שו"ת מהרש"ם חלק ב רמ״הTeshuvot Maharsham Volume II 245
א׳נשאלתי בדין בכור שנפל בו מום שצריך שיהי' נשחט ע"פ ג' הדיוטות כמ"ש ביו"ד סי' ש"ט ס"ב וראוהו ג' אנשים זה שלא בפני זה אי מהני בדיעבד להתיר לשחטו וראיתי בשו"ת תועפות ראם יו"ד סי' מ"ז שנשאל בזה וכתב דמסברא נראה דצריך ב"ד של ג' ל"מ אא"כ הם שלשתן יחד ולא הביא שום ראי' לזה וכן יש להסתפק בנדרים דבעינן שישאל על נדרו בפני ג' אי סגי בדיעבד בזה שלא בפני זה ובש"ס דנדרים (דף ח' ע"ב) בהא דבעל מהו שיעשה שליח וכו' אי מכנפין אין אי לא לא וכו' וש"מ כי מכנפין שפיר דמי וכו' ומוכח דצריך שיהיו נקבצים שלשתן יחד אבל י"ל דשא"ה שצריך שימצאו לו פתח אבל הנה בירושלמי פ"ז דברכות ה"א בהא דפליגי רב ושמואל בהא שלשה שאכלו דחייבים לזמן וכו' רבנן דהכא בדעתון ורבנן דהתם בדעתון שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין (וה"נ לכתחלה בעינן שלשה ובדיעבד סגי בשנים) ר"י ורשב"ל תרויהון אמרי אפי' שנים שדנו אין דיניהם דין (וה"נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו אין מזמנין ר"ה אמר ג' שאכלו זה בפ"ע וזה בפ"ע ונתערבו מזמנין ר"ח אמר והוא שבאו משלש חבורות על דעתי' דר"ז וחבורתי' והן שאכלו ג' כאחת ר' יונה על הדא דר"ה הטביל ג' איזובות זה בפ"ע וזה בפ"ע ונתערבו מזה בהן ר"ח אמר והן שבאו מג' חבילות על דעתי' דר"ז וחבורתי' והוא שהטביל שלשתן כאחת אין תומר אין למדין איזוב מברכה אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק וכו' עכ"ל ומבואר שדין בהמ"ז ודין דיינים שוים ובעינן שיהיו שלשתן יחד דוקא וה"נ בזה והעירוני מדברי הריב"ש סי' רל"ב והובא בב"י אה"ע סי' קמ"א בדין ביטול הגט בפני שנים ובפסק דבעינן שיהיו שניהם יחד כיון דתנן הי' עושה ב"ד ומבטלו ואע"ג דקיי"ל כר"נ דאמר בפני שנים מ"מ כיון דקרי להו ב"ד משמע דבעינן זה בפני זה דל"ש לאכשורי זה שלא בפני זה אלא גבי עדות וכריב"ק וכו' ע"ש ומבואר כמ"ש:
1
ב׳אגב אבאר בדין כניסה לכיפה שבסי' ש"ט שכתב בתשו' נו"ב יו"ד סי' פ"א דטעמא משום הפסד כהן ולכן רצה לחדש דבספק בכור רשאי לכנסו לכיפה ואני מצאתי במזבח כפרה לבכורות (דף כ"ח ע"א) בשם הר"א שכתב בתחלה דטעמא משום דצריך נתינה לכהן וכמ"ש הנו"ב ולבסוף מסיק דטעמא משום הפסד קדשים וכעת נדפס תוס' ר"א תנן על מס' ע"ז ושם (ד' י"ג ע"ב) מבואר ד"ז שכתב בתחלה הטעם משום דצריך לקיים נתינה לכהן ושמא יפול בו מום ויהי' מותר לכהן הוו כתב טעם ב' משום הפסד קדשים דשמא יפול בו מום ויאכלנו בלא שום פדיון אבל בקדשים דלא יהי' ניתרים לאכלן ע"י מום שרי להכניס לכיפה ע"ש. ואתה תחזה דמה"ט אין להביא ראי' מש"ס דקידושין (דף נ"ה סוע"ב) דבנמצא עז בת שנתה וכו' כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאלי' ע"ש ומוכח דבספק כונסה לכיפה אבל לפמ"ש אין משם ראי' דשאני ספק בכור דאפשר שיפול בו מום ויהי' מותר לאכלן ונראה פשוט דגם כונת הרא"ש שהובא בט"ז הוא כן וע"ע בבכורות (דף ט"ו ע"ב) דלאחר פדיונן מה תהא עליהן אר"ה כונסן לכיפה והן מתין וכו' וגם שם י"ל כמ"ש וע"ע בשו"ת ספר יהושע סי' מ"א מ"ש בזה ובדין אם מותר להאכילו סם המות:
2