שו"ת מהרש"ם חלק ב רט״זTeshuvot Maharsham Volume II 216
א׳לחתני הרב הה"ג וכו' מו"ה שמעון באב"ד נ"י אבד"ק ואנוב מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר הדו"ד באחד שקנה דבש סך נ' צענטין ונתן וועקסיל על מחיר הדבש ובשעת מקח עשו תק"כ לבד ואח"כ נתן הוועקסיל וכשבא הלוקח ליקח הדבש ל"ה למוכר רק ל' צענטין והלוקח רצה דוקא כל הסכום והנה בגוף הקנין כבר העליתי בחיבורי משפט שלום ברס"י ק"צ דאם נתן שט"ח על עצמו למוכר הוי כסף ממש. ובסי' ר"ד העליתי דאם שילם כל המעות מהני גם בלא תק"כ בזה"ז משום סטימותא ומכ"ש כשנעשה מקודם גם תק"כ דהוי סטימותא וע"ש סי' ר"א עוד בזה ומ"ש מהא דכל שאינו בזאח"ז כו' יש לדחות כמובן וע' תוס' גיטין (דף מ"ב):
1
ב׳אבל כיון שאין המוכר נותן רק שלשים צ' הגם שבטענת במקח שלם אני רוצה יש לפקפק בנ"ד ע"פ החילוקים שבנה"מ וחיבורי סוס"י קפ"ב אבל כיון שע"פ הדין בנ"ד שכל הקנין רק מכח סטימותא מחויב ליתן הכל כפי שמכר נ' צ' דגם בלא הי' בידו הרי סטימותא מהני גם בדבר שאינו ברשותו כמ"ש בחיבורי סי' ר"א וגם בשו"ת בית שלמה כ' כמ"פ כי קנין סטימותא הוא כהתחייבות הגוף א"כ אפי' נימא דהמוכר הוי רק כגזלן על השאר שאינו נותן מ"מ אין הלוקח מחויב לקבל הסחורה עד שיקיים כפי המדובר ויעכב בידו בתורת עיקול ב"ד לכוף המוכר שלא יהי' גזלן. וגדולה מזו מצינו בר"ן פ"ו דשבועות בסוגיא דמלוה על המשכון וכו' וז"ל לפיכך אני אומר דבמשכון דלא שוה אפי' ידעינן בודאי דאיכא בידו דמלוה אעפ"כ חייב לוה לפרוע העודף שאע"פ שהמלוה עובר בלא תחמוד אפ"ה ממונא אית לי' גבי דלוה וכו' ואע"פ שאפשר שאין ב"ד נזקקין לכוף את הלוה כל זמן שהמלוה עובר בל"ת היינו כדי לכוף את המלוה שלא יעבור עבירה זו כשם שמכין אותו עד שתצא נפשו באומר סוכה איני עושה אבל הלוה אינו נפטר מחיובו בכך וחייב בבא לצי"ש וכו' עכ"ל הרי דאפי' היכי דהמלוה עובר רק בלא תחמוד שאין ב"ד יורדין לנכסיו אפ"ה אין ב"ד נזקקין לכוף את הלוה בכדי לכוף בזה את המלוה שלא יעבור באיסור ל"ת ומכ"ש היכי דהוי גזלן שב"ד יורדין לנכסיו פשיטא שהיינו כפייתו לעכב את הלוה שלא לפרוע חובו עד שיסלק מותר הסחורה שמכר ואם יעבור זמן ב"ד שיתנו לו לזה יתבטל מקחו והר"ן לא כ' בדרך אפשר רק בנידון איסור ל"ת שאין בו דררא דממונא אבל בנ"ד שהוא גזל ממש אפוכי מטרתא למ"ל ויעכב הלוה מעות שבידו והיינו כפייתו ועוד דכיון שכל המקח רק סטימותא א"כ הבו דלא לוסף שאין חיוב לקיים המקח רק כפי המנהג שהמוכר מקיים המקח הכל כפי המדובר ולא בנותן רק מקצת דבזה אין מנהג תדיר שהוא רק דבר המזדמן. ובכל תקנה ומנהג נגד דין התורה יש למעט כח המנהג כמ"ש בשו"ת צ"צ סי' א' דאמרי' הבו דלא לוסיף:
2
ג׳ומה שנסתפק אם שטר העומד לגבות כגבוי תמהני דע"כ לא נסתפקו רק בשטר גמור שיש בו שיעבוד נכסים וגובים ממשעבדי אבל שטר שא"ב אחריות נכסים כהנך טראטע"ן שבזה"ז לכ"ע לאו כגבוי דמי כדאי' בש"ס דגיטין (דף ל"ז) דאפי' ב"ש מודו דלא כגבוי וכ"ה גם בקצה"ח סי' פ"ג סק"ה וע' בשו"ת בית אפרים חו"מ סי' ל' בשם הגאון מליסא וגם הוא מסכים עמו שבטראטע"ן שבזה"ז אין בעל השטר מוחזק לענין קים לי והלוה דינו כמוחזק ע"ש וממילא אסור למוכר לתובעו בדא"ה בכח הטראט"ע שבידו וגדולה מזו מבואר בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' ס"ג דגם בשטר גמור שיש דיעות שהוא כגבוי ולשי' תומים הוי כשניהם אין מוחזקין מ"מ אין לב"ד להוציא מעות מיד לוה בדאיכא סד"ד וע"ש מ"ש ע"ד הנו"ב מה"ק ח"מ סי' ה' בזה ודחה דבריו ע"ש אבל בטראטע אינו דומה בזה כשטר לענין שיהי' כמוחזק לכ"ע וכמ"ש ולכן לדינא כבר כתבתי שבאם לא ישלים המוכר המקח כפי המדובר אין חיוב על הלוקח לשלם מקצת הסחורה ולקבלה:
