שו"ת מהרש"ם חלק ב רמ״בTeshuvot Maharsham Volume II 242

א׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בא' שהי"ל פרה מבכרת ומסרה לאיש אחר שימכרנה לנכרי יען כי הוא אינו מכיר לערלים והאיש הנ"ל שכח מלמכור וביום ש"ק קרבה ללדת ומיד מכר האיש הנ"ל הפרה לעכו"ם בכסף ומשיכה ובעל הפרה ראה את הנעשה ואח"כ ילדה בכור ונסתפקת דכיון דאשלד"ע ולשי' כמ"פ השליחות בטל גם בדיעבד א"כ אין זה מכירה כלל והנה לדינא הדבר פשוט דכיון דהוא עשאו שליח בסתם והוא עשה שלא כדין ומכר בשבת אין השליחות בטל כמו שעלה בלבי תיכף עפ"ד מל"מ פ"ג מגניבה וקצה"ח סי' קפ"ב ואח"ז ראיתי שגם אתה הבאת בסוף מכתבך מזה אלא שכתבת דהמקנה לא ס"ל כן ולא כן הוא כי בקידושין (נ"ב) תי' המקנה בזה קו' הגאון מאה"ו שהא דקדשה בפירות שביעית דמיירי שעשהו שליח בסתם לקדשם ע"ש וגם בלא"ה לפמ"ש בתשו' פנים מאירות דמהני מכירת איש אחר את המבכרת אפי' שלב"פ משום דזכין שלב"פ והובא גם בפת"ש סוס"י ש"כ והגם שיש לדון בזה מדברי קצה"ח סי' רמ"ג סק"ח אבל יעוין בתש' בר"א חא"ע סי' ק"א ונאות דשא סי' ל"ט ושו"ת דברי חכמים סי' ק"ט וא"כ היכי דמהני משום זכי' י"ל דלכ"ע אין המעשה בטל אף דיש סוברים דזכי' מדין שליחות מ"מ אין בטל בדיעבד ובפרט דלשי' כמ"פ אינו מדין שליחות ועוד דבקנין משיכה שעשה העכו"ם ודאי מהני כיון שהמוכר גי"ד שרצונו בזה הרי העכו"ם קנהו במשיכתו בלא מעשה השליח ואף דיש ספק אם עכו"ם קונה במשיכה מ"מ לגבי איסור שבות דמקח וממכר שוב הי' מותר למכור בכסף ג"כ דהוי סו"ר דשמא קנהו במשיכה לבד. ועוד דהא דעת הא"ר וח"י סי' תמ"ד דמותר למכור חמץ בשבת כיון דהמכירה רק להפקיע איסורו וא"כ ה"נ בזה ואף שהמש"ז פקפק ע"ז כדאי הם הא"ר וא"י לסמוך עליהם ועוד דעכ"פ השליח הי' שוגג ואומר מותר ולשי' כמ"פ בשוגג ישלד"ע. אבל שו"ר בעה"ג סי' כ"ה וחי' רע"א וגליון רש"א סי' ש"כ דאסור למכור מבכרת בשבת ורק ע"י מתנה והפקר שרי ועי' שדי חמד מער' חמץ ומצה סי' ה' אות מ"ב:
1
ב׳ובדבר מה שהקשה הגאון מהר"י אבד"ק אה"ו ז"ל בהא דהאומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דאר"מ אם ירצה לחזור חוזר והא בלא"ה אשלד"ע כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה לענ"ד לק"מ חדא דלפמ"ש הר"ן דטעמא משום לא תחנם שלא תעשה להם טובה וכבר כ' בהגהת נחי"ע ריש שבת דלמאן דדריש סד"ק ודאי כן הוא ולפמ"ש בתוה"ש ריש הל' נדה דר"מ דריש טד"ק א"כ לר"מ דסובר דחובה היא לעבד הרי אינו עושה לו טובה אלא רעה א"כ ודאי דסובר ר"מ דלעולם בהם תעבודו רשות:
2
