שו"ת מהרש"ם חלק ב רל״גTeshuvot Maharsham Volume II 233
א׳להרב מו"ה יהודא הכהן נ"י בעיר מיעלעץ:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בכהן א' שמת עכו"ם בבית הסמוך לביתו והכהן נטפל לו כאב ראש חזק ויזיק לו אם ישבע נדודים כל הלילה בבית איש זר אם יש צד היתר שישאר בביתו והביא ד' הש"ך סי' שע"ב דס"ל דטומאה הנמשכת הוא רק מדרבנן וכ"ה בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ח והמג"א סי' שמ"ג חולק והפ"י סוכה (דף כ' וכ"א) החזיק בדעת הש"ך. ואני מצאתי בא"ר א"ח סי' קכ"ו סק"ג סק"ג ומש"ז ס"ק א' שכ' בדין ש"צ כהן שבאמצע התפלה מת א' בשכונה דא"צ להגיד לו כיון שהוא רק טומאה דרבנן. והנה בד"ז כבר האריך הח"ס סי' ש"מ להוכיח דהוי איסור תורה והביא בשם חמד משה סי' שי"א שגם הש"ך מיירי רק בדאיכא משום סוף טומאה לצאת והוא האריך לבאר לשון הש"ך שיסבול כן ודחה ראיות הפ"י בזה ע"ש באורך. ואני מצאתי בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב סי' רמ"ח שהעלה כן בדעת הש"ך אף דסתימת לשונו ל"נ כן מ"מ כן עיקר בדעת הש"ך וכן לדינא ע"ש. ואח"ז ראיתי בפת"ש שרמז לזה ובאמת שדעת תוי"ט פ"ז דאהלות מ"ג להוכיח מרש"י ביצה (ד' ל"ח ע"א) ד"ה בדאורייתא דהוי הלמ"מ והא דכ' רש"י בביצה (דף י' ע"א) ד"ה כל כלים כו' גזרו חכמים היינו משום דמה שלא נאמר בפירוש בתורה נקרא גזירת חכמים מד"ס ע"ש ואני מצאתי ברש"י חולין (דף קכ"ה ע"ב) ד"ה טומאה כו' מפני שדרך טומאה לצאת ע"כ סופה לצאת דרך פתח זה לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה ומדרבנן עכ"ל ואח"ז מצאתי בתשו' מהרי"ל סי' ק"נ באמצע התשו' וז"ל ואני מצאתי טעם א' להתיר בפ' העור והרוטב דפירש"י דכל טומאה לצאת הוי דרבנן ושם דה"ה ההוא דביצה דמת שלם וא"כ אין הנזיר מגלח עליו ואין כהן מוזהר עליו אפי' לר"ת דחשב לתוספתא משבשתא (עתו"ס ברכות ד' י"ט) נראה בטומאה דרבנן מודה. מיהו שוב מצאתי דרב אלפס לא ס"ל הכי ע"ש ובאשר"י עכ"ל הרי דפשיטא לי' דהוי רק מדרבנן ואני מצאתי בירושלמי פ"ז דנזיר ה"ג אר"י המת בבית והנזיר בטרקלין הנזיר מגלח כ"ש המת בטרקלין והנזיר בבית שהנזיר מגלח ובפ"מ פי' דטרקלין לפנים מן הבית ואם המת בבית החיצון והנזיר בטרקלין הטומאה נמשכת לפנים והנזיר מגלח ומכ"ש להיפוך דסוף טומאה לצאת דודאי הנזיר מגלח ור"מ פריך דשניהם שוים ומאי כ"ש הוא ע"ש וזהו דלא כהק"ע שהגיה שם בחנם ומפורש דטומאה נמשכת מאהל לאהל הנזיר מגלח עלי' והוי מה"ת וגם טומאה דסופו לצאת הוא מה"ת שהרי מה"ט הוי כ"ש אלא דלמאי דר"מ פריך עלה י"ל דטומאת סופו לצאת לא הוי מה"ת ובמג"א סי' שמ"ג רמז לדברי התוס' יבמות (דף ק"ג ע"ב) ד"ה כיון וכו' דמ"מ מת חמור ממצורע שמטמא אפי' מת