שו"ת מהרש"ם חלק ב רמ״גTeshuvot Maharsham Volume II 243
א׳להרב מו"ה יעקב בראנפעלד נ"י מקראקא:
1
ב׳מכתבו הגיעני יע"ד שאלתו באיש אחד כבן שלשים שנתלבן חצי זקנו והוא סוחר גדול נוסע למדינות רחוקות ומתבייש מאוד בד"ז אם מותר לו לצבוע שערות הלבנות שיהיו ג"כ שחורות אם אין בזה משום לא ילבש גבר וכו' המבואר ביו"ד סי' קפ"ב כיון שעושה כן רק מפני הבושה והנה כבר נשאל בזה בשו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' ס"ב ורמז לד' הרשב"א שלא התיר משום רפואה אלא בדרבנן כגון גילוח שער בית השחי מפני שיש לו חטטין אבל בנ"ד שיש בזה איסור תורה אין להתיר וגם התוס' בשבת (דף נ') שכתבו להתיר להסיר גלדי מכה מפני שמתבייש בפני אנשים שאין לך צער גדול מזה היינו נמי בדרבנן ולא בנ"ד והאריך עוד בזה. ורו"מ העתיק תשו' הרה"ג אבד"ק מאניסטרישטש ז"ל שהשיג על הד"ח שהרי התוס' בנזיר התירו להסתכל במראה שלא יחבול בעצמו וזה אסור מה"ת משום לא ילבש וכו' והנה אם אמנם הצדק עמו שהרי הד"ח עצמו הביא מדברי הר"ן סוף מכות וז"ל והא קגדל ואין כאן תיקון אשה שאינו עושה אלא להנצל מן הצער ונדחק ליישבו וגם בתוס' נזיר (נ"ט סוע"א) שרמז רו"מ כתבו כן בד"ה והא קגדל וכו' אין זה קרוי תיקון ונוי שאינו מגלח אלא להנצל מצערא וכו' משמע כשאין אדם מתכוין לנוי אלא להנצל דלית בי' משום כלי גבר והובא לשונם גם בב"ח סעי' ה' ושכ"ה ברא"ש ואני מוסיף שכ"ה בד"מ סי' קנ"ו דאם אין כונתו ליפות א"ע אלא שלא יחגנה מותר והביא שם מהתוס' שבת (דף נ') שהביא הד"ח וגם מ"ש הד"ח דאפשר לגלח זקנו בסם מלבד מה שיפה דחה הרה"ג הנ"ל דגם בכה"ג שרי מפני הצער כדמוכח מהתוס' יבמות דגם בדאפשר במספרים שרי גם בתער כשמתכוין משום צער וכ"ה בב"ח שם אבל ממ"ש הב"ח שם בדין לבישת בגדי אשה לשמחת פורים דאת"ל דדמי לעושה משום צער מ"מ הרי אפשר בענין אחר משמע כדעת הד"ח אבל באמת הדבר תמוה שהרי כבר העלה בתשו' אמרי אש יו"ד סי' נ"ה דבמדינתנו עובר משום בחקותיהם ל"ת וע' בשו"ת מן השמים סי' ל"ו המשחיתים זקנם במספרים אם אסור וכו' והשיבו לא תשחית אמרה תורה בכל דבר שי"ב השחתה ואל המשחיתים תאמר אי' צור מלככם וצור מעוזכם וכו' ע"ש והגם די"ל דע"י סם שאני בכ"ז הרי בנ"ד כל צד ההיתר מפני הבושה ואם יגלח זקנו בסם הלא יתבייש יותר במדינתנו וגם יביא א"ע לידי חשד וחה"ש ויגרום להחטיא רבים לגלח זקנם בתער:
2
