמצע השנה מכר הבית לאחר ואח"כ נשרף הבית למי שייך התשלומין ופסק דתליא בדד"מ אם יכולים להבטיח ביח חבירו ולענ"ד דבריו תמוהים דהא בשעה שעשה ההבטחה על שלו עשה כדין ובאמת שהדבר, מפורש בתשו' הרמב"ן שבח"מ סוס"י רמ"א בהג"ה הקונה קרקע באחריות ונתנה אח"כ לאחר וטרפוה מן המקבל מתנה אין הנותן צריך ליתן מה שטרף מן המוכר אא"כ הקנה לו כל שעבודיו שיש לו על הקרקע ובגוף תשו' הרמב"ן אי' וז"ל ומ"ש להודיעך דעתי בענין מ"ש בירושלמי ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי והלך לוי ונתנה ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודא יהודא לא אזיל לגבי לוי דהיא מתנה והדין נותן שא"א לו ליהודא לחזור ולתבוע מלוי אלא מא' משני פנים או משום אחריות לוי ואין אחריות למתנה או מצד אחריות ראובן ואין יהודא זוכה בשעבוד באחריות שיש לו ללוי על ראובן שא"כ אף בלא אמצעית ידו של לוי הו"ל ליהודא לחזור על ראובן ויאמר לו ביום קנותי את השדה מחמת מתנה מלוי קניתי כל זכות וכל שעבוד שיש לו ללוי עליך מחמת אותה שדה אלא שאלו לענין מוחלקין הן ואין אחריות נגרר אחר גוף השדה ואם השדה קנה אחריות השעבוד לא קנה ואפי' במכר אא"כ בא עליו מצד האחריות שיש לו על לוי ומדר"נ דאמר מנין לנושה וכו' וע"כ הנהגתי בכל מתנות קרקע ואפי' במוכרו לכתוב בשטר המתנה והמכר ואג"ק זה אני נותן לפלוני ללוקח זה או למקבל מתנה זו כל שטרי אונות שיש לי על קרקע זו ויזכה בהם ובכל שעבודם כדי שיוכל לטרוף ממנו ממי שמכרו או נתנו לו עכ"ל הרי מבואר דגם במכירה בסתם באחריות לא זכה הקונה באחריות שקבל עליו המוכר שמכר לזה שמכרו לו זולת מצד שדר"נ ואם המוכר של זה לא קיבל עליו. אחריות אף שהוא גובה ממוכר שלו פטור מליתן לזה וא"כ ה"נ במה שהבטיח את ביתו מפני שריפה לא הקנה בסתם להקונה שלו וזוכה בו אף שנהנה עכשיו ע"י בית השייך להקונה אך דמ"מ י"ל דדוקא היכי שזכה בהאחריות בשעה שהיתה עדיין שלו כדין השו"מ הנ"ל דדמי לנידון הרמב"ן אבל אם בשעת עשיית ההבטחה כבר היתה של הקונה לא נשמע משם למי שייך (שו"ר בשו"ת מהריאז"ע סוס"י ע"ב בדין רו"ש שותפים בבית ועשה ר' כל האסיקוראציע ונשרף הבית ור' טען כי ב' שנים לא החזיר לו ש' חלק הוצאת אסיקוראציע ופסק שמחויב ליתן לש' חלקו בהתשלומין והביא ראי' מתשו' רש"ך ח"ב סי' קנ"ט ועוד ראיות ע"ש אבל הנה ברש"ך שם כ' ברו"ש ששלחו סחורתם ללוי להעמיסם בספינה ופקד עליו ר' שיבטיח הסחורה באסיקוראציע וש' לא פקד וטעה לוי ועשה ההבטחה ע"ש ש' ועל סחורת ש' לבד והסחורה נטבעה ופסק דכיון דשמעון לא צוה להבטיח לא זכה כלום ור' זכה בכל ההיזק אף שנעשה על סחורת ש' בטעות כיון שצוה לעשותו והי' חייב לשלם ההוצאה כג"ש ומזה דן מהריא"ז גם לנ"ד וצ"ע דהתינח אם צוהו ש' לעשותו אבל בלא צוהו כלל אמאי יזכה ואדרבה נשמע משם שזכה ראובן בהיזק חלק ש' אבל י"ל דשא"ה שנעשה בטעות משא"כ היכי שעשה כן בכונה ומ"מ צ"ע דמסברא אין חילוק ביניהם אך אם גם ש' רצה, להבטיח ולא יכול ע"י שכבר עשה ר' ההבטחה על חלקו בזה נראה כמ"ש, מהריא"ז וגם מש"ש ראי' משיירה שעמד עלי' גייס וכו' לא יצדק רק בכה"ג ע"ש):
2