ג׳דלפמ"ש הר"ן והכ"מ פ"ט מעבדים דקרא אסמכתא והוי רק איסור דרבנן א"כ מדאורייתא חל השליחות ומשוחרר אלא דמדרבנן השליחות בטל ולר"מ לשי' בסוכה (דף כ"ג ע"א) גבי סוכה הראוי' לשבעה דכיון דמדאוריייתא מחזי חזי ורבנן היא דגזרו בה כשרה א"כ ה"נ בזה אין השליחות מתבטל אלא מדרבנן והעבד משוחרר מה"ת ואסור בשפחה וגם בב"ח וא"כ כופין את רבו לשחררו וכמאן דמשוחרר דמי כמ"ש התוס' בחגיגה (ד' ד' סוע"א) בד"ה לא כו' וא"כ לא עשה איסור בנתינת שטר שחרור גם מדרבנן דהא מחויב הוא לשחררו לגמרי ועוד דכמו דבשותפין שגנבו מגו דזכי לנפשי' וכו' הרי דכיון דהמעשה חל במקצת חל נמי בכולו וה"נ כיון דהשליחות חל לאסרו ובשפחה חל ג"כ להתירו בב"ח ועוד דכיון דלצורך מצוה או לצורך טובה אחרת מותר לשחרר א"כ בא"ל התם תן שטר זה לעבדי לא הוי כאומר צא וחטא כיון דמשכח"ל בהיתר ושוב דמי להא דא"ל שחוט ושחט בשבת דאין השליחות בטל אפי' אם השליח עשה בדרך איסור כמש"ל בשם המל"מ וקצה"ח:
3
ד׳ובהיותי בזה עלה בלבי להביא ראי' דהשולח למכור או לקנות בשבת אין השליחות בטל מהא דשבת (דף ק"נ ע"א) לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמרו אדם לחבירו לשכור לו פועלים ופריך פשיטא מ"ש הוא ומ"ש חבירו ופירש"י במשנה בגמ' פריך פשיטא כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור והשולחו עובר משום לפ"ע לת"מ וקשה הרי בעושה ע"י שליחו מתבטל השליחות והשכירות לגמרי וא"כ הוי כדברים של מה בכך וטובא קמ"ל דאפ"ה אסור אף שאין בהמעשה ממש כלל ובע"כ דהשליחות אינו מתבטל ופריך שפיר והיינו משום דגם אם אשלד"ע אפי' בדרבנן מ"מ השליחות לא בטל באיסור דרבנן:
4
ה׳וכה ראיתי בשעה"מ פ"ז ממעילה שהביא ראי' להתוס' בתי' ב' דגם בדיעבד השליחות בטל מהא דסוטה (ד' מ"ד ע"א) בהא דדייק מקרא דלא לקחה פרט לאלמנה לכ"ג וכו' לימא דלא כריה"ג דאי ריה"ג האמר הירא ורך הלבב זה המתיירא מעבירות שבידו ולמ"ל קרא ומשני אפי' תימא כריה"ג כדרבה דלעולם אינו חייב עד שיבעול ואם אי' כתי' א' של תוס' דהשליחות קיים מה פריך הא משכח"ל בקדשה ע"י שליחות דאשלד"ע ולא עשה עבירה ולענ"ד לפמ"ש הנו"ב סי' ע"ה דגם לתי' א' של התוס' אין השליחות קיים אלא היכי דבשעת קידושין אינו עובר ולא נגמר האיסור עד הבעילה לכן השליחות קיים אבל היכי דעושה וגומר כל האיסור בשעת שליחות לכ"ע בטל ע"ש א"כ לפי הס"ד דהש"ס בסוטה שם דלא ידע מהא דרבה דאינו חייב עד שיבעול והוה ס"ל דחייב תיכף על הקידושין א"כ לכ"ע השליחות בטל ופריך שפיר. ובזה מיושב גם מה שהקשה השעה"מ שם לשי' התוס' בב"מ וביבמות (דף י') דגם לרבה דאינו חייב עד שיבעול מ"מ איסורא דרבנן איכא בקידושין לבד א"כ מה משני הש"ס כדרבה הרי אכתי עבר על איסור דרבנן והרי לריה"ג גם בעבר על ד"ס חוזר כדאי' שם (ע"ב) ולפמ"ש ניחא דכבר נתבאר דאיסור דרבנן אין השליחות בטל בדיעבד ולכן משני שפיר כדרבה דאינו חייב עד שיבעול א"כ שוב משכח"ל בקדשה ע"י שליח דלא עשה המשלח איסור והשליחות קיים כיון דבשעת קידושין ליכא אלא איסור דרבנן ודו"ק כי נכון הוא בס"ד ע"ד הפלפול:
5