שו"ת מהרש"ם חלק ב כ״בTeshuvot Maharsham Volume II 22
א׳ב"ה ד' ב"ב ל"ד למב"י תרנ"ח להרב ומאה"ג וכו' מו"ה יהודא ליב נ"י אבד"ק קאפיל. ברוסיא:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באברך א' בעירו שרצה ללמוד אומנות השו"ב אצל א' משוחטי עירו ונתרצה השו"ב באופן שיתן לו סך שלשים רו"כ ש"ט וגם יחתום כתב איסור ע"ע שלא ישחוט בלא הסכמתו וז"ל הכתב להיות לראי' ביד ר"פ שו"ב דפה שבאתי לפניו שילמד אותי וכו' עכ"ז אני מקבל עלי הח"מ שאסור עלי לילך לשחוט בלתי ידיעתו או בלתי רשותו הן לגרוע ממשכורתו או אפי' שלא לגרוע תהי' שחיטתי אסורה כקונם וכקרבן גם קבלתי עלי בנדר עד"ר שאין לו התרה עולמית וכו' עכ"ל. והאברך קרא הכתב בפיו וחתם עליו ועתה כבר למד האומנות וכל אנשי העיר רוצים לקבל את האברך לשו"ב שלישי באופן שלא יגרע ממשכורתם כלום רק שיהי' הוא משגיח עליהם בכל הפרטים כי השו"ב הקודמים חשודים בעיניהם בכל הענינים והאברך מופלג בתורה ויר"ש ורוצים לעשות לו מעמד להתפרנס עכת"ד השאלה:
2
ג׳הנה מ"ש רו"מ דלשון אני מקבל שאסור הוי לשון שבועה ולשון עלי הוי נדר והוי נדר בלשון שבועה מצאתי בתשו' רדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים צ' וז"ל עוד שאלת על מי שאסור עלי לעשות דבר פלוני דע כי אין זה לשון שבועה כלל כיון שלא הזכיר לא שם ולא כינוי ולא שבועה אלא לשון נדר הוא שהרי האומר הריני אסור בהנייתך או אתה אסור עלי או פירות פ' אסורין עלי ה"ז נדר אלא דבנ"ד לא חל לפי שאין הנדרים חלים על דבר שאין בו ממש ושלא לעשות דבר פ' דבר שא"ב ממש הוא לפיכך האומר לחבירו קרבן שאינו מדבר שאינו עושה שאינו מהלך עמך אין הנדר חל וכו' ואע"פ שאין הנדר חל ראוי להחמיר עליו וכ"כ הרמב"ם פ"ג מנדרים וכו' ואיכא מ"ד שאיכא בל יחל דרבנן וכו' עכ"ל אך בנ"ד הרי התחיל בלשון שבועה וסיים בלשון נדר והרי מבואר בש"ך סי' רל"ט סקי"ז דשבועה בלשון נדר לכ"ע מהני וע"ש בש"ע סעי' י"א וט"ז סי' רל"ו סק"ז ושעה"מ פ"ג מנדרים ה"י בסופה דלשי' רש"י שבועה שאמר בלשון נדר דין שבועה יש לה ומביא קרבן עולה ויורד אולם באמת לשון אני מקבל עלי אינו לשון שבועה כמ"ש הר"ן פ"ק דתענית בהא דלוה אדם תעניתו ופורע דלשון קבלה אינו נדר כלל ואפי' יד לא הוי אא"כ הוא דבר מצוה וכ"ה בתשו' פרח מט"א סי' פ"ז ובקה"י לב"א סי' תקפ"א והביא ראי' מהרא"ש פ"ט מנדרים וע"ע במהרי"ט בשניות יו"ד סי' כ"ח ושו"ת מ"מ סי' ס"א א"כ ליכא בנ"ד אלא מדין נדר בדבר שא"ב ממש וגם גוף דברי הש"ך סי' רל"ט צ"ע שהרי בר"ן פ"ק דנדרים מבואר דגם שבועה בלשון נדר לא חל כמו נדר בלשון שבועה והביא מהירושלמי וע"ע בתשו' מהרשד"ם חיו"ד רסי' ע"ו ומבי"ט ח"א סי' צ"ח ואכמ"ל. ועכ"פ מדרבנן הרי גם נדר בדבר שא"ב ממש אסור כמ"ש הרדב"ז וכ"ה בש"ע סי' רי"ג:
3