3
ד׳ומה שנסתפק במה שחתם הלוקח על ה"ע על הסחורה הנ"ל ולא הרויח בה אם מחויב לשלם התפשרות העסקא הנה ראיתי בכתבי הגה"צ אבד"ק בוטשאטש ז"ל שהתקנה של מור"ם הי' שכל העסקים משועבדים לנותן העסקא א"כ בקנה הסחורה ונותן טראטע דהוי כוקף ע"ע במלוה עצה"ע ואם לא הי' זוקף המלוה הי' מוכרח להתבטל משאר עסקיו ולשלם נראה דחייב לשלם העסקא אם לא נשבע שלא הרויח בכל עסקיו וע' בתשו' הריב"ש סי' שמ"ב שהוכיח בראיות דבכל זקף עליו במלוה הוי כפרע החוב וחזר ולוה מחדש וכ"ה בתשו' רמ"א סי' פ"ט ולכן לפע"ד חייב בהעסקא ואף שהט"ז סי' קס"ט סקי"ד וסי' קע"ג סוסק"ט ס"ל דבריבית ל"מ הודאה בשקר כבר השיג עליו בקצה"ח סי' קצ"ד סק"ד ובפרט לפמ"ש בתשו' שו"מ מה"ג ח"ג סי' ק"ס דהיכי דאם הי' צריך לשלם הי' מתבטל מעסק פרנסתו צריך לשלם העסקא ומכ"ש בנ"ד שהי"ל באמת שאר עסקים וגם העצ"ל סי' קע"ז סל"ה בשם הה"כ סי' כ"ג מודה בזה ע"ש ותבין:
4
ה׳חזר חתני הרב נ"י וכתב לי דלענין איסור ריבית ל"מ זקיפה במלוה כיון שבאמת לא פרע וחזר ולוה ודמי להא דסתם הט"ז סי' קס"ט דבאיסורא ל"מ אודייתא ובאמת שכבר רמזתי לעיל שהקצה"ח סי' קצ"ד סק"ד חולק על הט"ז ועכ"פ באיסור דרבנן ודאי מהני וכבר העלה הגה"צ אבד"ק בוטשאטש ז"ל בכתביו דבהלואה עצה"ע אפי' לא הרויח אין בהריבית אלא א"ר שהרי הקציצה הי' בהיתר וא"כ ה"נ בזה והרי בסי' קע"א גבי גר שנתגייר מפורש דמהני זקיפה בריבית לגבי איסור ריבית דרבנן ולחד טעמא שבאס"ז שם משום דא"ר בגבה א"צ להחזיר וה"נ הוי כגבה וע' בש"ך סי' ק"ע סק"ה וגם בגוף תשו' ריב"ש סוס"י של"ה וסי' שמ"ב שרמזתי בתשו' מפורש כן. ומ"ש רו"מ ראי' מהא דע"ז (דף ע"א ע"א) מדאמר רב להנך סבויתא כי כייליתו חמרא לנכרים שקולי זוזי והדר כיילן להו ואי לא נקיטו זוזי אוזיפינהו והדר שקילו וכו' ואמאי לא זקפו במלוה ומוכח דלגבי איסורא ל"מ לק"מ דכבר העליתי במשפט שלום רס"י ק"צ דדוקא בנתן שט"ח ע"ע דינו ככסף משא"כ בזקף ע"ע במלוה בע"פ ע"ש א"כ ה"נ הי' צריכים לעשות שט"ח ועדיף טפי ויותר בניקל לאוזיפינהו משא"כ בנ"ד שנתן וועקסיל ע"ע והרי במכירת חמץ סמכי' על הזקיפה במלוה כמ"ש בסי' תמ"ח וע"ש במק"ח וגם כבר העלה בתשו' שו"מ מה"ק ח"ג סי' ק"ס דגם בלוה לצורך מלומדות ולהשיא בתו וכדומה עצה"ע מ"מ כיון דאם א"י לעשותו יצטרך להתבטל מלימוד התלמידים ויקופח שכרו הוי שפיר בכלל ריוח ואם כי דבריו צע"ג ומתשו' הה"כ סי' כ"ג שהובא בעצ"ל סי' קע"ז סל"ה מוכח להיפוך מ"מ גבי סוחר שעוסק גם במסחרים אחרים ואם הי' מוכרח לשלם בעד הדבש הי' מתבטל ממסחרים האחרים כבר הבאתי בשם הגה"צ הנ"ל שכן הי' התקנה שכל עסקיו משועבדים לזה א"כ פשיטא דכל זמן שלא ישבע שבועת לא הרוחתי בשאר עסקים מחויב לשלם העסקא:
5
ו׳וכה ראיתי בשו"ת איגרא רמא סי' י"ט במי שלוה מעות ובנה בית על מקום פנוי שלו ורצה א' לומר דהוי בכלל עסקא שהרי הבית השביח לו והוא דחה דקיי"ל דהבונה חורבתו של חבירו הריוח לבעל הקרקע וצריך לשלם שכר דירה ודבריו צע"ג דהא הש"ך סוס"י קס"ו ביאר הטעם מפני דכשנגמר הבנין נתחייב בעל הקרקע לפרוע לו הוצאתו נמצא דנוטל ריבית בעד מעותיו משא"כ הכא שלוה עצה"ע וצריך לישבע שלא הרויח והרי הרויח בשכר הדירה ואולי מיירי בלא נדבר עצה"ע אבל בלוה עצה"ע נלפע"ד דבכה"ג שבנה ביתו הוי בכלל הרויח בשכר דירה אפי' אם דר בה בעצמו הרי הרויח שא"צ לשלם שכר דירה במק"א מחויב לשלם העסקא כנלע"ד:
6