שבבית אחר אם יש בו חלון פותח טפח משא"כ במצורע שאינו מטמא אלא בבית שנכנס בו דכתי' והבא אל הבית עכ"ל ור"ל דמשם מוכח דבמת הוי מה"ת דאל"כ מה ראי' מדכתי' והבא אל הבית במצורע דהא גם במת אין בו מה"ת טומאה ועוד שהרי המעלות השנויות שם הם כולם מדאורייתא וגם בהא דעשר קדושות הם מוכח בש"ס דיומא (ד' מ"ד ע"ב) דהוו דאורייתא אך לפמ"ש הריטב"א שם יש מהן דרבנן וע"ש בתוי"ט מ"ט ובכ"מ פ"א מבימ"ק הט"ו ועתו"ס יומא (דף ל' ע"ב) ד"ה אי דלא טביל כו' אבל הנך דריש הפרק לכ"ע דאורייתא הם ובישויע"ק פקפק בראי' זו ולפע"ד צדקו דברי מג"א. ובגוף דין סוף טומאה לצאת יעוין בס' שדי חמד בכללים מער' ט' כלל מ"ד שהאריך הרחוב הדיבור והביא מדברי כמה מחברים ובראשם מהתה"ד בפסקיו סי' כ"ד דהעיקר שהוא מה"ת כדמוכח מרש"י ביצה (ד' ל"ח) וכ"ה באס"ז וצל"ח ביצה (ד' י') והביא מהשעה"מ פ"ח דעירובין ה"ז ותשב"ץ ח"ב סי' א' ועוד מכמ"ק שיש מחלוקת מחברים בזה ע"ש באורך ועכ"פ בטומאה הנמשכת דרך חלון פתוח טפח העיקר כהסוברים דהוי מה"ת:
2
ג׳ובדין כהני זה"ז שסתמן טמאי מתים אם מוזהרין בטומאה מה"ת כבר האריך הדג"מ סי' שע"ב וע' תשו' ח"ס סי' של"ח באמצע התשו' ובסי' של"ט שהביא מתמים דעים להראב"ד דמפורש דאיכא איסור תורה אך דמ"מ נודע שי' ר"ת שהובא ברא"ש הל' טומאת כהנים סי' ו' וכ"ה דעת היראים סי' שי"א דבאותו יום שנטמא ליכא אלא איסור דרבנן ולפמ"ש הסמ"ג והובא בש"ג שעל הרי"ף הל' טומאה דבזה"ז דליכא מי חטאת אין חילוק בין אותו יום לשאר ימים וע' שו"מ מה"ק ח"א סי' ש"ה ש"ו ש"ז שהביא ד' הסמ"ג ולא הביא מד' הש"ג וע"ע בתוס' שבועות (ד י"ז ע"א) ד"ה נזיר והגהת ר"י ברלין שם ובחי' הר"ן לנדה (דף נ"ז) ובשי"ק על הירושלמי פ"ז דנזיר ה"א בד"ה אכריז ותשו' רע"א מה"ת סי' י"ח וע' תשו' פרשת מרדכי חא"ח סי' ט' שהאריך מאוד בזה ולא ידע מדברי סמ"ג וש"ג הנ"ל אבל הוכיח שם מירושלמי פ"ג דנזיר דאיכא בזה איסור תורה ע"ש באורך:
3
ד׳ומעתה לפ"ז בנ"ד שמת העכו"ם בבית הסמוך וכבר, נטמא כהן זה לשי' הסוברים דבאותו יום ליכא אלא איסור דרבנן א"כ שוב יש לסמוך ע"ד הסוברים דעכו"ם אינו מטמא באהל אבל מ"ש רו"מ לצרף דכהני זה"ז אינם אלא כהני חזקה מספק כבר כתב כן השב"י ח"א סי' צ"ג אבל בתשו' כנ"י סוס"י נ"ו דחה דבריו וסיים שחלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו הבכורים בספר שאינם פדוים ע"ש וע' בברכ"י א"ע סי' ו' אות ג' ובפת"ש ליו"ד סי' שכ"ב וא"ע שם. ומ"מ ק' להקל עפ"ד תשו' פר"מ הנ"ל אבל הנה בא לידי תשו' בכת"י מהגאון מליסא ז"ל בעל חו"ד בענין זה שהעלה דאין להחמיר בטומאת אהל במת עכו"ם רק באותו אהל אבל בהמשכה מחדר לחדר י"ל דלא גזרו בכה"ג כיון דאינו דומיא דמגע ומשא וגם יש לצרף ד' הש"ך