שו"ת מהרש"ם חלק ב רל״דTeshuvot Maharsham Volume II 234
א׳להרב החריף מו"ה זאב וואלף נ"י מבוטשאטש:
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד ששאל בדין טעה והתפלל בשבת מוסף במקום שחרית ונזכר באמצע שמבואר בסדר דה"ח להגאון מליסא ז"ל שחוזר לראש התפלה ולא סגי שיחזור לישמח משה והוא תמוה מאוד דבכל מקום כשטועה באמצעות חוזר רק לראש הברכה והנה באמת גם בשע"ת סי' רס"ח סק"ג הביא בשם ארח לצדיק בדין טעה והתפלל תפלת שבת ביו"ט ונזכר באמצע וכן להיפוך דלא הפסיד ג"ר והביא שיש חולקים וכפי הנראה סברת הי"ח הוא דכיון שהתפלל מתחלה אדעתא דשבת ביו"ט או להיפוך והתחיל תפלת מוסף ואח"כ נזכר והוא שקר גלוי א"כ בשעה שאמר ג"ר אדעתא דתפלת שבת ביו"ט או להיפוך ואח"כ נזכר שהוא יו"ט או שבת הפסיד גם ג"ר וכה"ג כ' הפמ"ג בא"א סי' רס"ח סוסק"ט בדין התפלל מוסף במקום שחרית דאף דמבואר ברס"י רפ"ו ס"א בהג"ה דיצא והוא מדברי הרשב"א (ואני מצאתי מפורש כן בתוספתא פ"ג דברכות) היינו בנתכוין לשם מוסף ולא בנתכוין לשם שחרית דהכונה מפסיד וה"נ בזה גם י"ל דכיון דבשכח להזכיר בג"ר דבר שמחזירין עליו צריך לאמרו אחר ג"ר ויצא ואם הוא דבר שאין מחזירין עליו הוה הפסק כמ"ש המג"א סי' קי"ד סק"ח בשם הב"ח ועמג"א סוס"י ס"ח וט"ז סוס"י רצ"ד והן אמת שמצאתי במעיו"ט על הרא"ש פ"ד דברכות סי' י"ז ובד"ח שם סקנ"א מבואר להיפוך וכ"ה דעת הרדב"ז שהובא בברכ"י סי' קפ"ח דגם בדברים שאין חוזרים עליהם מותר לאמרן בין ברכה לברכה ול"ה הפסק וע' בשע"ת סי' תרפ"ב עוד מזה אבל עכ"פ היכי דהוה הפסק י"ל דלכ"ע חוזר לג' ראשונות כיון שהפסיק בין ברכות השבח ובין תחלת האמצעיות דכיון דלעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל אם הפסיק ביניהם בדבר שהוא הפסק הוי כמפסיק בין ברכה למצוה וחוזר לראש ואם כן בהתחיל תפלת מוסף שהפסיק בין ג"ר לתפלת שחרית בדבר שהוא שקר גלוי הוי הפסק וחוזר לראש ועכ"פ כן הוא דעת הגאון בדה"א. אך בגוף הדין יש לי לדון בדבר חדש דהא טעמא בג"ר כחדא ברכה נינהו משום דכולן ברכות שבת הן כמ"ש המרדכי ובב"י סוס"י קי"ד והנה הב"י סי' ק"ז הביא בשם הראב"ד דהא דאין תפלת נדבה בשבת משום דגם האמצעיות הם רק שבא והודאה וע"ש בב"י ביאר הדבר ואף שהביא בשם תר"י דבשחרית אף שהם דברי שבח מ"מ הם נגד תפלת י"ח דחול שהם תחנונים היינו למ"ד דבשחרית מתפלל נדבה אבל לדידן הא קיי"ל דגם בשחרית ליכא נדבה בשבת והנה. אף דהפוסקים שם כתבו טעמים אחרים להא דאין תפלת נדבה בשבת היינו משום דס"ל דגם בשבח והודאה שייך נדבה אבל מ"מ מודים דאמצעיות דשבת הם ברכות שבח והודאה א"כ לפ"ז י"ל דבשבת גם בטעה באמצעיות במה שהוא שקר גלוי חוזר לראש דכולן כברכה אחת חשובות ואף שאיננו מחליט כן לדינא לפי שלא נראה כן בפוסקים מ"מ כתבתיו יען שהוא הערה חדשה:
2