ג׳אבל גוף ההיתר קשה בעיני דהא מבואר בב"ח סעי' ג' דלא התירו משום רפואה אלא ביש לו חטטין והכל יודעין שעושה כן משום רפואה אבל בדל"ל חטטין שאין הכל יודעים בכך מחזי כמעביר כדי ליפות א"ע לתקן בתיקוני אשה ועובר בלאו לכן אסור להעביר שער בית השחי ובה"ע לבד רק באופן שמעביר בכל גופו שניוול הוא לו והכל יודעים שעושה כן רק משום רפואה ע"ש ולכן כשאמר רב והא גדל שפיר כתבו התוס' והר"ן דשרי דהתם דבכל אדם הוא גדל הכל יודעים שיש צער בזה ושרי וכן במעביר גלדי בשר הכל רואים ויודעים שעושה כן שלא יתגנה וכן כשרואה במראה מי שרואה אותו מסתכל במראה כשמעביר כתמים מפניו וכדומה' הרי שעושה כן מפני זה אבל לצבוע זקנו הרי כל מכיריו ויודעיו מלפנים יכירו שצובע שערותיו ואין הכל יודעים שעושה רק מפני הבושה ויהי' נראה שעושה כן ליפות א"ע ויחשדוהו בכך והרי חשש חשדא דאורייתא הוא כדאי' שבת (דף כ"ג) ואין להתירו מפני הבושה. וכה ראיתי בשו"מ מה"ת בהערות שבתחלת ח"ד שנשאל עמ"ש במה"ק ולא הביא מהתוס' שבת (ד' נ') הנ"ל והשיב שאין בושה וצער כ"כ וע' תשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' קע"ג שדחה ד' שו"מ וסיים שאין שום מקום להתיר לצבוע שערות הלבנות זולת בצבע אדום מאוד ע"ש באורך:
3
ד׳ובגוף ד' הש"ך דלהגן שרי ראיתי בס' תוסי"ר שהביא מד' תרגום שופטים וילקוט בפסוק וידה ליתד תשלחנה שלא הרגה אותו בסייף משום לא ילבש גבר וגו' וכ"ה ברש"י נזיר (ד' נ"ט ע"א) וצ"ל דמשום שהי' אפשר לה לעשות באופן המותר גם להגן אסור ומכ"ש דבעושה להנצל מצער וכדומה דבאפשר בדרך היתר אסור וצ"ע בזה:
4
ה׳והנה מ"ש מדברי הפרישה בדין העברת שער דהיכי דגם אנשים מעבירים ליכא איסור דאנשים היינו עכו"ם הנה הפרישה בעצמו חזר וכ' פירוש אחר דהיינו אנשים יהודים אם כולם נהגו בזה וח"ו לסמוך על פי' אחד דגם להסתכל במראה וכל שאר דברים העכו"ם עושים כן ואתה עוקר כל דיני הש"ע:
5
ו׳ומ"ש רו"מ להתיר לצבוע ע"י עכו"ם דהוי רק מדרבן ג"ז אינו נראה דהכא אין האיסור על הצביעה אלא על ההילוך בו דכתי' לא ילבש גבר וכו' ואטו אם עכו"ם ילבישהו בגד אשה יהי' מותר ולדבריו גם בגד שעטנז יהי' מותר להתלבש בו מה"ת ע"י עכו"ם ובע"כ דליתא דהאיסור שלא יהי' מלובש בו (שו"ר בשו"ת מהר"י אשכנזי יו"ד סי' י"ט שכ' כדברי וע"ש עוד לדחות הדמיון מתוס' שבת (דף נ') הנ"ל. וגם בתשו' ר"מ שיק יו"ד סי' קע"ג מחמיר ודחה ד' שו"מ כמ"ש לעיל:
6
ז׳והנה במ"ש הד"ח שלא התירו מפני הבושה אלא בדרבנן ולא באיסור תורה הגם שמכוין רק שלא יתבייש יש להביא ראי' מדברי מג"א סוס"י תרי"ד דאסור ללבוש מנעלים ביו"כ גם כשהולך בין העכו"ם משום די"א שהוא דאורייתא והרי גם שם אין איסור אלא במכוין לעונג דמה"ט אם מלוכלך בטיט מותר לרחוץ ביו"כ ואפ"ה מפני הביוש שלא יתלוצצו אסור. וה"נ בנ"ד:
7