ג׳והנה בתשו' שו"מ מ"ת ח"ג סי' קכ"ח הביא עובדא באחד ששכר בית והשוכר אמר למשכיר שברצונו להבטיח הבית באסיקוראציע ולא רצה המשכיר אבל השוכר שילם ועשה ההבטחה. וכשתבע מן המשכיר דחה אותו בלך ושוב ומחר אתן ולא רצה להניח לנכות מן שכר דירה באמרו שינכה בחצי שנה השני וביני ביני נשרף הבית והעיר דכיון שהבטיח ליתן התשלומין אף שלא הי' מחויב דמי להא דר"פ המפקיד דנעשה כאומר לו לכשתגנב וכו' פרתי קני' לך וכו' וגם ברצה לשלם מהני וגם לגבי שבח דאתי מגופא מהני בכה"ג ודוקא בעה"ב לשומר אמרי' דלא רצה להקנות לו שבח מגופא משא"כ בנ"ד אדרבה רצה השוכר להקנותו לו אך די"ל דצריך קנין ובשלמה התם במה שמסר לו הפרה הקנה לו הכפל משא"כ בנ"ד בדיבורא בעלמא לא קנה שטר ההבטחה ולכן הוי ספק ויש לפשר שיתן לבעה"ב ב' שלישים ולעצמו שליש כדאי' כה"ג בר"פ מציאת האשה בבשת שבסתר לה ב' חלקים ולבעל שליש ובגלוי להיפוך עכת"ד. והנה במ"ש לענין שבח דמגופא מצאתי בתשו' רמ"א סי' פ"ז שכתב לענין בכור שקנהו הישראל מהעכו"ם בכסף לבד ונגנב מבית העכו"ם המוכר והעכו"ם אמר שישלם בעדו וכ' דהפרה נקנית להעכו"ם דהוי כאומר לכשתגנב ותרצה לשלם הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו וגם לענין איסורא מהני סברא זו ואף דהוי שבחא דגופא י"ל דכיון דהוי טובתו לענין בכורה אומדנא דרוצה להקנות גם שבחא דגופא ע"ש וזהו כסברת שו"מ אבל הרי הרגיש השו"מ בעצמו שמדברי התוס' וש"פ שם מוכח דבעי' קנין אלא שסיים שהדבר ספק ואני תמה שהרי הדבר מבואר בש"ס שם מאי בינייהו וכו' דקיימא באגם ופירש"י דכיון שלא היתה בחצר במאי נקני ומשיכה ראשונה ל"מ לאחר זמן הרי מפורש דבלא קנין אינו כלום וא"כ איזו ספק יש בזה וגם אם הוי ספיקא דדינא הרי קיי"ל דהמע"ה ולסומכוס ממון המוטל בספק חולקין וגם מהא דסי' קפ"ג ס"ו וס"ז וסמ"ע שם יש לדון דיחלוקו ובתשו' הנ"ל פלפלתי מהא דבכורות (דף י"א ע"א) הפודה פ"ח של חבירו וכו' פדיונו לבעלים ודחיתי דאין ראי' וגם מהא דנדרים ו(דף ל"ו ע"ב) אי לאו פירי דהיאך וכו' אי לא כריא דההוא א וראובן מצאתי בשו"ת ב"ש חח"מ סי' קכ"ב בדין רו"ש שותפין בבית וראובן נתן מכיסו להבטחת הבית על חלקו וטעה הכותב בעל ההבטחה ורשם על כל הבית בלא ידיעת ר' ואח"כ רצה שמעון ג"כ להבטיח חלקו ולא רצו לקבל יען שכבר הובטח ולא הגידו לו הטעם והבית נשרף והעיר ג"כ מנדרים (דף ל"ו) ודחה דאין ראי' וגם העיר מהא דב"מ (דף ל"ה ע"ב) כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ודחה ג"כ והביא מהש"ך סי' קפ"ג סק"ב ואחרונים שם דבכה"ג שעשה על שמו א"י לזכות לחבירו וגם הביא מהא דסי' ע"ב סמ"ד ורס"י ש"מ ומח"א הל' גזילה סי' י"ג והביא מהתוס' כתובות (דף ל' ע"ב) ד"ה ואי דלא מצי ותוס' ב"ק (דף כ' ע"ב) ומרדכי פ"ב דב"ע והעלה דהיכי דהנאתו של זה בא אחר חסרונו של זה לכ"ע פטור וא"כ ה"נ שזה מקבל התשלומין אחר שנשרף ביתו של זה פטור אך די"ל דכיון שע"י מעשיו של ראובן לא קבלו עוד את תשלומי שמעון וע' שעה"מ פ"ג מגזילה ונו"ב מה"ת ח"מ סי' כ"ד מ"מ כיון שנעשה ע"י הטעות של בעל ההבטחה ואין בזה פשיעה מצד ראובן פטור אף שנהנה מחסרונו של שמעון והביא מהתוס' ב"ק (דף ק"א) ורא"ש וש"ך סי' שצ"א סק"ב וכיון דראובן מוחזק המע"ה וע"ש עוד בזה ובסי' מ"ח באמצע התשו' שהביא ג"כ מהא דסי' קפ"ג וש"ך סק"ב ואחרונים שם ותמהני שלא הביא מד' המח"א הל' שלוחין סי' ח"י ובכה"ג דנ"ד שלא דברו רי"פ ורמ"ל מזה כלל לעשות ההבטחה וגם לא היו שותפין ל"ש בזה הטעמים שכתב בתשו' ב"ש שם ולכן מדינא פטור רמ"ל מליתי לרי"פ שום חלק רק באם שניכה משכירות העלמה וקיבל לעצמו על דמי ההבטחה של שנת תרנ"ו והעלמה נתרצית בזה אז הי' מחויב לשלם אבל בנ"ד שלא נתרצית בזה פטור רמ"ל [וע' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ע"ז בדין ראובן ששכר בית משמעון ואמר ראובן לשמעון שיבטיח הבית באסיקוראציאן ולא רצה ושילם ראובן דמי ההבטחה ועשה הכתב על שמו ונשרף הבית וגבה ראובן לעצמו דמי ההבטחה ופסק שהדין עם ראובן והביא ג"כ מהסמ"ע סי' ש"ז סק"ה וש"ך סק"ב ומהנימוק"י פ"ב דב"ק מוכח כהסמ"ע ועס: שס"ג סעי' י' בהג"ה והעלה דבנ"ד גם הש"ך מודה ע"ש באורך ולא הביא משאר מקומות שהבאתי]:
3