ד׳ומ"ש רו"מ דגם במה שאמר שתהי' שחיטתו אסורה כקונם וכקרבן יש להקל דהא א"י לאסור על חבירו דשלב"ל כמ"ש השעה"מ ופת"ש סי' ר"ד אכתי לא הונח בזה דעכ"פ יאסר על עצמו השחיטה כיון שיכול אדם לאסור על עצמו בדשלב"ל ואף שי"ל דנדר, שבטל מקצתו בטל כולו אבל ד"ז תלוי בפלוגתת הראשונים שהובאו בשעה"מ פי"ב מנדרים ופת"ש רסי' רכ"ט ובשעה"מ שם הביא מתשו' הר"ן וריטב"א ומח"א והעיר שדברי ריטב"א סותרים זא"ז ומצאתי ברדב"ז ח"ד סי' רע"ח שהביא רק דברי ריטב"א דהיכי דממילא לא חל מקצתו לא בטל כולו ואינו בכלל נדר שהותר מקצתו ובתשו' א' הארכתי בזה מדברי הירושלמי פ"ה דברכות ה"ב וגה"ש שם וירו' פ"ה דשבועות ה"ג אבל במרה"פ שם רמז למ"ש שם פ"ג ה"ד דלא קיימא מסקנא הכי גם י"ל דהתם הא קאי לר"ש שצריך שיאמר שבועה לכל א' ולכן בלא אמר כן הוי נדר א' ובטל הכל משא"כ לדידן. ועכ"פ קשה להקל. וגם מ"ש רו"מ דלשון לילך ולשחוט משמע דוקא בהליכה וכן משמע דגם למק"א אסור לו לשחוט גם לפי דבריו לא אדע תועלת דמ"מ אסור לו לילך לשחוט גם למק"א אבל באמת בכל כה"ג אזלי' בתר הכונה כיון דאיכא אומדנא דמוכח כמ"ש בסי' רי"ח ס"א והג"ה שם:
4
ה׳אבל לענין אם להתיר לו הנדר הרי מבואר דבסתם לשון רבים שלא פרט מי הם איננו בכלל עד"ר ואף דהש"ך סי' רכ"ח סקס"ו הביא קצת פוסקים מחמירים מ"מ בנ"ד שכל הנדר תלוי בדיעות כמ"פ כמש"ל שפיר יש להקל וכבר כתב הנו"ב מ"ת סי' קמ"ה ופת"ש סי' ר"ו סק"ב דבנדר דרבנן יש להתיר גם בקצת מצוה ובנ"ד שהוא צורך העיר להשמר ממכשול וגם לא יגיע שום היזק להשו"ב הקדום א"כ גם בנדר לטובת חבירו יש להתירו כמ"ש הנו"ב מ"ת חא"ח סי' קי"ז ופת"ש סי' רכ"ח סקי"ב. אבל לא יתיר בפני אנשי העיר שרוצים בו דחשיבי נוגעים כמ"ש בסי' רכ"ח ס"ה וס"ו וגם יתיר כמה לשונות שאמר כל לשון בפ"ע כמ"ש בסי' רכ"ט ס"ג וס"ד גם לא ישאל בחרטה ופתח דמעיקרא אלא בחרטה דהשתא כמ"ש הב"י סי' רכ"ח בשם הרמב"ן ורשב"ץ וע' שעה"מ פ"ו משבועות הי"ח בסופה דבנדר שבא ע"י סיבה כהא דנד"ד סגי בחרטה דהשתא וא"א בחרטה דמעיקרא שהרי לא הי' מתרצה ללמדו באופן אחר:
5
ו׳ומ"ש רו"מ שלפני כמה שנים אמר השו"ב כי כאשר ילך בן השו"ב השני לבית השחיטה ויהי' לו יניקה מהטאקסע אזי מוחל ומתיר גם להאברך את הנדר והאיסור וכעת לוקח בן השו"ב השני איזו סך מהטאקסע וצידד רו"מ דתליא בפלוגתא אם מהני מחילה בדנקט שטרא ואי משום הא אין חשש דשטר שמעכב מחילה היינו בשט"ח שיש בו שיעבוד קרקעות משום דהוי כגבוי משא"כ בכת"י כמ"ש בקצה"ח סי' פ"ג סק"ה וא"כ בכתב כהאי דנ"ד אין לו דין שטר אבל גם בלא"ה כיון דהמחילה הי' תלוי בתנאי הרי כל מחילה כזו ל"מ בלא קנין כמ"ש הט"ז בח"מ סי' ר"ז סט"ז ועמ"ש בחיבורי שם ובהגהות שבשו"ת שבסוף חיבורי דע"ת סי' ח"י מכמ"ק בזה א"כ יוכל לחזור בו אך לשי' הסוברים דגם בזה א"צ קנין י"ל כן גם בנ"ד דהוי כנתן לו רשות וי"ל ג"כ דתליא בפלוגתא שבאה"ע סי' ל"ח סעי' י' אי סגי שיאמר פ"א הן. ולדינא כבר כתבתי. הנלע"ד כתבתי:
6