דהמשכה מאהל לאהל אינו רק מדרבנן וכיון דהו' כשעה"ד להמתין ג"י עד שיקברוהו יש להקל עכ"ד. וכבר נתבאר שדברי הש"ך אינם אלא בסוף טומאה לצאת וגם סברתו צ"ע דלמ"ד דעכו"ם מטמא באהל הוא מדאורייתא ומ"מ במקום חשש חולי ואפי' שאב"ס בודאי יש להקל וע' בהגהת תפ"ש על הטור להקל לילך על קברי עכו"ם לצורך ביהמ"ד ושכ"פ השא"י ע"ש וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ח. וה"נ בזה ועוד שהרי הר"ן בחי' לנדה (דף נ"ז ע"ב) כ' דכיון דבאותו יום שנטמא אין איסור אלא מדרבנן מותר לקבור מתו שהותר איסור דרבנן מפני כבוד הבריות ע"ש ומכ"ש מפני צער וחשש חולי והראני ח"א שמבואר ביש"ש פ"ו דיבמות סי' כ"ה דאף דקיי"ל כרבנן דעכו"ם מטמאים באהל היינו שלא ילכו על הקברים אבל באותה שכונה שיש מת אין להחמיר במת עכו"ם כיון שאינו אלא מדרבנן וזהו כדעת הגאון מליסא הנ"ל:
4
ה׳אולם באם שיש לכהן חדר סגור מכל צד הנכון שישב בחדר זה ואם יצטרכו לפתחו יסגרו מקודם פתח שבחדר הפרוזדור והוא עפ"ד הדרישה שהובא בט"ז סי' שע"א סק"י ואף שהט"ז חולק עליו כבר דחה דבריו בנה"ך שם וע' בעקרי הד"ט סי' ל"ה אות ל' בשם מהר"ם נאוורא שהסכים עם נה"ך וסיים שאין ספק דמותר לעשות כן וגם בתשו' פמ"א ח"ב סי' צ"ג האריך לדחות דברי הט"ז וסיים שהיתר ברור לסגור הדלת וכדעת דרישה וש"ך וע"ע בהגהת תוס"ח ובני"ש על משניות פ"ו דאהלות מ"ב בזה ואף דבשו"ת הר המור סי' כ"ו האריך בזה והעלה דכיון דתליא בפלוגתא סד"א להחמיר ואף שיש לצדד להקל צ"ע למעשה כיון שהוא דבר חדש ע"ש היינו במת ישראל אבל בעכו"ם דלשי' כמ"פ ליכא טומאה כלל וגם כיון שמת בשעה שהכהן בביתו וכבר נטמא בו דלשי' ר"ת ליכא אלא איסור דרבנן פשי' שיש להקל בכה"ג וע"ש בעקרי הד"ט דגם אחר שמת המת מותר להכהן לסגור הדלת ולישב בביתו וגם בשבת מותר וליכא משום מתקן ע"ש:
5
ו׳ובמק"א העירותי דגם במת ישראל אם הדלת סגור יהי' אסור לו לפתוח הדלת לצאת כיון דלשי' דרישה ונה"ך ושאר מחברים דכל זמן שהוא סגור מותר להיות בביתו א"כ במה שפותח הדלת ויוצא מטמא הכהן א"ע בידים ועובר בלאו והוא חומרא דאתי לידי קולא ומוטב לסגור דלתו ולישב כלוא בביתו:
6
ז׳ואח"ז נשאלתו מהגאון רמ"נ ירושלימסקי אבד"ק אסטראלענקא נ"י במת עכו"ם בער"פ ויש בשכונה כמה כהנים והסכמתי עמו להתיר שלא יפנו הכהנים בב' לילי יו"ט וגם בימי יו"ט מביתם דג"ז צער וביטול שמחת יו"ט מטעמים הנ"ל והבאתי שם סמוכין לסברת הגאון מליסא מש"ס חולין (דף קכ"ה ע"ב) דרבא אמר אפי' למעלה מטפח נמי נגיעה היא והיכי דמי אהל גרידא בהמשכה ע"ש הרי דהתם גם באותו אהל אם אינו מאהיל על הטומאה מיקרי אהל גרידא ומכ"ש בנמשכת ממל"מ וי"ל דגזרו רק שלא לדרוך על קברי עכו"ם או להאהיל עליו דהוי בכלל נגיעה:
7