שו"ת מהרש"ם חלק ב רכ״הTeshuvot Maharsham Volume II 225
א׳ע"ד השאלה באחד שנשתדך עם אשה וקודם התקשרות הלך עמה לטייל הרבה ואז עשו תנאים ואח"כ טען שנודע לו שהיא חיגרת על רגל א' ושתקנו לה רגל של עץ והיא טוענת שנודע לו מקודם אחרי שטייל עמה הרבה ודיבר עמה כמה שעות נלע"ד פשוט שהחתן נאמן בשבועה לומר שלא הרגיש בהילוכה ולא נודע לו קודם וראי' מהתוס' תענית (דף ד' ע"א) בהא דשלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבו כהוגן אליעזר עבד אברהם דכתיבי והי' הנערה וגו' יכול אפילו חיגרת אפי' סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה ובתוס' ד"ה שלשה וכו' וא"ת היכי קאמר דשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא אמר אלא אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואם יראה שהיא חיגרת או סומא לא יאמר לה זיל דה"פ יכול אפי' חיגרת שיהי' לה אפילו רגל של עץ והוא לא יהא רואה וכו' עכ"ל והרי התם ראה שיורדת לעין ועולה ואפ"ה אפשר שלא יהא רואה ומוכח דהוי מום שבסתר ואפשר שלא יראה וה"נ בזה. ועוד דהא מבואר בתשו' רדב"ז ח"ד סי' קכ"ד דגבי שידוכין גם במום שבגלוי יכול לטעון שלא חשש לחקור ולבדוק עד הנישואין ע"ש. ובדבר מה שטען שיש לה מצח קצר מאוד וע"י שהיתה מלובשת כובע ורדיד על הראש ועל המצח לא ראה מקודם נראה פשוט שאין זה טענה חדא שלא נמצא ד"ז בין מומי הנשים וגם מבואר בתוס' סוכה (דף ה' ע"א) בד"ה ואל יוכיח וכו' דסתם מצח רחב ב' אצבעות וכיון דבנ"ד יש להמצח רוחב זה אינו מום כלל:
1
ב׳ואגב אבאר בהא דמבואר בזוהר פ' פנחס רכ"ח כ' דשיעור עין וחוטם ופה כשיעור אצבע אגודל אבל בר"מ ורע"ב פ"ז דבכורות משנה ד' מבואר דשיעור חוטם כאצבע קטנה וע"ש ברש"י בכורות (דף מ"ד ע"א) ד"ה באצבע וכו' שפי' בענין אחר באם החוטם גדול יותר משאר חוטם של אדם ארוך בגוף כמוהו כרוחבי אצבע קטנה הוי מום ע"ש וע' תשו' חו"י סי' ר"כ ופת"ש סי' ל"ט סק"ב:
2
ג׳והנה מ"ש התוס' בתענית שם דגבי אליעזר לא שייך לומר ששאל שלא כהוגן דשמא ממזרת או שפחה תזדמן לו דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי ע"ש ולכאורה לפ"ז י"ל דבשידוכין אין בידו לבטל השידוך בטענה כזו ליפטר מקנס אבל נראה דליתא דגבי שידוכין לא בעינן מום גמור אלא כל שדרך בנ"א להקפיד עליו והרי גם בזינתה אחות המשודכת אפי' בהיותה פנוי' הוי פגם גבי שידוכין כמ"ש הט"ז וע' בפת"ש סי' נ' סק"ה כמה שו"ת בענין זה ומכ"ש בזה:
3